"אני ויתרתי": מדוע נפלה צעירה אל מותה מגג קניון נס ציונה?
מה גורם לצעירה מצליחה מרחובות לקפוץ יום אחד מגג קניון נס ציונה? זאת השאלה שמטרידה את קרובי משפחתה של בעלת הפעוטון שנמצאה מתה ביום ראשון בסמוך לקניון. הקרובים מפנים אצבע מאשימה לחברה קרובה של המנוחה: "היא גרמה לה לשברון לב"
במילים אלה, מלאות כאב אלו, כשהיא בהלם ומתקשה לעכל, נפרדה בתחילת השבוע אם מבתה לאחר ששמה קץ לחיה.
הצעירה, בת 25 מראשון לציון, השליכה עצמה בצהרי יום ראשון מקומת הגג של הקניותר בנס ציונה והותירה אחריה הורים, אח, אחות והרבה שאלות.
המונים הגיעו ביום שני השבוע לבית העלמין גורדון בראשון לציון לחלוק כבוד אחרון למירב שקטעה את חייה ברגע.
קרובי המשפחה, חברי הילדות, חבריה לעבודה ומכרי המשפחה - כולם תיארו בחורה חייכנית, אופטימית, אמיצה,יפה, אוהבת ילדים וחברה מדהימה. כולם גם שאלו את אותה שאלה: "למה?".
בין בגדיה של מירב נמצא מכתב שכתבה טרם התאבדותה, ובו ככל הנראה מסתתרת התשובה לשאלה.
במכתב מירב הזכירה פעמים רבות את ד', חברתה הטובה ואת מערכת היחסים הסבוכה ביניהן.
"היא כל הזמן הזכירה אותה במכתב. היא כתבה שם שד' לא ידעה להעריך את האהבה שלה, לא ידעה להעריך את מה שהיא עשתה למענה", חושפת גיסתה של מירב. "אפילו את ההורים שלה היא לא הזכירה, רק את ד'".
"היא גרמה לה לשברון לב, לייסורים, למצבי רוח משתנים והוציאה אותה מהמציאות", טוען בהחלטיות אחיה של מירב. "הבחורה הזו הצליחה לתעתע בה, לשחק ברגשותיה ובסופו של דבר היא זאת שגרמה לה להתאבד. אחותי נהגה לעזור ל-ד' כל הזמן. היא דאגה לה לפרנסה, ואילו ד' בתגובה סחטה
בסלון הבית יושבת שבורה אמה של מירב. גם היא ממלמלת את השם לחברה שעימה היא משוחחת, "שטן, שטן", היא אומרת. "היא הטרידה אותה נפשית, איימה עליה, הכריחה אותה לעשות דברים בלתי רציונאליים. היה שם משהו, הבת שלי פחדה ממנה".
חברה של מירב מספרת כי בינה לבין ד' היו יחסים אובססיביים, "היא פחדה ממנה. לא פחד שתפגע בה, אלא פחד לאבד אותה". החברה מספרת כי מירב כתבה במכתב שהיא הגיעה לקץ, שהיא מרגישה שאין לה לאן ללכת וכי אף אחד לא חפץ באהבתה. עוד היא מספרת כי מירב כתבה שהיא לא רוצה להביא ילדים לעולם מטורף ורע.
"היא כתבה שלא נכעס עליה וביקשה שנמשיך בחיינו ושהיא מקווה שיהיה לנו טוב", מוסיפה גיסתה. את המכתב מספרת חברה אחרת סיימה הנערה במילה אחת: "ויתרתי".
הייתה לה אהבה גדולה לילדים, כך מעידים קרוביה. היא חיה למענם, נשמה אותם והחלום הכי גדול שלה היה להקים משפחתון. לפני כשנה היא הגשימה את חלומה והקימה משפחתון בנס ציונה.
היא עזבה את בית הוריה בראשון לציון, ועברה להתגורר בקומה שמתחת למשפחתון. היא עבדה שם עם גיסתה ושתי חברות נוספות, ביניהן ד'. האדם ממנו השכירה את הגן נזכר במהלך הלוויה בפגישתם הראשונה.
"הגיעה אליי מישהי שרצתה להשכיר את הגן, ומייד הבחנתי באהבתה הגדולה לילדים. ראיתי את התושייה, הנכונות, הכריזמה שהיו בה, ומייד היא לקחה את העניינים לידיים". הוא מספר כי בהתחלה הוא כלל לא האמין שהיא תהיה מסוגלת לעשות זאת, "אבל היא הקימה גן לתפארת, בכישרון, ביופי, בפאר".
בפנייתו למירב אמר: "היה לך עתיד מבטיח, למה לא יכולת לדבר, לבקש עזרה? כולם היו איתך. אנחנו כנראה נישאר עם הרבה שאלות, אבל ממש חבל, זה היה מיותר לחלוטין".
"היא לקחה אותי לראות את המקום בנס ציונה, וכבר כשהגענו היא החלה לדמיין איך המקום יראה. היא הייתה בחורה יצירתית וממש לא עצלנית", מוסיפה גיסתה של מירב.
"כבר בגיל 15 היא החלה לטפל בילדים ולעבוד בקייטנות. זה היה הכל בשבילה, הם היו החיים שלה". היא מספרת כי למירב הייתה התחלה מצוינת בצהרון, "היא שגשגה, עמדה על הרגלים, פרחה, ממש הייתה בהיי ואמרה שהגשימה את החלום. היא שאלה אם אני רוצה להצטרף אליה למשפחתון והציעה שאבשל את האוכל לילדים, אמרתי לה שאעשה הכל בשבילה".
באותה שיחה היא גם סיפרה לה שהיא מחזירה את ד' לעבודה, "פה קרס עולמי. עזבתי מהיום להיום את העבודה שלי, והתחלתי לעבוד איתה. הרגשתי שזה מה שיפיל אותה, אם היא תחזיר שוב את ד' לחיים שלה - היא תיגמר. וזה מה שקרה. בגללה היא התאבדה".
לקניון בנס ציונה היא לא הגיעה במקרה. היא למדה ב"אלבאום", בית ספר לטיפול בקשיי קשב וריכוז, ובאותו היום הייתה אמורה לעבור את המבחנים הסופיים של השנה השנייה.
בין מבחן ראשון לשני היא יצאה להפסקה וככל הנראה אז עלתה לגג הקניון ונפלה מהגג. עשר דקות לפני שהחליטה לעלות אל הגג עוד הספיקה להתקשר לגיסתה, "אני אוהבת אותך, אל תכעסי עליי, נתראה בקרוב", אמרה לה, אבל היא לא תיארה לעצמה שהקרוב הזה יהיה כמה שעות לאחר מכן במכון הפתולוגי באבו כביר.
"היא אמרה לי שהיא נכנסת למבחן השני ושאת המבחן הראשון היא עברה בהצלחה. לא תיארתי לעצמי שזה מה שהיא תעשה".
גיסתה של מירב יושבת על כיסא בפתח הבית בראשון לציון, שם הם יושבים שבעה, ומתחילה לשחזר את הרגעים האחרונים. אנשים מגיעים לנחם את המשפחה האבלה ולא מדלגים עליה. היא הרי הייתה כמו אחות עבור מירב.
בלי לשים לב מתקבצים סביבה כמעט כל המנחמים, כולם רוצים לשמוע על הימים האחרונים של מירב. עוד פרט ועוד פרט, אולי יצליחו להרכיב תמונה ברורה יותר לאסון הנורא.
"בשמונה בבוקר היא התקשרה אליי, אמרה שחסר לה לחם לילדים בגן וביקשה שאביא לה. נסעתי אליה, היא הביטה בי בחיוך וביקשה שאאחל לה בהצלחה, כי היא הולכת לעבור היום את המבחן האחרון ולקבל את התעודה".
בעשר וחצי בבוקר הגיעו שתי אימהות לגן וביקשו להוציא את ילדיהם מהגן. אמה של מירב מייחסת גם את זה ל-ד', שלטענתה אמרה לאימהות שמירב וגיסתה לא מטפלות בילדיהם כראוי, ושכדאי שיוציאו אותם מהגן.
"בהתחלה לא רציתי לספר לה כי ידעתי שזה ישבור אותה", מתוודה הגיסה. בסביבות השעה 12 בבוקר התקשרה מירב לגיסתה וסיפרה לה כי שתי אימהות הוציאו את ילדיהם מהגן. "הן אמרו לי שהילדים נראו נורא מסכנים איתך", היא אמרה לה בשיחת הטלפון האחרונה שלהן.
"אבל שלא תתייחסי לזה, את אמא לארבעה ילדים, הם לא מסכנים איתך". 20 דקות לאחר מכן היא התאבדה. "משתיים וחצי ניסיתי להשיג אותה, היא לא ענתה לי ולא הייתי רגועה. הרדמתי את הילדים הקטנים בצהרון, והשארתי שם את המטפלת השנייה", היא הסבירה לה שהיא חייבת לבדוק מה עם מירב.
"כשהגעתי לקניון ראיתי סרטים אדומים ומלא מים, לא קישרתי, עליתי לבית הספר שבקומה הרביעית, שם ראיתי קבוצות של אנשים מסתודדים. עברתי בין כל הכיתות, לא היה שם אף אחד. פניתי לאחת הבנות, אחרי שהבנתי שהיא המנכ"לית של 'אלבאום' ושאלתי אותה אם היא יודעת איפה האחיינית שלי. הסברתי לה שאני אני מחפשת אותה משעות הצהריים ושאני נורא מודאגת". המנכ"לית ביקשה ממנה להיכנס לחדרה, וסיפרה לי כי אחייניתה השאירה מכתב ו"עשתה מעשה".
"ועדיין לא קלטתי. ביקשתי מהם שרק יגידו לי שהכל בסדר, אבל אז היא הפנתה אותי לשוטרים שהיו למטה ואמרה שהם יספרו לי. ירדתי למטה ובמבט ראשון ראיתי על השולחן את התיק והמעיל שלה. ועדיין, לא הבנתי. לקחתי את הפלאפון וחייגתי אליה, היה קו, אבל לא שמעתי את הצליל, ואז השוטרת אמרה לי שהיא עשתה את המעשה ושהיא כבר לא איתנו".
"היא הייתה בחורה משקיענית, עם מוטיבציה, לבבית ואצילית, שמה הלך לפניה. מעולם היא לא עשתה רע למישהו. היא אהבה את כולם ואין אחד שלא אהב אותה, שלא התחבר אליה, שלא היה קשור אליה", משבחת אותה גיסתה.
"תמיד עשתה למען הזולת, אף פעם היא לא חשבה על עצמה. היא לא אהבה את עצמה מספיק, והיא לא יודעת כמה אנחנו אהבנו אותה, כמה שהיא הייתה חשובה לנו בחיים".
בצבא שירתה מירב בחיל החינוך ושימשה כמדריכת גדנ"ע. חברתה מתקופת הצבא מספרת עליה כי הייתה: "בחורה אמיצה שכולם אהבו. לא היה אפשר אחרת", היא אומרת. לפני כשבועיים היא דיברה איתה בפעם האחרונה, ולפני כחודש וחצי נפגשה עימה. "הכל היה בסדר, היא לא הראתה סימני שבירה, דיברנו על הדברים היום יומיים. היו לה בעיות כמו לכל בן אדם, אבל שום דבר לא העיד שתעשה מעשה שכזה. זה בלתי נתפס".
היא מוחה את הדמעות כשהיא מניחה אבן על הקבר הטרי, מתקשה לתפוס ששם, מתחת לאדמה, נמצאת חברתה מזה 6 שנים. "היא הייתה חברה תומכת, לא משנה איזו בעיה הייתה לי - היא תמיד התייצבה לצדי. היא פתחה את הגן בזכות עצמה, בתוך שבועיים, זה היה מדהים".
על חברתה, ד' היא שמעה מספר פעמים. "היא דיברה איתי עליה פעם, סיפרה שהן חברות טובות ומאוד קשורות. בן אדם לא יכתוב בלי סיבה שם של מישהו במכתב. היא כתבה את שמה מספר פעמים, אני לא יודעת מה היא עשתה לה, אבל אני עד עכשיו בהלם".
חברה אחרת מספרת כי מירב הייתה בחורה מאוד מופנמת ושקטה שכולם הכירו. בתקופה האחרונה, היא מעידה, שמירב נקלעה לקשיים כלכליים. "כשדיברתי איתה היא סיפרה לי על הקשיים שלה ושהיא צריכה לנהל את החברים שלה. הסברתי לה שהיא צריכה להיות בוסית ולא חברה, אבל זה כנראה היה לה קשה, כי היא הייתה ילדה טובה ועדינה".
גם חברות של האם מספרות על משפחה שקטה, עדינה ומיוחדת. על זוג הורים שנתנו את הכל למען ילדיהם. "האם כל הזמן פרגנה לה על כך שהיא לומדת והתגאתה כשפתחה את המשפחתון", הן מספרות. "לא היה משהו שהעיד שהיא לא בסדר. אנחנו המומים וכואבים, ולא מבינים איך זה קרה".
הגברים שבבית מעבירים כיסאות אחד לשני. עוד מעט יחל גשם וצריך לחשוב איפה יושיבו את כל האנשים שיגיעו לנחם. בין סיגריה אחת לשנייה ממשיכה גיסתה של מירב לדבר.
"היא תמיד התייעצה ודיברה איתי", היא אומרת, ומייד פורצת בבכי. "ביום המשפחה עבדנו יחד במשפחתון, היא שאלה אם יש לי תוכניות לאותו ערב ואמרתי לה שלא.
"היא הציעה שנלך עם הילדים לקניון, נטייל איתם קצת ונקנה להורים שלה מתנות לכבוד יום המשפחה. טיילנו, היא קנתה מתנות לילדים שלי ולהורים שלה, אחר כך חזרנו לבית הוריה, שמחנו, היה טוב", היא נזכרת.
ביום חמישי האחרון היא כבר הבינה שמירב נמצאת במצוקה. אז, היא אומרת, הסיפור התחיל. "היא התקשרה לבעלי, אח שלה, וביקשה ממנו לשמור על הילדים, כי היא רוצה לצאת לבלות איתי. באותו ערב באמת יצאנו. אחר כך היא אמרה שהיא מעולם לא נהנתה בצורה כזו. היא נתנה לי תקווה, אמרה שאנחנו חייבות להתמיד ולצאת יחד כל שבוע".
בערב יום שישי הגיעה מירב לבית גיסתה ושהתה שם עד 3 לפנות בוקר. "היא אמרה לי את המילים האלה: 'אם ד' לא חברה שלי אין לי סיבה לחיות'. ואז סיפרתי לה שאני בהריון. היא פתחה את העיניים ואמרה לי: 'אם את מבטיחה לי שאת לא עושה הפלה - אני מבטיחה לך שאני לא עושה כלום עם עצמי, אני אטפל לך בילד, לא יחסר לו כלום. הבטחתי לה, אבל היא לא עמדה בהבטחה שלה".
"אני מקווה שהיא לפחות מחייכת מלמעלה ושטוב לה. שתשמור על עצמה ותדע שאנחנו תמיד נאהב אותה ולא נשכח אותה, ותמיד נדבר עליה רק טוב", אומרת גיסתה ופונה אליה ישירות:
"אני מבטיחה לך כאן, שהאחיינים שלך לא ישכחו אותך לעולם, תמיד נזכיר אותך ותמיד תהיי איתנו. אני מצטערת שלא יכולתי לעשות כלום למענך, אני מקווה ששלושת הימים האחרונים, ורבע השעה האחרונה שראיתי אותך לפני שהלכת למבחן עשו לך טוב. אני מקווה שעכשיו את רגועה ושלווה".
נא להמתין לטעינת התגובות
