כרטיס התושב של יגאל עמדי
אחרי 16 שנה יגאל עמדי כבר לא יהיה "סגן ראש העירייה", אפילו לא "חבר מועצה". החברה הקרובה שולה זקן: "אני לא נגד ארקדי, אבל אם יגאל היה רץ לבד, בטח שהייתי תומכת בו. אם הוא היה רץ עם הליכוד, אולי הוא היה זוכה, אבל מי ידע שזה מה שיהיה בליכוד"
את האנשים שהצטרפו למפלגה הוא הביא, ההוראות וניהול המטה הם בסמכותו הבלעדית ואין מערערים על ניסיונו ועשייתו. במהלך החודש האחרון האופטימיות והאדרנלין הקהו את מה שכולם ידעו – עמדי טעה. מועמדותם של מאיר פרוש וניר ברקת הותירה כמות עצומה של מצביעים ללא אלטרנטיבה ראויה. עמדי יכול היה לכסות את החלל הריק בהיותו מועמד מזרחי, מחובר לשטח ולשכונות הקשות, לא קיצוני בעמדותיו ובעל ניסיון עצום בעיר.
אבל עמדי לא רצה להצטייר כשמעון פרס המקומי ובחר להצטופף תחת מטרייתו של האוליגרך. בשעות הקטנות של הלילה, כאשר התוצאות הצביעו על כישלונו הגדול של גאידמק, פניו של עמדי הביעו את מה שכל מקורביו כבר הסכימו לומר בקול רם – גאידמק היה הסוס הלא נכון בזמן הלא נכון. כמעט בלתי נתפס שהאיש המזוהה יותר מכל אחד אחר כ"סגן ראש העירייה", אחרי 16 שנה בתפקיד, לא יישב אפילו במועצה.
בימים שקדמו להתרסקות לא חזו במטה צדק חברתי את עוצמת הנפילה. אל הסקרים הלא מחמיאים התייחס עמדי כחלק ממגמה תקשורתית לדכא בכל מחיר את ארקדי: "אנחנו יודעים שקיים קמפיין אישי נגדו במטרה להרחיקו מהמרכז העסקי בישראל. העיתוי מראה משהו". הוא בנה על נאמניו, על קולות הערבים, על אוהדי בית"ר ויותר מכול בנה על המקופחים שממש כמו ארקדי נתפסים בעיניו כנרדפים על ידי האליטה האשכנזית והתקשורת העוינת.
לדאבונו, אוהדי בית"ר התייחסו לבחירות כטופס שביעות רצון מהישגי הקבוצה, ערביי מזרח העיר לא שעטו לקלפיות לבחור בצהוב שחור השנוא עליהם, ואת המכה הקשה מכולן קיבל במקום בו חש שהוא בעל הבית האמיתי – השכונות הקשות. הליכוד, מאיר תורג'מן, ירושלים ביתנו ואפילו פסגת זאב על המפה גרפו יותר קולות מצדק חברתי. אין לאף אחד ספק שלעמדי בראש הליכוד זה לא היה קורה.
את יום הבחירות עצמו מתחיל עמדי עם גאידמק בבית הספר לאומנויות, שם מצביע האוליגרך. גאידמק פוסע כמו תייר שמחפש דרכו בחושך, ונצמד בכל מחיר לעמדי שמתרגם עבורו את שפת המקום, תרתי משמע. התמודדותו של ארקדי עם הרחוב הירושלמי מעט מביכה. הוא מנסה להראות מעט חנופה למצביעים הפוטנציאליים ונכשל, עומד מול הפעילים ושתיקתו נקטעת שוב ושוב על ידי עמדי עצמו, מתעקש להתראיין בעברית ונופל בלשונו הן בדקדוק והן במסרים.
המציאות האבסורדית מתעצמת כאשר הם נפרדים. ברדיו מעלים שמועה לפיה ארקדי פרש מהמירוץ, אולם האוליגרך מסרב לעלות לשידור ועמדי מייד עולה ומכחיש. הוא מקבל פניה לפיה
"ארקדי בבית עם חום", נמסר רשמית מהמטה כבר בשעה 18:00 בערב, ורוחו החולפת של גאידמק לא סרה אל המטה לנחם, לעודד או להתייעץ אף לרגע קט. עמדי נותר לבדו להודות לפעילים, להתכנס עם המקורבים ולענות לכלי התקשורת גם כאשר הסוף המר חקוק בסלע. נינט, מנהלת לשכתו של עמדי, אומדת את יחסי הכוחות: "אין ספק שיגאל הוא המנהל האמיתי של המפלגה. הוא מוביל, איש עשייה וארקדי מקבל ממנו עצות".
כמה שעות לפני כן הצטרפתי לעמדי ולפנים הכי מוכרות בשוק, חברו הקרוב ירון צדקיהו, לסיבוב מטות במאזדה 5. על אף השמש הקופחת, עמדי מעדיף לא לחבוש משקפי שמש ושומר על קשר בלתי אמצעי עם הפעילים. מסורק ומסודר, מעשן בשרשרת, מצית סיגריה בסיגריה. הוא מנשק פעמיים את הבאים לברכו ומטפל בכל בעיה שצצה, מקטנה עד גדולה. את סכומי הכסף העצומים ששפך ארקדי בקמפיין הנוכחי רואים מייד.
נדמה שפניו מביטים אלינו מכל עבר, הפעילים נמרצים יותר מכולם, וסוכות צהובות מרשימות ליד כל קלפי נותנות רושם שמדובר בראש העירייה הבא. בקלפי במלחה מגיעה להצביע מי אם לא שולה זקן, שבאופן מפתיע מביעה את דעתה: "אני לא נגד ארקדי, אבל אם יגאל היה רץ לבד, בטח שהייתי תומכת בו. אם הוא היה רץ עם הליכוד, אולי הוא היה זוכה, אבל מי ידע שזה מה שיהיה בליכוד".
כשסיפרתי ליגאל בלילה ששולה שברה את שתיקתה באהדתה אליו, הוא הגיב בחיוך מהול באכזבה של הסכמה. איפה הוא ואיפה נבחרת הכוכבים של הליכוד. האנשים בגילה, בתלפיות, בקריית היובל ובמלחה ששים לראות את עמדי במועצה, אבל מסבירים בהתנצלות כי אין בכוונתם להצביע צדק חברתי.
עמדי משדר הרבה ביטחון במהלך היום. אני שואל אם הקמפיין "לא מדבר. עושה" חיזק את התדמית הבעייתית של גאידמק, והוא טוען כי "אנשי המקצוע קבעו שמדובר בקמפיין המוצלח ביותר". אני מבקש את דעתו על ברקת, והוא מנצל את המומנטום להכות: "אני לא עושה שיקולים אישיים. אני לא מחכה שהעיר תיפול ואז ניקח אותה כמו ניר שבגד במצביעים שלו בבחירות הקודמות. אנחנו נהיה ההפתעה של הבחירות, ונכניס מספר נציגים למועצה. תגיד, מרגישים את ניר בסיבוב הזה?".
בלילה פתקי ההצבעה בישרו שברקת הורגש גם הורגש והוא ראש העירייה הבא. מי שלא יורגש לראשונה זה 20 שנה במסדרונות העירייה הוא עמדי עצמו. מקורביו המיואשים ניסו להסביר בפרספקטיבה מעט יותר מפוכחת את שאירע. כולם הסכימו כאחד שעמדי טעה. אסור היה לו לחבור לארקדי. אביגיל, העוזרת הצמודה שלו, הסבירה שלא הייתה לו ברירה: "לא היו לו התקציבים ברמה של ארקדי או ניר".
נינט, מנהלת הלשכה, מסבירה כי "אם יגאל היה מתחיל לפני שנה את הקמפיין שלו, אני חושבת שהוא היה זוכה ללא ארקדי. האנטי התקשורתי כלפי ארקדי פגע בנו, דבר שלא היה קורה מול יגאל". חנה אזולאי, נציגת השכונות ברשימת צדק חברתי, טוענת כי "יגאל עשה טעות. הוא היה צריך לרוץ לבד, בלי ארקדי. במקרה כזה היו אלפים רבים מצביעים עבורו. אם הוא היה נשאר בליכוד או היה רץ לבד, הוא היה מקבל הרבה יותר קולות. ארקדי הובל והיה תמים מאוד. הוא לא ממולח בבחירות. היה אנטי כלפיו בעקבות כל המכות שנפלו עליו לאחרונה".
ביום שאחרי, עמדי מתעורר לראשונה לתוצאות הרשמיות המבשרות שהוא בחוץ. הוא מודה כי "התוצאות הן כישלון אבל אני מכבד את החלטת הבוחר בירושלים", ולא מתנער מארקדי: "החבירה אליו לא הייתה טעות כי אני באמת מאמין שירושלים הייתה צריכה אדם כמוהו. אני לא חברתי לארקדי משיקולים אישיים אלא כי אני באמת מאמין בעשייה שלו וחושב שירושלים מפספסת.
"ידענו שאנחנו מנהלים את מערכת הבחירות הזו תוך התמודדות עם קמפיין תקשורתי נגדי חסר תקדים כנגדו. היה ברור לנו שהדבר יפגע בנו". ומה הלאה? "כמה שעות מנוחה, כמה שעות עם המשפחה ואת ההחלטות להמשך אני משאיר לשבוע הבא".
נא להמתין לטעינת התגובות
