בגובה העיניים עם אלון סלע
נולד במושבה הגרמנית וגר בקסטל. אוהב ענתיקות ויש לו רכב משנת 1965 שעדיין נוסע. קשה לו בלי רישיון אבל הוא מנצל את האוטובוסים לזמן איכות. 1,235 מילים עם אלון סלע (47), נשוי +2, הבעלים והשף של מסעדת "שנטי", שמחפש חלום חדש
"עיר הקודש, בית, משפחה, אוויר צלול".
המושבה הגרמנית
"נולדתי וגדלתי שם. הוא זכור לי בתור כפר קטן שכולם הכירו את כולם, מכונית הייתה עוברת פעם ב-20 דקות, כולם היו משחקים בחוץ. בתחילת רחוב עמק רפאים יש את הכנסייה, היינו מתגנבים לשם בלילות ועושים ערבי כיתה.
"יש גם את בית החולים למצורעים שהיינו מסתובבים שם הרבה, היינו מתצפתים על הבית ומחכים לראות מצורעים. בחמש שנים ראינו אולי מצורע אחד. היינו אוספים פיניונס בחורשת הירח. זו עבודת פרך, היום אני מבין למה הם כל כך יקרים".
הכרמלי
"בית ספר יסודי, שכונתי. עברתי שם ילדות מקסימה. המורים היו מצוינים, חוץ מהמורה למתמטיקה שפחדתי ממנה מאוד, ועד היום אני מאשים אותה שאני גרוע במתמטיקה. חוץ מזה הייתי תלמיד טוב, לא החסרתי שיעורים. לא הייתה אלימות בבית הספר בתקופה הזאת, לא היו התעללויות.
"אני חושב שבית הספר נוהל ביד רמה. היה כבוד למורים והיה חשק ללכת לבית הספר בבוקר. זה גם היה מרחק הליכה מהבית. הייתי אוסף את הסנדביצ'ים שאמא שלי הכינה וקונה שוקו מהמכולת של אדון לוי. היה לי גם סוג של ביטחון כי סבא וסבתא והדודים שלי גרו ליד בית הספר. כמעט כל המשפחה גרה במושבה. אנחנו שבט של כמעט מאה איש".
גן הפעמון
"תלמידי הכרמלי היו שותפים מלאים לבנייתו של גן הפעמון. אמנם כל אחד תרם חמש לירות, אבל הרגשנו חלק נכבד מהבנייה על אף תרומתנו הצנועה".
"ריף-רף"
"זה היה ביתה של סבתי מיד לאחר שיצאו מן החומות. הורי התחתנו בחצר הבית, גרו בחדר צמוד ואחי הגדול נולד שם. כשהיינו באים לבקר את הסבתא אני זוכר שזה היה רחוב שנסעו בו מכוניות, המדרכות היו ברוחב של 30 ס"מ ואסור היה לנו לצאת החוצה.
"לאחר מכן פתחתי את המסעדה הראשונה שלי, 'אוסטריה פפס'. פתחתי אותה עם כל הזיכרונות והריחות מבית סבתי. קמה שם מסעדה קטנה ומטריפה, זו הייתה המסעדה האיטלקית היחידה הלא כשרה בעיר. אני חושב שהיא שינתה את תפיסת הציבור לגבי מה אוכל איטלקי יכול להציע למעט ספגטי ופסטה".
"שנטי"
"בית שני שלי. המקום קיים מאוגוסט 1992, ואני נמצא שם 12 שנה. מקום שאני מאוד אוהב לעבוד ולהיות בו. הקהל שמגיע הוא קהל מקסים שכיף לעבוד איתו. כשאתה משדרג מקום לבר-מסעדה, מגיעים אנשים מכל הגילים.
אני חושב שחוק העישון פגע במקומות כמו מסעדות מהסוג הזה, למרות שעכשיו מגיע קהל שלא ראיתי לפני כן, כמו משפחות עם ילדים. 'שנטי' הוא מוסד ירושלמי, בית אבן מקסים, עם רצפות מצוירות, אווירה קסומה ואנרגיות מאוד טובות. 'שנטי' כשמו כן הוא. נכנסתי לשם ארבע שנים וחצי אחרי שהוא התחיל לעבוד, עם אילן גרוסי ואלון גור. היינו עושים סנדביצ'ים בגודל של כמעט חצי מטר. אני זוכר שלפני שנכנסתי כשותף עזרא קדם אמר לי 'בוא תשמע, יש מקום עם סנדביץ' מדהים'.
"ואחר כך כל המי ומי הגיעו לשם. ביליתי שם במשך כל הארבע שנים וחצי, כל לילה אחרי שסגרתי את המסעדה הייתי בא לשם עם הצוות שלי. המקום נתן מענה כמעט בכל שעה של הלילה לכל הרעבים. בשנת 2000 כשהחלטנו שאנחנו רוצים להתחדש, להתפתח ולהכניס קטע קולינרי חדש לירושלים פתחנו את ה'צ'אקרה'. לאחר כמה חודשים הסתיימה השותפות בקטע חברי ובמשך חמש שנים אני הבעלים היחיד והשף".
אוכל
"מקשר בין אנשים. כשיש אוכל טוב, אנשים נפתחים אחד לשני. אני מאוד אוהב לארח".
דיוויד הופר
"המכונה פרופסור. דיוויד הוא צורף, טיפוס, הוא חלק בלתי נפרד מהנוף ב'שנטי' במשך 16 שנה. הוא יושב ערב-ערב. אנחנו מסתכלים על השעון וכשמגיעה השעה 24:00 אנחנו יודעים שהוא צריך להגיע ואם הוא לא בא אנחנו מתקשרים לוודא שהוא בריא והכול בסדר".
אילן גרוסי
"היינו שותפים במשך קרוב לחמש שנים. איש עם אנרגיות מטורפות, שכיף לעבוד איתו, מארח נפלא".
"צ'אקרה"
"אחת המסעדות המצליחות והטובות בעיר".
שינויים
"צריך לעשות הרבה ותמיד. חייבים לשנות כל הזמן, הקהל דורש את זה. זה דבר שקיים בעשייה היום-יומית, זה אף פעם לא נגמר".
מסעדות גורמה
"אין לי כל כך זמן לשבת במסעדות גורמה. שני ילדים זה עסק. אחת מוצלחת וטובה היא 'ארקדיה', שמנוהלת ביד רמה בידי השף עזרא קדם".
"פינתי"
"הרגשה ביתית, אוכל טוב, ברמת כיס לכל דורש. צריך אותו בעיר שלנו. אני אוכל שם מאז שהייתי בצבא".
נחלת שבעה
"שילוב של בתי אוכל, בתי קפה, חנויות אמנים ובתי כנסת. אחת השכונות היפות בירושלים, אם לא היפה שביניהן, וחבל לי שהיא לא מטופחת ונקייה. יש בה בתי אבן מקסימים עם בורות מים בחצר הבתים, וחבל שיש הזנחה פושעת מצד העירייה בטיפוח שלה. המקום הזה שרץ תיירים עד רצח רבין וניתן היה לשמוע שפות שם מכל העולם. הרשויות צריכות להשקיע יותר משאבים בטיפוח האזור הזה, אבל אפשר להגיד את זה כמעט על כל אזור בעיר".
רישיון
"מאוד קשה בלעדיו. אם שותים לא נוהגים".
אוטובוסים
"עכשיו אני נוסע המון באוטובוסים, זה מרגיע מאוד ונותן לך זמן איכות עם עצמך".
קטנוע
"המצאת האלף".
משפחה
"הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אהבת חיי. המשפחה נותנת לי את כל האנרגיות לעשות את מה שאני עושה, מגבה אותי, ממלאה אותי. חזרתי לילדות שלי עם הולדת שני ילדיי".
לידה
"פלא, התחדשות. קשה למצוא את המילים, אבל זה אחד הדברים הכי מדהימים שחוויתי במו ידיי עם הולדת בתי הקטנה איילה. רצינו להגיע לבית החולים ולא הצלחנו לצאת מהבית כי הלידה תפסה אותנו בדלת. התקשרתי למד"א, הם אמרו לי שהם בדרך ולא הגיעו.
"קיבלתי הנחיות טלפונית שלא שמעתי
עמבה
"לא אוכל, דומיננטי מדיי".
ניר ברקת
"אני מאחל לו בהצלחה. שמחנו מאוד שהוא נבחר והיינו חלק סמוי ממערכת הבחירות. אני מקווה שהוא יצליח לתקן ולשפר את פני העיר הזאת, ולשנות סדרי עולם. בשנות האלפיים זקוקים לעיר פתוחה ליברלית שכל אחד ירצה להגיע לפה".
הרכבת הקלה
"רכבת תקלה אני קורא לה לעת עתה. אני חושב שהיא הורסת את הייחודיות של ירושלים כעיר היסטורית. יכול להיות שבטווח הארוך היא תצדיק את עצמה, על פני השטח זה לא נראה כך. אני מרגיש שאולי הנכדים שלי יזכו ליהנות ממנה".
סוחרים
"אין גוף רציני שמייצג את סוחרי העיר ונותן מענה לבעיות שמשותפות לכולנו, שהן חנייה ונגישות. בשנים האחרונות העירייה הקדישה הרבה מחשבה למרכז העיר וזה דעך בתקופת כהונתו של אורי לופוליאנסקי. המשולש זה הלב של ירושלים והוא זקוק לניתוח פתיחת מעקפים".
מטבח
"סוג של מדיטציה, יצירה אין סופית. האהבה למטבח התחילה בגיל יחסית צעיר, 14. כשגרתי בסן פרנסיסקו, שהיו בה מעל למאה אלף מסעדות מכל קצוות העולם, זה פתח לי את הדמיון וחשף אותי לטעמים שלא הכרתי ועורר בי את הרצון ליצור ולבשל. החברים שלי היו שפני הניסיונות".
סטייק
"אני עושה הרבה מזה, אבל בעצם אני לא צרכן גדול של סטייקים או בשר אדום".
ברזיל
"היום זה נראה לי כמו חלום רחוק. רציתי לחיות שם, קניתי שם אדמה, אבל את ילדיי אני רוצה לגדל בארץ ולהשריש בהם ערכים ארץ ישראליים".
עזרא קדם
"איש מצחיק, חבר, ואחד השפים הטובים שצמחו פה. עזרא יכול לתבל עגבנייה וזה יכול להיות אחד הדברים הכי טובים שיכולים להיות. הוא נכס לתחום הקולינרי בישראל".
כרס
"אם היא קטנה אז זה בסדר. היא מתרחבת ומצטמצמת, תלוי בעונה".
שיער
"טוב שיש בגיל 47".
נופש
"יוון. סבא שלי מצד אבי הוא יווני. אני מאוד מתחבר לאוכל, לאנשים ולאוזו. הטברנות והחופים מדהימים".
רכבי אספנות
"אני אוהב דברים ישנים, ענתיקות. הרכב הראשון שקניתי היה וולו אמזונס משנת 1965, והוא עדיין נוסע".
חלום
"אני מחפש כרגע חלום חדש. החלום שלי היה לגור בטבע ומימשתי אותו".
קסטל
"עברנו להתגורר בקסטל. אנחנו אוספים קומפוסט ומגדלים את רוב הירקות שאנחנו אוכלים. זה איזור מדהים, קרוב להרי יהודה. אנחנו מטיילים הרבה באזור ורוכבים על אופניים. זה אזור שמאוד טוב לגדל בו ילדים, זה סוג של כפר כמו של פעם".
כריס אייזק
"היה אצלי בבית בסן פרנסיסקו בתחילת דרכו".
אלון סלע
"טוב לי בחלקי ורוצה שהחיים שלי ימשיכו כמו שהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
