בגובה העיניים עם אמנון בירמן
הוא נולד וגר בירושלים. אין לו רישיון נהיגה וטלפון נייד. עבד כעורך דין במשך 14 שנה, עד שהחליט לעזוב הכול ולחבר תשבצים. הוא מחבר שישה תשבצי היגיון בשבוע ונחשב אוטוריטה בתחום. 1,445 מילים עם אמנון בירמן (60), נשוי + 4, שמעולם לא פתר סודוקו
"ברדק. אני פשוט מזדעזע היום. כשאני נוסע בקו 18 במשעול העזים שהעירייה הואילה להשאיר ברחוב יפו, אני מסתכל סביב וזה נראה כמו אחרי הפצצה אווירית, ואני לא רואה שום פועל עובד".
תל אביב
"החיים החילוניים, חוסר הכובד ההיסטורי, הקלילות, הים. אני יושב בבתי קפה ועובד, זה היתרון המקצועי. אני נוסע פעם בשבוע או פעם בשבועיים".
בתי קפה
"שנים רבות ישבתי ב'קפה עטרה' שבמדרחוב, אני לא יכול לספור כמה תשבצים וטורים כתבתי בבית הקפה הזה. אחרי ש'עטרה' נסגר הרגשתי כמו אלמן שלא ממהר להתחייב שוב. עד היום, עשר שנים מאז ש'עטרה' נסגר, אין לי מקומות קבועים. אני יושב מתוך סנטימנטים ב'טעמון', שהיה הקפה הקבוע שלי כשהייתי צעיר, אצל עובד ב'מודוס' וגם ב'רסטובר' אני אוהב לשבת.
"כיום אני יושב הרבה בבית ובתל אביב, שהיא חלק בלתי נפרד מחיי. כשהייתי ילד קטן הייתי במוסד, אז יש לי חסך של העיר בחילוניותה. הייתי מגיע בכל שבת רביעית. ירושלים התרוקנה ביום שישי כמו שהעיר הזאת יודעת להתרוקן. היינו חוזרים במוצאי שבת, ולא הספקתי לראות אנשים. מאז נהיה לי רעב לאבנים חילוניות. הייתי מסתובב הלוך ושוב והעין לא שבעה מהמראות".
בקעה
"השכונה שבה אני גר, ואני אוהב אותה מאוד ושמח בשמחת תושבי השכונה שהאיום להפוך אותנו לעורק תחבורה הוסר. כל חיי אני סובב סביב אותו אזור, נולדתי פה. כשאני מסתובב בבית הכרם אני מרגיש שאני נמצא בעיר אחרת, פה אני מכיר כל סמטה".
אוטובוס
"כל חיי מתנהלים באוטובוס. אין לי רישיון נהיגה מתוך בחירה, חשבתי שאני לא מתאים לזה. כשהייתי בן 20 זה הרתיע אותי והחלטתי שאני לא משחק במגרש הזה, וזה בסדר".
עורך דין
"חיכוכים. חבר שהוא גם עורך דין אמר לי פעם שבכל עבודה יש חיכוכים, לפעמים עשרה אחוזים ולפעמים יותר, תלוי בעבודה ובאנשים. במשפטים החיכוכים הם העבודה. במשך 14 שנים הייתי עורך דין במשרד התחבורה. הייתי ממונה על כל התעופה בארץ וסגן היועץ המשפטי. מאוד אהבתי את העבודה אבל פרשתי, לפני 22 שנה, כי לא נראה לי לשבת כל החיים ולעשות את אותו דבר".
"כותרת ראשית"
"התחלתי שם ב~1982. נחום ברנע ביקש ממני לכתוב וכתבתי שם במשך שנה טור ביקורת עיתונות".
טור אישי
"ידידי המנוח דודו גבע שידך ביני ל'כל העיר' ב~1984. במשך 20 שנה כתבתי טור אישי שקראו לו 'אמנון בירמן', ולמטה היה יכול להיות מה שאני רוצה. בדרך כלל הטורים האישיים בארץ הם לא טורים אישיים אלא טורים להבעת דעות פוליטיות והם נושאים שם של מישהו. לי תמיד היו דעות פוליטיות ולא הסתרתי אותן, אבל מה שבער כאש בעצמותיי היה לספר סיפור ותמיד הייתי אישי. כשבתי דניאלה נפצעה קשה מאוד בפיגוע במרכז ירושלים ב~1997 ובילתה שלושה חודשים בטיפול נמרץ ושלושה חודשים בשיקום, הבאתי את הקוראים לתוך בית החולים. חצי שנה כתבתי מתוך בית החולים".
תשבצי היגיון
"זו תרפיה בשבילי. הצלחתי למצוא דרך לתעל את מופרעויותיי הקשות ביותר לתועלת הציבור ולפרנסת משפחתי. זה הרי בעצם המובן של האמנות בצורה הכי בסיסית. עד לרגע זה מעולם לא פתרתי שום תשבץ אחד, לא סודוקו ולא קוקוריקו. ב~1985 מצאה את עצמה הגברת ד"ר בירמן מטפלת בארבעה ילדים מגיל אפס עד חמש, החליטה שלא מתאים לה לקרוא ספרים והתחילה לפתור תשבץ היגיון שהיה בעיתון 'כותרת ראשית'. היא הייתה יושבת עם חברתה במרפסת, וכשהסתכלתי התחלתי לגלות את החוקיות. ברגע שהבנתי מה הולך, זה גירה אותי לחבר הגדרות. הראשונה שחיברתי הייתה 'הוא יפה, עשיר, אבל לא מפסיק להתנצל', והתשובה - אפולוגטי.
"לא
"בסוף 1986 אמרתי לאשתי שאני מרוויח לא רע מהעסקים האלה, והיא, אישה מלאת אומץ, אמרה לי 'תעשה מה שבראש שלך, יהיה בסדר ואל תדאג'. היום אני כותב שישה תשבצים בשבוע: שלושה ל'מעריב', אחד לרשת שוקן, אחד ל'לאישה' ואחד למנויים שלי".
מועדון לקוחות
"התחלתי לפני 18 שנה. בכל עיתון אנגלי שמכבד את עצמו, וכולם מכבדים את עצמם, יש תשבץ היגיון יום~יום. פה בארץ התשבץ הוא נחלתם של עיתוני סוף השבוע, אז חשבתי לקצר את הדרך והתחלתי להפיק תשבץ בעצמי. בהתחלה ברשת שוקן עזרו לי בפרסום, ואז חבר הביא חבר. היו לי פעם 300 לקוחות, וכיום יש 200 פלוס. שילבתי את האהבה שלי לבישול, ופעם בחודש אני מכניס מתכון ויש גם את בדיחת החודש. כשאני מפיק את התשבץ זה הרבה יותר עבודה, כי אני מוציא את זה מהתנור. למזלי יש מכונה שמקפלת אותם, אבל צריך להכניס למעטפות ולשים מדבקות".
טלפון נייד
"אני סרבן מצפוני של טלפון סלולרי. קראתי בעיתון שחברות הסלולרי יכולות לאתר אותך על פי המכשיר הנייד, ואני לא רוצה שיידעו כל הזמן איפה אני נמצא ושכל אחד יוכל להקפיץ אותי מתי שבא לו. אני כבר לא מדבר על סכנות קרינה, כי זה לא מדבר אל לבי. אני לא מוכן שיפגעו בפרטיות שלי ולכן אין לי טלפון סלולרי.
"אני מסתובב עם כרטיס טלכארד בכיס. זה נהיה קשה משנה לשנה, כי מתקנים פחות טלפונים ציבוריים. מי שמחזיק אותנו עם הראש מעל המים הם העובדים הזרים שמדברים הרבה בטלפון, ובזכותם מתקנים חלק מהטלפונים הציבוריים. אומרים שהטלפון מוריד חרדות, אבל לדעתי הוא דווקא מגביר חרדות. יש 100 סיבות לא לענות לטלפון, וברגע שלא עונים לך בצד השני המון חרדות יכולות לרוץ בראש".
"האח הגדול"
"הפעם הראשונה ששמעתי על זה היא עכשיו. אני לא מכיר. אני לא רואה טלוויזיה ולא פתחתי טלוויזיה כבר 30 שנה, למעט משחקי כדורגל שילדיי הזמינו אותי לראות".
הרכבת הקלה
"אני שומע על הרכבת הקלה כבר הרבה שנים ואני מניח שאני אשמע עליה עוד הרבה שנים. לבי נכמר על הסוחרים במרכז העיר שסובלים סבל איום ונורא. אני שומע שהעירייה לא באה לקראתם ושאין עם מי לדבר, ואני עצמי משתדל להימנע מלהגיע למרכז העיר. היה לי הרגל לנסוע במונית שירות, אני אוהב אותה יותר מאשר אוטובוסים, אבל עכשיו אני עוקף את הצרות ונוסע ב'אגד'".
אהוד אולמרט
"אדם שאני מאוד מעריך. אני חושב ששופכים את דמו בגלון. אני גם מכיר אותו אישית, לרוב מההליכות ומריצות הבוקר, ויום אחד אמרתי לו, 'אתה תהיה אדם כל כך חשוב שכבר לא ייתנו לך לרוץ לבד'. יום אחד ראיתי את אשתו ושאלתי אותה איפה הוא רץ, והיא ענתה בחיוך דק שבמתקן של השב"כ. אני מצטער שהוא התפטר, כי זה היה צריך ללכת הלאה לבית המשפט".
אורי לופוליאנסקי
"אני לא מכיר אותו ולא יודע אם הוא השפיע או לא על העיר".
ניר ברקת
"ראה לופוליאנסקי".
"אחד מאוזן"
"שם הספר שלי, שבכוונה לקוח מעולם התשבצים. זה ספר שבו כינסתי מבחר מהטורים שכתבתי ב'כל העיר' במשך 20 שנה וקצת בעיתונים אחרים".
משפחה
"יש לי אישה מקסימה וארבעה ילדים מקסימים. ילדתי הבכורה מתחתנת בקרוב".
צביה
"אשת חיקי הנצחית. אנחנו 33 שנה יחד, ויש שטיח אדום שדוהר לחתונת הזהב".
נכדים
"עוד אין".
אמסטרדם
"עיר החופש והטולרנטיות במובן הטוב של המילה. אלה לא הסמים והזונות, אלא החינוך שהם מקבלים מגיל אפס שכל בני האדם שווים ולא משנה גזעם".
צום
"צמתי פעם אחת בוושינגטון. היינו אצל חברה מסורתית ואמא שלה הייתה שם. צמנו, היה נחמד, אולי אצום גם השנה".
יום כיפור
"אני לא הולך לבית כנסת, אני אדם חילוני. כשדניאלה הייתה פצועה שאלו אותי לשמה של אם הילדה ועניתי למען התפילה. עם זאת, כשנכנסתי לחדר שבו היא הייתה בטיפול נמרץ בבידוד, היינו שוטפים ידיים בחומר מיוחד ושמים מסכה על הפנים. מצאתי בתוך כוס ליד המיטה שלה ספר תהילים. התעצבנתי נורא וזרקתי אותו לפח. בן אדם הפר וסיכן את חייה בקלי קלות כדי להניח שם ספר תהילים. הוא נכנס, השאיר את הספר והלך, ואולי נכנסו לשם כמה חיידקים".
שחמט
"הלוואי שהייתי יודע לשחק שחמט כמו שאני יודע לבשל הודי. אני עובר על חומר בחוברת בריטית שאני מנוי אליה כבר 30 שנה ככל שמתיר לי הזמן. בכל זאת זו הרבה עבודה, שישה תשבצים בשבוע, כשאתה משתדל לא לחזור על עצמך. הייתה לי קבוצת משחק ויצאנו להפסקה, כי אחד מהחברים התחיל ללכת לקורס יוגה דווקא בימי חמישי".
בישול הודי
"אני מאוד אוהב. לא הייתי בהודו, ויש לי הסבר לזה. להודו נוסעים אחרי צבא ואני לא עשיתי צבא. הבן שלי אומר שהאוכל שלי מאוד מזכיר אוכל הודי, בניגוד למסעדות ולמרות שיש מסעדה נהדרת בשוק. האוכל ההודי האמיתי נמצא פה בבית. יש לי ספרי בישול ו~90 אחוז מהם הם ספרי בישול הודי".
אינטרנט
"היום אני מבקר באינטרנט. אני בעיקר שומע מוזיקה ושולח תשבצים. לפני שבע שנים, כשטסתי לחו"ל, חבר שלי רני כתב לי הוראות לאיך לשלוח מייל".
מוזיקה קלאסית
"נחשפתי לעולם רק בגיל 27. היום אני לא יכול לתאר את החיים שלי ללא מוזיקה קלאסית. אני שומע כל היום מוזיקה קלאסית וג'ז ומקשיב בעיקר כשאני עובד".
אריה דרעי
"אני לא מכיר אותו. ממה שראיתי הוא עשה עליי רושם של אדם מוכשר ועם יכולות לבצע".
סיגריות
"הפסקתי לעשן בדיוק לפני שלוש שנים. אם הייתי רווק הייתי מעשן עד יומי האחרון. הייתי מעשן סיגריות חזקות, 'קאמל' בלי פילטר. כדי לגמול את אשתי ולהוות לה דוגמה הפסקתי, והיא הפסיקה שבועיים אחריי".
אמנון בירמן
"יחגוג השנה את יום הולדתו ה~60. הוא מרגיש טוב, הולך בכל בוקר שישה ק"מ, נח בצהריים, שומע מוזיקה קלאסית, חי כמו בקייטנה ונהנה מהחיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
