האוצר שהתגלה במחלקה הגינקולוגית
ב-1930 הוטמנה מגילת היסוד של הטמפלרים בקיר בית הספר בשרונה, שהפך לבית החולים ליולדות בקריה. שנים לאחר מכן היא נחשפה במקרה במהלך שיפוץ. אז למה היא נמצאת בבית היולדות במקום במוזיאון?
בתים טמפלרים בקריה צילום: אלי דסה
אלמלא דבקותו הפדנטית בערכי הסדר והניקיון קרוב לוודאי שאחד המִמצאים החשובים ביותר בתולדות שׂרונה היה נמחה זה מכבר מעל פני האדמה. האוצר שהתגלה היה מגילת היסוד שהטמינו הטמפלרים בטקס הנחת אבן הפינה לבית הספר במושבה בשנת 1930.
לאחר גירוש הגרמנים והסתלקות הבריטים, הוסב המבנה ב-1949 לבית החולים ליולדות הקריה, ולפני תריסר שנים הוא הועבר לאיכילוב. המבנה הישן נהרס, ועל מקומו הוקם מגדל המטכ"ל החדש בקריה, ובקומתו ה-14 שוכנות לשכות שר הביטחון והרמטכ"ל.
במשך יובל שנים היה בית החולים ליולדות הקריה מרכז הילודה הגדול ביותר בתל אביב וגוש דן. מאולם הכניסה נמתח מסדרון קצר שהוליך למשרדו של מנהל מחלקת היולדות ולקיר שלו הוצמד ארון גבוה ומסיבי.
"באחד השיפוצים באמצע שנות השמונים", מספר פרופסור פייזר, "קלטתי שהארון הזה חוסם את זרימת התנועה במסדרון. שאלתי את עמליה פיצ'וטו, האחות האחראית במחלקה, בשביל מה הארון הזה תקוע כאן? מה יש בו ואת מי הוא משרת? פתחנו את הארון ומצאנו בתוכו ניירת ישנה ותיקים מיותרים".
מה עשית?
"הוריתי להוציא את הארון. הארון לא היה מחובר לקיר, וכשהוא סולק ממקומו התגלה בקיר שמאחוריו לוח אבן משיש חברוני בגוון לבן-ורוד. גודל הלוח היה כ-50 על 35 ס"מ, הוא בלט כשלושה ס"מ מהקיר, והוא נקבע בגובה פני אדם מעל הרצפה. במשך הזמן כתבו המבקרים במחלקה על הלוח את שמותיהם וכל מיני קשקושי גרפיטי. עובדי הניקיון היו מנקים את הקשקושים, ושוב חזרו מלכלכי הגרפיטי לסורם.
"אמרתי לאחות שתגיד לאנשי התחזוקה לסלק אותו. כשבאו פועלי התחזוקה לעקור את הלוח התברר שהוא אבן מסיבית הקבועה בקיר הבניין. במשך יומיים הם נאבקו אתה, וכאשר היא נשלפה מהקיר הזעיקו אותי ואמרו לי שמצאו בתוכה צינור. בתוך האבן החברונית הקשה היה מונח גליל מתכת אפור מצופה אבץ שהולחם ונאטם משני צדדיו".
המטבעות נמצאו עטופים בנייר משוח בשמן פרפין
מה היה בו?
"כשפתחנו את הגליל נדהמתי לראות לוח נחושת שעוביו כסנטימטר ועליו חקוקה כתובת בגרמנית. מלבד לוח הנחושת, נארזו בגליל מטבעות מנדטוריים עטופים בנייר מיוחד משוח בשמן פרפין. המטבעות הוטבעו ב-1927 בהנפקה הראשונה של כסף ארץ-ישראלי (עד אז השתמשו בלירות מצריות).
מגילת הטמפלרים צילום: יח''צ
"כן הוטמנו בגליל המתכת כעשרה שרטוטים אדריכליים בהעתקת שמש של תכניות המבנה במבטים שונים. כשהתעמקתי בקריאת שרטוטי הארכיטקט תאודור וילנד התברר שבית הספר תוכנן כמבנה תלת-קומתי בדגם מצולע ייחודי. במקום שהונחה בו אבן הפינה הייתה בעבר דלת כניסה, אלא שבמרוצת השנים נבנתה תוספת חדרים. למעשה, המשרד שלי ומחלקת התינוקות היו בתוספת הבנייה שמחוץ לבניין המקורי. אבן הפינה נשארה במקומה הראשוני, אלא שהמבנה התרחב".
מה הייתה התגובה לגילוי?
"הפועלים התרגשו מאוד מהמטבעות, ואותי ריגשו התוכניות ולוח הנחושת. הפועלים פחדו שאני הולך לגנוב את המטבעות, ומנהל העבודה רץ לספר לאחראי התחזוקה שמצאנו מטמון. האוצר הועבר להנהלת בית החולים ומוסגר בלוח תצוגה צנוע, וזה נתלה בחדר הישיבות. עם העברת בית החולים ליולדות למִתחם איכילוב ביוני 1997 הועברה הוויטרינה למשרדו של פרופסור יוסי לסינג, מנהל בית החולים ליולדות ליס במרכז הרפואי".
הטמפלרים היו חברי תנועה משיחית-נוצרית מגרמניה שעלו ארצה בשלהי המאה ה-19 והקימו כאן שבע מושבות. הם אהדו בתחילת דרכם את המפעל הציוני ודגלו בשיתוף פעולה עם היהודים בארץ. המושבה החקלאית
שׂרונה הוקמה ב-1871 בשטח שנמצאת בו כעת הקריה בתל אביב.
בית הספר נוסד ב-1873, וכיתותיו מוקמו בבית הוועד שבמרכז שׂרונה (בניין הדואר לשעבר). בעקבות השגשוג הכלכלי הוחלט לבנות בית ספר חדש בקצה הצפוני של המושבה, וטקס הנחת אבן הפינה נערך במעמד קרואים ונכבדים. הנואם המרכזי בטקס היה גוטהילף וגנר, האיש החזק בקהילה.
למרבה האירוניה, אפשר לראות בטקס את שיא שגשוגה של שׂרונה וכן את הפרלוד ברקוויאם שלה. חשיבותו ההיסטורית של הגילוי נובעת לא רק מהאסמכתה המהימנה לאירוע שסימל אבן דרך בתולדות שׂרונה, אלא מהשלמת הפרטים התיעודיים והארכיטקטוניים שטרם נודעו.
ד"ר ניר מן הוא מחבר הספר החדש "שׂרונה בשנות המאבק" בהוצאת יד יצחק בן-צבי
נא להמתין לטעינת התגובות
