קפה שחור: זמן ירושלים חושף גילויים קשים על התנהלות רשת "קפה הלל"
ניצול עובדים; שיווק מאכלים שפג תוקפם; זיוף לכאורה של כשרות לפסח; יחס קשוח לזכיינים. תחקיר "זמן ירושלים" מעלה שאלות קשות לגבי הנעשה מאחורי הקלעים של רשת בתי הקפה הירושלמית "קפה הלל". הבעלים: אלו טענות סרק
רשת "קפה הלל" הגשימה את החלום הזה. מבעלי בית קפה אחד צנוע ברחוב הלל 8, שקם לפני קצת יותר מעשור, הפכו הבעלים, יוסי שרף ואביו קובי, לשליטי אימפריית קפה החולשת על 25 סניפים ברחבי הארץ. ההצלחה הייתה מהירה וסוחפת והקהל חובב הקופאין נהר בהמוניו לרשת שהשתחלה לנישה שבין "ארומה" של מעמד הפועלים ל"ארקפה" הבורגנית.
אבל לא כל הנוצץ זהב, ובמקרה הזה לא כל הנוצץ שחור. וברבות השנים החלו להצטבר עדויות רבות של עובדים וזכיינים על נורמות פסולות בהתנהלות הרשת. תחקיר זמן ירושלים חושף ליקויים קשים והתנהגות בריונית לכאורה מצד בעלי הרשת, הפוגעים בעובדים רבים וגם בלקוח עצמו.
יש לציין כי תחקיר זה כלל עשרות רבות של שיחות עם עובדים בכירים ברשת, זכיינים וגורמים רבים מתוך המערכת הגדולה של רשת "קפה הלל". רובם ככולם בחרו שלא להתראיין בשמם, מחשש כי יבולע להם.
לעדויות של כולם יש מכנה משותף: התנהלות כוחנית של בעלי "הלל" וצפצוף מתמשך על החוקים הבסיסיים שהם בעצמם הכתיבו. מנכ"ל הרשת, יוסי שרף, מכחיש בתוקף את הטענות המועלות בכתבה זו וטוען כי מדובר באוסף של עובדים ממורמרים ששמו להם מטרה לפגוע בשמה הטוב של הרשת. אתם תשפטו.
עמותת "במעגלי צדק" הוקמה בדצמבר 2004 ומטרתה הענקת "התו החברתי" לבתי עסק שעומדים בקריטריונים שהציבה. העיקריים שבהם הם כיבוד זכויות העובדים וגישה לאנשים עם מוגבלויות. "הסיבה שבגללה החלטנו להתמקד בתחום המזון היא העובדה שבתחום זה יש תופעות רבות של ניצול עובדים", נכתב באתר העמותה. "הרבה מהעובדים בתחום הנם צעירים או מבוגרים חסרי השכלה שאינם יודעים או שאין בכוחם לדרוש את התנאים המינימליים המגיעים להם. תחום המזון הוא תחום שכל אחד מאיתנו בו פוגש ביום-יום. כולנו קונים אוכל או שתייה בבתי קפה, במסעדות, בדוכני מזון מהיר וכו'. כתוצאה מכך כל אחד יכול להשפיע ובעל יכולת לתרום למאבק אמיתי על ערכי הצדק החברתי בחברה שלנו".
גדעון רוזנברג, ששימש מנהל "התו החברתי" בשנים 2008-2004, מספר כי הייתה רשת בתי קפה אחת, "קפה הלל", שהעסיקה את אנשי "התו החברתי" יום ולילה, ולא לחיוב. "זה המקום הכי גרוע שנתקלתי בו במהלך שנות עבודתי ב'תו החברתי'", אומר רוזנברג. "הייתי בתחום הזה הרבה מאוד זמן ולא הייתי עד לרשת כל כך גרועה ביחס לעובדים. ב'תו החברתי' שמים דגש גדול יותר על הטוב, איננו מעוניינים לפגוע, אלא להעניק תו המאשר עבור באי המקום כי אין בו ניצול.
"אף אחד מהסניפים של 'קפה הלל' לא רצה להצטרף וזה נראה מוזר. היו כמה מקרים שבהם הם החלו את התהליך והפסיקו באמצע בלי לתת סיבות. הצטברו המון עדויות של אנשים על אירועים בלתי חוקיים לכאורה שקורים שם. דיברתי עם כמה גורמים ברשת אשר ציירו בפניי את רוח הרשת, שעיקרה לנצל את האדם כמה שיותר, לרדת עליו, לכסח אותו, להנמיך את האדם כאדם, וכך הוא יסתום את הפה ויעבוד טוב יותר".
מבין העדויות הרבות הנוגעות להתנהלות משפחת שרף, הנה כמה מקרים המעידים דבר או שניים על טיבו של מי שעומד בראש הפירמידה:
אחד המקרים אירע במוצאי חג הפסח לפני שנתיים: בר משקאות חמים שסחב
יונתן מ"התו החברתי" מספר כי "משה היה במצב כספי מאוד קשה, גר אצל הוריו והיו לו חובות. ברשת היו מתעללים בו ומשפילים אותו. לאחר שבירת האצבע אמרו לו ברשת, 'או שתגיע לעבודה או שמפטרים אותך', אז הוא הגיע למחרת לעבודה בלי חופשה של דקה, והמשיך לעבוד עם האצבע המכוסחת יומיים, עד שסבל מכאבים קשים מדיי ולא יכול היה להמשיך".
פעיל אחר ב"תו החברתי": "קובי לא רצה להכיר בזה שזו תאונת עבודה, אז תוך כדי שמשה עבד הוא ניסה לצלם אותו כדי שאחר כך הוא יוכל לומר שלא קרה לו שום דבר. הוא איים על משה שאם לא יבוא לעבודה, הם יאמרו לביטוח הלאומי שהוא עובד עליהם בכל הנושא של תאונת העבודה וכך לא יקבל דבר. שרף טען בפניו שהוא מכיר אנשים ושהוא ידאג לדפוק אותו, רק שתבין מול איזה אדם אנחנו עומדים. משה, בכל אופן, תבע אותו על הפציעה וזכה בסופו של דבר".
בית המשפט קבע לפני כשנה כי לרותם ישולמו אלף שקל פיצוי על הלנת שכרו. בעקבות המשפט קובי שרף שינה את החלטתו ושילם לרותם משכורת בסך 6,175 שקל באיחור של חצי שנה ופיצויים בעקבות תאונת העבודה בסך 8,928 שקל. זאת, בתמורה למשיכת התביעה השנייה.
אנשי "התו החברתי" מציגים דוגמאות נוספות להתנהלות הרשת נגד עובדיה בשני סניפים בעיר, ברחוב הלל 8 ובעמק רפאים. רוזנברג על הסניף בהלל: "הזכיין אינו נחמד לעובדים, בלשון המעטה. קיבלתי בזמנו כמה תלונות על המקום: לא משלמים על שעות נוספות; לא משלמים על נסיעות; לוקחים 120 שקל בתחילה כערבות על בגדי העבודה והעובדים לא מקבלים על כך החזר. הייתה שם בחורה שעזבה, אז הורידו לה מתלוש המשכורת 1,300 שקל. אחמד, שוטף כלים, עבד 18 שעות ביום; הוא קיבל על כך 3,000, בטענה ששכרו גלובלי".
עידו, בכיר ברשת, מוסיף כי "בהלל 8 הזכיין לא היה נותן לעובדים לאכול". עובד אחר ברשת: "בסניף הזה הבוסים שולטים עם כוח. הניצול של העובדים הערבים הוא יותר בוטה. אני לא זוכר כמעט אף עובד שפוטר בצורה הוגנת, תמיד זה היה בריבים ולא שילמו להם את כל הכסף".
רוזנברג ממשיך לגבי הסניף בעמק רפאים: "שוטפי כלים או טבחים ערבים בני 18-15 קיבלו שם שכר גלובלי חודשי המבוסס על שמונה שעות ביום, אך בפועל הם עבדו הרבה יותר שעות. כאשר מחשבים את השכר לפי שעה זה יוצא בין 14 ל-16 שקל לשעה, בלי לקחת בחשבון נסיעות ושעות נוספות".
הזכיינים, לטענת פעילי "התו החברתי", אימצו את רוח היחס של בעלי הרשת לעובדים, ונהגו באופן דומה בעובדים תחתיהם. אחד מאנשי "התו החברתי": "אם קובי מתייחס לזכיינים בצורה מסוימת, הוא מלמד אותם להתייחס לעובדים באותה צורה". רוזנברג מוסיף כי "רוח הרשת משפיעה מאוד על התנהלות והתנהגות הזכיינים וניתן לראות זאת בהתייחסות הגרועה לעובדים ברבים מסניפי 'קפה הלל'".
מאיר, בכיר ברשת לשעבר, מסכם: "העובדים של הרשת זועמים. היחס הן לזכיינים והן לעובדים רע מאוד. המון עובדים נפגעים שם. חבל. היה לרשת הזו פוטנציאל מטורף".
רשת בתי הקפה "קפה הלל" נוסדה בשנת 1998 על ידי יוסי שרף (41), המנכ"ל, ואביו קובי, אשר השקיע את רוב הכסף בהקמתה. מקור השם בסניף הראשון ברחוב הלל 8. הרשת, שהציעה פלטפורמה חדשנית במונחי התקופה - קפה באיכות גבוהה בשירות עצמי ובמחירים שווים לכל נפש - זכתה לשגשוג כלכלי. קצב הגידול של הסניפים והזכיינים הרבים שביקשו לפתוח סניפים חדשים של הרשת, ניבאו הצלחה. וזו אכן הגיעה: כאמור, כיום מונה הרשת 25 סניפים ברחבי הארץ.
אם ליוסי, הבן והמנכ"ל, מייחסים רבים בחברה את הסיבות לנסיקת הרשת ולניהולה המקצועי, הרי שלאב קובי, מייחסים את הניחוחות הלא נעימים הנודפים עתה מהקפה המפורסם.
אחד העובדים הוותיקים משרטט את יחסי הכוחות: "יוסי הוא אדם קשה, אבל מנהל בסדר. הבעיה של 'קפה הלל' היא קובי, הוא הבעיה המרכזית. הוא מקלל עובדים וזכיינים. הוא עבד בשוק יותר מ-20 שנה, ותמיד חושש שהעובדים גונבים לו ומרמים אותו. הוא היה יושב במשרד שלו ומסתכל במצלמות ואחר כך חוקר אותך על כל צעד שעשית ומאיים עליך במשפטים כמו 'אני, יש לי חברים במשטרה. אני אביא אותם לחקור אתכם אחד-אחד'. שנים אתה שם וקוראים לך גנב. קובי מרמה כל יום את העובדים ואת הזכיינים וקורא לאחרים גנבים".
עובד אחר: "על העובדים ב'קפה הלל' דורכים ויש סיפורים די מבהילים על קובי. הוא מגיע מהשוק והוא רגיל ליחס מסוים. הוא איש של קומבינות ומכיר את האנשים שמנהלים את ירושלים. בכל מה שקשור לבני אדם, כולם שם רובוטים מבחינתו. הוא צועק המון, מגיע לסניפים ועושה את המוות לזכיינים".
יוני, עובד ותיק ברשת, מספר כי "קובי מגיע לסניפים ופותח לעובדים את התיקים כדי לבדוק שלא גנבו כלום. הוא לא מוצא דבר, אבל בכל זאת קורא לנו גנבים וכל הזמן חושד בנו".
שוב נציין כי עשרות העובדים בהווה ובעבר שהתראיינו לכתבה עדיין רועדים מפחד מבעלי הרשת, בעיקר מקובי שרף, ולכן נמנעים מלהתראיין תחת שמם. רובם מופיעים בכתבה בשמות בדויים. כמעט כולם דיווחו כי נפגעו מהרשת והונו על ידה. האחרים מפחדים לדבר, מפחדים מאוד. זו הסיבה לכך שרוזנברג, המנהל היוצא של "התו החברתי" שלא היה מעולם עובד של הרשת, הוא היחיד שהסכים לשוחח תחת שמו האמיתי. כל שאר השמות בכתבה בדויים. העובדים מביעים חשש כי שרף יפגע בפרנסתם העתידית או יתנקם בהם. ההיענות המדהימה הזאת היא חסרת תקדים, המדהים עוד יותר הוא שמדובר גם באנשי אמונו. למעשה, חוץ מבני משפחתו אין כמעט אחד שלא תרם לתיעוד הנעשה מאחורי הקלעים של רשת "קפה הלל".
בידי זמן ירושלים עדויות רבות גם על הנעשה בקונדיטוריה של הרשת, הממוקמת מול קניון הדר בשכונת תלפיות. הקונדיטוריה הזו מהווה למעשה את המטבח הראשי של הרשת ובה עובד השף-קונדיטור, האחראי על ניהול המטבח. הוא שותף בבניית התפריט ומנצח על הכנת מוצרי המזון הנשלחים מן הקונדיטוריה היישר לסניפים. עד לא מזמן שימש בתפקיד השף המוערך ערן שוורצברד, אך הוא פרש במאי 2008.
בצמוד לקונדיטוריה יושבים משרדי הרשת. ולא בכדי. הפיקוח על הנעשה ב"מעבדה" של הרשת והיכולת לשלוט במתרחש בתוככי המטבח ולנווט את שיטת העבודה שם, לעתים בסודיות מוחלטת, קלה הרבה יותר לבעלים בזכות הקרבה הגאוגרפית.
מי שפחות מרוצים מכך הם העובדים הרבים המאיישים את אגפי הקונדיטוריה השונים, רובם בני מיעוטים. "הם מחזיקים שם מעמד מחוסר ברירה, אין להם אפשרויות אחרות", מסביר אביב, שעבד בעבר בקונדיטוריה, "היחס הוא כמו לעבדים". פיטר, עובד בקונדיטוריה, מאבחן כי "קובי פרנואיד, הוא מפחד מכל האנשים וכל הזמן חושד בעובדים שלו. מרוב פחד, העובדים כאן מביאים את הקפה שלהם מהבית".
מלבד התלונות הרבות של העובדים על היחס מצד הבוס, הצטברו עדויות רבות גם סביב הפעילות הסודית שהתנהלה בקונדיטוריה. על פי אביב, הרקע לכך הוא "קמצנות אמיתית כמעט בכול". מוטי, בכיר לשעבר ברשת, מסביר כי "קובי תמיד התקמצן. למשל, כדי לחסוך הוא השתמש בחומרי גלם שהיו זולים יותר ממה שדיווח לזכיינים. זה משפיע על האיכות וזה מנוגד למה שהזכיינים יודעים שהם מקבלים. זו רמאות. הוא מכר לזכיינים במחירים גבוהים גם כך ועוד אומר להם שזה משהו אחר ממה שהם למעשה מקבלים".
פיטר מוסיף כי "קובי הורה לשף להשתמש במרגרינה במקום בחמאה, בצימקאו, שזה סוג שוקולד ירוד מאוד, במקום בשוקולד רגיל וכו'. הוא הביא את שוורצברד, אבל לא נתן לו לעבוד כמו שצריך, בגלל שזה היה כרוך בעלויות גבוהות. היום אין לרשת שף. הם לא רצו לשלם לשף, אז אשתו של בעל הבית טיפלה עד לאחרונה בקונדיטוריה. בשלושת החודשים האחרונים היא כבר לא שם, אז אחד העובדים הרגילים נהיה אחראי על המקום, אבל הוא לא שף. זה חוסך להם הרבה מאוד כסף".
לפי דיווחי העובדים בקונדיטוריה, המאמץ של קובי שרף למזער עלויות לא נעצר בשימוש בחומרים ירודים. מדובר בהיערכות של הרשת לקראת חג הפסח ובמהלך החג עצמו (עד, כולל, שנת 2006). רשת "קפה הלל", כידוע, נושאת תעודת כשרות ומשמשת מקום מפגש לדתיים, לשומרי כשרות ולרבים יותר השומרים על מזון כשר לפסח במהלך החג.
לפי העדויות המתועדות בכתב והמוקלטות הנמצאות בידי זמן ירושלים, כלי המטבח בקונדיטוריה באותה תקופה לא היו כשרים לפסח. הם טוענים כי הוקם צוות מיוחד שעבד במהלך הלילה, השעות שבהן משגיח הכשרות אינו במקום, לשם הסתרת המעשים. והחמור מכול, לטענת העובדים: מוצרי חמץ נעטפו וקיבלו את התווית "כשר לפסח", נשלחו לסניפים ומשם היישר לקיבתם הכשרה של הסועדים. קובי שרף בעצמו נתן לכאורה את ההוראה והיה שותף מלא לעניין.
שי, עובד הקונדיטוריה לשעבר, מסביר את השיטה: "נניח שאני זכיין. אני מבקש מהרשת עוגת גבינה כשרה לפסח. לקובי אין במלאי, אז הוא לוקח ממדף החמץ, שם תווית 'כשר לפסח', למרות שזה חמץ, והזכיין מקבל ומוכר את זה ככשר".
הדיווח על מכירת חמץ בפסח תחת התווית "כשר לפסח" אומתה עם עובדים נוספים. הרקע היה חיסכון כלכלי. שי ממשיך ומסביר כי "בפסח שום דבר בקונדיטוריה לא היה כשר, קובי היה משקר לרבנות ולישראל, בודק הכשרות במקום. העובדים היו נשארים במקום מ-20:00 בערב ועד הבוקר בשביל משחקי החמץ-כשר. הוא היה מחביא את כל החמץ בפינה אחת ואחרי הביקורת מוציא הכול. הוא היה לוקח את כל הכלים, התבניות ומוצרי החמץ עצמם ועובד איתם בפסח כאילו היו כשרים. היו גם עובדים דתיים בקונדיטוריה וזה חרה להם מאוד".
אביב מספר כי "קובי השתמש בכלים לא כשרים לפסח, ניסה לסבן את הבודק מהרבנות. היו מגשים של חמץ שניקו אותם מעט ושמו בניילונים, כדי לומר שקנו חדשים". לפי עובדים בקונדיטוריה, גם עזיבתו של השף-קונדיטור שוורצברד, שבו הרשת כה התגאתה, מיוחסת למאבקים קשים שהיו לו בנושא הכשרות של הקונדיטוריה ובשימוש בחומרים זולים.
נושא נוסף שנבדק הוא תאריכי התפוגה של מוצרים שנשלחו מן הקונדיטוריה לסניפים. גם כאן הוצלב המידע שלפיו קובי שרף הורה על שינוי תאריכי התפוגה שעל גבי האריזות לאחר שפג תוקף המוצר. זאת, כדי שהזכיינים יסכימו לקנות ממנו את הסחורה והוא לא ייאלץ להשליכה לפח.
פיטר: "ראיתי במו עיניי איך משנים את תאריך התפוגה של העוגיות אשר פג תוקפן ושולחים לסניפים במקום לזרוק לפח".
עובד של הרשת שהיה אחראי לחנוך זכיינים חדשים בסניפים, מסביר את התופעה: "תמיד יש החזרות של מוצרים מהסניפים. המדיניות של קובי הייתה שלא מחזירים, שאין דבר כזה החזרות. לפי החוק, הם מחויבים לשים תאריך תפוגה מאחור. כאשר היו רואים שזה לא נמכר לזכיינים, אז היו מחליפים את תאריך התפוגה ואז שולחים את זה לזכיינים במקום לזרוק לפח. הזכיינים היו מקבלים מוצרים שתוקפם עומד לפוג, אבל הם לא יודעים את זה. אחרי כמה זמן הם היו מעלים עובש והזכיינים רצו להחזיר את זה, אהל קובי לא היה מוכן לקחת את זה בחזרה".
הרשת, לטענת כמה עובדים, פתחה קונדיטוריה קטנה נוספת בסמוך לזו הקיימת מבלי לדווח כלל למשרד הבריאות, כך שהאחרונה לא עברה ביקורת.
אביב נזכר: "אני יודע שבמשרד הבריאות 'ישבו' עליהם מאוד חזק בנושא הזה. הדברים ברשת מוסתרים. לחברים שלי אמרתי לא להיכנס לסניפי הרשת בכלל, בעיקר לא בפסח".
מקרה נוסף על מעללי רשת "קפה הלל" התפרסם בזמן ירושלים לפני כארבעה חודשים (22.12.08) ועדיין לא בא על פתרונו. מדובר בסיפור מאבקם של אלברט ויצחק מור ברשת "קפה הלל". הרשת הכריזה על הקמת סניף בנכס להשכרה ברחוב עמק רפאים שנמצא בבעלות האחים, ולטענתם היא לא קיבלה אישור לכך או שילמה להם בעבור השכירות.
האחים, אשר ניהלו חנות ירקות במקום במשך כ-50 שנה, השכירו לפני כשנה את המבנה למסעדן שלומי הרוש ולרשת מסעדות "טרנטינו". לאחר שלטענת האחים הם לא זכו לקבל את הסכום הנקוב בהסכם בין הצדדים, הם פנו לערכאה משפטית (לפני כחצי שנה), ובינתיים החנות עמדה ריקה ללא שימוש. לטענתם, בחודש יוני פסקו תשלומי השכירות לגמרי. לפני כארבעה חודשים הם הופתעו לגלות שעל גבי הנכס מתנוסס שלט ענק המבשר על פתיחת סניף של "קפה הלל" במקום, ללא ידיעתם או אישורם, ובניגוד גמור לחוזה שחתמו עם השוכרים.
נוסף לכך, הם טוענים, כעבור זמן מה הם הבחינו כי קירות בתוך המתחם נשברו וכי מרצפות הוצאו ממקומן לצורך שיפוצים שנערכים במקום. אלברט מור סיפר כי "לא נתנו אישור לאף אחד להשכיר את החנות ללא ידיעתנו, שלא לדבר על ביצוע שיפוצים. מדובר בבריונות של 'קפה הלל'".
האחים עתרו לבית המשפט וביקשו להוציא צו מניעה נגד "ש.א. השקעות במזון" (הקשורה להרוש) ונגד רשת "קפה הלל". בית המשפט פסק לטובתם והוצא צו מניעה זמני נגד שתי החברות.
דליה, בתו של אלברט, מספרת על התנהלות הרשת: "'קפה הלל' ניסתה להעביר זיכיון מתחת לאף שלנו. הם ידעו בפירוש כי בית המשפט הוציא צו ואמרנו לנציגיהם שאנחנו לא מסכימים, אבל הם בכל זאת עשו את זה. בבית המשפט נאמר להם כי בעל הבית לא מסכים לפתיחת סניף של הרשת. הם היו בקשר טלפוני איתנו ואמרנו להם שכל עוד יש לנו חוזה עם הבעלים של 'טרנטינו' איננו מוכנים לפתיחת סניף של 'קפה הלל' במקום.
"קובי ויוסי שרף ידעו בפירוש שיש בעיות משפטיות עם זה. בכל זאת, הם הביאו ארכיטקטים וביום אחד הרסו את החנות והיא נמצאת במצב הזה עד היום. קיים חוזה שאינו חוקי בין השוכר ובין זכיין של רשת 'קפה הלל'". בחודש מרץ התקבלה החלטה נוספת בבית משפט השלום אשר דחתה את בקשת הלל להעביר את הנכס לידיה.
גם גורמים שקיבלו זיכיון מרשת "קפה הלל" בדרכים כשרות אינם מרוצים מהנעשה בה, בלשון המעטה. עם זאת, הם חוששים לדבר בגלוי, מחשש שהעסקים שלהם ייפגעו.
שרגא, אחד הזכיינים: "הכול טוב ויפה, אבל מה ייצא לי מזה? אז אמרתי לך, ואתה רשמת את זה – זה ישנה את הדברים? זה לא ישנה את הדברים וזה לא יעשה טוב לאף אחד, חבל על הזמן והמאמץ. עץ עקום לא מתיישר".
אחד המקרים המוכרים לזכיינים קשור בניסיון הבעייתי להציל סניף כושל של הרשת. הרשת, שעד אותו רגע סגרה רק סניף אחד (פולג בנתניה), עמדה בפני סגירתו של סניף שנקר בהרצליה שנוהל בידי זכיין בשם דני וצבר הפסדים רבים. הרשת בחרה לקנות את הסניף מידיו, כדי לא ליצור תדמית שלילית של סגירת סניפים, ומיד תרה אחר קונה אחר, על אף שהיה ברור כי הסניף נמצא בהפסדים ואין לו תוחלת כלכלית. פיליפ, עולה חדש מצרפת, ביקש לפתוח מסעדה בציון ונפל בפח. הרשת הציגה לו מקום מצליח ושוקק חיים ולא עמלה על תרגום כל המסמכים לשפתו. פיליפ, מצדו, רכש את הסניף הכושל.
אופיר, המכיר את הרשת מקרוב, מסביר: "זה אף פעם לא משרת רשת שסניף שלה נסגר, זה מראה על חולשה וב'קפה הלל' פחדו מאוד מסגירת סניפים. הסניף מצוי במיקום בעייתי וללא חנייה, ויש תחרות אדירה. הסניף לא הצליח והם הפסידו כל חודש הרבה כסף. במסגרת תכנית המגירה שלהם, הוחלט כי אם ברור שסניף עומד להיסגר, יש למכור אותו לפני כן".
אופיר טוען כי ההתנהלות של הרשת מול פיליפ הייתה מכוערת ולא הוגנת. "הוא אדם מדהים. הוא לא ידע עברית בכלל, בחור תמים. עניין המכירה עצמו היה ניסיון לדחוף לו סניף כושל שהרשת ניסתה להיפטר ממנו. הם ידעו שהוא ייפול, אבל רצו לקבל ממנו כסף על ידי מכירת הסניף. הוא בכלל התכוון להוציא שם פסטות ומאכלים מיוחדים והם ידעו זאת ועבדו עליו. כל דבר שפיליפ רצה לעשות, הרשת אמרה לו, 'לא'".
אפילו ניסיונו של הזכיין החדש להעלות את שכר העובדים משכר מינימום ל-28-25 שקל לשעה, עלה בתוהו וטורפד, לטענת אופיר, על ידי משפחת שרף. אופיר מוסיף כי "מדובר באדם שהגיע לארץ ולא שלט בעניינים. הוא קנה סניף בסכום מאוד נכבד, הפסיד עליו המון כסף והרשת הפנתה כלפיו 'אצבע משולשת'. הציגו לו נתונים שהצביעו על כך שהסניף מצליח, על אף שהוא היה כישלון. כשהסניף נסגר פיליפ איבד את המכנסיים".
רבים מהמרואיינים בכתבה זו בטוחים שהרשת תשלם בסופו של דבר על התנהלותה הלא הוגנת כלפי העובדים והזכיינים. ליאור, בכיר לשעבר ברשת, נזכר כי "לפני שלוש שנים אנשים עמדו בתור כדי לשלם 50 אלף דולר ולקבל זיכיון. היום המציאות בשטח מעידה על סגירת סניפים ועל זכיינים ממורמרים. להערכתי, בתקופה הקרובה רשת בתי קפה אחת לפחות תצא מהמשחק. מי שיהיה חזק ומקצועי ישרוד וייהנה בגאות הבאה. אני יודע ש'קפה הלל' נמצאת בירידה חדה בעיר. יהיה קשה להם לשרוד".
בכיר בענף הקפה מחזק את הטענה ואומר כי "הרשת נמצאת בסוג של ירידה רצינית מאוד". הנתונים היבשים אכן מצביעים על קיפאון: היום פועלים 25 סניפים של הרשת, בקצב גידול של ארבעה סניפים בשנה; עד כה נסגרו שלושה סניפים (בארנה ובשנקר בהרצליה ובפולג בנתניה); ובשמונה סניפים הוחלף הזכיין (ברמת השרון; בעין כרם, בהלל 8, בקניון הדר ובהלני המלכה בירושלים; באבן גבירול בתל אביב; בקניון איילון ברמת גן; ובשנקר בהרצליה, שמאוחר יותר נסגר, כאמור).
לשם השוואה: לרשת בתי הקפה "ארומה" 90 סניפים, עם קצב גידול של 20 סניפים בשנה. עד כה לא נסגר אף סניף של הרשת ובשני סניפים בלבד הוחלף הזכיין. לרשת "קפה-קפה" 70 סניפים, עם קצב גידול של 20 סניפים בשנה. שני סניפים בלבד נסגרו ובאחרים לא הוחלף הזכיין.
ליאור מסביר מהי הסיבה למצב זה: "ברגע שהרשת גדלה, יוסי שרף לא השכיל להביא את אנשי המקצוע המתאימים, כך ש'קפה הלל' עדיין מנוהלת על ידי המשפחה: יוסי, קובי, שתי אחיותיו וגיסו. הם אינם יודעים לנהל ולתחזק רשתות. התחרות הקשה והמיתון הביאו למצב שבו יש להתמקצע ולהעלות את הרמה. כאשר 'שטראוס' התפתחה המשפחה הביאה מנכ"ל בעל שם. גם 'ארומה' שילמה סכומים גבוהים עבור אנשי מקצוע".
עובד בכיר לשעבר ברשת: "ניהול הרשת נעשה ביד קשה מאוד, כל הפרה של נוהלי הרשת נענית בקנסות כבדים. ברשתות אחרות, כאשר המקום לא מצליח, הרשת עוזרת: צוות מטה מגיע ועם הזכיין מאתרים בעיות, תומכים בפרסום המקום ומקטינים את דמי הפדיון לרשת. ב'קפה הלל', לעומת זאת, האינטרס של המטה קודם לאינטרס הסניף. קובי לא מוכן להוציא שקל מכיסו".
עובד נוסף מונה עוד סיבות לדאגה: "אין ל'קפה הלל' אף סניף המנוהל בידי הבעלים, הכול בידי זכיינים פרטיים (פרט לליאור צלניק, שותף עם משפחת שרף, שהחליף את הזכיין בסניף הלני המלכה – ע"מ). יש כאן אפס סיכון, אך זה רעיון רע: בעל הרשת לא חש את השוק. מגיע זכיין שאומר, 'בוא נוציא את הסלט הזה מהתפריט'. בעל הרשת אומר לו, 'אצלי הוא נמכר מצוין' או 'צודק, בוא נמצא פתרון'. יוסי שרף לא מחובר לשטח". לשם השוואה, סניפי הרשתות "קופי בין", "אילנ'ס" ו"ארקפה" הם בבעלות מלאה של הרשת.
עוד עובד בכיר לשעבר מפנה אצבע מאשימה כלפי האב והמייסד, קובי שרף: "מי שמושך בחוטים זה קובי, האבא. הוא קמצן, לא סומך על אף אחד, חושד בכולם. בסוף זה מגיע להם בהפוכה. היו מקרים לא מעטים של תשלומי שכר הנמוך ממינימום, אי סדרים כספיים ואי תשלומים של דמי הבראה וחופשה. הרשת מנוהלת בצורה מאוד שתלטנית: 'אני אגיד, אתה תעשה ותסתום את הפה'. כל עוד הדברים הניבו רווח אף אחד לא דיבר. כשאין רווח, יש מרמור".
במסגרת הניסיונות להיחלץ מהמשבר נקטו בתקופה האחרונה ברשת "קפה הלל" כמה מהלכים, ביניהם שינוי סוג השירות המזוהה היטב עם הרשת: משירות עצמי לשירות אישי. נוסף לכך, הועלו המחירים. הזכיינים מאוד כועסים על עליית המחירים, שבדיוק כמו שאר ההחלטות של הרשת, נכפתה עליהם מלמעלה. צחי, זכיין: "העלו את המחירים בלי לשאול אותנו ואני לא כל כך יודע למה".
ליאור: "כשהעסק לא דופק, מנסים לשנות. זה עוד שלב בדרך למטה". אלעד, עובד הרשת בעבר, מסביר את עמדת הזכיינים: "לכולם יש בטן מלאה על קובי". כל סניפיה של הרשת הם, כאמור, בבעלותם של זכיינים פרטיים ואלה חשים כי הרשת מקשה עליהם ו"מוצצת את כספם".
מעיון בספר הנהלים של הרשת ובחוזה הזיכיון, המכונה על ידי הזכיינים 'דרקוני', עולים הבדלים משמעותיים מרשתות אחרות, כ"ארומה", "קפה-קפה" ו"לחם ארז". ליאור: "אלה רשתות שאינן נוקשות כלל והיחס לעובדים בהן הוא אחר לגמרי מהתנאים הקשים בהלל".
שלמה, מנהל אחד הסניפים: "בניגוד ל'ארומה' שבאים לעזרת סניף מתקשה, כאן מפקירים אותך ורק מקשים. ההבדל עצום". חלק מהשוני בא לידי ביטוי כאמור בתמיכה של הרשת בסניפים. חנן, מסעדן בעל שם בעיר, מסביר: "ב'קפה הלל' זה הפוך: זורקים אותך לכלבים, הקנסות מאוד גדולים והזכיינים מאוד ממורמרים. הרבה מאוד אנשים חשים שעבדו עליהם ושאף אחד לא עוזר להם".
אופיר יוצר השוואה משלו: "ברשתות אחרות, כמו 'ארומה', יש ועד שבו יושבים הזכיינים ומנהלי הרשת ודנים בשינויים או בהכנסת פריטים חדשים. אם הזכיינים לא רוצים מכונת גלידה חדשה, זה לא יקרה. הרשת מחויבת לא לכפות עליהם. ב'קפה הלל' אין לזכיינים משקל כזה, אולי רק לזכיינים מאוד חזקים, כמו בקניון עזריאלי וברמת השרון, כי הם אחראים לרוב ההכנסות של הרשת".
אמצעי נוסף שבו נוקטת הרשת למינוף רווחיה הוא מכירת המוצרים במחירים גבוהים ממחיר השוק. ליאור מסביר כי "גבי קאופמן, היועץ האסטרטגי של הרשת, מייבא את הקפה של הרשת מאיטליה וכמה מוצרים נוספים. הוא מוכר לרשת במחיר השוק והרשת מוכרת לזכיינים במחיר גבוה יותר, שאותו הם חייבים לשלם על פי החוזה. הרשת למעשה 'עושה עליהם רווח' נוסף, כך שהם לא יכולים להרוויח".
יוסי שרף, מנכ"ל רשת "קפה הלל", מסר בתגובה כי "רשת 'קפה הלל' פועלת מזה 11 שנה בהצלחה רבה. את סניפי הרשת פוקדים מדי יום אלפי לקוחות בכל רחבי הארץ ונהנים מאיכות גבוהה ביותר של מוצרים ושירות, תוצר של ניהול קפדני ביותר של הרשת. לא לכל אחד מהעובדים עם הרשת מתאים או נוח לעבוד בקפדנות ובדרישות איכות גבוהות ללא פשרות שמטרתן טובת הלקוח, מה שמוביל לחיכוכים עם הנהלת הרשת ולטענות סרק דוגמת אלה שמועלות בכתבה.
"בנוגע לטענה שהועלתה בעניין הכשרות: לאחר בדיקה נמצא כי לא היו דברים מעולם ומי שמפיץ אותה עושה עוול רב. הרשת מנוהלת בפיקוח קפדני של כשרות רבנות ירושלים; בית המאפה וחלק מהסניפים אף הפכו כשרים למהדרין. הרשת תמשיך בניהול קפדני בדיוק כפי שעשתה עד כה ואינה מוצאת לנכון לנהל את הרשת או להתנהל דרך כתבות בעיתונות".
נא להמתין לטעינת התגובות
