בגובה העיניים עם אהרון בצלאל
הוא נולד באפגניסטן וגר בעין כרם. המוטו שלו זה ליהנות מהחיים. הוא מבשל מטעמים מהמטבח האפגני וקורא סיפורי תנ"ך להנאתו. 1,425 מילים עם אהרון בצלאל (82), נשוי + 3, פסל ירושלמי שהעניק במתנה פסל לאפיפיור הקודם וגם לזה הנוכחי
"נולדתי באפגניסטן ועליתי בגיל 12 עם המשפחה לירושלים. אפגניסטן זו ארץ ילדותי החוויות המשפחתיות וכולי, היום זה לא אומר לי שום דבר זה עולם רחוק בשבילי".
ירושלים
"זאת עיר שמרבית שנותיי חייתי בה. אני מכיר את ירושלים מאז שהיא הייתה קטנה ועלובה בלי גינות והיום גדלה והפכה ליותר מודרנית, אני אוהב את זה, ובמיוחד את עין כרם שם אני גר. אני אוהב לחיות בירושלים זה הבית שלי".
עין כרם
"המקום שאני גר בו כבר שלושים שנה. זה מקום יפה נוף שעדיין לשמחתי לא נגעו בו לרעה. הקבלנים כל הזמן לוטשים עיניים על המורדות היפים.
"וועד עין כרם נלחם בעירייה ובקבלנים על מנת לשמר את השמורה היפה הזו שאני מאוד נהנה לגור בה".
בצלאל
"אני דור תשיעי למשפחה ששמה בצלאל. האגדה מספרת שמקור השם מגיע מאיש בשם אפרים בצלאל שהגיע מהונגריה לאיראן. המשפחה שלי היגרה מאיראן לאפגניסטן ומשם לארץ.
"אני גם למדתי בבית הספר הזה, היה נהדר ללמוד שם בניין קטן בן שתי קומות בשמואל הנגיד, המורים שלי היו אומנים מצוינים ומורים טובים מרוסיה, סיימתי ללמוד שם בשנת 1952".
סליסברג
"לימדתי שם במשך 18 שנים אומנות. במיוחד לימדתי פסל פסלונים קטנים מעץ. אז סליסברג היה יותר ידוע ומכובד, ישב ברחוב הנביאים, ולימדו שם כל מיני מקצועות שקשורים במלאכות יד".
ברונזה
"פיסול. מ- 1968 אני עושה עבודות שיוצקים אותן לברונזה. החל מפסלים קטנים ועד לפסלים בגובה של שבעה מטרים.
דוד פולומבו
"היה ידיד טוב שלי. אנחנו למדנו אצל אותו מורה, זאב בן צבי. אני הייתי יותר צעיר ממנו ובעל פחות ניסיון. פולומבו אף פעם לא יצק, הוא היה מרתך מוטות ברזל יחד. לכן הגדר שאני עשיתי ברחוב אגרון שהחלידה מעט מזכירה לציבור עבודה של פולומבו אבל זו יצירה שלי, שהיא יצוקה בברזל כיחידה אחת.
"השם של הגדר הזו נקרא "מכס של כל העיר" ניתן לראות שם את שערי העיר ועיזים נכנסים לתוך העיר, שומרים ופרטים קטנים נוספים, זה בא מתוך כך שכל סחורה שנכנסה לעיר שילמה מכס. אני עיצבתי את הגדר תמורת שקל אחד והיציקה נעשתה על יד בתי יציקה בחיפה. הנהלת המכס הציבה את זה ברחוב אגרון. עיריית ירושלים לא הוציאה על היצירה הזו שקל אחד".
עיריית ירושלים
"לא פעם הגשתי הצעה להעמיד פסל בירושלים אך לצערי ההצעה שלי נדחתה, למרות שיש לי פסלים בכל מיני מקומות- באוניברסיטת תל אביב, בהדסה הר הצופים, בהדסה עין כרם, בבית ספר פולה בן גוריון בשדרות בן צבי, בחוות הנוער הציוני, בבית ספר לוריא ועוד.
"ואני מדבר על פסלים בגובה של שניים עד שלושה מטרים. המטרה היא לתת לילדים אפשרות לטפס עליהם ולשחק בהם ולא להרחיק אותם אלא לתת להם להרגיש את הפסל".
ילדים
"אני מבורך בשלוש בנות נהדרות ועשרה נכדים וחלקם עוסקים באומנות, ולכן רוב הפסלים שלי מיועדים לילדים, רוב הפסלים בארץ נמצאים במוזיאונים ולילדים אסור לגעת ובאירופה זה הפוך".
בית האמנים
"זה בית שלי. אני חבר שם החל משנות השישים. במשך זמן קצר הייתי גם יושב ראש הבית, זה בית שיקר לי מאוד אני מקווה שאוכל לעשות שם בקרוב תערוכה רטרוספקטיבית. כלומר, להציג תערוכה גדולה שמייצגת יצירות מכל תקופת העבודה שלי עד היום".
אבסטרקט
"זאת אומנות שלא מתארת משהו אלא מייצרת משהו חדש, מראה אחר שלא ראינו קודם. אני לא יוצר אבסטרקט, אני עובד בסמי פיגורטיב ולכן הראשים בפסלים שלי הם קטנים והגופות מוגזמים בגבהים שלהם, אני בדרך כלל מתאר הרבה מאוד פגישות אהבה, משפחות עם ילדים, אלא הנושאים האהובים עליי".
פיסול
"זה דבר שאני חי אותו מאז שהייתי בן חמש שש. גילפתי בגיר או בעץ. פיסול בשבילי זה חלק עיקרי מהחיים שלי, כל יום זמן קצר אחרי שאני קם בבוקר אני נכנס לסטודיו ומפסל".
אומנות
אני חושב שאומנות לא צריך להבין אלא צריך להרגיש. זה כמו שאתה נכנס לספרייה וחלק מהספרים טובים לך וחלק לא הקהל צריך להתייחד עם היצירה ולהבין אותה אם לא שיעבור הלאה".
סטודיו
"זה מקום פרטי. אין שם אף אחד אחר, רק אני. יש אומנים שיושבים ומעשנים ושותים כוס קפה, אצלי זה לא ככה, אני נותן לעבודה להתקדם, לפעמים אני לוקח פירות וכשמגיעה השעה שתיים אני רואה שלא נגעתי בהם, כשאני עובד אני כל כולי בעבודה".
טלוויזיה
"בשבילי זה בעיקר לצפות בהיסטוריה ובטבע. זה מה שמעניין אותי, חדשות קצת וכל היתר לא".
עץ זית
"זה עץ נהדר ויפה, יכול לשמש בעבודות קטנות של פסלים כי אין לו שטחים נקיים, בשנות החמישים הייתי עושה פסלונים קטנים מעץ זית. לפסל בעץ הזה זה פחות טוב, יותר טוב לאומנים שמשתמשים בצורתו כהשראה".
יוחנן פאולוס ה-2
"איש נהדר. בארצות הברית קיים מרכז להבנה בין דתית בין יהודים לקתוליים, ובשנת 97 הם הזמינו אצלי פסל שיעמוד בוותיקן לזכר השואה. הוא מוצב בסמינר ללימודים קתולים של צפון אמריקה, זה אגף בתוך הוותיקן והפסל שלי נמצא במרכז הגינה.
"הפסל עצמו בגובה של מטר וחצי, מורכב משש דמויות של נשים ילדים וגברים מחזיקים לפידים, בלפידים יש מקום לנר שאפשר להדליק ביום השואה, הם עומדים על מגן דוד שבור ועליו כתוב, 1933 - 1945 ומתחתיו כתוב "כן יתגדל ויתקדש שמי רבה" בעברית, זה פסוק מהקדיש.
"באותה
"המפגש היה קצר מאוד הפסל הגדול הזה נמצא ב-18 קתדרלות ברחבי העולם בגודל המלא ומדליקים אותו ביום השואה, בארצות הברית, פולניה, קרואטיה ובירושלים ברחוב אמיל זולה ליד מלון המלך דוד, במכון האפיפיורי לארכיאולוגיה".
בנדיקטוס 16
"לפני שבועיים פנו אליי ממשרד התיירות ושאלו אם אני מוכן להשתתף בתחרות ולהגיש כמה הצעות למתנה לבנדיקטוס ה-16. הגשתי כמה הצעות ברישום ושר התיירות סטס מיסז'ניקוב בחר את הפסל שלי.
"הפסל יצוק ברונזה, 25 ס"מ גובה, טור של 10 דמויות משולבות זו בזו, ביניהן שלוש דמויות גבוהות יותר, ועל כל אחת מהן יש סמל דת, מנורה צלב וסהר, ומתחת לדמויות כתוב, "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבייך" פסוק מתהילים קכ"ב ומתחתיו התרגום בלטינית עם הקדשה לאפיפיור".
סיפורי תנ"ך
"אני, כבן של רב ספרדי, שלא עסק ברבנות כמשכורת, ושהיה גם מקובל, התנ"ך מאוד קרוב אליי. גם היום אני לוקח ספר וקורא בו השפה נהדרת, התיאורים פנטסטיים. יש לי מאות עבודות פיסול שעשיתי בשנות השישים שיש להם קשר ומתארים סיפורים מהתנ"ך".
שולחנות קפה
"הייתי צריך שולחן קפה בבית, ולא מצאנו שום דבר שאהבנו ואז החלטתי לעשות שולחן שהבסיס שלו הוא שור ועליו שולחן זכוכית ובהמשך לזה עיצבתי עוד כמה שולחנות קפה. אותו סיפור קרה לי גם עם מנורה שחיפשנו ולא מצאנו אז עשיתי גוף תאורה של אישה. אנשים שמגיעים אליי לבית רוצים לקנות, אבל אני לא מוכר, ואני לא יודע אם אעשה עוד אחד כזה".
זוגיות
"זה דבר מאוד חשוב. יש לי בת זוג נפלאה ונהדרת מושלמת, יפה וחכמה, יום יום אני אומר לה שאני אוהב אותה ואין עוד אף אחת כמוה, ולכן אני משתמש הרבה בזוגות בעבודה שלי".
חיים
"אני נהנה מאוד מהחיים, אני בן 82 ואוהב לטייל. אנחנו מטיילים הרבה בעולם, נהנה מאוכל יין טוב, המוטו שלי זה ליהנות מהחיים".
ספורט
"אני בסך הכול שוחה כמעט כל בוקר, אבל אני לא עושה ספורט אחר".
אינטרנט
"אני לא מתעסק עם זה. כל מה שאני צריך עושה בת זוגי רחל. כשאני בחו"ל אני קורא עיתון ישראלי".
מוזיאון ישראל
"אני לא מיוצג שם. פה ושם היו תערוכות קבוצתיות שאחת העבודות שלי הוצגה, גם לא במוזיאון תל אביב, יש לי עבודה אחת במשכן לאומנות עין חרוד".
נטישת צעירים
"בינתיים מתוך עשרת הנכדים שלי רק אחד עזב. זה חבל לי מאוד כי למעשה יש להם פה הכול מלבד עבודה, ואני חושש שאחרי מותי העיר הזו תיהפך לבני ברק. אני אדם לא דתי ואני מכבד בני אדם דתיים ומאמינים אבל אני לא רוצה שהם ינהלו את סדר החיים שלי והם עושים את זה. אנחנו חייבים להתחתן דרכם ולמות דרכם".
תרבות
"בשבילי זה תיאטרון. אנחנו מנויים לקאמרי והחאן, רואים את רוב ההצגות, אני גם קורא הרבה ספרים".
דוד סוזאנה
"ידיד טוב. איש מעשה יוצא מן הכלל וגם אמן מצוין. יש לי עבודה שלו. אנחנו חברים טובים".
מטבח
"אני מבשל אורז אפגני שהמשפחה אוהבת וכל מיני מאכלים עם תפוחי אדמה ובשר שלמדתי מאימי ואחותי".
השראה
"או שיש או שאין. זה לא כמו שמתארים שאומן קם בלילה, פרוע ראש ורושם על נייר את השראתו. יש סדר של עבודה, אני חושב שאומן צריך להיכנס יום יום לסטודיו, או שהוא עובד או שהוא לא העיקר שיהיה שם, צריך לשבת והעבודה נוצרת תוך כדי חשיבה עליה.
"יש מאות רעיונות שאומן רוצה לבצע ולא תמיד מספיק, היום אני מסתכל על עבודות שציירתי ולא מצאו חן בעיני אז, והיום כן. הכי חשוב זה לעבוד".
פלאפל
"אני מאוד אוהב. בעיקר את הפלאפל של המסעדה הלבנונית באבו גוש, יש בו גם פול, וזה אחרת לגמרי מהפלאפל הישראלי ".
כסף
"טוב שיש, אני לא רודף בכל מחיר אחרי הכסף, במשך כל השנים מצבי סביר בהחלט, אני לא מיליונר אבל יש לי דירה וסטודיו, אני לא חיי חיים נוצצים, אבל יש לי את מה שנחוץ לי".
אהרון בצלאל
"אני מאוד משפחתי, אוהב את המשפחה ונאספים אצלי בבית לחגים, סביב השולחן שלנו יכולים להיאסף בקלות 30 אנשים. אנחנו מאוד נהנים מזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
