הניצחון הגדול של אילן גילאון
אנחנו זוכרים את אילן גילאון כשעוד היה כזה קטן. שובב גדול. פרא אדם. השבוע הוא נבחר במפתיע במקום הראשון במרצ וישוב לכנסת. כן, הוא אשדודי. גדל כאן, צמח כאן וחי כאן. פוליטיקאי מזן שונה. האוכל במסעדה שלו לא אי, אי, אי, אבל הריבות שהוא רוקח, חבל על הזמן. ללקק את האצבעות
אשדוד היא, אמנם, עיר גדולה, אבל אנחנו, האשדודים הוותיקים, נותרנו בנשמתנו באשדוד של פעם, הקטנה, האינטימית, המשפחתית, שכולם בה הכירו את כולם.
ולכן, כשמישהו כמו אילן גילאון נבחר במקום הראשון בבחירות במרצ ויופיע ברשימתה לכנסת מיד אחרי מנהיג התנועה חיים אורון, אנחנו, האשדודים, זוקפים את חזנו בגאון ובשמחה. כן, הוא משלנו.
אינני חברו של אילן גילאון, לא בן גילו ולא בן דודו, אבל אני זוכר אותו מאז היותו ילד. ליתר דיוק, נער. לא, הוא לא היה ילד טוב ירושלים. ממש לא. להיפך, פרא אדם לא קטן. אינני יודע אם נחשב תלמיד טוב, או לא. אני חושד שלא. כל כך נמרץ, כל כך קופצני, עד כי קשה לי לדמיין אותו רכון, לאורך שעות, מעל לספרים ולמחברות.
אילן נשוי ליהודית ואב לארבעה ובגיל שנה בערך לקה במחלת הפוליו, שהותירה אותו עם רגל משותקת. אני זוכר אותו ממהר בצליעה, משתדל לא להיבדל משאר הנערים.
להיות כמו כולם, אחד מהחבר'ה. מה שחש בפנים, בתוך תוכו, רק הוא יודע. כלפי חוץ, התאמץ להתגבר, לא לעכב, לא לפגר. קיבל פטור מהצבא, אך התעקש לשרת. לא, לא בשביל הרושם. בשביל עצמו.
אילן היה חבר מועצת העיר באשדוד ומאוחר יותר חבר כנסת. לא, הוא אינו עסקן. על כל פנים, לא טיפוסי. נכון, הוא איש פוליטי, אבל מסוג אחר.
פתוח, קולני, מתחבק סידרתי. זה בא לו בקלות, באופן טבעי. איש של אנשים. חבר של כולם. סחבק אמיתי.
ואל תשכחו, הוא אשדודי. מהשכונה, מהמכולת, מהכיתה. עכשיו הוא בצמרת מרצ, אבל, לא נעים לומר, כל כך לא מרצ. כן, הוא שמאל, סוציאליסט, מאמין בדרך, מה שתרצו, אבל הוא ומרצ? אה. נכון, גם הם שם, במרצ, שמאל, סוציאליסטים ומאמינים בדרך, בדיוק כמוהו, ואולם אילן סיפור אחד והם סיפור אחר. אילן מתנהג אחרת, מגיב אחרת ומדבר אחרת. הוא אמנם חלק מהלהקה, אבל עוף מזן שונה. מוזר, אך עיניכם הרואות, קורה.
אילן אינו איש של פוליטיקה גבוהה. הוא אינו עוסק במדיניות בינלאומית או בבעיות גלובליות בוערות, אלא באיש הקטן, העשוק, הדפוק, המזעיק אותו בבהילות בשעת בוקר מוקדמת או באמצע הלילה. בשביל זה הוא כאן. זה תפקידו. זה ייעודו. ושלא תטעו בו. אילן נראה אולי תמים, ואולי גם היה, אבל הוא כבר לא. איך אני יודע? בבחירות במרצ, כמו בכל מפלגה, היו דילים. ושלא יספרו לכם שמרצ שונה ואין בה דילים. יש בה. ואם אילן נבחר במקום ראשון, הוא שיחק אותה נכון ובגדול. עם דילים, אלא מה.
כמה מרגיז. רוב הפונים לאילן לא
הקאמבק של אילן הוא, ללא ספק, מטאורי. אחרי שלא נבחר שוב לכנסת, הבחור התרחק, השתתק. שידר קצת ברדיו, הופיע קצת בטלוויזיה, נראה פה, נצפה שם, אבל כללית, האיש הצבעוני הזה, התוסס, המרתק, כמעט נעלם. והנה, ללא התראה מוקדמת, ככה פתאום, הוא פרץ באחת חזרה לחיינו כמנצח הגדול במרצ. חלף על פני כל הגדולים שם בריצה קלה. וזו, כמובן, הפתעה גדולה, שלא לומר מרעישה.
אני לא יודע כמה מכם יודעים, אבל לאילן הייתה פעם באשדוד מסעדה. שררה בה אווירה נוסטלגית נעימה, אבל האוכל, אה. מה שכן, הריבות שהוא רוקח, חבל על הזמן. ללקק את האצבעות. אשתו יהודית היא אישיות בפני עצמה, אבל זה כבר סיפור אחר, שאולי, באחד הימים, עוד נספר.
נא להמתין לטעינת התגובות
