רחובות נפרדת מהאישה הראשונה של גלידות פלדמן
לפני כשבועיים הלכה לעולמה בשיבה טובה ברכה פלדמן, תושבת רחובות שייסדה עם בעלה פדיה את הרשתות "גלידות פלדמן" ו"קפולסקי". חברים, מכרים וקרובי משפחה מספרים על האישה שהייתה צריכה לטעום כל מוצר רגע לפני שייצא לשוק
האישה שברחה מהנאצים בפולין חתומה על הקמת שתי פירמות שעשו להן שם בחמישים ויותר השנים האחרונות, "גלידות פלדמן" ובתי הקפה "קפולסקי".
"היא לא הייתה מאותן נשים שנהגו לעמוד שעות מול המראה ולהתיפייף. היא הייתה אשת עבודה בכל רמ"ח אבריה".
כך מתארים את פלדמן מכריה, ולא מהססים לסמן עוד אחת מדור נפילי היישוב העברי של ארץ ישראל הישנה, שהלכה והותירה אחריה חלל עצום.
חייה של ברכה פלדמן היו בעלי טעם גדול, וכך גם היו בתי הקפה שהיא ובעלה פדיה פלדמן ז"ל הקימו, וכן טעמי הגלידות עליהם היא חתומה באופן בלעדי, כפי שמעיד על כך נכדה, שי שלו.
"לסבתא הייתה לשון מיוחדת, היא זו שנתנה את האישור הסופי לכל הטעמים ותמיד ידעה מה צריך לשפר. היא נהגה לטעום כל גלידה לפני שהוצאנו אותה לחנויות, ואם במהלך היום אחד העובדים היה עושה פשלה, היא הייתה עולה על זה מייד, ודורשת לתקן".
מזה 21 שנה שחג הפסח הוא לא חג שמעורר זכרונות נעימים עבור משפחת פלדמן. מספר ימים לפני ערב פסח 1988, נפטר ראש השבט, פדיה פלדמן, בשנתו.
ואם הגורל לא היה מתעתע מספיק, הרי שבאותו זמן, בהפרש של 21 שנה וארבעה ימים, עברה גם רעייתו של פדיה, ברכה, מן העולם. ואולי לא יד המקרה הייתה בדבר. השניים, כפי שמספרים קרוביהם, לא נפרדו לרגע בחייהם הפרטיים והמקצועיים.
"היא תמיד דאגה לבעלה ולילדים. מדי יום היא הייתה מגיעה למפעל עם סירים מלאים באוכל פולני מסורתי. כולם נהנו ממנה. למעשה ברכה, במותה, דאגה שאת ימי הזיכרון נעשה לה ולבעלה ביחד", אומר חתנה של פלדמן, אברהם שלו.
ברכה ופדיה עלו ארצה מפולין בשנת 1935, והצליחו לברוח מהשואה. באותן השנים היה קושי רב בקבלת אשרות כניסה לארץ, ומי שזכה לקבל אישור, נחשב לבר מזל והתאפשר לו לעלות יחד עם בן זוגו. מפאת העובדה כי שניהם קיבלו אישורים, החליטו ברכה ופדיה להתחתן נישואים פיקטיביים, וכך להעלות ארצה עוד שניים מחבריהם היהודים.
כשהגיעו לארץ התמקמו השניים בעיר רחובות, התגרשו מבני זוגם הפיקטיביים ונישאו בשנית, הפעם זה לזו. פדיה
בשנת 1945 החליטו השניים כי צריך להכניס קצת חיים לעיר רחובות, שהתאפיינה באותה תקופה בעיקר בדיונות והפרדסים. הם שכרו סלון ממשפחה ברחוב הרצל, והפכו אותו לבית קפה קטן ואינטימי שקראו לו "קפולסקי". זה היה בית הקפה הראשון ברחובות, ונחשב לאחד הגדולים בארץ.
הפלדמנים הצליחו להפוך את העיר הפריפרית לרלוונטית ומלאת עניין. בית הקפה הקטן היה מרכז בעיר, ולא היה תושב בעיר ובסביבתה שלא נהג לפקוד את המקום. "סבתא וסבא עבדו בקפה 20 שעות ביממה. הוא היה פתוח מ-6 בבוקר ועד 3 בלילה. הם בנו אותו מכלום", מספר הנכד שי.
לאחר תקופה מסויימת החליטו השניים כי הם רוצים לשדרג את בית הקפה ולמכור בו מיצים טבעיים וגלידה. "בהתחלה הם העבירו גלידות מתל אביב לרחובות, אבל עד שהגיעו לעיר, הגלידה נמסה וזו לא הייתה הצלחה גדולה. דוד של סבא המליץ לו להביא מכונה מחו"ל לייצור גלידה, וזה מה שהם עשו".
ומאז נולדה בבית הקפה "קפולסקי" המצאה נוספת - גלידות מעשה ידיהם של הזוג פלדמן.
ההצלחה של הגלידות לבית פלדמן הייתה מעבר למשוער. שמה של הגלידה יצא את גבולות העיר רחובות, ובתי קפה מהסביבה החלו לבקש את הגלידה הרחובותית. ההצלחה לא הייתה רק ברמה הסיטונאית, אלא גם ברמה של משקי הבית, כשתושבי העיר החלו לבקש לביתם את הגלידות.
הביקוש תורגם מייד להצלחה מסחרית, והזוג פלדמן הקים בקומה העליונה של בית הקפה מפעל קטן לייצור גלידות, תוך שהם נאלצים לייבא עוד מכונות ולהרחיב את המפעל. "כל מה שהם ייצרו נחטף. הרי אז לא היה מי שייצר בארץ, לא היו מפעלים והמפעל של סבא וסבתא הפך להיות מרכז העניינים ברחובות", מוסיף שי.
בשלב מסויים החל המפעל להוות רעש לתושבים, ובעירייה המליצו לזוג פלדמן לפתוח מפעל גדול יותר. בשנת 1962 הם קנו מהעירייה שטח שהשתרע על פני כחמישה דונם במקום, שמאחור יותר יהפוך לאזור התעשייה של רחובות, ושם הקימו מפעל רחב היקף וקראו לו "פלקו בע"מ - גלידות פלדמן".
"אז המקום היה מעבורת אחת גדולה", טוען שי, "והשטח שהם רכשו נקבע לפי עצי האקליפטוס שבאזור".
במקביל הלך בית הקפה "קפולסקי" ושגשג. הבעל, פדיה, שימש כמנכ"ל המפעל, ואילו ברכה הייתה אמונה על ניהול בית הקפה. "אני זוכר איך כל יום בסיום הלימודים היינו עוברים דרך קפה 'קפולסקי' ברחובות וברכה הייתה עומדת שם ומוכרת גלידות", מספר חתנה של פלדמן.
"היא הייתה טובלת אותה בשוקולד וכולם אהבו את הטעם. זה היה משהו שמעולם לא נעשה עוד בארץ". שגשוגו של בית הקפה אפשר לזוג פלדמן למנף את המפעל החדש שהיה בחיתוליו.
המעבר מייצור ביתי לייצור תעשייתי של הגלידות לא הביא את הזוג פלדמן להתפשר על האיכות, ולראייה הם חרטו על דגל המפעל את המשפט: "האיכות מעל הכל". השניים הביאו לשוק הישראלי בין היתר את גלידת הטילון והקרמבו שנקרא במפעלם "ממבו".
גדולתה של ברכה פלדמן התגלתה דווקא בשבר הגדול בחייה עם מותו של בעלה ושותפה לחיים, פדיה פלדמן, שנפטר בשנת 1988, כפי שמספר אברהם שלו.
"ברכה התקשרה אליי וצעקה 'פדיה לא מתעורר, תבוא מהר'. נסעתי לביתם ברחובות, אבל זה היה כבר מאוחר מדי והודיעו לנו שהוא נפטר. והרגעים האלה, שהיא שרויה בכזה לחץ השאירו אצלי רושם של אישה אמיצה. ברכה הייתה המומה, אבל ידעה שהיא צריכה להמשיך בחייה, ולקחת על עצמה את המוסד הגדול שבעלה השאיר אחריו".
מכריה של ברכה יודעים לספר גם על אשת משפחה, שדאגה וטיפלה במסירות בילידיה ונכדיה. חבר קרוב של המשפחה, אלי כפרה (קפולסקי) מספר על ברכה כי הייתה: "אישה טובה וענווה שניהלה את הבית בצורה ראוייה לשבח, טיפלה ודאגה לשתי בנותיה. קשה להאמין שהיא איננה. היא הייתה אישה זהב".
"סבתא תמיד הכניסה אורחים. היא הייתה אישה צנועה מאוד שתמיד דאגה לאחרים. כל זמן שהיא עזרה למישהו, זה נעשה בעילום שם", מוסיף הנכד שי.
"היא תמיד גרמה לנו להבין שהכל בסדר אצלה, גם בשנים האחרונות שהיא כבר לא ממש תפקדה.
"ראינו שהיא מאוד גאה בנו, שאנחנו מצליחים להוביל את מפעל החיים שלה להצלחה, שאנחנו ממשיכים בדרך שלה ושל סבא. גלידה זה משהו משמח, היא תמיד אמרה את זה, וככה היא גם הרגישה בעבודה".
"זה היה מפעל החיים של סבתא, היא השקיעה את כל מרצה במפעל הזה במיוחד אחרי שסבא מת", ממשיך נכדה של פלדמן. בשנת 2003 זכתה ברכה להוקרה על פועלה גם מהעיר רחובות, כשזכתה בפרס "יקירת העיר רחובות", על פועלה ותרומתה לעיר ולתושבים.
"מכר של המשפחה שמע את סיפור חייה, והחליט שהיא חייבת להגיש את מועמדותה. סבתא כמובן סירבה, אבל אותו מכר לא ויתר וביקש את רשותה להגיש מועמדות על שמה", מספר הנכד. ברכה השתכנעה בסופו של דבר והוגשה מועמדות בשמה.
במכתב שכתב לראש העירייה כתב המכר: "הקמת מפעל 'פלקו' הינה מעשה חלוצי, נועז ומלא חזון, שהיה למפעל החיים של ברכה לאחר מות פדיה ז"ל, ובו עבדה עשרות רבות בשנים. על פועלה החלוצי ותרומתה המיוחדת לפיתוח התעשייה ברחובות כל חייה, ראויה ברכה פלדמן לקבל את יקיר העיר רחובות למפעל חיים". המכתב עזר כמובן, וברכה קיבלה את הפרס.
"סבתא הייתה אישה מאוד צנועה. הזכייה בפרס מאוד החמיאה לה וריגשה אותה, אבל היא לא הראתה לנו את זה", אומר שי. "ברכה תמיד נתנה יותר ממה שקיבלה. והפרס הזה הוא הערכה לכל השנים שבהן נתנה", ממשיך אברהם את דבריו של בנו.
היום, מהווה גלידות פלדמן כ-15 אחוז משוק הגלידה והמשפחה מוכרת ללמעלה מ-7000 נקודות מכירה. החברה מייצרת יותר ממאה סוגי גלידה, שלגונים וקרמבו.
עם מותה של ברכה עבר מוסד המשפחה להיות מנוהל על ידי בתה דינה ושלושת ילדיה, ביניהם גם שי, שמשמש במפעל כאיש השיווק. "ללא ספק עומד בפנינו אתגר. בעצם, זה תמיד היה אתגר עבורנו. אני חושב שאנחנו מצליחים ומקווה מאוד שזה יישאר ככה".
נא להמתין לטעינת התגובות
