מלך מסיבות הגייז פותח את הלב: ראיון עם שמעון שירזי
הוא לקח את מסיבות הגייז המבוישות מהמרתפים והחצרות האחוריות והפך אותן לסצנה המובילה בתל אביב. הוא המלך הבלתי מעורער, והליין שלו ידוע בכל אירופה. אבל אחרי עשרים שנה שמעון שירזי רוצה אהבה, רק שהכתר קצת מכביד עליו
לשירזי יש זמן לאהבה?
"אני כבר לא ילד מועדונים. אבל מה, אני מתאהב באגוזים קשים לפיצוח, כאלה שעוד לא יצאו מהארון. זה נראה שאני המלך, אבל במציאות אני אישית הולך לא לפי התארים שהחברה מעניקה לי. דווקא כשאני נוסע לחו"ל אני נטו שירזי, אני ישיר יותר מינית. זה קצת עצוב. באתר אטרף בן אדם רגיל יכול לשוטט, להזמין מישהו אליו הביתה. אני לא. כי מישהו בא אליי, רואה שירזי, ישר מתחיל לדבר עם שירזי של המסיבות, לא שירזי הבן אדם. לפעמים הכתר של להיות שירזי יכול להיות כבד".
שמעון שירזי (40) כבר לא ילד מועדונים. מלך סצנת הגייז בתל אביב בעשרים השנים האחרונות, בעצם האיש שברא אותה, שלקח אותה מהחצרות האחוריות, המבוישות, ושם אותה במרכז הבימה.
"זה היה מסע", הוא אומר בשיחה לרגל חודש הגאווה, "מסע שהתחיל בלילה. חברתית, תרבות הלילה הייתה חשובה יותר מתרבות היום. ברחבת הריקודים החשוכה נפלו המחסומים בין הגייז לסטרייטים. שם היה אפשר למזג אנשים. כשאני נכנסתי לעולם הזה של הגייז הכול היה במרתף. המסיבות היו בשושו. בגן העצמאות. במרתפים.
"אני באתי עם ויז'ן. ראיתי דברים בחו"ל, ושם הסצנה של הגייז הובילה תמיד את עולם המסיבות. ראיתי שהגייז צריכים אומץ שהסטרייטים כבר השיגו. היו כבר מועדונים, היו אליזבת וליקוויד ואלנבי 58, אבל לגייז לא נתנו חלל גדול ביום שישי.
"הסטרייטיות כבר בעטה בכוח, אבל במה שקשור לגייז פחדו מסטיגמה, ופחות פתחו שערים. נקודת המפנה הייתה הניצחון של דנה באירוויזיון והמסיבה בכיכר רבין אחר כך. פתאום ראית גייז, זוג גברים מתנשקים, ולידם אוהדי בית"ר ירושלים חוגגים. זה הצית את ניצוץ הפרנדלי. עמדתי מהצד והסתכלתי ואמרתי לעצמי שזה רגע שיא.
"והיו קשיים: למשל משטרה, שהיו באים וסוגרים לנו מוזיקה לפני הזמן. התחיל העניין עם האיידס, אז היו נוגעים בנו רק בכפפות, מתנהגים בברוטליות, סוגרים מסיבות. גם ברחוב היה קשה. שני גברים הולכים ברחוב, מחזיקים ידיים, היית שומע לחשושים מאחור, תראה, תראה, הנה הומואים.
"גל אוחובסקי כתב בעיתון טור הומו, אבל רק בעילום שם כי מה פתאום להזדהות בשמך, ואני חיפשתי וחיפשתי חלל גדול ביום שישי עד שבסוף אורי שטרק נתן לנו וזהו. זאת הייתה הצלחה. אלף איש חיכו בחוץ כדי להיכנס. בשבילי זה היה ניצחון גדול".
ליין המסיבות של שירזי הוא כבר שנים הדבר הכי גדול בעיר. ככה נראית מסיבה של שירזי היום: בחלל הענקי של האומן 17 מצטופפים אלפי אנשים. בחוץ עוד אלפיים מתחננים לסלקטורים שייתנו להיכנס.
הקהל בפנים מורכב מהרבה גייז ולא מעט יפהפיות סטרייטיות שמתחשק להן לצאת למועדון בלי שישגעו להן את השכל כל הערב. כאן, ליד כל הגייז, הן בטוחות. על בימה בולטת, נראית מכל פינה, מופיעה להקת רקדנים, בעמדת הדי-ג'י המתקלטים הטובים ביותר בעולם, שהובאו במיוחד למסיבה.
"לפנות בוקר", אומר לי משתתף קבוע בליין, "זה הזמן של הזכרים הסטרייטים. היפהפיות לוהטות ומחורמנות עד קצה השערות מלילה שלם של ריקודים עם גייז חתיכים שלא נגעו בהן, ועכשיו מחפשות מישהו לפרק אתו את המטען, ככה שכולם יוצאים מהמסיבה מרוצים".
אלפים בתוך המסיבה, אלפים מחכים בחוץ, מוכנים להרוג כדי להיכנס, ובסצנה מספרים שמכל הכסף שאתה מגלגל, אתה עדיין חי בדירה שכורה.
"אני אסביר לך בדיוק איך זה. אני רוצה את ההזמנות הכי מפוארות. הרקדנים שלי הם הכי טובים והדי-ג'ייז הם הכי טובים. אבל אצלנו חצי עיר הם VIP שלא משלמים, ויש בעלי מועדונים שגוזרים את רוב הכסף. אתה נכנס למסיבה, רואה הרבה אנשים ואומר 'אוהו, איזה בוחטה שירזי עושה פה', אבל האמת היא שאם הייתי מנהל טוב והייתי איש של ביזנס, אז לא הייתי עושה טעויות שגרמו לי התרסקויות. זה שאני חי ככה היום זה מניהול כספי כושל שלי".
אתה לא מתעייף? עד מתי תמשיך עם העסק הזה?
"אני עדיין לא גמרתי את התפקיד. במצעדי גאווה אני עדיין צועד בהתרגשות, מכין את המשאית הכי יפה שיש, ולא סתם אני מכין אותה כזאת. יש לי מטרה - שבפריפריה יראו ויבינו שיש להם מקום להגיע ולהתקבל בזרועות פתוחות. לתל אביבים היום הכל קל, אבל בפריפריה עדיין יש המון גייז שסובלים, המון נוער שלא יודע מה לעשות עם הנטיות שלו.
"אתה שואל אז למה בעצם אני לא הולך לגור בשדרות? תראה, אני תורם לכל הארגונים, לקהילה, לאיידס, אבל כל הארגונים האלה מתרכזים בעיר הגדולה. הגיי בשדרות יהיה מנודה. אבא שלו לא קיבל אותו. אמא שלו לא קיבלה אותו. כאן יש לו בית חם, כאן מקבלים אותו. זה למה אני נשאר כאן. כדי להכין בשבילו כמה שיותר כשיגיע לכאן".
מתי אתה באת למשפחה שלך ואמרת להם, אבא, אמא, אני הומו?
"אני לא אמרתי בחיים למשפחה שלי. אני נולדתי מחוץ לארון. לא הייתה שיחה שאני יזמתי. בלי מילים גם אמא שלי וגם אבא שלי ידעו. מגיל צעיר חייתי עם חבר בדירה על הגג של אמא שלי. אבא שלי עשה לי עגיל. אני נולדתי בשינקין 24, המקום שכל הדתיים חיים בו. למדתי בבלפור, הייתי מתפלח למסיבות של סטרייטים.
בוא נחזור לשירזי הצעיר. בבית הספר.
"בסדר. אז בכיתה הייתי מתעסק בארגון. אהבתי יותר את המקצועות ההומניים. אהבתי לקשט את הכיתה, ללכת עם הבנות, לארגן אירועים. הייתה לי תמיד רגישות לצד הנשי יותר שבי. החברות הכי טובות שלי היו בנות.
"הייתי מלך הריקודים של הכיתה, האמרגן הכי טוב, חבר ועדת קישוט, מחליט מי יבוא למסיבות, מי ייכנס למסיבות, מי לא. הייתה לי סקרנות גדולה להיות עם מבוגרים, התגנבתי תמיד לאירועים של המבוגרים יותר. אח שלי הגדול היה מתלבש לאירוע, הייתי מתלבש בוגר יותר ומתחנן שייקח אותי איתו".
"הניסיון המיני הראשון שלי התפתח לסיפור אהבה עם בחור שנמשך שבע שנים", מספר שירזי. "אתה יודע, אנשים שומעים את המילה 'הומואים', ישר חושבים סקס. אהבה בין גברים היא אותה אהבה שקיימת בין סטרייטים. זה לקום בבוקר ביחד, זה אותם חיי שגרה, אותן פעימות לב כשמתרגשים. מרגיז אותי שמשייכים את זה רק למין".
מתי התחלת להרגיש נטיות מיניות שונות?
"במשתנות של הילדים בבית הספר הייתי מסתכל לצדדים על הילדים. כבר הרגשתי משהו שונה, איזה סוג של מתי. זה לא היה סקס, עדיין לא, אבל לא ידעתי להגדיר למה זה קורה לי. ואז הייתי בן 19, כבר אמרתי לעצמי שאני הומו. חצי שנה קודם לכן היו אומרים לי את המילה 'הומו', הייתי יכול לבכות, למה אתם קוראים לי ככה, אבל אחר כך הייתי כבר מה שנקרא מבושל מספיק.
"באתי למועדון קלאס A, זה היה ערב רגיל, ושם בפעם הראשונה מישהו התחיל אתי. זה היה מועדון סטרייטי שאם מישהי נדלקה עליך או אתה נדלק על מישהי, אז שולחים פתקים. ואני קיבלתי פתק. היה כתוב בפתק: 'ראיתי אותך, נדלקתי' וטלפון. הברמן קרא לי, אמר לי: 'אתה רואה, זה הדי-ג'יי שלח לך את הפתק'.
"הרגשתי שהלב שלי דופק, כולי אדום, מזיע, חוץ מזה כל החברים שלי מהכיתה היו סביבי. לקחתי את הפתק ורצתי הביתה. ישבתי והסתכלתי בפתק, מתלבט אם להתקשר או לא. יומיים שלמים ישבתי על הפתק, ולבסוף לא התקשרתי. אחרי יומיים אני הולך ברחוב דיזנגוף, ליד החנות ראש אינדיאני שהייתה אז, ואת מי אני רואה אם לא את הדי-ג'יי.
"הוא שאל אותי למה לא התקשרתי, שאלתי למה הוא לא התקשר. בקיצור, הלכנו לסרט באותו ערב, בלילה שכבנו, ואחר כך היינו שבע שנים ביחד. היה לנו חשבון בנק משותף, עשינו עסקים ביחד, סייענו זה לזה בקריירות המקצועיות".
איפה הוא עכשיו?
"הוא אדם ידוע. אני לא רוצה לחשוף אותו".
עד מתי תמשיך ככה בלילה?
"עד מדי? אני פיטר פן. בדיוק עכשיו אני עובד על הפקת העשור. מה עשור, ההפקה הכי גדולה שעשיתי בחיים. עושה אותה עם ראובן לובלין מהאומן 17. עובדים עליה כבר שלושה חודשים. היא תהיה מתחת לכיפת השמים בניצנים, ב-24 ביולי , עם די-ג'יי מאיראן, שאראם מדיפדיש, וההולנדי מספר אחת בעולם אראמין ון ביורן. לא ראו כזה דבר בארץ".
מתי נראה אותך אב לילדים?
"אני חושב על זה המון. חושב על זה יותר מעל למצוא אהבה. אני מרגיש שאני הולך ומתקרב לזה. עוד לא לגמרי בשל. רחוק אולי שנה שנתיים. אני אוהב מאוד את המודל של משפחות הומולסביות, עם אם פונדקאית. היום, שלא כמו פעם, אני יכול למצוא את עצמי יושב בבית, לא חושב על המסיבה הבאה שאני מארגן, אלא על שקט, על זוגיות, סתם לנסוע לצימר בגליל. אני רוצה את זה.
"אנשים מסתכלים עליי, חושבים מי יודע איזה פלייבוי אני, את מי שאני רוצה אני משיג. האמת היא שאני התחתנתי עם הלילה. ככה אני מרגיש. אני עובד עם הלילה, אצל הלילה, צריך לחייך לכולם, אבל הרבה פעמים אני רוצה להיות במקום אחר".
הספר האחרון שקראת?
"'לרקוד עם דמעות בעיניים', של ניסן שור, על ההיסטוריה של תרבות המועדונים בארץ. יש שם פרק שלם עליי.
לפני כן?
"ספר על קבלה".
טלוויזיה?
"הסדרה החדשה של עירית לינור ו'הבורר'".
כדורגל אתה אוהב?
"כן. להבדיל ממה שמקובל לחשוב על הומואים, אז בהחלט כן. בארץ אוהד את הפועל תל אביב ובחו"ל את צ'לסי. אתה יודע, בריאים כאלה".
את מי היית עושה?
"רונאלדו, פפ גווארדיולה".
בארץ?
"מאור בוזגלו, גילי ורמוט חמוד, גם את שאראס אהבתי. ואבי נמני. תראה איך זה, אוהד הפועל ורוצה את אבי נמני". טוב זה ברור, כבר שנים הפועל מזיינים את מכבי.
נא להמתין לטעינת התגובות
