הפנצ'ר של אליאנס
אליאנס, מפעל הצמיגים המיתולוגי, פיטר לאחרונה לא פחות מ-250 עובדים, שהם רבע ממספר העובדים במפעל. מה קרה למפעל שאהב פעם לצ'פר את עובדיו?
גל הפיטורים בחברת אליאנס החל כבר בחודש שעבר, אז נשלחו לבתיהם 170 עובדים זמניים ועוד 40 עובדים שהועסקו באמצעות חוזים אישיים. אם עובדי המפעל נשמו לרווחה שאינם בין המפוטרים, בא הגל השני והיכה בהם כבר ביומו הראשון של חודש דצמבר, עת בישרה חברת הצמיגים כי תפטר עוד השבוע 50 עובדים קבועים.
מכיוון שהפעם היה מדובר בעובדים המאורגנים בהסתדרות, נכנסה זו לפרשה והושג הסכם בין הצדדים. ההסתדרות במרחב חדרה חתמה על הסכם פרישה עם הנהלת המפעל. על פי ההסכם יפרשו 50 עובדים קבועים שחל עליהם ההסכם הקיבוצי. פרישה זו מתווספת ל-170 עובדים זמניים שכבר פוטרו לאחרונה ו-40 עובדים נוספים בחוזים אישיים.
מקום העבודה היחיד שהכיר מיכאל בלדב הוא מפעל אליאנס. "מאז עליתי ממרוקו לפני 39 שנה הלכתי לעבוד במפעל ומאז אני שם", הוא אומר. אולם השבוע נגדע מקור פרנסתו, שהיה לו למשפחה ולסוג של שגרה. לבלדב יש מילים קשות לומר להנהלה ששלחה אותו הביתה אחרי ארבעה עשורים.
"מהיום הראשון ועד יום הפרישה עבדתי באותו תפקיד, כמגיש. יש מכונת בנייה שעובדים עליה זוג כאשר אחד בנאי והשני עוזר שלו, הייתי כמו רובוט. זה היה לי כמו בית, אפילו יותר מזה. היום אני מרגיש רע מאוד. עד יום חמישי בשבוע שעבר לא ידעתי מה קורה ואפילו ביום שלישי לא ידעתי על מה אני חותם. לא הייתה שום הסברה, סתם שחררו את העדר. הבהמה עשתה את שלה, אז היא יכולה ללכת".
בלדב סיפר מהמעט שהוא יודע על גל הפיטורים שעובר על המפעל: "בינתיים פיטרו 50 ובחודש הבא ילכו עוד 40 ולאחר מכן שוב ושוב, ועוד היד נטויה. הוועד והסתדרות נתנו יד אז אין להם בעיה לשחרר עובדים. בעבר היינו משפחה עד שהגיעו לעבוד במקום בני מיעוטים שעבדו במשכורות נמוכות משלנו.
"אני בכלל לא יודע אם כל גל הפיטורים הוא בגלל המצב הכלכלי או שהם מנצלים את הגל. בשנת 2003 היה אותו דבר כביכול: אמרו שאין להם
למרות תחושת העלבון בלדב מספר שמבחינתו הפיטורים היו עדיפים על חוסר הוודאות בו הוא היה שרוי לאחרונה. "מבחינתי העבודה כבר הייתה מאוסה", הוא אומר, "מצדי זה יצא טוב כי הייתי באווירה כאילו אני חייב לבוא למפעל כי אין לי פרנסה אחרת. מזה התפרנסתי משנת 1969 וזה מקום העבודה היחיד שהכרתי. לא היה אכפת לאנשים מהפועל הפשוט, מבחינתם הוא סתם בורג. יש לי פנסיה של 39 שנים אבל היא מצחיקה, לעת זקנה אני אצטרך ללכת לקבץ נדבות ולא יהיה ממה לחיות.
"הרווחתי 31 שקל לשעה אחרי 39 שנות עבודה. היום אני יוצא לפנסיה כביכול עם משכורת רעב, 4,500 שקל נטו. המזל שלי שהילדים שלי התחתנו ואני לא צריך לפרנס אותם. הם מרגישים יותר גרוע, אנחנו השתחררנו מהכלוב, אני לא מצטער עם כל הקושי על זה שעזבתי, אני מאושר ומברך על זה. העובדים שנשארו סובלים יותר כי הם הולכים אל הבלתי צפוי. הם לא יודעים מה יהיה איתם. אם המפעל ייסגר, אם יהיו להם פיצויים, הם הולכים אל הלא נודע".
חרף צמיחה של תשעה אחוזים ברווח הנקי של אליאנס, המשבר הכלכלי העולמי גרם לירידה בהיקף רכישת מכוניות ובהתאם לכך פחתו באופן משמעותי הזמנות הצמיגים מאירופה.
החברה הצהירה כי תפעיל תוכנית התייעלות בעלות של שני מיליון דולר, הכוללת פיטורי עובדים והגברת הפיקוח על היקף ההוצאות. בימים האחרונים התברר כי מדובר בקיצוץ של רבע מכוח האדם של חברת הצמיגים המסתכם באלף עובדים, כלומר פיטורי 250 עובדים.
כבר לפני חודש העריכה החברה כי תיאלץ לפטר מאה עובדים, אלא שעם החרפת המשבר וירידה בצבר ההזמנות היא נאלצה להגדיל את תוכניות ההתייעלות, וייתכן שאלה יורחבו גם מעבר ל-250 עובדים מפוטרים.
נוסף על כך, החברה הודיעה כי היא פועלת להגדלת קווי האשראי שלה ב-12 מיליון דולר, ומנהלת לצורך העניין משא ומתן עם שלושה בנקים בד בבד. היקף המפוטרים הנוכחי נקבע לאחר שהנהלת אליאנס ביקשה לפטר מספר עובדים גדול יותר - 90 - אך נתקלה בהתנגדות ההסתדרות, שטענה כי מצבה של אליאנס איתן ואינו מצדיק צמצומים כה מרחיקי לכת.
גם בשנת 2003 נאלצה החברה לפטר 150 מעובדיה ולקצץ עשרה אחוזים משכרם של יתר עובדיה, לאחר שנקלעה לקשיים זמניים. אולם מאז ההתייעלות, הציגה החברה צמיחה עקבית.
המפעל משמש בית ומקום עבודה לתושבי חדרה כבר עשרות שנים. "זה היה מפעל שפרנס יותר מ-1,750 משפחות וביחד איתם עבדו גם חברת נהגים, הסעות ועוד וביחד הם פרנסו יותר מ-2,000 משפחות", סיפר השבוע חבר מועצת העירייה בעבר אריה גמליאל שעבד בעבר באליאנס 22 שנה.
"העובדים אז הרוויחו יפה, היה מפעל משפחתי והאנשים במקום היו דואגים אחד לשני. ההנהלה הייתה מצ'פרת את העובדים במסיבות פעם בחצי שנה עם כל המשפחות, היו מעניקים מלגות לילדי העובדים, היה חדר אוכל מעולה, בתי הבראה, היו תנאים מעולים".
"בהחלט כואב לי הלב על כל אחד שמפוטר", ציין גמליאל, "זו עוגמת נפש וצרה צרורה לכל עובד מפוטר בידיעה שהוא לא יקבל משכורת ואין לו מה לעשות. פתאום הטלפונים מפסיקים לצלצל, הוא מרגיש שהוא לא שווה יותר, לא יוכל לשלם את ההתחייבויות שלו וכוח הקנייה שלו ירד לגמרי. כך שההשלכות לפיטורים שכאלה הן רבות, בעיקר כשמדובר במקום ששימש לו כמשפחה".
יוסי אנגליסטר, מנכ"ל חברת אליאנס, סירב להגיב בשבוע האחרון לאמצעי התקשורת בנושא הפיטורים. כל ניסיונותינו לשוחח עמו או לקבוע פגישה לא צלחו. לפני כשבועיים, עם גל הקיצוצים הראשון, אמר ל"ידיעות אחרונות": "אנחנו נמצאים בעיצומה של ביצוע תוכנית אסטרטגית חדשה שבמסגרתה יופסק בהדרגה הייצור של צמיגים למכוניות במפעל בארץ. הסיבה לכך היא התחרות הקשה הקיימת בענף הזה והקושי שלנו להתחרות מול יצרנים אחרים. בעקבות כך הוחלט להפסיק, ככל הנראה עד סוף השנה, את הייצור של צמיגים אלה ולהתמקד בייצור צמיגים טכניים לחקלאות ולתעשייה".
הייצור של הצמיגים הקונבנציונליים למכוניות יועבר להודו למפעל משותף עם יצרן צמיגים מקומי. רוב עובדי קו הייצור הזה יפוטרו, וחלק קטן מהם ייקלט בקו הייצור של הצמיגים הטכניים. לדברי אנגליסטר, תוכנית הפיטורים הייתה מתוכננת ללא קשר למשבר הכלכלי. "העובדה שנקלענו למשבר הזה רק האיצה את ההליך וגרמה לכך שהוא יבוצע בפרק זמן קצר יותר," אמר אנגליסטר. השבוע הוא סירב להתייחס לפיטורים הנרחבים.
מזכיר האיגוד המקצועי במרחב חדרה, ציון עמרם, אמר השבוע לאחר חתימת ההסכם: "אנו מאוד מקווים שהמפעל לא יפטר עובדים נוספים ולא נצטרך להתמודד עם מצב כזה שוב. עם זאת, אם תרחיש כזה יתקיים אז לפחות הבטחנו זכויות לעובדים במצב הלא נעים הזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
