מסיבה מחתרתית: סיפורו של בית הכנסת הטרנדי בירושלים
לציבור הסרוגים: מצאנו לכם את אתר השידוכים החם בעיר. תשכחו מביצת קטמון ובואו לשכשך רגליכם בביצת נחלאות. בית הכנסת אחדות ישראל הפך לאבן שואבת עבור צעירים דתיים הנוהרים לשמוע מור"קים מוותיקי המחתרות, ועל הדרך למצוא זוגיות
בית כנסת אחדות ישראל בנחלאות צילום: שימי נכטיילר
עם זאת, דבר אחד אולי כן זעזע את אמות הסיפים, החיבור ההזוי בין ניצולי השואה ל"בוגרים" של עלה ירוק. הליהוק המוזר בקושי גרף כמה אלפי קולות שבוודאי כללו קרובי משפחה של הנציגים.
בבית הכנסת הטרנדי אחדות ישראל שבלב נחלאות, הקואליציה של קשישים וצעירים הפכה לנוסחה מנצחת. החיבור הוא טבעי ומשכנע, ואם כבר כור היתוך אז באמת כדאי שאלוהים יהיה מעורב בעניין.
עשרות בתי כנסת שוכנים באיזור לב העיר ורובם נאבקים על חייהם. אחדים נסגרו והאחרים משחרים למצוא עשירי למניין. ירושלים כמו ערים אחרות עברה תהליך בו מרכז העיר התרוקן מאנשים, ובתי המגורים הוסבו למשרדים ועסקים. בתי הכנסת הלכו והתרוקנו, עורכי דין ועסקנים כבר מזמן לא מתעסקים במניין. דווקא על רקע המשבר הזה מתחולל הקמבק הגדול של בית הכנסת אחדות ישראל, המכונה "המחתרות".
מאות צעירים "סרוגים" ועשרות חובשי מגבעת קשישים גודשים בשבתות את אולם בית הכנסת העתיק, מצטופפים על גרם המדרגות, צובאים על הדלתות ומשגיחים מן החלונות בתפילות שחרית ומוסף ויוצרים יחדיו הפנינג מתמשך של עבר, הווה ולאחר זמנים קשים גם עתיד.
הנוסטלגיה שולטת בכיפה עם הרבה אקטואליה. הסיפור החם של השבוע שעבר נשמע מפי הגבאי הקשיש שסיפר לגבאי ג'וניור: "לפני איזה 50 שנה באחת השבתות הגיע מתל אביב הקמב"ץ איתן, בעלה של שרה הקטנה. הוא בא לקבל 'מי שבירך' מרב אריה לוין ולתת לה שם, ונקרא שמה בישראל ציפורה. השבוע הציפורה זאת כמעט גנבה את הממשלה מהבן של בן ציון".
איתן הקמב"ץ למי שלא הבין הוא קצין המבצעים של האצ"ל איתן לבני, שרה הקטנה היא אשתו, שהיתה גם היא לוחמת אצל ותיקה. הילדה שנקרא שמה בישראל ציפורה היא ציפי לבני. ההיסטוריון בן ציון נתניהו הוא אחד מוותיקי המתפללים ובנו הוא ביבי, ראש הממשלה המיועד. היסטוריה ב-60 שניות, וזו רק ההתחלה.
רד בול במחתרת
סיפורים נוטפי צבע ועניין בנוסח זה קולחים בזרימה שאינה נפסקת לרגע בקידוש הנערך לאחר התפילה, סמוך לחצר הציורית העתיקה המרוצפת אבן ירושלמית בבית הכנסת במתחם בית היתומים הספרדי הישן ברחוב יפו.
הכתב ארנון מאיר. "היינו שלומפרים שאוהבים לישון טוב" ארכיון
הצעירים "הסרוגים" והבנות ארוכות החצאית בולסים צ'ולנט מהביל, מנשנשים הרינג כבוש ומבוצל, לוגמים רד בול או כוסית ערק ושותים בצמא את המור"קים של זקני השבט ואסירי המחתרות מבית היוצר של האצ"ל והלח"י.
הקידוש מסתיים בדרך כלל בשירה משותפת של שירי בית"ר, האצ"ל והלח"י. רוצים שיר לדוגמה? קבלו: "בימים אדומים של פרעות ודמים, בימים של אימה וצלמוות, אנחנו גויסנו לכל החיים, משורה משחרר רק המוות", המנון השטרניסטים של הלח"י. אם תרצו אז יש גם כמובן את "בדם ואש נפלה יהודה, בדם ואש תקום", של האצ"לניקים.
רק לפני שלוש שנים בית הכנסת אחדות ישראל של לוחמי המחתרות היה בשלבי גסיסה מתקדמים. בימים הנוראים זרם אליו קמצוץ של בוגרי המחתרות מכל רחבי הארץ, פה ושם הגיעו לבר מצוות של הנכדים או לאזכרות, אבל בשבתות הרגילות התמעטו המתפללים ולעתים אף התקשו בהרכבת מניין. ביום בהיר אחד גילו את בית הכנסת פלוגות "הסרוגים" של נחלאות ורחביה.
קהילת הסטודנטים והצעירים בנחלאות עברה בשנים האחרונות מהפך. במקום הסטודנטים האוונגרדים של בצלאל הגיעו לנחלאות יותר ויותר סטודנטים דתיים לאומיים מתבגרים המכונים "סרוגים" על שם כיפותיהם הסרוגות. הביצה של נחלאות היא השנייה בגדולה בעיר ומשמשת כקונטרה רוחנית ודתית יותר לביצת קטמון המפורסמת שעליה מבוססת סדרת הטלוויזיה המצליחה "סרוגים", ששודרה ב"יס" ונרכשה לאחרונה על ידי ערוץ 2.
אהבה מטבעה אינה קלה לחיפוש, אבל כשהדבר נעשה במגבלות הדת זה כבר מסובך הרבה יותר. הרווקיה הירושלמית הפכה עם השנים למקור בלתי נדלה של כתבות מגזין, טורי דעה ופאנלים מדוברים. מדובר בקהילה לא רשמית של
צעירים יפים, אקדמאים ומוצלחים המתקשים למצוא זיווג לאחר גיל 30. צעירי נחלאות מצדם, מרוצים מהעובדה שעיקר האש והעיסוק מתרכז סביב קטמון ואילו את ביצת נחלאות עוזבים בשקט.
ה"סרוגים" של נחלאות ורחביה שרבים מהם מכונים "רוחניקים" התפזרו ושוטטו בין בתי הכנסת השונים באיזור עד שחתמו קבע בבית כנסת זה או אחר. כך למשל ג'קי לוי אימץ את בית הכנסת הספרדי אוהבי ציון, ינון מגל את בית הכנסת היווני יאנינה והזוג ידידיה וסיון רהב-מאיר שהתגוררו באיזור לפני כשנתיים נהגו לקפץ בין בתי הכנסת השונים.
כאמור, לפני כשלוש שנים גילו ה"סרוגים" את בית הכנסת אחדות ישראל של אנשי המחתרות. האבות המייסדים היו שלושה סטודנטים דתיים, מספר הכתב הפוליטי, ארנון מאיר. "היינו שלושה חברים חובשי כיפות שבאנו מאלון שבות שבגוש עציון. נבו כץ, אביגדור קופרמן ואני. שכרנו דירות בנחלאות וחיפשנו מקום להתפלל בו. חרשנו את בתי הכנסת הציוריים והשלמנו להם מניינים. זו היתה חוויה יפה אבל חד-פעמית, כי חיפשנו משהו קבוע לתפילה סדירה. יום אחד גילינו את אחדות ישראל בחצר בית היתומים הספרדי, באמצעות הבן של הגבאי המיתולוגי יוסף ויטלזון.
"מה שתפס אותנו בהתחלה היה העובדה שהמניין בשבתות מתחיל ב-9:00 בבוקר ולא ב-8:00-7:00, ואנחנו, כמו כל הסטודנטים, היינו שלומפרים שאוהבים לישון טוב. באחת השבתות הגענו למקום, הצצנו ונפגענו. החצר הירושלמית הישנה עם עצי הזית, גרם המדרגות הלולייניות ואולם התפילה היפהפה עם ההיסטוריה של מחתרות על הקירות תפסו אותנו. זקני בית הכנסת, שכל אחד מהם טיפוס בפני עצמו ונושא ביוגרפיה מפוארת ומרתקת, אימצו אותנו בחום.
תצוגת אופנה בבית הכנסת
"התרשמנו מכך שהם חיים את ההיסטוריה וזה ומצא חן בעינינו. סיפרנו לכמה חברים, הרמנו ערב של סיפורי מחתרות אליו הגיעו מאות חברים והמקום התחיל להתרומם באמצעות צעירים שבאו בקביעות לתפילות. תוך כמה חודשים הפכנו לקהילה של מאות בנים ובנות. היום אני כבר לא גר באיזור, אבל את שבת החתן שלי עשיתי שם", מספר מאיר.
סרוגים מתוך הסדרה
מה שתפס את הצעירים והצעירות היה הערך המוסף. בית הכנסת של המחתרות אינו רק בית תפילה. בעוד שבמקומות אחרים מתפללים, גומרים והולכים, באחדות ישראל יש משהו אחר. לאחר התפילה מתקיים מעין פסטיבל קבוע של מספרי סיפורים וסדרה מתמשכת של פרלמנט ירושלמי פולקלוריסטי.
בעבר נהגו ותיקי המחתרות לחתום את התפילה בקידוש עם דג מלוח, כוסית משקה ובשירי המחתרות. ה"סרוגים" שכללו את הקידוש, פתחו שולחן עם צ'ולנט וקוגל ירושלמי, הרינג ומטיאס עם צ'ייסרים של ערק ווודקה רד בול עם לימון. כשנכנס יין יצא סוד, וכשנכנסת וודקה יוצא הכול, וזקני השבט הפליאו במור"קים באפטר פרטי שאחרי התפילה.
הסיפורים נעו משחזורים כמו ההתנקשות בלורד מוין או בסרג'נט מרטון, לפיצוצים בקינג דיוויד ובן יהודה, המעצרים בקניה וכמובן הפריצה מכלא עכו והבריחה מהכלא במגרש הרוסים. לעתים הגיל המתקדם בשילוב הקוניאק והערק עושים את שלהם והסיפורים הפכו לפנטזיות שהיו או לא היו.
גם בנות המגזר גילו את המקום והחלו לבוא בהמוניהן לבושות במיטב מחלצות האופנה, חצאיות אלאדין או גלביות על גבי מכנסיים. כך הפך הקידוש למקום מפגש ולזירת היכרויות לוהטת, פיק-אפ בית כנסת במהדורה דתית. המטרה היא כמובן לא סטוץ מזדמן רחמנא ליצלן אלא שידוך אמיתי ואכן, לא מעט זוגות נולדו כאן.
המקום הפך למוסד ירושלמי בתחום הרווקים הדתיים בעיר הקודש וכמעט כל צעיר מחוץ לירושלים שמגיע לאזור מתאמץ לראות את בית הכנסת כדי לדעת על מה לעזאזל כולם מדברים, ולבחון את בנות ירושלים הנאוות.
החצר היפהפייה של בית היתומים הספרדי שבקומתו השנייה שוכן בית הכנסת הפכה לאתר ההיכרויות מס' 1 של המגזר הדתי בעיר. מי צריך אינטרנט או סיוע של דודות כשכל רווקי העיר נפרשים לפניו. וזה אפילו לא עולה שקל.
ברוכים הבאים לחמ"ל
בשבוע שעבר, בראש חודש אדר, מלאו לבית הכנסת אחדות ישראל 73 שנה. הוא נוסד בשנת 1936 כבית כנסת ומועדון ברחוב הרב קוק. זה היה בית הכנסת הראשון בירושלים שכבר עם פתיחתו נערכו בו כינוסים אידיאולוגים שהיו מזוהים עם הימין.
הסליק בבית הכנסת אחדות ישראל צילום: שימי נכטיילר
בית הכנסת והמועדון הוקמו על ידי תנועות "אחדות ישראל" ו"ברית החשמונאים". הראשונה היתה קבוצה אידאולוגית דתית של התנועה הרוויזיוניסטית שאימצה את תורתו של זאב ז'בוטינסקי. מיד לאחר פתיחתו של המקום הוקמה בו תנועת נוער דתית בשם "ברית החשמונאים". אחד מפעילי התנועה, משה צבי סגל היה התוקע בשופר המפורסם בכותל, שנהג להתגנב מבית הכנסת בימי המנדט הבריטי ולתקוע בשופר בכותל המערבי.
בשלהי שנות השלושים במאה שעברה עבר בית הכנסת למשכן קבע בקומה השנייה של בית היתומים הספרדי ברחוב יפו 91, שם הוא שוכן עד היום. הרב אריה לוין, רבם המפורסם של אסירי המחתרות שהתגורר בשכונת משכנות הסמוכה אימץ את המקום והפך לרב בית הכנסת עד יומו האחרון. מאז פטירתו ועד היום מכהן בנו הרב שלמה לוין כרב בית הכנסת וממלא את מקום אביו.
בימים האדומים של הפרעות והדמים, ימי המנדט והמדינה שבדרך, נהגו "החיילים האלמונים" להגיע לבית הכנסת. גם כדי להתפלל לפני ואחרי הפעולות והמבצעים, וגם כדי להסתתר מפני השוטרים הבריטיים, ובעיקר כדי להיפגש, לתכנן ולארגן מבצעים. "למעשה זה היה החמ"ל של האצ"ל והלח"י בירושלים", מספר הגבאי הוותיק יוסף ויטלזון.
גם לאחר מלחמת העצמאות והקמת המדינה המשיכו לוחמי המחתרות להיפגש במקום ולהתווכח איזו מחתרת היתה טובה ויעילה יותר. לאלה נוספו לוחמי המחתרות שנעצרו והוגלו למחנות המעצר בקניה ובאריתריאה ובראשם ויטלזון.
בית הכנסת הפך למרכז חייהם של הלוחמים, כולל החילונים. לכאן הם באו כשנישאו, כאן נערכו בריתות המילה של ילדיהם, כאן קראו בשמות בנותיהם וכאן ערכו אזכרות לחבריהם שנפלו או עלו לגרדום בדרך להקמת המדינה.
בין באי בית הכנסת היו ראשי הממשלה לעתיד מנחם בגין ויצחק שמיר, השרים לעתיד יעקב מרידור ויהושע מצא, חיים קורפו וחיים לנדאו וכן יו"ר הכנסת לשעבר דב שילנסקי וסגנית השר גאולה כהן.
ה"נסיכים" של תנועת החרות כמו בני בגין, רובי ריבלין, דן מרידור, עוזי לנדאו, אריה נאור ורבים אחרים גדלו למעשה על ברכי בית הכנסת אחדות ישראל. גם בוגרי המחתרות החילונים מתל אביב וגוש דן כמו המשורר אורי צבי גרינברג ויצחק שמיר הגיעו מדי פעם לתפילות ומעין פגישות מחזור.
אצ"ל ולח"י עדיין כאן
בראשית שנות החמישים חשו אנשי האצ"ל והלח"י ובראשם מנחם בגין כי חלקם במערכה על הקמת המדינה מוצנע ומודחק והם בעיקר כאבו את מה שהגדירו כ"העלמת" זכרם של הנופלים וחללי הגרדום לעומת אנשי ההגנה, הפלמ"ח וצה"ל. לשם כך הגה בגין בעצת הרב אריה לוין רעיון להקים לוח זיכרון מרכזי שעליו יהיו חקוקים שמותיהם של כל חללי האצ"ל והלח"י.
זאב ז'בוטינסקי. הגיע לבית הכנסת, "אמנם בארון, אבל הוא היה כאן"
ב-1951 הגיעו אלפי יוצאי המחתרות לטקס חשיפת לוח הזיכרון. בראש הלוח חקוקים שמותיהם של בנימין זאב הרצל וז'בוטינסקי, ושל מנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית וגיבוריה: יוסף טרומפלדור, דוד רזיאל, אברהם-יאיר שטרן, ו-12 עולי הגרדום.
אחריהם מובאת רשימה של 498 שמות של חללי האצ"ל והלח"י – החל בשלמה בן יוסף שהוצא להורג ב-1936 וכלה בהרוגי האלטלנה ב-1948. עד היום מקפיד הגבאי ויטלזון לערוך אשכבה ואזכרה לכל אחד ממאות החללים ביום פטירתו.
מיום הטקס הוסב שמו של בית הכנסת לאחדות ישראל על שם עולי הגרדום. ימי הזיכרון באחדות ישראל הם לא רק לאנשים אלא גם לאירועים. כך למשל, לפני כשבועיים, ב-י"ח בשבט, הוקדש הקידוש למלאת 67 שנה לשבירת ה"הבלגה" בשנת 1942.
בשנת 1965 כאשר הועלו עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לקבורה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל הובא הארון לבית הכנסת. קשישי המתפללים חוזרים ומספרים בהתרגשות על הקדיש שאמרו באותו יום על ז'בוטינסקי שגם הוא הגיע לאחדות ישראל, "אמנם בארון, אבל הוא היה כאן", אומרים המתפללים.
מבין מתפללי המקום ניתן למצוא את פרופ' מנחם לוין, שהתעוור לפני כמה שנים ועדיין ממשיך בעיסוקו ככימאי פעיל. פרופ' לוין היה ממקימי חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי וכן הקים את מכון הסיבים הישראלי בעמק רפאים.
הוא ישב בכלא לאחר שמעבדת הנפץ שהייתה לו בדירתו בשנות הארבעים התגלתה, שם פגש את יאיר שטרן ודוד רזאל. הוא מגיע כל שבת, נואם בקידוש ומדבר על ציונות, פוליטיקה וענייני דיומא.
כששרה לבני נפטרה הוא ספד ל"שרה הקטנה". באחת ההרצאות בבית הכנסת טען הפרופ' כי בעת שהותו בכלא סיפרו לו מי רצח את ארלוזורוב. לדבריו מדובר בשני ערבים שעשו זאת באקראי בלי לדעת במי הם פוגעים.
דמות מוכרת נוספת הנמנית על מתפללי בית הכנסת הוא מנשה לוי, הקבלן הירושלמי הוותיק. מתפלל אחר הוא אביה של השחקנית ענת וקסמן, ולקראת הצגה או פרויקט חדש שהיא מעלה הוא נוהג לערוך לה "מי שבירך" בעת העלייה לתורה.
ביום ירושלים, מדי שנה, נערך במקום אירוע גדול, אליו זורמים בוגרי המחתרות מכל רחבי הארץ. זהו ערב שירי ירושלים, וככל הנראה אחד המקומות הבודדים בישראל שבו צעירים שרים את שירי המחתרות. בימים שבהם הצעירים שרים המנונים של סבלימינל וקרן פלס, מדובר באירוע מרענן ואף יש מי שיעידו כמכונן.
הקהל מתכנס בחצר החתונה המרוצפת באבן ירושלמית, כל אחד מקבל שילוב מיוחד של פלאפל וקוגל. בין הצחקוקים וההיכרויות שרים שירי מחתרות ושומעים סיפורי גבורה של הלוחמים. אנשי המחתרות זוהרים מאושר, עבורם זה יום חג של ממש.
"ראיתי פני מלאך"
יום ירושלים האחרון היה מרגש במיוחד. שני הלוחמים המפורסמים מאיר פינשטיין ומשה ברזני היו מוכרים לאנשי בית הכנסת באופן אישי. מתברר כי זמן קצר לפני שפוצצו עצמם מחובקים כשביניהם רימון, הם מסרו לאחד הסוהרים שהיה נחמד אליהם ספר תנ"ך למשמרת.
בית הכנסת אחדות ישראל בנחלאות צילום: שימי נכטיילר
זמן קצר לפני מותו של אותו סוהר הוא ציווה על בנו להשיב את התנ"ך למשפחת פינשטיין או ברזני. הבן הגיע לבית הכנסת ביום ירושלים וסיפר את הסיפור. הוא היה אורח הכבוד באותו יום וטקס ההענקה היה מרגש ביותר.
לאורך כל השנים כיהן כאמור הרב אריה לוין כרב בית הכנסת. כאן הוא דרש מדי שבת על פרשת השבוע ובאמצע השבוע העביר שיעורי גמרא שהוקדשו לזכר הנופלים. בראש השנה ובמוצאי יום הכיפורים הוא היה התוקע בשופר. "אני יודע בדיוק איך נראה מלאך", אומר ויטלזון. "פשוט ראיתי את רב אריה תוקע בשופר בדחילו ורחימו וראיתי פני מלאך".
יום לפני פטירתו של הרב אריה ביקר אותו הגבאי ויטלזון בחדרו הצנוע במשכנות. בשארית כוחותיו לחש הרב מעין צוואה בלתי כתובה, "תשמור מכל משמר על בית הכנסת אחדות ישראל".
ספר התורה של בית הכנסת נכתב ונתרם על ידי קהילת יהודי קהיר לזכרם של "שני אליהו", חברי הלח"י אליהו חכים ואליהו בית צורי שהתנקשו בלורד מוין, שר המושבות הבריטי, נתפסו והועלו לגרדום. הספר הוברח בחשאי ממצרים למונטריאול שבקנדה ומשם הגיע לירושלים.
על במת החזן ועמוד התפילה של בית הכנסת מונצחים מכל צד סמלי האצ"ל והלח"י וסמליהן של תנועות אחדות ישראל וברית החשמונאים. מתחת לארון הקודש מוסתר סליק קטן, שבו הוטמנו נשקים ואמצעי לחימה בימי המחתרות וטרום הקמת המדינה.
לפני כשנה גילה אחד הגבאים הצעירים המתפלל במקום ערימה מתפוררת של מכתבים. היו אלה כתבי יד נדירים של משפחות הנופלים ששלחו בשנת 1951 ובהם פרטים מזהים וסיפורים אישיים ומרתקים על יקיריהם.
ממצאי הסליק יקרי הערך שומרו ושוחזרו בעבודת נמלים והעלו נתונים אטרקטיביים. על פי אחד המכתבים מתברר כי החלל ציון יפת ששמו מופיע על לוח הזיכרון, אינו אלא ציונה יפת – בחורה מלוחמות תש"ח.
בכל שבת לאחר התפילה נערך במקום סיור להכרת בית הכנסת ומורשתו, בהדרכת לואי ליפסקי ובתו קארין. יאיר הרטמן, סטודנט למחשבים שהתפלל במקום, בנה לו אתר אינטרנט לצורך שיתוף ומתן מידע על אירועים.
למרות המקור האידאולוגי הרוויזיוניסטי והימני בית הכנסת של המחתרות בגלגולו החדש אינו בית כנסת פוליטי ואפילו לא ימני. המתפללים הצעירים מתעניינים בהיסטוריה מההיבט הפולקלוריסטי והאנתרופולוגי ובין המתפללים ניתן למצוא לא מעט צעירים דתיים מהשמאל.
גם בשבת שעברה, שהייתה הסוערת והגשומה ביותר שידעה ירושלים השנה, ברקים, רעמים וברד, הגיעו המתפללים לאחדות ישראל בהמוניהם. השילוב של שידוך טוב וסיפור טוב הפך לנוסחה מנצחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
