בגובה העיניים עם יונתן גר
הוא נולד בארצות הברית, מתגורר לירושלים ומקווה שהילד שלו יגדל בה. את הילד, פרי אם פונדקאית, הוא מגדל עם בן זוגו הפסיכולוג. 1,902 מילים עם יונתן גר (30), תפוס +1, מנכ"ל הבית הפתוח, שלא מוצא זמן לחדר כושר ומקפיד על מטבח כשר
"המקום שבו נולדתי ואני שמח שאני לא גר בו. התרבות האמריקנית יותר מדיי צבועה, קפיטליסטית וילדותית לטעמי. בגיל 18 נסעתי לניו יורק בעקבות הרצון לעבוד במשחק.
"בסוף החוויה לא רק שלא עבדתי במשחק, וגם לא במלצרות כמו רוב השחקנים, אלא שהתגלגלתי לעבוד ב'מעריב' ומשם התחילה הקריירה המקצועית שלי. אז הבנתי למה אני לא רוצה לגור בארצות הברית".
ירושלים
"המקום שבו אני רוצה שהבן שלי יגדל. עיר מסובכת, פסיכית, והעיר הכי מרתקת בעולם. היא מקדשת את ההטרוגניות, את הזהות האינדיבידואלית, ומבקשת מכולם לחיות אחד עם השני. אני חי פה מגיל חצי שנה ועדיין מרגיש שפספסתי משהו".
תל אביב
"עיר מסיבות שכיף לחגוג בה וכיף לחזור ממנה. משתדלים לחגוג כשמוצאים בייבי סיטר ועכשיו, כשיש ילד, מעריכים את הבילוי הרבה יותר".
הודו
"מדינה מדהימה ומטורפת, שממחישה את הביטוי כאוס מאורגן. אני לא טיפוס של הודו, אף פעם לא טסתי כדי לטייל בהודו. הייתי שם פעמיים למטרת פרו ורבו. זה מקום מפחיד. כמות האנשים, כמות הבלגן, הרעש, הריחות, המעברים מכאוס לשאנטי. והרעש הזה שבתוכו העם ההודי מחפש את השקט הפנימי. אף פעם לא חשבתי שאחזור לישראל ואעריך בה את השקט. מטבעו של התהליך שעברתי שם, הרגשתי כמיהה מתמדת הביתה".
אם פונדקאית
"אישה טובה, שאף פעם לא פגשנו, ושתרמה את התרומה הכי משמעותית לחיים שלנו. לא הייתי רוצה לפגוש אותה".
היריון
"סללום הורמונלי שאף פעם לא דמיינתי שיהיה לי. טלטלה רגשית שנוצרה בעקבות התהליך הזה יצר. זה היריון וירטואלי. אין בטן שאפשר להרגיש או למשש כדי לדעת שהילד שם. זה היריון מהראש. עיקר התהליך הוא מול המחשב. בישרו לנו כשכבר היינו בבית, חיכיתי לטלפון, חיכיתי לאי מייל, ופתאום בגוגל צ'ט קפצה הרופאה מהודו.
"הנחתי את הטלפון באמצע משפט והיא הודיעה לי שאנחנו בהיריון וזה היה בצ'אט. זה היה פסיכי לגלות שאני הולך להיות הורה. בגלל שזו תופעה מלאכותית לא יודעים כמה עוברים יהיו. בן הזוג שלי פסיכולוג ולא יכולתי להיכנס אליו לקליניקה, אז השארתי לו פרחים והקוד היה מספר פרחים כמספר העוברים, אז השארתי לו ורד אחד בודד".
חופשת לידה
"זמן איכות וזמן להכיר סרטים הוליוודיים. ההורים יולדים והתינוק מונח בחיק ההורים כאילו הכירו לנצח. אצלי זה לא היה ככה. הניחו לי תינוק חדש וזה היה אדם חדש. 'היי, נעים מאוד, אתה הולך לייחס לנו את כל המשמעויות המורכבות שאנחנו מייחסים למושג אבא ותהליך ההיכרות ממשיך. אביתר הוא תינוק מאוד רגוע, כאילו היה בוויפסנה.
"עכשיו - עם השיניים - הוא מלמד אותנו לא לקחת אותו כמובן מאליו. עדיין לא לגמרי התחברתי למושג האבהות, נראה לי שזה ינחת במלוא עוזו כשאביתר יגיד אבא. בינתיים הוא ממלמל. המשפחה שלי טוענת שהוא דומה לי. כשהוא הולך עם בן זוגי כולם אומרים לו כמה הם דומים. כרגע הוא עם בן זוגי שלקח שנת הפסקה מהקריירה בפסיכולוגיה".
הבית הפתוח
"בית. בית שגדלתי בו ואני ממשיך לגדול בו. מקום שיצר לי מכנה משותף עם יותר ירושלמים מכל חוויה אחרת שהייתה לי עד שהגעתי לבית הפתוח. זה מדהים שאפשר לגדול בעיר הזו חיים שלמים מבלי להכיר חרדים או פלסטינים. הבית הפתוח הוא מעין ממשק.
"פתאום אתה מכיר חברים חרדים, חברים פלסטינים. הרבה מאוד אנשים שונים שמחפשים דרך משותפת ואת הדרך להיות עצמם. יש להרבה אנשים דרישות לסמכות ממני בשל התפקיד שלי כמנכ"ל, אבל אין בי את זה. הציפייה ממנכ"ל הוא שיגיד לאנשים מה לעשות, ואני לא כזה, זו תחושת אחריות גדולה.
"זה ארגון שהיה חשוב לי כל כך הרבה שנים ופתאום כל דבר שאני עושה או לא יכול להשפיע על עתידו של הבית הזה. היה מכרז פתוח, היו הרבה מועמדים. מה שנורא כיף בתפקיד הזה הוא שסוף~סוף אני יכול להשקיע בנושא שכל כך חשוב לי את חלק הארי מהזמן שלי ולא רק התנדבות של כמה שעות.
"זו זכות גדולה, אני לא יודע כמה אנשים מקבלים תשלום על משהו שהם כל כך אוהבים לעשות. זו הזדמנות מדהימה לפגוש הרבה סוגים של אנשים. זו דוגמה אחת מיני רבות לתהליכים המשמעותיים שאני יכול לקחת חלק בעיצובם בעיר הזאת".
"האומן 17"
"אני לא מבין בחיי לילה בכלל. מספרים לא על אמנים שמגייסים להפנינג במצעד ולמסיבה ב'מעבדה' שאחרי המצעד והדרך שלי לדעת אם הם אמנים מעניינים היא ללכת לקבוצת הנוער ולהודיע להם שמגיע הזמר הזה או הזה ולשמוע את ההתלהבות. מבחינתי שיביאו את אילנית, את רוחמה רז".
משפחה
"קשר נצחי שדורש הרבה עבודה, ואי אפשר בלעדיו. מושג חדש, פתאום אני מסתכל על הבית שלי וזו משפחה".
ניר ברקת
"תקווה גדולה של הרבה אנשים. עם הרבה מאוד עבודה לפניו הוא ראש עירייה שהמושג כולם מוליך אותו והתקווה שלי הוא להיות חלק מהכולם הזה. הוא לא יצעד בראש המצעד השנה. אני חושב שהמקסימום שנוכל לצפות השנה הוא שנפריע אחד לשני כמה שפחות. אני מקווה שעם הזמן הוא יראה בקהילה פרטנר משמעותי במטרות שהוא מציב לעצמו בעיצוב העיר".
אתר האינטרנט אטרף
"חיים קודמים. מקום שמציע ריגושים גדולים וסכנות גדולות".
מצעד הגאווה
"בתוך הבית הפתוח החלטנו ללכת על קמפיין המצעד השפוי והאתגר היה איך לעשות מצעד מוצלח מבלי שזה יהיה העיסוק העיקרי של הבית. הצלחנו בזה בשנה שעברה וגם השנה, כלפי חוץ, מרגע שהתחלתי לעבוד על המצעד אנחנו מצליחים לממש את הביטוי אהבת חינם, ולגדול ברמת המנהיגות שלנו בעיר.
"ממקום שבו השיח הוא הדמוקרטיה
אירועי סטונוול
"מודלים לחיקוי, האירועים שהובילו למציאות שבה אנחנו חיים היום, ושביססו את הזכות הטבעית שלנו להיאבק. השנה המצעד יהיה בסימן 40 שנה לאירועי סטונוול וזו תהיה הזדמנות להסתכל אחורה ולראות מה השגנו בשנים האלה. להסתכל קדימה ולראות לאן אנחנו רוצים להמשיך ולצעוד".
גן העצמאות
"הבית הפתוח כשלא היה בית פתוח. מקום שהיווה וממשיך להוות מפלט של עצמאות מתוך חיים בארון. אני הדור שפספס את גן העצמאות".
אלי ישי
"אדם מאוד לא משכיל שמשתמש בדת כתירוץ לליבוי שנאה".
איתמר בן גביר
"בריון ברברי, שצריך להתבגר ולהבין שהוא נשאר לבד".
ניצן הורוביץ
"הוא כבר הרבה שנים, בשלל תפקידיו, מסמל עבור הרבה אנשים וגם עבורי את מה שאולי הם רוצים להיות לכשיהיו גדולים. חבר קרוב ומנהיג מעורר השראה".
האצטדיון בגבעת רם
"פשרה נכונה לזמנה שלעולם לא תשוב עוד".
התנועה הקונסרבטיבית
"מקום שגדלתי בו. מקום שלא השכיל לשמור אותי מספיק באורח חייו. מידת הקבלה של להט"בים (לסביות, הומואים טרנס ובי – ר"מ) בבתי כנסת היא עדיין לא מספקת.
"העמדה המדירה של מכון שכטר (בית המדרש להסמכת רבנים של היהדות הקונסרבטיבית – ר"מ) כלפי להט"בים מונעת מהיהדות הקונסרבטיבית הרבה דורות של מנהיגים פוטנציאלים".
כיפה
"אני מנהל מערכת יחסים מורכבת עם הכיפה שלי. רוב הזמן היא בכיס, חוץ מנקודות זמן חשובות. הכיפה שלי היא בצבעים והיא שמאפשרת לי את הבעלות האישית על המושג יהדות, מושג שאני לא מוכן שייקחו ממני אנשים עם כיפות אחרות ויגדירו עבורי מה היא".
אורי לופוליאנסקי
"מי? אדם שעשה הרבה טוב ב'יד שרה' וטוב שהוא חזר לעסוק בזה"
חדר כושר
"הלוואי, משהו שמאוד הייתי רוצה לשלב באורח החיים הפסיכי שלי ביום מן הימים".
סער נתנאל
"מישהו שתרם תרומה משמעותית לעיר ואני מקווה שימצא את האפיקים להמשיך לתרום. מאוד חסר במועצה הנוכחית, לא רק לי אלא לעירייה כולה".
בישול
"אני מאוד אוהב לבשל. אורח החיים שלי הוא להפיל את העט ולהגיע הביתה לטקס האמבטיה, בקבוק ולישון. המומחיות שלי הייתה בשר עד שהכרתי את בן זוגי הצמחוני, עכשיו אפשר להבדיל בסגנונות הבישול שלנו. הסגנון שלו הוא צמחוני ושלי הוא פשוט לשפוך כמה שיותר פחמימות וחלבונים על הכול. בבית אנחנו לא אוכלים בשר. הבית שלנו כשר חלבי".
חתונה
"מחכים עד שלרב שלנו תהיה הסמכות החוקית לחתן אותנו בישראל".
משטרה
"הציר השפוי שסביבו סובב חוסר השפיות של ירושלים. אנשים טובים שעשו מרחק גדול. במרחק של 40 שנה מאירועי סטונוול, שהיו מהומות נגד השוטרים ההומופובים בניו יורק. מוסיף לחוויה החיובית של העבודה עם משטרת מחוז ירושלים".
חרדים
"אני חושב שחרדים יכולים להבין יותר מרוב האנשים את החשיבות שלי ללכת ברחוב עם המראה הייחודי שלי. אנשים אמיצים ששמרו על חזותם ואורחות חייהם למרות האנטישמיות בעולם, מתוך החוויה הזו אני מקווה שיבינו את המאבק שלי נגד הומופוביה".
אסתטיקה
"מושג שממחיש שסטיגמות זה לא תמיד דבר רע, זה משהו טוב כל עוד זה לא בא על חשבון התוכן".
"גרינפיס"
"שאיפה בלתי מתפשרת לתיקון העולם. מקום שעזר לי לעצב את תפיסת המאבק האסטרטגי מחד ואת מושג אי האלימות מאידך".
הומואים דתיים
"אנשים שלא מוכנים להשאיר את הכיפה בארון שממנו הם יוצאים. השאיפה ליישב שתי זהויות שלכאורה לא מתיישבות ובפועל אצל הרבה מאוד אנשים משלימות זו את זו".
ניסן נתיב
"חיים קודמים. עולם שהספקתי כבר להספיד אבל נתן לי הרבה כלים להרבה תחומים בחיים. למדתי שם בגיל העשרה, זה היה מקום המפלט שלי מחיים מורכבים. נראה שלא היו לי את אורך הרוח או הכישרון כדי להביא את זה למימוש מלא".
הסדרה "מרחב ירקון"
"זה היה מאוד כיף. זאת הייתה הופעה בפני הקהל הכי רחב שהיה לי אי פעם. שיחקתי נער עבריין שגונב מכונית ושודד מתדלק ובמהלך כמה פרקים עובר חקירות ואלימות משטרתית. זה היה לי הכי טבעי, הייתי בן 17. יש משהו נורא משחרר במשחק אלים כשמכירים את המדיום וזורמים איתו. פורקן אגרסיות נפלא".
נחלאות
"גרתי שם שנה. מקום שבאמת המרקם הוא כזה מגוון כך שיוצא משהו נורא מעניין כשזורקים את כל המרכיבים האלה לשכונה קטנה".
"שושן"
"היום זה 'הקצה'. מקום שמביא חלקים נרחבים מהקהילה יחד באופן שכבר לא קורה בהרבה ערים בעולם. המקום הכי דומה שמצאתי ל'שושן' נקרא 'חביבי אנא', שזה פאב גאה ערבי באמסטרדם".
כיבוש
"קצת כמו ילד שעבר אלימות בילדותו והופך להיות הורה אלים אני מרגיש שהכיבוש הוא קצת הדרך שלנו כעם לפרוק את האלימות שחווינו, כשניטיב להבין את זה, שהכיבוש הוא שעומד בלב הסכסוך שבו אנחנו חיים היום, נוכל להתחיל להתקדם לעבר פיתרון".
אירוויזיון
"תרבות רש נפלאה".
"העשירון האחר"
"לא הייתי סטודנט בירושלים, אז אף פעם לא הייתי חלק ממנו. גוף להט"בי חשוב שעושה שירות נפלא לעיר כי באמצעותו יותר אנשים שמגיעים לכאן ללמוד רואים בעיר מקום ששווה לחיות בו".
דראג קווינס
"אייקוני תרבות ומובילי המחאה הלהט"בית לאורך ההיסטוריה. אמנים משכמן ומעלה. פעם אחת הנוער שלנו עשה ערב לגיוס כספים והאתגר היה שאם הוא מגייס יותר מ~5,000 שקל המנכ"ל יופיע בדראג, אז מיטב מלכות הדראג של ירושלים עבדו על הנמבר שלי. שרתי את 'גוד בלס דה צ'יילד', זה שיר של בילי הולידיי, בגרסת לייזה מינלי. אני מאוד נהניתי".
"הבועה"
"איתן פוקס. סרטים מעולים. רק הייתי מקווה שבאיזשהו שלב סיפור אהבה הומואי לא יסתיים במוות".
ארון
"שקר עצמי. החלק הכי משמעותי בתהליך היציאה הוא היכולת להגיד לעצמי אני הומו ולהבין שזה לא יגרום לי לדבר אחרת, ללכת אחרת או לאמץ איזושהי סטיגמה מהסטיגמות שהחברה בונה לנו. זה החלק הכי מפחיד. במקרה שלי לספר להורים זה היה חלק קל. ברגע שמוצאים את האמת הפנימית הזו לספר לאחרים זה הרבה יותר פשוט. בגיל 21 יצאתי מהארון".
בית כנסת
"אנחנו הולכים בעיקר בשישי לקבלת שבת. מקום שעוזר ליצור הבדלה בין ימות השבוע לשבת. זו יותר הזדמנות למבט פנימי, להסתנכרנות מחודשת עם עולם הערכים".
המשבר הכלכלי
"הוא התחיל בחודש שנכנסתי לתפקיד מנכ"ל הבית הפתוח עם תקציב שנבנה למציאות הכלכלית שהייתה לפני המשבר. אני שמח להגיד שהבית הפתוח הצליח ושהוא בין העמותות הבודדות בארץ שהצליחו לסיים את משבר שנת 2008 במצב מאוזן וכמה שזה היה קשה אני חושב שהמשבר עזר לבית הפתוח להוכיח את האיתנות הארגונית שלו".
נשים
"משהו שהרבה שנים ניסיתי לרמות את עצמי לגביו".
סיגריות
"אחד הצילומים שהכי השפיעה עליי היה זה שבו רואים את יצחק רבין והמלך חוסיין מדליקים סיגריות אחד לשני. הצלחתי לממש את זה קצת, הדלקתי לחבר חרדי שהכרתי בשנה שעברה. אני מעשן קופסה ביום".
"אשת חיל"
"נראה לי שלמרות הלבוש החושפני שלה ודרך פועלה הצלחתי לעצב בזכותה תפיסה פמיניסטית".
חלום
"ליישב בין קרייריסטיות וחיי משפחה זו משאת הנפש העיקרית. ניסיון לבנות שגרה. אני חיי את החלום שלי, לאורך כל המסלול המקצועי שלי עסקתי בדברים שהיו חשובים לי".
יונתן גר
"שאלה מצוינת , אני עוד עובד על זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
