בגובה העיניים עם גברי בנאי
הוא נולד בירושלים וגר בתל אביב. כשהוא הולך לשוק בתל אביב שואלים אותו אם הוא הגיע מירושלים. עד לפני שנתיים הוא היה נוסע מאה מ' ברכב. והוא מכור לסיגריות. 1,674 מילים עם גברי בנאי (69), נשוי + 3, גשש חיוור שגאה להיות בן למשפחת בנאי
"מובן שאני מבין שאת מתכוונת לשבט של משפחת בנאי, ואני גאה להיות אחד מהשבט".
בן זקונים
"אני בן הזקונים של המשפחה הגדולה הזו, שגם כן לצערי הרב הולכת ומתמעטת. באתי בפוקס מה שנקרא, אחרי שחיים נולד, אמרו לאמא שלי שזהו, נגמר הסיפור ואז פתאום היא ראתה שיש עוד אחד. אגב, כל הלידות היו בבית".
אח גדול
"כבן זקונים היו לי הרבה אחים גדולים, אבל האח הגדול אצלנו היה כמובן יעקב, הוא אמנם לא הבכור אבל הוא היה האח הגדול. שנינו גרנו בתל אביב והקרבה הייתה יותר גדולה משאר האחים. וכמובן גם יוסי".
יוסי בנאי
"זה הכי אחי, הכי מוכשר והכי נערץ, הכי מצליח. חבר, במאי שלי עוד מהצבא בלהקת הנח"ל ואחרי זה בחמש תכניות ב'גשש החיוור'. היינו בקשר כמעט יום~יומי בטלפון, זה חלל גדול שנפער. מובן שקודם כול הוא היה אח אבל הוא היה גם אח בענייני עבודה,
"היינו מחליפים רשמים, הוא היה מקריא לי דברים שהוא כתב. אני הייתי משתף אותו בדברים שאנחנו עושים כשהוא לא היה הבמאי שלנו ב'גשש החיוור'. לא קל. איש עם הרבה נוכחות, כריזמתי מאוד. בכל מקום שהוא היה מגיע אליו אי אפשר היה להתעלם מהנוכחות שלו ובצדק . הוא היה מצחיק אותי ואני הייתי מצחיק אותו".
געגוע
"ודאי שיש געגוע. עשינו את האזכרה ליוסי לפני שלושה שבועות, הקדמנו את זה בקצת זמן כי הבן שלו לומד רפואה בחו"ל והוא היה בארץ בפסח בביקור, וניצלנו את זה שהוא היה פה. היה שם רופא שטיפל ביוסי והוא אמר משהו, אני לא יודע אם זה נכון, הוא דיבר על נוסטלגיה והוא אמר שהמילה נוס זה כאב, ככה הוא אמר. יש בגעגוע סוג של כאב כשנזכרים".
אליהו יעקב בנאי
"זו דמות אגדתית שאני לא מכיר. אני הייתי בן שנתיים כשהוא נפטר ורק שמעתי סיפורים על האיש המדהים הזה שהיו באים אליו אחרי בית הכנסת ביום שבת והיו יושבים וסבתא הייתה עושה קפה או תה, והוא היה מספר סיפורים.
"סיפרו לי שהוא היה מנגן על עוד ושר, והיה לו קול יפהפה. הוא היה מבוני השוק. הוא היה בנאי. אבא שלי היה בן יחיד והיה ילד מפונק ואפילו קצת חולני, אז כדי שלא יתעייף סבא שלי קנה לו חנות בשוק ובנה לו בית מעל החנות".
"אגס אחד"
"זה נקרא 'אגס אחד' אבל במקור אם אני לא טועה זה 13. לפני כמה זמן שמעון פרנס אירח אותי בתכניתו בגלי צה"ל וביקש ממני לבחור שיר שאני יכול לדבר עליו ואני בחרתי את השיר הזה, כי כל פעם הוא עושה לי צמרמורת. במשך שלוש דקות אני פתאום רואה את כל המשפחה, אני רואה את ליל הסדר, את כולם יושבים ושרים.
"אני רואה את אבא ואת אמא ויש מקום שהוא אומר שיש פינה של ספרי קודש ישנים ואני רואה פרט~פרט, את הבית, את אמא שלי, את האחים שלי, את המיטות, זה עושה לי צמרמורת. הוא כתוב בכישרון רב. אני גדלתי שם עד הצבא, היו לנו שני חדרים, הייתה מן עליית גג כזו עם שתי מיטות, ובה גרו בתורות כל פעם שני אחים. זו הייתה עלייה שאי אפשר היה לעמוד בה. אני זוכר את אבא שלי מעיר את אחיי לקום כדי שילכו לבית הספר".
מוזיקה
"זה היה בית של מוזיקה, של שירים. היינו הולכים לבית הכנסת והיו את השירים של בית הכנסת והיינו שרים בבית שירי שבת גם בערב שבת וגם בשבת בבוקר אחרי בית הכנסת.
"הייתי הולך עם אבא שלי לבקשות: מראש השנה עד פסח, בכל יום שישי, מ~3:00 לפנות בוקר עד 6:00 בבוקר, יושבים בבית הכנסת ושרים שירי שבת מחולקים לשתי קבוצות וכל פעם קבוצה אחרת שרה בית אחר. במשך שנים הייתי הולך עם אבא שלי, היה לי קול של זמיר".
ירושלים
"התקופה הירושלמית שלי הרבה יותר נעימה לי מאשר היום. העיר כמובן גדלה אבל בלי שום קשר לגודל היא נהייתה יותר קשה, פחות סבלנית, הרבה יותר חרדית, עם כפייה. תראי, אנחנו מבית מאוד דתי ולא היינו פנאטיים, הייתה פתיחות.
"אני יודע שההורים
תל אביב
"זה כבר דבר אחר לגמרי. היום אולי הזדקנתי, למרות שקשה לי להאמין שהזדקנתי, אבל זו עיר של בילויים. אני לא יוצא לפאבים ודיסקוטקים זה כבר לא מדבר אליי.
"אבל תשמעי, זו עיר עם אקשן, יש בה פתיחות ומסעדות ובתי קפה ואנשים עובדים ושמחים ומבלים, וחלק אולי זה קצת שופוני, אבל זה בסדר. שם אין לי את הדקירות שיש לי כשאני בא לירושלים יש מקומות שעושים לי צביטה. אין לי את הצביטה הזו בתל אביב".
ים
"לא, זו לא הכתובת. אין לי שום דבר עם ים וכמה שאני יודע לאף אחד מהמשפחה שלי אין שום דבר עם ים או בריכות או כאלה דברים".
דור צעיר
"זה דור שעליו גאוותנו. תשמעי אני חושב שיש דור מאוד מוכשר ומביא הרבה כבוד, מה שמפתיע שכבר יש דור שלישי".
סיגריות
"נו. מה אני אגיד על סיגריות? אני יודע את כל הסיפורים, אבל אני די מכור".
"אחלה מדינה"
"זו תכנית שיוסי כתב לי וביים והופענו לא הרבה. לא הייתה הצלחה מי יודע מה".
קיפוח
"אני חושב שאנשים משתמשים במילה הזו כתירוץ. יש הרבה דברים שמרגיזים אותי שאנשים משתמשים בהם אם הם לא מקבלים איזשהו דבר. אולי פה ושם יש עניין של קיפוח, אבל זה הולך ומתמעט".
סורמללו
"כשאת אומרת סורמלו אז ישר עולה חיוך, אהבה כזו. יש לי כאב שהוא לא לידי. אבל תמיד אזכור אותו באהבה ואני עד היום משתמש בסיפורים שלו ובמשפטים שהוא אמר. גם ב'גשש' לקחנו המון משפטים של סורמלו.
לדוגמה, "ואני אומר לו בשוק הספרים: אבא בא אצלי בחלום, למה הוא לא בא אצלי אף פעם". את זה הוא סיפר לי. הוא סיפר שהיה לו אח גדול והוא היה לומד תורה והיה מן חצי רב כזה וסורמלו היה הולל. וכשהוא היה בא הביתה וכל פעם האח היה אומר לו למה אתה מסתובב, ולמה אתה ככה וכל פעם היה אומר לו 'אבא היה בא אצלי בחלום, אמר תגיד לאברם למה הוא מתנהג ככה', אז נמאס לו פעם והוא ענה לו, "תגיד לי, למה אבא בא אליך, תגיד לו שיבוא אצלי פעם, אני רוצה לדבר איתו".
גם היה איש בן 91, צנחן, הוא סיפר שבבן יהודה פינת רחוב לונץ היה פעם סניף 'תנובה', אז הוא מספר שהוא פגש את הבן של בעל סניף 'תנובה' הזה ושאל אותו 'מה שלום אבא?', אז הוא אמר לו 'מה אתה לא יודע? אבא צנח' אז הוא אמר לו 'אה, בן 91 צנחן?'. והוא אמר לו, 'לא צנח ברחוב ומת'.
"הייתי הולך איתו לאירועים ופעם אחת באתי אליו הביתה לאסוף אותו לחתונה אז לפני שהלכנו ראיתי שהוא חותך כמה פרוסות של סלאמי עוטף בנייר ושם בכיס, אחר כך חותך כמה פרוסות של לחם, ושם בכיס, אני אומר לו אברהם אנחנו הולכים לחתונה, מה אתה לוקח אוכל? אז הוא אמר לי, 'אם הם יתחרטו מה אני אשאר רעב?'".
הומור
"זו פרנסתי. בכלל הומור זה דבר טוב, אני חושב שהוא טוב לכל מגזר, חשוב מאוד שיהיה הומור, כי בלי הומור אנשים יאבדו את השפיות".
"הגשש החיוור"
"זה הדבר הכי יפה שקרה לי. זה דבר שנבנה מכלום. אף אחד לא האמין, גם לא אנחנו. נוצר דבר שאף אחד במדינה לא יכול להתעלם ממנו וכל אחד יודע מכיר את 'הגשש החיוור' מסנדלר בשוק ועד פרופסור באוניברסיטה. אני הולך היום וזה מחמם את הלב שאנשים מודים לי על השנים הנפלאות או שמתאבלים על פולי. ביום שהוא מת מדינה שלמה הייתה באבל והכול היה מהלב".
פולי
"זה כמו שכרתו לי איבר בגוף. היינו יחד מלהקת הנח"ל ואחרי זה ב'תרנגולים' ו'בגשש החיוור'. 36 שנה, וחוץ מזה היינו גם חברים טובים. בזמן להקת הנח"ל כשגרתי במלון ביפו הייתי המון אצלו, ועם המשפחה שלו".
מפעל חיים
"את פרס ישראל קיבלנו כתרומה לחברה ולמדינה. זה מאוד מחמיא כי לא קיבלנו את זה על תאטרון, אבל זו באמת הייתה תרומה של 36 שנה. השלושה האלה בידרו את עם ישראל, דרך אגב היו לנו תקופות קשות מאוד בכל מיני מלחמות, מלחמת יום הכיפורים וששת הימים, היינו עושים מילואים פעם בשבוע, והיו ימים לא קלים. ובימים כאלה לעלות את המורל ולשמח זה מאוד חשוב".
תאטרון
"אני חושב שמה שעשינו עם 'הגשש' זה תאטרון. לא ישבנו בבית וחיפשנו להמציא שפה, אבל התברכנו באוזן מיוחדת שיש אותה למתי מעט. לדוגמה, משפט כמו "יש פה אחד. חבל שהוא איננו", אז יש דברים שאתה מעלה אותם על הבמה והם מקבלים עוצמה יותר גדולה".
פוליטיקאים
"אני מתעב אותם".
טלוויזיה
"זה מכשיר נפלא כשעושים דברים טובים, אבל היום זה מאוד רדוד".
"גבעת חלפון"
"גם כן אגדה כזו, זה דבר מדהים שאני פשוט לא מבין. זה דור שלישי ורביעי של אנשים שאומרים לי שראו 'גבעת חלפון' עם אבא שלהם והיום הם יושבים עם הילדים שלהם לראות את הסרט. לא תארנו לעצמנו שזו תהיה הצלחה פנומנלית ומובן שזכינו להיות חלק מהדבר הזה שנקרא 'גבעת חלפון'.
"אני חושב שחלק מהצלחה של הסרט היה ההנאה מהעשייה ואני חושב שרואים את זה, כל החבורה שהייתה בניצנים שלושה שבועות לא הייתה אווירה של כוכבים והכיסא של הבמאי והשחקן הראשי, ואני חושב שבכל תחום שכשיש אהבה רואים את זה וזה חלק מההצלחה. את התסריט של 'גבעת חלפון' לא כתבנו.
"אבל בשטח עצמו הוספנו כל מיני דברים, להבדיל מהעבודה על 'הגשש' שהיינו יושבים שנה על תוכנית והיינו יושבים על כל מערכון ומנתחים ומחליפים סיפורים ובדיחות והיינו חלק מהכתיבה. כל הקרדיט כמובן מגיע לכותבים אנחנו לא מנסים לקחת להם את זה חלילה, אבל הם הבינו שאנחנו רוצים ליהנות ממה שאנחנו עושים".
תקליטים
"לצערי הרב אין לי אף תקליט של 'הגשש', אין לי אף פלקט של 'הגשש', ואני אומר את זה בצער רב, היו לי המונים, והיום אין לי שום תקליט או דיסק".
שווקים
"אני מאוד אוהב שווקים, אני הולך לשוק של שכונת התקווה וגם לשוק הכרמל וזה נורא מצחיק. הרוכלים שואלים אותי, 'אתה בא מירושלים לעשות את הקניות?' ולא עולה בדעתם שאני גר בתל אביב. המשפחה שלנו כל כך מזוהה עם ירושלים, שזה פשוט מדהים".
כושר
"עד לפני שנתיים לא הלכתי מטר, הייתי נכנס לאוטו ונוסע 100 מ' כדי לקנות לאשתי חלב, עכשיו אני עושה כושר פעמיים בשבוע, אני לא מגזים בשום דבר, למרות שאומרים לי לעשות לפחות שלוש פעמים".
גברי בנאי
"התמזל מזלי שאני גברי בנאי".
נא להמתין לטעינת התגובות
