למה כובע? סיפורה של חנות הכובעים ברחוב העלייה
גדעון שמרלינג בן ה-94 מייצר כובעים בתל אביב מאז שנות הארבעים. אף שהלקוחות מתמעטים, ורחוב העלייה אינו סואן כמו פעם, הוא נזכר בימים שלכולם היה כובע על הראש. עד שהגיע קנדי. הנשיא קנדי
את מהפכת הראש הגלוי, שינוי תפיסה באופנה, שהביא לירידה במכירותיו, הוא מייחס בעיקר לנשיא ארצות הברית לשעבר ג'ון קנדי, שהיה איש הציבור הראשון אשר נאם ללא כובע לראשו, ועד היום הוא מתגאה בכך שהוא ושותפו עיצבו את כובעי החיילים לכבוד המצעד הראשון של חיל האוויר.
שמרלינג עלה לארץ מאוסטריה ב-1938, ופתח עם חברו הקרוב אריק פליסיג את החנות בשנת 1942. מאז ועד היום השניים מייצרים, מעצבים ומוכרים כובעים. לדברי שמרלינג, להוציא את חנותו, נותרה עוד חנות כובעים אחת בלבד בתל אביב.
"בזמנים הטובים היו לנו מאה לקוחות ביום", הוא מספר. "היום נכנסים אליי בערך עשרה. פעם כולם היו קונים כובעים, גם ילדים, נשים וצעירים. בערב חג הפורים לא היה אפשר להיכנס לכאן. היום רוב הלקוחות שלי דתיים. האופנה השתנתה. כובע ז'יוואגו (בהשראת הסרט "ד"ר ז'יוואגו", ק"ס) היה מודרני והלך המון, וזה כבר אין.
"לאלפי ילדים בירושלים עשיתי כובעי מצחייה מפלסטיק עם אוזניות מפרווה, נגד הקור. גם זה נגמר, אפס. במשך שנים הייתי ספק של'השקם' ושל'המשביר', והם קנו עשרות אלפי כובעי ילדים בכל שנה. הכול נגמר כי התחילו להביא מסין".
כאמור , גם לנשיא קנדי חלק בעניין) "הנשיא קנדי היה הנשיא הראשון שנאם בלי כובע. באותו היום שהופיע נשיא אמריקה בלי כובע הוא הרג את הענף שלנו".
למרות הצלחותיה היחסיות של החנות, עם קהל לקוחותיה לא נמנו מעולם מפורסמים או אישי ציבור, ואת האוכלוסייה הנוהגת לפקוד את חנותו, עד היום, הוא מכנה "עמך".
כמו שצוין, הפעם היחידה שנגעה "שמרלינג את פליסיג" בתהילה הייתה באותו מצעד היסטורי של חיל
הצלחנו לקבל אישור ממפקד חיל האוויר, וכשבאנו להוציא את אריק מהבסיס השומר היה המום. הוא חשב שאריק עושה אווירונים או פצצות כי אף אחד לא היה יכול לצאת משם".
נראה כי להוציא את חנות הכובעים, השתנה כל דבר אחר בסביבה הדרומית) "רחוב העלייה היה פעם רחוב סוער, היום הוא מת. פעם כולם היו הולכים ברגל, היום יש אוטובוסים ומוניות. פעם כל שכונת התקווה עברה מכאן, היום כבר לא רואים אותם. לכולם יש חנויות חדשות חוץ ממני".
לא חשבת לשפץ?
"בשביל מה? זה לא מוסיף. במשך כל השנים שאני כאן לא פגשתי קונה שאמר לי שהחנות לא יפה או קטנה מדי. אם הייתי עושה כאן רהיטים מזהב, לא היו באים יותר.
"אולי היו באים יותר סנובים, אבל אני לא צריך סנובים, אני צריך עמך. פעם מישהו פתח חנות כובעים מפוארת ממש לידי ושאל אותי) 'מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?' הוא כבר הלך, אבל אני עדיין כאן. כולם רצו לקבור אותי, ואף אחד לא הצליח".
עד איזה גיל אתה מתכוון לעבוד?
"עד שאמות. אני לא רוצה לנוח, והחלום שלי הוא למות כאן בחנות. זה המקום הכי טוב ויפה שיש לי. לא עובדים בשביל הכסף, עובדים בשביל הבריאות. אם לא הייתי כאן, לא יודע איפה הייתי, אין לי זמן למחלות ".
נא להמתין לטעינת התגובות
