אלוהים נמצא בפרטים הקטנים
במטה של מאיר פרוש מצאו את האשם המרכזי בהפסד: ח"כ יעקב ליצמן מדגל התורה. מיום רביעי בבוקר הוא מסתובב בעיר עם מאבטחים
חצי שעה קודם ליציאת השיירה מהמקום שממנו הולכים לעולם שכולו טוב, אני עומד עם שניים מהאיילים היותר רציניים באופרציה של סנטה קלאוס הכשר.
במטה פרוש לא ממש הבינו את החשש של הציבור החילוני מהמועמד שלהם. ניסיתי להסביר להם שכהונת אורי לופוליאנסקי הייתה חשוכה בכל הנוגע להתפתחות המוניציפלית, והתרבותית בפרט, ושהחילוני הממוצע ירא מהפיכתן של עוד שכונות ירושלמיות ששנים היו מעוז חילוני, לגטו חרדי.
בתגובה אמר אחד מהם, רגע לפני שהשני הגיע, שפרוש יקים עשרות אלפי יחידות דיור חדשות. השבתי שהן יאוכלסו על ידי חרדים, אז מה הטעם? "עזוב", הוא ביטל את דבריי, "מאיר גבר, יש לו מילה". אחר כך הגיע השני, והראשון זרק לעברו, "הוא רוצה לדעת אם מאיר גבר". נכנסתי ביניהם ואמרתי שאין לי ספק בגבריותו ושאין צורך להפשיט אותו ברחוב. עוד לא סיימתי לדבר והמשיב פתח שתי ידיים, קירב אותן לאמצע הגוף ומדד ביניהן איזה 30 ס"מ. אם להאמין לו, ואין סיבה שלא לאור העובדה שאישר כי ראה, מאיר פרוש הוא גבר שבגברים.
קלפי 450 ברחוב ראשון לציון לבשה חג בסביבות השעה 11:00. מאיר פרוש ועדת המלווים מתקבלים על ידי פתקי הצבעה מעופפים. חצי דקה אחרי שירדנו מהמיניבוס חיכה לפרוש גדוד צלמים, שירו לעברו פלאשים לריכוך. אחרי ההלם הראשוני נזרקו לאוויר הקלפי שאלות בנאליות.
"מה עם הסטטוס קוו?", ("יישמר"), "מה בנוגע לאחדות העיר?" ("בלשכה יישב מטה מיוחד") ו"האם יישמרו זכויות החילונים?", באנגלית, פעמיים ("ודאי שיישמרו", "כבר עניתי על השאלה"). סטנדרטי וצפוי כמו הפתק שרבנו שלשל לתיבת הקרטון. עם יציאתנו החוצה הגיע השר אלי ישי, לתת תפיחת עידוד לבן המגזר. "איפה הרב אלי, הרב אלי", הזדעק המועמד כשראה את השר.
חיבוקים, נשיקות והסתערות כתבים וצלמים חתמה את המפגש המרגש בין איש ש"ס לקולגה מאגודה. משם חתכנו עם המיניבוס למטה החילוני במשרד של דני בונפיל ברחוב שלומציון. משפחת בונפיל עטפה את פרוש מכל כיוון, בניסיון להכתיר אותו כראש העיריה עד 2013.
מר בונפיל, כאמור, פעל למען פרוש. אשתו, מרים, מקום רביעי ברשימה
אם זה יקרה, אמרו אנשי המטה, לברקת אין סיכוי. התחושה בשעות הבוקר המאוחרת הייתה של ביטחון מאופק. לעומת פרוש, שנראה מתוח, הפעילים שידרו אמונה יוקדת. בדיוק ברגע שבו עבר נהג וצעק, "פרוש, אין לך סיכוי", זרק לשמיים אחד הפעילים כמה עשרות פתקים, סתם בשביל האווירה הססגונית. הפמליה עשתה דרכה למטה ברחוב מסילת ישרים.
פרוש נכנס להגיד שלום. "זה מטה בראשות סעדיה מרציאנו ז"ל", סיפר אחד הפעילים. "אנחנו לא הולכים לוותר על ירושלים, עיר הקודש, בעזרת השם". פרוש זרק לו תודה, קיבל כוס תה ופרש לאולם המרכזי במטה. שם התחילו לעוף בחלל סיסמאות ריקות מתוכן על עובדת היות ראש עיריית ירושלים חשוב מראש הממשלה. בנאליה של בחירות מקומיות.
חצות במטה של פרוש בהר חוצבים. תומכים סוג ב', אלה שלא הצליחו לעבור את השומרים לפני הגשרים שמובילים לקומה החמישית בבניין מס' 5, מצטופפים מול מסך כחול ומחכים לתוצאות. פרוש ספון בביתו, אומרים שיגיע לקראת השעה 2:00. המאושרים שמסתובבים על השטיח מקיר לקיר במטה העצום מדברים רק על דבר אחד: גור. חסידות, לא חתולים. פרוש נכנס לריב מתוקשר עם חסידי גור, משהו כמו 2,000 בעלי זכות הצבעה, שאיימו להצביע ברקת.
"כל אחד נראה כמו שלושה מאיתנו", אמר לי אחד התומכים המודאגים. בעיקרון, לא על המצביעים האלה יקומו או יפלו הבחירות, אבל לפי מצב הסקרים בימים שלפני, כל חסיד גור שיצביע ברקת הוא כמו משחק על שש נקודות ומזה התומכים מפחדים. יעקב ליצמן, נציג חסידות גור באגודת ישראל, מפלגתו של חבר הכנסת פרוש, הוא המקור לכל חצי הביקורת. אם חלילה לא ייבחר פרוש, ליצמן יהפוך למטרה ניידת. אממה, בינתיים החברים מפגינים מצב רוח מרומם. שני חדרים חמים יש בחמ"ל החרדי בהר החוצבים. האחד הוא חדר המחשוב, קודש הקודשים.
לשם מגיעים הדיווחים של אנשי הקלפיות. חם שם כמו בכור גרעיני בשעת ייצור פצצות. שומר של חברת "דרך המלך" עומד בכניסה ולא נותן לאיש להיכנס. גם איש יחסי הציבור של פרוש לא הצליח לעבור דרכו. מהחדר הזה, בפיקודו של ינקי ברגר, מזינים את המידע לחדר החם השני, חדר התקשורת, שמאויש על ידי דוברו של הראיס בפוטנציה, משה פרידמן, אייקון התקשורת והעשייה הרב~תחומית, דודי זילברשלג וישעיה (שי) הורוויץ האלגנטי, מנכ"ל פרסום נטו.
שלושתם יושבים מול לפ~טופ, מקשקשים עם אנשי התקשורת, והכי חשוב - מפרשנים כל פתק שמגיע מחדר המחשוב. זילברשלג שולט בעניינים, כל העיניים נשואות אליו. הוא פיגורה עם נוכחות אדירה. צלמת תפסה אותי בכניסה לחדר. "איזו כריזמה מטורפת יש לדודי, לא?", אמרה בהערצה. חייכתי אליה חזרה והיא התיישבה מול הגיבור החדש שלה ושאבה כל מילה שיצאה מפיו.
בינתיים במסדרונות, הבאזז היסטרי. אנשים יוצאים ונכנסים מכל חור. כולם נראים אותו דבר, שחור-לבן. מתחילים לדבר פוליטיקה. אנחנו, אנשי התקשורת החילונים מול תומכי הרב פרוש. מקשקשים בנעימות.
אם אנחנו המיקרוקוסמוס של ירושלים, יש תקנה לעיר הבירה. "עוד מעט מגיעה התזמורת", שואג מולי אברך שמנמן בשמחה גלויה. אני שואל אם מביאים את "לד זפלין"; "מרדכי בן דוד", הוא ממשיך בשאגות השמחה. אחר כך הוא נרגע ומסביר שביטחונו בניצחון של פרוש נסמך על פרשנות מאירת עיניים שנתן סגן ראש העירייה יהושע פולק באחת מתחנות הרדיו. אנחנו ממשיכים בקשקושיאדה עם אחינו החרדים ואחד מנסה להרגיע אותנו שגם כאשר פרוש יעלה, לא תהיה בריחה המונית של חילונים. "לאן ילכו כל בחורי הישיבות אם לא יישארו חילונים בירושלים?", הוא מבאר.
חזרה בחדר המצב של פרידמן, זילברשלג והורוויץ. תוצאות אמת מהקלפיות מתחילות לזרום. אחרי ספירה של 60 קלפיות זילברשלג מבשר על יתרון של 26 קולות לטובת החרדים. העיניים בחדר מתחילות לנצנץ. השמועה דולפת למסדרונות והאדרנלין גובר.
ב~1:16, אחרי ספירה של 147 קלפיות, פרוש מוביל בשישה אחוזים. יש עוד חשש פן חסידי גור יצליחו לטרפד, אבל כרית ההפרש נוחה מכדי לתת לרוחות ליפול. 2:08, אחרי ספירה של 202 קלפיות ותוצאה של משהו כמו 52:45 לרעת ברקת, זילברשלג משחרר בביטחון: "הסיפור גמור".
מתחילים להסתלבט על ברקת. "כלומניק, אפס~אפסים", שולח מישהו לחלל חדר המצב. שמייח במטה. 2:27, אחד הפעילים היותר בולטים נכנס ומשחרר הודעת זוועה. "מאיר מפסיד", הוא אומר בלי אוויר, "בחדר של המשפחה כולם בוכים".
אני תופס טרמפ ומבקש שייקח אותי לחדר הסגור, שם יושבים מנחם פרוש, אביו של המועמד; אחיו; בניו; וראש מטה יום הבחירות, מנדי שוורץ. אנחנו נכנסים ומיד הדלת ננעלת מאחורינו. האווירה קשה. האב הקשיש מביט במחשב בפנים חתומות. יותר מאוחר יספרו לי כי הוא היחיד שניבא את ההפסד. "אנחנו לא הרמנו ידיים", אומר לי בקול שבור אחד הנוכחים.
אני שואל כמה~כמה? והוא מפנה אותי לשוורץ, שמסמן לי להתקרב. "יש פער של 14 אלף", הוא לוחש ביגון, "ונשארו 16 אלף קולות שלא נספרו". אני יוצא החוצה והולך עשרה מטרים משם לחדר התקשורת ומשוחח בדרך עם כתבנו במטה המתחרה, שמודיע שההכרזה בוצעה וברקת עולה עוד חמש דקות לשאת את נאום הניצחון. זילברשלג, הורוויץ ופרידמן עדיין רגועים. אני שואל אם הם מעוניינים לדעת מה הולך. אני מדבר וכולם שותקים. חצי דקה אחרי מגיע ברגר מהמחשבים עם בשורה זהה. מישהו מנסה לנתח את המצב במועצה וטוען כי ברקת יהיה ראש עירייה בובה, בגלל רוב חרדי. כידוע, גם כאן נפלה טעות.
אחר כך הם יודו כי העריכו לא נכון את כוחו של ארקדי גאידמק. 15 אלף קולות ניבא לו זילברשלג. הם הופתעו גם מאחוז ההצבעה בקרב החילונים. הם ביקשו שנצא וישבו להתייעצות עם איש הספין יובל פורת. מאיר פרוש הגיע לרחוב בשעה 3:00. ההמונים התקבצו סביב רכבו. הוא ברך את כולם דרך מגפון עילג. "מלחמה, מלחמה", שרו התומכים המיוזעים. האב הגיע לנחם את בנו והקהל נחצה כמו ים סוף בפני משה רבנו.
"ליצמן, הביתה. ליצמן, הביתה. ליצמן, הביתה", הדהדו הקריאות בדרך לאוטו. יום למחרת התברר שהצמידו לו מאבטחים. אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. אולי ככה אפשר להסביר את השפעת חרם חסידי גור ואת מיעוט הקולות שגרף גאידמק. אבל אלוהים נמצא גם בפרטים הגדולים, באחוזי ההצבעה המרשימים של החילונים. פרוש נוצח ויתפנה למאבק בכנסת. החרדים בדיכאון והחילונים מסתובבים ומסננים שתי מילים: ברוך השם.
נא להמתין לטעינת התגובות
