המבחן הגדול של זאב דגני
האם יצליח זאב דגני היכן שנכשלו קודמיו וישרוד בתפקיד מנהל הגימנסיה? האם תמיכתו בשימוש בסמים ותמיכתו בסרבנות תפגע במעמדו? והאם הוא יצליח לנהל דיאלוג עם מינהל החינוך? יריבים לשעבר ועמיתים בהווה מנסים לצפות את העתיד
דגני מונה לתפקידו בסוף יולי האחרון לאחר התלבטויות קשות של הדירקטוריון אם הוא האיש המתאים. חברי הדירקטוריון תהו אם הוא פרובוקטור או איש חינוך מהפכן ולא שגרתי.
בסופו של דבר הם הכריעו בעדו למרות שב-13 השנים האחרונות מאז התפטר מניהולו של עירוני ד', לא ניהל דגני שום מוסד חינוכי.
לפני תחילת הלימודים היו בוודאי כמה חברי דירקטוריון ששאלו את עצמם אם החליטו נכון כשהתברר להם שדגני טס לחו"ל במסגרת מה שהוא הגדיר התחייבות קודמת וחזר עשרה ימים לפני תחילת הלימודים או אחרי שהתברר להם שהוא לא הגיע לכנס המנהלים הראשון לשנה זו, שהתקיים בקמפוס ביאליק רוגוזין למרות שכבר חזר לארץ. האם ההתלבטויות יימשכו כל השנה או שדגני ימשיך את המסורת של ניהול קצר מועד, בדיוק כמו המנהלים לפניו.
ד"ר דגני, 60, עלה לארץ בגיל עשר מברית המועצות, למד פילוסופיה ואנגלית באוניברסיטה, ניהל בית ספר לנערות במצוקה בירושלים ובין השנים 1989 ל-1995 הוא ניהל את תיכון עירוני ד'. בין עזיבתו את עירוני ד' למינויו הנוכחי הספיק להקים את בית הספר לחינוך במכללת תל-חי וללמד באקדמיה למנהיגות.
כמנהל עירוני ד' העניק דגני אינספור ריאיונות לעיתונות, היה כוכבה של כתבה ב"מבט" וקיבל פינה משלו בנושאי חינוך בזמן מלחמת המפרץ. דגני אהב תקשורת והיא אהבה אותו בחזרה אך קרה גם שאור הזרקורים סנוור אותו. כך למשל "הודיע" דגני ב-1991 שבשנה הבאה יערכו בחינות הבגרות בתיכון ד' בארבעה מקצועות חובה בלבד.
כל שאר הציונים יתבססו על עבודות התלמידים. שבוע לאחר הפרסום הודיע יאיר לוין, מנהל מינהל החינוך לשעבר, שמדובר בשמועה בלבד. ושחוץ מזה, גם אם הדבר אכן יתרחש, במסגרת ניסוי של משרד החינוך, כלל לא בטוח שזה יקרה בעירוני ד'. בקרב תלמידיו נחשב דגני מנהל "קול" וליברלי שהרשה להם לצפות במשחקי כדורסל ולשחק פוקר במקום ללמוד לבגרות. יחד עם זאת,
היו מי שטענו שהוא "בועה תקשורתית שמטפחת את עצמה", שהוא שולט ביד רמה ועריצה על מועצת התלמידים שלו ובו בזמן מתחנף אליה בכך שהוא מעלים עין ממעשיהם של תלמידים, שהוא מעודד סרבנות לשירות בשטחים.
וכבר אז התלוננו מנהלי התיכונים כי אי הגעתו לישיבותיהם המשותפות מצביעה על זלזול. אבל גולת הכותרת היא ללא ספק הודאתו כי התנסה בעברו בסמים הזייתיים. בראיון שהעניק דגני בתחילת שנות התשעים לעיתון "הארץ" הסביר כי להתנסותו יש מסר חינוכי: "מנהל שחשוף לתרבויות, לאמנויות ולמפגשים מסוגים אחרים, הוא מנהל שמביא עמו הרבה פתיחות לבית הספר".
גילוי הלב של דגני ניכר גם בהתבטאויותיו החריפות השונות כלפי מינהל החינוך והעומדים בראשו. ב-1993, כשביקר שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך דאז, את תמיכתו של דגני בקריאתה של מועצת התלמידים של עירוני ד' להשבית את הלימודים בימי חופשת החנוכה, הגיב דגני כי "יש פקידי חינוך שהם תולעים. חבל שלא מחזירים את התבונה למשרד החינוך".
ב-1995 אמר דגני לעיתונות: "יש לנו עכשיו כיתה של ילדים שהגיעו אלינו עם התווית של החינוך המיוחד, שנתנו להם פקידי החינוך הבני זונות". על יציאתה נגד תופעת "הסתחבקות" המורים הצעירים עם התלמידים של רונית תירוש ב-2002, עת כיהנה כמנכ"ל משרד החינוך, והצעתה כי התלמידים ישובו לעמוד עם כניסת המורים לכיתה, אמר דגני: "אמירה כזו אמורה להנציח שליטה של חזקים וטיפשים על קטנים וחכמים".
על תפקידו במערכת החינוך אמר ב-1992: "כל הדברים שעושים בד' זה המצאות, זה סתם, זה בשביל האורגזמה שלי. החינוך מביא לי אורגזמה, רק בלי הכתמים על המכנסיים". ביקורת נוקבת השמיע דגני גם על שני שינויים נוספים של מינהל החינוך בעירייה, עימם יאלץ להשלים בעל כורחו כמנהלה של הגימנסיה: בחירת בית הספר והרישום החופשי ושיתוף הפעולה של התיכונים עם מרכז חמד"ע (חינוך מדעי).
בעניין הראשון התבטא בשנת 1995 כך: "במינהל החינוך נפלו כל מיני החלטות אומללות, מגוחכות וטיפשיות שמנוגדות לכל תפיסה חברתית". על הסוגיה השנייה אמר באותה השנה ולאחר שסירב לשלוח את תלמידיו למרכז: "צריך ללמוד את הכול בבית הספר ואם אין מורים טובים צריך להשליך אותם".
"בזמנו רבים התנגדו לחמד"ע, זה לא היה יוצא דופן", אומרת היום מנהלת מינהל החינוך בעירייה, דפנה לב. "היה אז צוות מורים בבית הספר ולא הבינו למה צריך לשלוח תלמידים למקום אחר. מאז ההקמה עבר הרבה זמן והיום בחמד"ע לומדים 1,200 תלמידים מ-18 בתי ספר והתוצאות מאוד גבוהות. היום דגני מגיע לעיר אחרת. הוא ילמד אותנו ואנחנו נלמד אותו".
"לא הייתי רוצה לשמוע אף מנהל שאומר את זה היום, אבל אני לא יכולה לשפוט שנים אחורנית. אין ספק שאני מתנגדת התנגדות חריפה להתנסויות כאלה ולמתן לגיטימציה כזו. מדובר באחד הנזקים הכי גדולים לנוער ולחברה הישראלית. מניעת שימוש בסמים היא חלק מהחובות הברורים של מערכת החינוך".
ייתכן באמת כי לאחר השנים הרבות שעברו מאז התבטאויותיו אלה, קץ דגני בשערוריות למיניהן. אחרי שהנהיג סקרי מורים, הציב בבית הספר מכונה למכירת קונדומים והעביר שיעור בלוויין על מחלת האיידס ומניעתה, הצהיר לפני כשבועיים כי אין בכוונתו לחולל מהפכות. ואולי גם הוא מבין שאין לו יותר מדי ברירות. הגימנסיה הוא מוסד פרטי ואת החלטותיו מקבל הדירקטוריון. כן, אותו גוף שהעיף את המנהלים הקודמים תוך פרק זמן קצר מאוד.
"הבעיה אף פעם לא הייתה המנהל אלא המבנה של הגימנסיה", אומר מנהל תיכון עירוני א', רם כהן. "זו השנה הרביעית שמביאים לשם אנשים גדולים, משכמם ומעלה, אבל אני לא בטוח שבגימנסיה החליטו באמת לתת להם לנהל".
אתה מבין את הביקורת שהושמעה נגדו על כך שלא הגיע לכנס מנהלים?
"מנהל שהדברים האלה מפריעים לו מוזמן להגיש את מועמדותו לניהול אגף החינוך של העירייה. זה לא עניינו ולא עסקו. דגני איש מוכשר, ראוי וטוב ואני מאחל לו בהצלחה". "אני לא חושבת שהוא מתאים להיות מנהל ואני פוחדת מאוד ממה שהוא יעשה לבית הספר. לדעתי הוא יהרוס את הגימנסיה", אומרת יוכבד טופרובר, מורה לשעבר בעירוני ד', אשר לא נמנתה עם המורים הצעירים שדגני טיפח והפך לתומכיו.
לאחר שב-1991, נמנעו בבית הספר מלתת לה להגיש את כיתות י"א וי"ב לבחינות הבגרות, היא סירבה להסכים למערכת השעות שנקבעה לה וניהלה עם דגני את המאבק הקשה ביותר מבין המורים שהתנגדו לו. המאבק הגיע עד לכתלי בית המשפט, שם נפסק לטובתה תנאיי פרישתה ושם גם הסתיימה הקריירה של טופרובר בתחום החינוך.
"הוא דחף אותי לפנסיה מוקדמת ובלי כוונה הוא עשה לי דברים נהדרים. פתח לי את העיניים. בזכותו אני כבר לא בתחום החינוך ואני מאושרת. בשנה האחרונה בעירוני ד' כמעט קיבלתי התמוטטות עצבים בגללו. זכותו הייתה לבחור את המורים שהוא רצה לעבוד אתם. השאלה היא איך אתה עושה את זה. אתה יכול לזרוק אנשים ולעשות את זה מכוער.
אין ספק שהוא אדם עם רעיונות מדהימים, שהוא לא יודע להוציא אל הפועל. אם הוא היה טיפה יותר משתדל הוא היה יכול להיות איש חינוך מעולה. אבל הוא מסוג האנשים שמדברים הרבה וכשזה מגיע לעשייה זה מתפקשש ואני לא יודעת למה".
אתה מכירה עוד מנהלים שהודו בשימוש בסמי הזייה?
"שימוש בסמים תלוי באיך ותלוי במתי, באיזה גיל ובאיזה סמים. בעולם המודרני שלנו הרבה אנשים מתנסים ואז עוזבים את זה והופכים להיות לגיטימיים לגמרי מכל הבחינות".
ועל כך שתמך בסירוב לשרת בשטחים?
"דגני הוא איש שמאל ומי ששכר אותו צריך לדעת מה הוא שכר".
מתברר שהוויכוח סביב אישיותו של דגני חוצה גבולות, בתי ספר ודרגים. מי שדווקא לא גילה אמפתיה מרובה לווידויו של דגני בעניין הסמים וגם לא בנוגע להשקפותיו הפוליטיות הוא מנהלו לשעבר של תיכון עירוני ה', נחמן סירקין. דגני וסירקין, שניהלו באותו זמן את שני התיכונים הנחשבים, התכתשו ביניהם בלי סוף מעל דפי העיתונות.
דגני, כמו נהנה להתגרות, אמר בראיון בשנת 1992: "אני לא אומר על סירקין דברים איומים כמו שהוא אומר עליי אם כי לפעמים הוא גם מעצבן אותי... אבל הנתונים מדברים בעד עצמם.
תלמידים מטבע ומאמנויות מגיעים בעיקר לכאן. אתן לך רשימות, תסתכל כמה באו. הוא רוצה לרצוח אותי בגלל זה, כי כולם באים הנה".
"בשעתו היו בינינו הרבה חיכוכים וגם ויכוחים: על תחרות בין בתי הספר וגם תחרות אישית", אומר היום סירקין, "אני באופיי שונה. לא היה מקובל עליי שהוא עישן סמים. אני אנטי-אנטי, חבר באל-סם. אני אפילו נגד להתנסות. הוא סיפר את זה אז כאילו זה כבוד גדול".
סירקין, 75, מאז ומעולם התגאה בעברו הצבאי המפואר כקצין בצנחנים. דגני לא הסכים לדבר על שירותו בצנחנים. סירקין התייצב מדי בוקר בשער בית הספר ובדק שהתלמידים הגיעו בתלבושת אחידה. דגני ביטל אותה. סירקין הציף את איציק כהן, מנהל התיכון העל יסודי בעירייה בזמנו בתלונות על דגני. דגני אמר אז בתגובה: "אני בכלל לא מתחרה בסירקין. הוא לא ברמה לתחרות. הוא פשוט חסר ניסיון".
"היה בינינו ויכוח אידאולוגי", מודה היום סירקין, "אני לא חושב שהוא היה פתוח יותר ממני. אני חושב שבית הספר שלי היה הפתוח ביותר. אז הייתה תקופה אחרת והוא היה קיצוני, זה היה מוגזם".
והיום? תתמוך במנהל שקורא לא לשרת בשטחים?
"בשום אופן לא. אבל פתיחות בנושא מיני בטח שכן".
הוא יצליח במקום ששלושה לפניו נכשלו?
"אני חושב שלגבי הגימנסיה זה מינוי מעולה. אני חושב שהוא עשה בעירוני ד' דברים טובים ומקווה שלא ייפול בהרצליה כי יש שם בעיה גדולה. מאוד קשה לעבוד שם. אני לא מכיר שום מוסד חינוכי שעובד כמו ועד עובדים, שהמורים קובעים מי יהיה המנהל".
"אם הוא יטיף לסרבנות, חד-משמעית צריך לפטר אותו", אומר האלוף במיל' אביגדור קהלני, כיום יו"ר האגודה למען החייל. "אנחנו עם במצוקה, עם במלחמה, מאוים בהשמדה. אבל אני לא מאמין שהוא יעשה את זה, יכול להיות שהוא התבגר מאז. אני בכלל לא מאמין שמנהל במדינת ישראל יטיף לכך".
זאב דגני מסר בתגובה: "אני חושב שכמה מהדברים שאמרתי לא הייתי אומר כמו אז. יש פה שפע של שוק ויש שפה של ארמון, יש שפה של בני 30, ויש שפה של בני 60. אני מאמין שאם היום אמתח ביקורת, היא תיאמר אחרת, בשפה אחרת".
על העבודה מול הדירקטריון אמר דגני: "אני לא אתמודד אתם, אין לי בעיה אתם, אני בדיאלוג אתם".
כשנשאל אם הוא תומך גם היום בסרבנות השיב: "אני לא רוצה להתייחס לזה".
על טענת מנהלים כי אי הגעתו לכנס היא זלזול אמר: "זה לא בא ממקום של זלזול. הייתי עסוק בלימוד ובניית היום יום, וזו העדפה שהחרתי לעשות".
נא להמתין לטעינת התגובות
