רונלד מקדונלד נגד משטרת ישראל
שלומי לניאדו מרמת השרון שמגלם את דמות רונלד מקדולנד הגיש תביעה משטרת ישראל. בלשים שחשדו כי ברשותו סמים הכו אותו, שברו את חלונות רכבו ופרקו את תכולתו בברוטאליות. הם הרסו אותי, הוא אומר

לניאדו, אדם ללא עבר פלילי, משרת במילואים בגדוד יואב ומרבה להתנדב בפעילויות התנדבותיות. הוא השתתף בשלושה פסטיגלים, מנחה זה 9 שנים את עיר ערוץ הילדין והוא משמש כמנכ"ל חברה בשם "אמנות בעסקים". אולם דומה כי הרזומה בצירוף העובדה שאביו הוא שוטר בדימוס לא עזרו לו.
ביוני 2005 בשעות אחר הצהרים הופיע לניאדו בבאר שבע בפסטיבל הגלידה. עם סיום ההופעה יצר קשר עם אחד מחיילי המילואים המשרתים עמו, כדי לתאם ביקור אצל חיילי יחידת המילואים שלו. לניאדו ביקש להביא להם כיבוד, עוגות וממתקים, כיוון ששוחרר מאותו שירות מילואים. לניאדו אכן פגש את חבריו המילואימניקים, חילק להם את הכיבוד, וכשסיים ביקש לשוב לביתו ברמת השרון. בדרכו חזרה, בצומת ראם שעה שעמד ברמזור נפתחה הדלת בפתאומיות.
אל הרכב נכנס אדם זר, שלא לבש מדים, תפס את ידו ומשך אותה הצידה. באותו רגע נשמע קול פיצוץ. הדלת הקדמית השמאלית נפתחה, ונכנס אליה אדם נוסף. "שים לו אזיקים", נשמעה הצעקה, ואכן, לניאדו נאזק. לדבריו הבין כי מדובר ככל הנראה בשוטרים, וכדי לנסות ולהקל על מצבו זעק "אני שלומי לניאדו", אולם ללא הועיל. פיצוץ נוסף נשמע. החלון השמאלי האחורי נשבר על ידי השוטרים והרמקול האחורי רוסק בעזרת שימוש באלות. שברי זכוכית עפו על לניאדו.
מהתביעה עולה כי השוטרים פרקו ושברו את תכולת הרכב, תוך שהם מתעלמים מתחינותיו. השוטרים פרצו את תא המטען והעיפו לכביש איפור, דיסקים ותלבושות. לניאדו שאל לפשר הדברים ונענה: "אתה יודע מה אנחנו מחפשים וכשנמצא את זה אתה תהיה כולך מכוסה דם".
כעבור זמן מה, נעטן בתביעה, הגיע מפקדם של השוטרים. רק אז נשאל לניאדו מיהו וסיפר כי הוא שחקן שהופיע בבאר שבע ופגש חברים מהמילואים. הממונה בדק את טענתו, גילה כי היא נכונה ורק אז, הוסרו ממנו האזיקים. לניאדו טוען כי הממונה אמר לשוטרים: "עבודה יפה", והלך. לניאדו צעק לעבר השוטרים: "רגע, דברו איתי", ואז הבין את פשר המעשה – הם סיפרו לו שהיה להם מידע על עסקת סמים באזור וסברו כי הוא מעורב בה.
כאן לא הסתיים הסיפור הקפקאי. בתביעה נטען כי השחקן התבקש להגיע לתחנת
"אין לי שום דבר נגד המשטרה", אמר לניאדו השבוע. "אבל לפחות שהיו עוזרים לי לתקן את האוטו שלי, לאסוף את הדברים שלי. הם הרסו אותי. יכלו הרי לפתור את כל העניין הזה תוך שניה, אם רק היו בודקים אותי ואת תעודת הזהות שלי. היה נמנע בזבוז כוח, סבל, שנאה למשטרה. איבדתי את האמון שהיה לי במשטרה. לקחו אדם שהוא סופר ארץ ישראלי, והפכו אותו לאדם מנוכר עם טראומה משוטרים. במקום לפחד מעבריינים אני רועד משוטרים".
אתה נשמע מזועזע.
"לא צריך לנהוג בכזה כוח. אני חייל קרבי, אני מבצע מעצרים בעזה, אבל לא ככה. גם במעצר אפשר לשמור על כבוד האדם".
המשטרה טרם הגישה כתב הגנה.