ת"א: ילדיו של משה איש-כסית פותחים בקריירה אומנותית
השחקן והמסעדן משה איש-כסית האכיל חצי ת"א בשנות השבעים והשמונים ב"קפה כסית" המפורסם בדיזנגוף. הילדים שלו לי ותמר, שהסתובבו אז בין הכיסאות והשולחנות של כל הבוהמה, פותחים עכשיו בקריירה אמנותית ומעלים זיכרונות. וגם סרט התעודה בדרך
"גם שמוליק קראוס היה אמור לבוא", ממשיכה היחצ"נית להסביר, "אבל מצבו האישי לא מאפשר לו לצערו, ולכן הוא לא יגיע. גם ג'וזי כץ לא תבוא".
"כשהיא מבחינה באכזבה קלה בפניי היא ממהרת לציין: "אבל אסי דיין הבטיח שהוא יבוא. הוא צריך להגיע".
גם דיין, מסיבותיו הוא, לא בא עד סוף הערב. המפורסמים היחידים באזור, שבאו לעשות כבוד לילדים של השחקן והמסעדן המנוח משה איש-כסית היו מאיר סוויסה, שבימים אלה מפיק סרט תעודה לערוץ 8 על שושלת כסית, מרגלית אנקורי, ידידת המשפחה וזמרת שנשכחה אי-שם בשנות השמונים, ורבקה מיכאלי. בקהל שהצטופף במקום היו בני משפחה וחברים קרובים אוהדים.
משה איש-כסית האכיל את כל הבוהמה התלאביבית בשנות השבעים והשמונים ב"קפה כסית" המפורסם בדיזנגוף שפתח אביו חצקל איש-כסית עוד בשנת 1944, ואף השתתף בלא מעט סרטי קאלט ישראלים.
הוא היה יוסיפון הטבח העצבני ב"גבעת חלפון אינה עונה", מפקד הבסיס העצבני בסרטים "ספיחס" ו"סבבה", גדליה העצבני ב"צ'ארלי וחצי", ואף זכה פעם אחת בלבד בתפקיד ראשי בסרט "הטוב הרע והלא נורא", שביים אסי דיין.
בשנת 1987 נפטר בפתאומיות מדום לב והוא בן ארבעים בלבד. ילדיו תמר ולי התרוצצו בילדותם בין שולחנות הקפה, שישבה בו כל הבוהמה התל-אביבית, מנתן אלתרמן ואברהם שלונסקי עד שמוליק קראוס, אריק אינשטיין ואורי זוהר. השניים ספגו אמנות, והשבוע קיבצו קהל אוהדים גדול כדי להפגין את כישוריהם - היא בעיצוב, והוא בשירה ובנגינה עם להקתו החללית.
רותי איש-כסית, אלמנתו של משה איש כסית, מציינת שכבר עברו 22 שנים מאז נפטר בעלה, "וכאילו הוא לא עזב מעולם", היא אומרת. "הוא עדיין ממשיך להשפיע על הילדים. הוא אתנו ברוחו. האמנות של הילדים הושפעה ממנו מאוד.
"הוא מת צעיר מאוד, וכל הזמן ציפה וחיכה לתפקיד ראשי משמעותי, וזה לא קרה לו, אבל הוא אהב מאוד את התחום. הפרנסה הייתה בית הקפה "כסית" והמשחק היה צ'ופר. הוא חסר לי ולילדים מאוד".
בחלל הכניסה של בית סוקולוב מוצגת "פרקטיקה של מחשבות", התערוכה של תמר, והשחקן מאיר סוויסה וצוות הצילום שלו עסוקים בלתעד את החלק האחרון של סרט התעודה על שושלת איש-כסית. "שלושה חודשים אחרי שהגעתי ארצה נסעתי לתל אביב לעשות אודישנים לסרט 'הלהקה', והגעתי לרחוב דיזנגוף", נזכר סוויסה.
"הקדמתי מאוד לאודישנים, ולכן טיילתי ברחוב ועברתי ליד' כסית'. בית הקפה היה ריק, ורק חצקל ישב שם על אחד הכיסאות לבד. זו תמונה שאני אזכור לכל החיים. זו הייתה הפעם הראשונה ואחת היחידות שראיתי אותו. עם משה הייתי מיודד. עכשיו אני סוגר מעגל, אפילו שאני לא אוהב את הביטוי הזה, ועושה את הסרט
לי ותמר מקדמים את פני האורחים בכניסה. "אני מתרגשת מאוד", אומרת תמר. "התערוכה הזו היא תערוכה ראשונה שלי, והתכנית שלי לעתיד היא לעצב מוצרים כשבעצם מעצב מוצר הוא גם מעצב דעה".
משה איש-כסית נפטר כשהיתה בת שבע בלבד. "אבל אני זוכרת אותו", היא אומרת. "אני בעיקר זוכרת איך אנחנו משחקים תופסת בסלון, והוא מתחבא מאחורי הספה. אחרי שהוא נפטר מצבנו הכלכלי היה גרוע מאוד, אבל לא הרגשנו את זה כי אימא שלי גידלה אותנו כאילו הכול בסדר. אני מתגעגעת היום לנוכחות שלו. אם הוא היה רואה את התערוכה שלי, הוא היה גאה מאוד".
אחר כך לי עולה לבימה עם להקתו החללית, והקהל מריע. כמה אפילו מכירים את המילים בעל פה. "היה יכול להיות יותר טוב", אומר לי לאחר ההופעה. "הסאונד של המקום לא טוב. הוא היה קצת קשה, אבל בסך הכול הייתה הופעה טובה לפי מה שאומרים לי. מקווה שההופעה הבאה תהיה טובה יותר. הדיסק שלי יצא בעוד כמה חודשים. הוא כבר מוכן, והסינגל ממנו - "גם זה קורה" - כבר מושמע יפה ברדיו".
התאכזבת שאריק ושמוליק לא באו?
"ידעתי שהם לא יבואו. שמוליק הולך לישון מוקדם, ואריק חולה קצת. אריק שמע את המוזיקה שלי ואהב. הוא אמר שזה אמיתי, שזה רגוע, שזה טוב ושהשתפרתי.
"וגם שמוליק הביע דעה. שמוליק קנה לי את הגיטרה הראשונה בגיל 11. הוא לקח אותי מ' כסית', קצת אחרי שאבא שלי נפטר, ונסענו לחנות כלי מוזיקה, והוא קנה לי גיטרה. אבל עד גיל 19 לא ניגנתי בה בכלל, היא שכבה בחדר שלי והעלתה אבק ".
נא להמתין לטעינת התגובות
