ירושלים: המירוץ לצמרת של חיליק בר
בשל התנהגותו המפוקפקת בילדותו הוא עבר 9 בתי ספר; כסטודנט הוא נעל עצמו בלשכת נשיא האוניברסיטה עד שקיבל את מבוקשו; וכחבר מועצה נפגש עם נסיכה הודית, שעשתה לו כבוד. חיליק בר, שנחשב למטאור של מפלגת העבודה, מסכם חצי שנה במועצה
"שאלו אותי בבחירות 'למה אתה רוצה להיות חבר מועצת העיר? הרי אתה צפתי, אתה לא ירושלמי'. אתה יודע, לירושלמים יש אובססיה למי שלא ירושלמי תשעה דורות. אמרתי להם, 'אני נולדתי בשכונה ירושלמית בצפון הארץ'. ירושלים וצפת ממש דומות בחיצוניות שלהן, בהרכב הדמוגרפי שלהן וגם בבעיות שלהן, אז המעבר הזה היה לי קל. זה פשוט לעבור לאחות הגדולה של צפת".
אז מה התחנה הבאה בערי הקודש, חברון?
"לא, לא. ירושלים זו ירושלים, אין על ירושלים", אומר בר ומעיף מבט חטוף ומלא גאווה על סיכת העיר שהוא עונד על דש חולצתו.
טוב נו, אז אם כבר ירושלים, למה למען השם לגור בפסגת זאב?
"הגעתי לפסגת זאב מתוך שיקולים כלכליים. היום אני יכול להרשות לעצמי לעבור לרחביה או למושבה הגרמנית, אבל אני אוהב את זה שפסגת זאב היא שכונה, מה שחסר במרכז העיר. חוץ מזה, פסגת זאב נתנה לי את המתנה הכי גדולה בחיים שלי שזאת אשתי.
"היא עבדה שם בבית קפה בקניון, והיום היא יועצת בכירה למנכ"ל משרד הפנים והייתה עם אלי ישי במשרד התמ"ת. החלפתי אותה פה במשרד. גם היא גדלה ב'שכונה', באופקים. היא החברה הכי טובה שלי והאדם הכי טוב ומדהים שאני מכיר".
בר, בן 33, הוא מה שנקרא בחור פעלתן. בספטמבר האחרון נבחר לכהן כמזכיר מחוז ירושלים של מפלגת העבודה, הצעיר ביותר אי פעם. זמן קצר לאחר מכן כבר נבחר לכהן כחבר מועצת העירייה על תקן הנציג של מפלגת העבודה, במסגרת הסכם שרקמה המפלגה עם ברקת.
גם עכשיו, לאחר שלל התארים, בר אינו יודע שובע. לאחרונה הוא מונה ליועץ לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בנימין (פואד) בן אליעזר. את התפקיד האינטנסיבי הוא מבצע בזמן שהוא מחזיק בעירייה בתיק התיירות ובתיק קשרי החוץ. "אכן, אני וורקוהוליק", הוא מודה.
בר, הממוקם שישי ברשימת "ירושלים תצליח", זכה לטייטל הנכסף "חבר מועצה" תוך שהוא משאיר שובל עשן לכל אלה שדורגו אחריו, רבים מהם מלווים את ברקת זמן רב, אשר נותרו מחוץ למועצת העיר.
לאור מצבה הרעוע של מפלגת העבודה בבחירות הארציות, היא יכלה להתנחם בכך שלפחות בבחירות לעירייה נרשם תקדים יחסי והיא הכניסה נציג מטעמה למועצה, זאת לאחר חמש שנים שבהן הייתה חפה מייצוג במליאה, ואחרי שבעבר, כזכור, כיהן איש מפלגת העבודה טדי קולק כראש העירייה המיתולוגי.
רגע לפני שהוא קופץ לתפקיד הבא מסכם בר את החודשים הראשונים בכיכר ספרא, ומסמן עוד כמה מטרות בדרך אל האושר, או העושר, תלוי איך מסתכלים על זה.
בר, איש שמאל, או "שמאל-מרכז" כפי שהוא מעדיף להגדיר את עצמו במסגרת תנועת העם לימין המחנה, נע באי נוחות על כיסאו כשהוא נשאל באשר למדיניות העירייה בכל הנוגע להריסת בתים במזרח העיר.
"מדובר בנושא רגיש", הוא אומר. "אני מדבר עליו הרבה עם מאיר מרגלית (חבר מועצה מטעם סיעת מרצ וחבר הוועד נגד הריסת בתים - מ"ש), ולפעמים אני יכול להבין אותו. זה נושא רגיש ואני לא מוכן שיהיה בו קיפוח בין המגזר היהודי לערבי. ראש העירייה הוא איש שומר חוק, אבל לא שומרים על חוק
"כבר הוכחתי בחיי שאם צריך לדפוק על השולחן, אני עושה זאת. אבל אני לא בשלב שאני חושב שאני צריך. יש לי בסך הכול הידברות בריאה עם ראש העירייה, ואני חושב שכשאני לא אקבל תשובות לדברים שאני מצפה לקבל עליהם תשובות אולי אנקוט באמצעים אחרים".
איך אתה מרגיש עם העובדה שתיק מזרח העיר הופקד בידי יקיר שגב שמזוהה כאיש ימין מובהק?
"חשבתי וגם אמרתי לברקת שהתיק צריך ללכת לאחד האנשים במרצ, כי הם האנשים שהכי בקשר עם מזרח העיר ואכפת להם באמת. ברקת נתן אותו ליקיר בגלל שהוא מנהל טוב. היה כאן גם ניסיון להוכיח שגם מתוך ראייה ימנית צריך לשמור על ערביי מזרח העיר, ולכן ברקת רצה לשמור את התיק בתוך הסיעה. הקדנציה תשפוט בסופו של דבר אם ההחלטה הזו הייתה נכונה, והכי חשוב שתושבי מזרח העיר ישפטו ולא שאנחנו נשפוט את עצמנו".
"אידיאולוגית", מצהיר בר, "הייתי מוכן לגור גם בהתנחלות מבודדת, אבל תמורת שלום אמיתי אתפנה מכל מקום חוץ מהר הבית. אני מוכן לתת שטחים. לתת, ולא להחזיר, חשוב להדגיש את זה. אל תשכח", הוא מוסיף, "אני איש מפלגת העבודה ואני נושם את רוח המפלגה מגיל אפס".
אני מזכיר לך שהמפלגה שלך התרסקה.
"ההתפרקות של המפלגות במישור המוניציפאלי היא לא רק בעיה של מפלגת העבודה. גם מפלגת הליכוד, שזכתה בבחירות הארציות, מחזיקה רק במנדט אחד בעיר. מאחורי ניר ברקת לא עומדת אידיאולוגיה מפלגתית. הציבור מסתכל על דמויות ואומר, 'היום מפלגה פחות מעניינת אותי, מעניינים אותי האישים'.
"אני מבין את אלה שדרשו מדמויות מפלגתיות רציניות בעבודה שירוצו לראשות העירייה. מפלגת העבודה, כשהיה לה מועמד רציני בשם טדי קולק, היה אחד כזה פעם בירושלים, הייתה עם 16 או 17 מנדטים בעירייה ושלטה ביד רמה בירושלים".
אז מה אתה אומר, שאין היום דמויות רציניות במפלגת העבודה?
"דווקא הזיהוי עם מפלגת העבודה גורם אולי לאנשים להגיד שמועמד מטעם העבודה הוא שמאלני שיחזיר את ירושלים לערבים או יחלק אותה. להיות שייך היום למפלגת העבודה בבחירות מוניציפאליות במקום כמו ירושלים זה להיות, אני לא אגיד מצורע, אבל בלי הרבה סיכויים לנצח.
"אני חושב שזה הישג אדיר למחוז ירושלים במפלגת העבודה שבחודשיים, בלי כסף ובלי יותר מדיי זמן להתכונן, ואחרי חמש שנים שלא היינו פעילים ברמה המוניציפאלית, הכנסנו נציג למועצת העירייה. נציג שהוא גם מזכיר המחוז ובא לעירייה עם סמכויות מפלגתיות, ונציג שזוכה לכבוד מסוים אצל ראש העירייה ואנשיו. אני גם מחזיק לדעתי את שני התיקים הכי מעניינים ואולי הכי חשובים בעירייה. תראה, לתיק התיירות בעיריית יבנה אין משמעות, אבל תיק התיירות בירושלים הוא תיק מפלצתי, ותיק קשרי החוץ שהוא בעצם הפנים של ירושלים לעולם, הוא תפקיד שאני עושה באהבה רבה", מעיד בר.
"שלי יחימוביץ' אמרה באחד הכנסים של המפלגה במחוז, 'מה שקורה במפלגת העבודה ברמה הארצית הוא ביחס הפוך למה שקורה במחוז ירושלים'. מחוז ירושלים קיבל הנהגה חדשה, משמרת צעירה תוססת עם עשרות פעילים, תא סטודנטים, אופק, שבפעם הראשונה אחרי שנים, ובעידודי, מתמודד לאגודת הסטודנטים עם לביא (תא הליכוד - מ"ש) והתעוררות, נגד רוח חדשה".
ברקת בטח לא מתלהב מכך שאתם מריצים באוניברסיטה רשימה שתתחרה בבייבי שלו, רוח חדשה.
"אני חושב שאם היה לו מה להגיד הוא היה אומר. שוחחנו על כך ממש בצורה קלה. הוא לא נפל מזה. אני חושב שזה בגלל שהוא יודע שיש לו שם חבר'ה טובים, שאולי בטוחים במעמדם".
בר, שכאמור גדל בצפת, מתאר את סביבת ילדותו כ"שכונת מצוקה". "זו שכונה שנבנתה כמעברה", הוא אומר, "צ'כונה מה שנקרא. היינו חמישה אחים ואחיות ועוד אחד מאומץ שגדל ברחוב ואחר כך התגורר אצלנו. קוראים לו חיליק. הוא התגורר אצלנו בשכירות למשך שלושה חודשים ואז היה צריך לעזוב. אמרתי לאבא שלי: 'או שיש לך שני חיליק בבית או שאין לך אף חיליק. זה לא היה קשה כי אבא שלי הוא איש מדהים וטוב לב. מאז אנחנו שניים, חיליק הגדול וחיליק הקטן".
את החוש הפוליטי ספג בר עוד בבית. אביו כיהן במשך עשר שנים כמזכיר מועצת הפועלים בצפת, ולאחר מכן אף שימש כסגן ראש עיריית צפת, במשך עשר שנים נוספות.
"אני זוכר כילד את כל גדולי המפלגה באים לבקר את אבא שלי", נזכר בר. "שרים שמגיעים לבית שלי וישנים בו כמו אפרים סנה, פואד ועוד רבים. גדלתי בסניף מפלגת העבודה ובמוסדות מפלגתיים, גדלתי על המורשת הזאת. האהבה לפוליטיקה, למרות שאני הילד היחיד מבין שישה שמתעסק בפוליטיקה, באה מבית אבא.
"יש פה מעין סגירת מעגל מבחינתי. התפקיד הראשון שאבי החזיק בו בעירייה הוא מחזיק תיק התיירות, ממש כמוני. בקדנציה הראשונה הוא החזיק בתיק ללא שכר ובקדנציה השנייה הוא כבר היה סגן בשכר. אני לא אומר שזה מסמן על הבאות, אבל לפחות על הנגלה הראשונה עשינו וי".
בר, שמעיד על צפת כירושלים, לא ממש היה ילד טוב ירושלים. "אכן, הייתי ילד מורכב. עברתי תשעה בתי ספר ב-12 שנות לימוד. בשלב מסוים עברתי ללמוד בפנימיית מכללת בזק בגבעת מרדכי, פה בירושלים. המכללה הזו גרמה לי להתאהב בעיר. למדתי שם שנתיים, בכיתות ט' ו-י', עד שהעיפו אותי גם משם. חזרתי לצפת ולמדתי בשני בתי ספר, שבסך הכול החזקתי בהם מעמד במשך שנתיים.
"אבל אני יכול להגיד שכשעפתי מפה נשבעתי לעצמי שירושלים היא העיר שלי. היה לי מאוד קשה לעזוב, לא עפתי על ציונים, עפתי על התנהגות. הייתי מסתובב הרבה בכיכר ציון. אני זוכר שהיה במרכז כלל סנוקר שנקרא 'פאקמן'. שם היה המרכז החברתי של כל הנוער. המנהל שלי תפס אותי שם עם חבורה של ילדים, שהברזנו מהפנימייה אחרי תשע בערב.
"הוא היה מנהל בפנימייה במשך המון שנים, ושנה וחצי עשינו מה שאנחנו רוצים, ואז הוא התפטר והגיע מנהל חדש, זאב רז, שהיה מפקד טייסת בחיל האוויר. אדם קשוח כזה שפשוט השליט משטר טרור בבית הספר, משטר שלא היה מקובל על הנון-קונפורמיסטים שבינינו, כמוני.
"בסופו של דבר הוא העלה אותי לוועדת הדחה ואבא שלי, שהיה מורגל בוועדות הדחה מכמה בתי ספר קודמים, הגיע והסתכל על זאב רז. מתברר שהם היו יחד בחיל האוויר. רז אמר לאבא שלי, 'תשמע מימון, הבן שלך, נתתי לו הרבה הזדמנויות, אבל אני מוכן לתת לו את הכבוד לסיים את בזק אם הוא מבטיח להיות בסדר'. הסתכלתי עליו אמרתי לו 'אני לא אתן לך את הכבוד שאהיה בוגר בית הספר שלך', וחזרתי לצפת".
האמת, קשה לי לדמיין אותך כטרבל מייקר.
"זה יותר משוב נעורים. היה משעמם, צפת היא עיר קטנה. פעם אמרה לי אחת היועצות של בית הספר שלדעתה אני נון-קונפורמיסט, שיש לי בעיה להסתגל למסגרות. כל החיים שלי אני נמצא במסגרות, זה הצבא שהייתי קצין בו, זה שירות המדינה, המפלגה. גם במועצת העירייה, ברוך השם, יש מרות ויש סמכות", אומר בר וזורק עקיצה לכיוונו של ברקת, "כמו שאתה יודע, לפעמים יותר מדיי. אבל אני מסתגל, מתרגל ומשתלב במערכות וצומח בהן".
"מבחינתי", מוסיף בר, "השנתיים האלה, נוסף לאירוע בר המצווה שערכתי בירושלים, היו האירועים המכוננים שגרמו לי להבין שאגור בירושלים כל חיי. זה מה שאני עושה כבר עשר שנים, מאז השחרור מהצבא".
את דרכו הפוליטית החל לאחר הצבא, בו שירת כקצין שלישות. הוא הדרים לירושלים והחל ללמוד באוניברסיטה העברית, שם ישר הצטרף לתא מפלגת העבודה. "צחקו עלי", הוא מספר, "אמרו לי שבתא של מפלגת העבודה, שנקרא אופק, יש שניים וחצי אנשים".
במהירות שיא של כמה חודשים מאז הצטרפותו הפך בר ליו"ר התא, ושנה וחצי אחרי, היה התא שותף בהרכבת אגודת הסטודנטים. לא עבר זמן רב ובר נבחר לכהן כיו"ר ארגון הסטודנטים הארצי.
גם כסטודנט מצא את עצמו מבקר בוועדת המשמעת, אבל לרוב דווקא בשל העשייה הפוליטית שבה השתלב. "ביקרתי בוועדת המשמעת באוניברסיטה לא מעט פעמים על כל מיני עבירות משמעת שנובעות מפעילות סטודנטים. באחד המקרים האוניברסיטה רצתה לבטל את הפיקוח על הבחירות לאגודה. אני הייתי יו"ר האופוזיציה ומבחינתי זה היה גזר דין מוות. לא הסכמתי לקבל את זה. שלחנו עשרות מכתבים ועתירות, ולא עזר לנו. לקחתי 50 חבר'ה עם בריסטולים שחורים, נעלנו את עצמנו בלשכת נשיא האוניברסיטה מנחם מגידור, פרסנו בריסטולים על כל הלשכה שלו ונסגרנו שם במשך שעות.
"הביאו לנו מאבטחים ויס"מניקים, איימו עלינו, אבל לשמחתי הכנסנו לשם תקשורת, כי אחרת היו מפרקים לנו את העצמות. לא הסכמנו לצאת עד שמגידור יחתום לנו על מסמך שהוא מחזיר את הפיקוח על הבחירות, ובסוף הוא חתם לנו עליו. זה היה אחד המקרים החמורים באוניברסיטה העברית. כשראיינו את הדיקן לעיתון הוא אמר, 'אני לא יודע אם זו חוצפה, עבריינות או משוב נעורים'. מכאן אני לוקח את המונח משוב נעורים".
הקפיצה הגדולה הגיעה בשנת 2000, שבועיים לפני שהתמודד בר לראשות ארגון הסטודנטים הארצי. "פנה אליי ארז פרידמן, היועץ של דליה איציק, שהייתה אז השרה לאיכות הסביבה", נזכר בר.
"הוא אמר לי, 'תשמע, קלטנו אותך, דליה רוצה אותך לראיון'. הגעתי למשרד של דליה, היא סוגרת את הדלת ואומרת לי, 'אני לא מכירה אותך אבל היועץ שלי ממליץ עליך. יש לך חודש להוכיח את עצמך. אם תוכיח את עצמך תהיה עוזר שלי. אם לא תוכיח את עצמך לא יקבלו אותך בשום מקום. עכשיו צא החוצה'. יצאתי החוצה, הייתי בהלם. הייתי מובטל אז, אני וחברה שלי דאז היינו סופרים את השקלים בבוקר לחלב ולאוטובוס, ופתאום יצאתי משם כעוזר של שרה בישראל".
כאמור, בר נבחר לראשות ארגון הסטודנטים הארצי ובמקביל המשיך ללוות את איציק, גם כשהשתדרגה לשרת התמ"ת. מפלגת העבודה בחרה לצאת מן הממשלה ובר מצא את עצמו ללא עבודה.
"שוב הייתי בלי עבודה מסודרת, אבל אז הייתה לי הזדמנות להכיר בפעם ראשונה את עיריית ירושלים. שמעון שטרית, שהיה ממלא מקום ראש העירייה ושימש כמנהל היחידה לפיתוח כלכלה והשכלה גבוהה בעירייה, מינה אותי למנהל היחידה. הייתי שם חצי שנה עד שהוא הפסיד בבחירות, ואז הציע לי פואד, שהתמודד לראשות העבודה, לעבוד איתו כיועץ פוליטי. מאז זה רומן מתמשך ביני ובין פואד. הייתי איתו פעמיים כשהוא היה שר תשתיות ואני איתו עכשיו במשרד התמ"ת".
בשנים האחרונות בר היה מעורב במשלחות הסברה רבות בעולם כולו. "אני זוכר שהייתה ועידה בדרום אפריקה", הוא מספר, "באו אלינו ואמרו לנו, 'אתם חייבים ללכת להציל את הוועידה כדי שלא תהיה פוליטית'. הגענו לשם וראינו שיש שם קבוצות של מאות ירדנים ופלסטינים, שהגיעו איתנו למצב של אלימות מילולית ופיזית.
"השיא היה כשהגיעו אלינו נציגים של משרד החוץ ואמרו לנו: 'אשתו של מרואן ברגותי הולכת לנאום. השגנו עותק של הנאום וראינו שהיא הולכת להשוות את הצבא הישראלי לצבא הנאצי, אתם לא יכולים להרשות את זה, אתם חייבים להפסיק את הנאום'. אני מספר לך את זה רק כדי שתראה איזה כוח יש לצעירים", הוא מדגיש.
"היינו 30 חבר'ה צעירים שהתחזו לעיתונאים. נכנסנו למסיבת העיתונאים הכי גדולה ביוהנסבורג ותפסנו את השורה האחרונה. החזקנו את הנאום ביד ועקבנו אחריה. איך שהיא מתחילה לדבר על פשעי הצבא הישראלי בשטחים ("תכתוב את המילה פשעים במירכאות", הוא מבקש), אנחנו קמים ומפוצצים את מסיבת העיתונאים, שזה אומר קמים, צועקים, מעיפים כיסאות ושולחנות.
"אני זוכר שכוחות גדולים של משטרה הגיעו ופינו אותנו. אני נעצרתי והשאר קיבלו מכות. למחרת הכותרות בעיתונים היו על כך שהתפוצצה מסיבת עיתונאים, ולא כותרות שהשוו את צה"ל לנאצים, שזה מה שרצינו למנוע. זה מדהים מה שצעירים במדינה הזאת יכולים לעשות. גם בירושלים, אחת הסיבות שהצטרפתי לברקת הייתה בגלל שהוא דיבר על צעירים-צעירים- צעירים, ועל כמה שהם יכולים לעשות בעיר הזאת".
מה הלאה? אתה רוצה להיות ראש העירייה?
"אני לא רואה את עצמי מתמודד לראשות העירייה. בטח לא כשניר שם וגם לא אחריו. אני מאוד רוצה לבחון את המנהיגות שלי כאיש ציבור במערכת המוניציפאלית, אבל אף פעם לא חלמתי ורציתי להיות ראש עיריית ירושלים. יש לי את הכבוד להיות חבר מועצה".
זה תפקיד לא מבוטל, אבל כעמדת פתיחה ותו לא.
"בוא תשמע מה המעמד של חברי מועצת עיריית ירושלים בעולם", אומר בר. "בפסח נסעתי עם אשתי לחופשה בהודו, רצינו לנוח בטן-גב. כאשר לסוכן הנסיעות נודע שאני חבר מועצה הוא סיפר זאת לעמית מהודו, שכל כך התלהב שהגעתי, וסיפר על כך לנסיכה ממשפחת מלוכה הודית מאודאיפור. כשהגענו להודו קנה לנו הסוכן ההודי כרטיסי טיסה לאודאיפור ושלח אותנו להיפגש עם הנסיכה שאחראית על התיירות במשפחת המלוכה. לא הייתה לי חולצה מכופתרת אפילו, הרי באתי לחופש.
"הביאו אותנו למלון המלכותי. היינו שם יומיים ואחרי שנפגשנו עם הנסיכה היא רצתה שניפגש עם המלך. קיבלנו הזמנה רשמית ומפוארת לקוקטייל, ישבנו עם המלך שעה ומשהו, הוא כל כך התלהב שחבר מועצה בירושלים מגיע להודו. הנסיכה ביקשה שנשלח לה מירושלים הזמנה לביקור רשמי, סיפרתי את זה לברקת ושלחנו לה את ההזמנה. כנראה שביוני היא תגיע".
"תבין שכל האנשים שגרים באותה העיר בחיים לא היו בארמון, ואני, בגלל שאני חבר מועצת עיריית ירושלים, נפגשתי איתה אישית".
אז מה היעד הבא? ברקת אמר שהוא איתנו עד 2028. אולי תחליף אותו אז?
"השאיפה שלי והחלום שלי בפוליטיקה, מאז שאני ילד, היא להגיע כמה שיותר גבוה, ובהחלט אולי יום אחד להיות ראש ממשלה. אני עושה את זה מתוך שליחות ומתוך אמונה, זה המקום שבו אתה יכול להשפיע".
מה אתה חושב על ברקת כאדם?
"הוא מדהים".
וכראש עירייה?
"לא עבר מספיק זמן בשביל לשפוט. אני חושב שאיך שהוא עובד, עובר תחום-תחום בשיטת הסלאמי, ויורד לעומק הנושאים בכל נושא ונושא, זה משהו שלא נעשה בעבר וזה יוכיח את עצמו".
חברי מועצה מאשימים את ברקת שהוא ריכוזי וממדר.
"לא אמרתי שההתנהלות של הלשכה היא ההתנהלות הכי טובה שקיימת, ולא אמרתי שלא. לדעתי ניר הוא בן אדם ריכוזי. הוא בא מהעולם העסקי ושם אתה שומר על הכסף הפרטי שלך, ואם אתה לא מספיק ריכוזי אתה מפסיד. הוא מנהל ככה גם את עיריית ירושלים.
"ניר הוא אדם שאוהב לדעת הכול ולהיות מעורב בכל, ומיכל שלם בהחלט דואגת, ביד רמה, שהוא ידע הכול ויקבל החלטות על הכול, ואני יכול להבין אנשים שזה לא מוצא חן בעיניהם. זה לא תמיד נעים לדעת שהכול מוחלט מלמעלה ונוסף לכך, אנשים בעירייה לא רגילים לעבוד כך. פעם אנשים עשו מה שהם רוצים ולא דיווחו לאף אחד".
מילא, כנראה שאתה מספיק חשוב עד שהקדישו לך ערך בוויקיפדיה, לא?
"עדיין יש עלי ערך בוויקיפדיה? אתה רציני? אני ביקשתי להוריד אותו".
חשבתי שאתה כתבת אותו.
"אבל הוא כבר לא שם, וזה לא אני כתבתי אותו. זו החברה הכי טובה שלי בעולם. אבל הייתי צריך שיורידו אותו".
מתי תחזיר את הערך?
"אני לא חושב שאני צריך להחזיר את הערך. אני לא יודע, אולי כשאעשה עוד משהו בחיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
