גם רייכר לא עזר לגמלאים
ברוריה פריד התלוותה אל העיתונאי המוערך והפוליטיקאי בפוטנציה, גדעון רייכר, בניסיונו לקושש קולות למפלגת הגמלאים. יום הבחירות המנומנם, הבלגן בבית החולים מאיר והזעם של קשישים בבית אבות. היום שגדעון רייכר לא ירצה לזכור
את יום הבחירות פתח רייכר בדוגמא אישית לאזרח, והגיע לקלפי בעיר מגוריו ברמת השרון, כשהוא מלווה ביד ימינו ויועצו הפוליטי כפיר כהן. לאחר ששלשל את פתק ההצבעה, החל רייכר בסיבוב קלפיות בערי השרות השונות.
סדר סדר יומו לא פסח כמובן על בתי אבות ומועדון קשישים, שם נמצאים הקולות הפוטנציאלים, והוא גם לא פספס סיור בבתי חולים, אולי יצליח למצוא שם אוזן קשבת.
למרות מעלותיו של רייכר, התאכזבתי. מה לי, המצפה ליום בחירות תזזיתי על מנת להרגיש את האדרנלין בעצמותי, ולחבורת קשישים חביבים? בקשתי אקשן, וחשבתי שזכיתי להפסקת תה, עד שלפתע שמעתי צעקות. "כאן לא תהיה תעמולת בחירות", זעקה מישהי בבית החולים מאיר בכפר סבא, "כבי את המצלמה, את מי את חושבת שאת מצלמת?", זעקה אחת מאחראית הקלפי שהוצבה בבית החולים. באותו רגע פגו חששותיי מחוסר אקשן.
"התעוררתי חיש קל מהתרדמת שאחזה בי, כשאותה בחורה חביבה בחרה עכשיו להתנפל על רייכר. "קיבלתי הוראה שאסור לשום אדם לעשות תעמולת בחירות מחוץ לקלפי", היא זעקה בהיסטריה. רייכר ניסה להרגיעה, ובהתנצלות אמר כי הוא משוחח עם ידיד נעוריו. זה לא סיפק את אותה אישה, שהמשיכה לזעוק ולצעוק.
לרייכר זה הספיק: "את לא תרימי את קולך עלי. אל תתנהגי בצורה גסה. למה את תוקפת את העיתונאית? מה היא עשתה לך?", הוא השיב, וזכה לתשובה באותה מטבע: "איזה דוגמא אתה נותן. איך אחד כמוך הולך לכהן בכנסת?". אגב, היא יכולה להירגע, הוא לא הולך...
אחרי ההיתקלות בבית החולים, המשיך רייכר בסיור, לוחץ ידיים ומחייך לכל עבר. הפמליה של רייכר הגיעה לתיכון אוסטרובסקי ברעננה, כשהשמיים לא מרחמים, והגשם הולך וגובר.
החיוך על פניו נעלם. "למה עכשיו יש גשם? הוא לא היה יכול להמתין לעוד יומיים?", זועם רייכר, "במצב כזה אף אחד לא יבוא לממש את זכות ההצבעה".
"לא מתאים לך. אתה נורא לחוץ. זה לא משפיע על הסובבים אותך?", אני אומרת לו. רייכר חושב לרגע, ומשנה פאזה.
לפתע הוא מרצין, ובמונולוג יוצא דופן, הוא אומר: "נו, מה את אומרת עכשיו? יותר טוב? תביני, אני אדם פרפקציוניסט, לא מסוגל שאנשים אומרים לי משהו ועושים דבר אחר. מה, הם מנסים להוליך אותי שולל או למצוא חן בעיני? הרי אם לא בחרת במפלגה שלנו זה בסדר, אבל לא, לראות אותי, לבוא, ללחוץ את ידי ולהגיד כמה אני מקסים. אני יודע שזה מהפה ולחוץ".
רייכר אץ רץ לו לבית האבות "אחוזת בית" ברעננה. הדיירים היו בדיוק באמצע ארוחת הבוקר שלהם, ורייכר החל לעבור שולחן שולחן, לוחץ ידיים, מברך אותם, ועל הדרך מתעניין למי הם מצביעים וכמה כדאי להצביע למפלגתו.
"מה הגמלאים עשו בשבילנו?", זעקה לעברו אחת הדיירות, ואחר הוסיף: "האמנו בגמלאים בפעם הקודמת, הצבענו להם וכלום לא השתנה". רייכר התכונן לכך, ובאינסטינקטים של מראיין מאומן, השיב להם: "אני לא הייתי בבחירות הקודמות. תתנו לי צ'אנס, ואני לא אאכזב אתכם. פעם הבטחתי משהו ולא קיימתי? אתם מכירים אותי כאדם שקרן?".
במהלך כל היום, ניגשים אל רייכר אנשים, מבקשים ללחוץ את ידו, אבל גם לא מוותרים על האפשרות לעקוץ אותו: ""למה עזבת את התקשורת?", היא השאלה הפופולארית ביותר.
"למה אתה כמוך נכנס לעולם מלוכלך כמו פוליטיקה?" אנשים כמוך צריכים להתרחק מהפוליטיקה".
התחנה האחרונה של רייכר ביום האינטנסיבי הזה, היא בית המפלגה בתל אביב, אליו הוא מגיע בשעות הערב. ב-22:00 כולם קשובים למדגמי הטלוויזיה. השקט שהשתרר, נשמר גם לאחר מכן. "לא צפינו לתוצאה כזאת", הוא אומר בעצב רב, ופניו הנפולות מצביעות על האכזבה הענקית.
"הכול בגלל המלחמה", מאשים רייכר, "המלחמה יצרה אלטרנטיבות חדשות. לפני כן, הובלנו בסקרים. אני חדש במפלגה ולא מתכוון לפרוש. לא הייתה כאן שום טעות בהכנות שלנו. אני מתכוון להמשיך להוביל, ומאמין מאוד שנקום בבוקר יום רביעי, עם שני מנדטים לפחות". האמונה התבדתה, והמפלגה נעלמה לה מנוף הפוליטיקה הישראלית. נו מילא, לפחות עכשיו יהיה לרייכר זמן לנכדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
