בגובה העיניים עם אבישי כהן
הוא נולד בקיבוץ כברי, גדל למרגלות ירושלים והיום מתגורר בתל אביב ומתפעל מניו יורק. הוא ניגן עם "בואנה ויסטה סושיאל קלאב", מתמיד בכושר גופני ולא מתבייש לבכות. 2,018 מילים עם אבישי כהן (39), רווק, נגן קונטרבס ואושיית ג'ז, שהתחיל להלחין כבר בגיל תשע
"תחושות של ילדות וחדר אוכל. חייתי שם עד גיל שנתיים, אבל אני זוכר את המקום מביקורים".
שואבה
"גרנו למרגלות ירושלים, ברמת מוצא ובית זית, עד שהייתי בן שש, אז עברנו לשואבה. זו הילדות שלי מכיתה א' עד הצבא. הסוסה שהייתה לי והעמק והחורשות והנוף המדהים של הרי יהודה, הילדות בחוץ, המחנות על העצים וכל מיני דברים כאלה. אני סוג של ילד טבע".
בגרויות
"לא עשיתי. אין לי שום בגרות בכלום. אולי בגלל זה לא התבגרתי. למדתי באקדמיה למוזיקה ובכיתה יא' קלטתי שאין לי ראש לשום דבר מלבד למוזיקה וביקשתי מההורים שלי לעזוב את בית ספר ולא לעשות בגרויות. הם תמכו בי, קלטו שאני יודע מה אני רוצה ושבית הספר לא מתאים לי. זה נפלא, הם היו על הכיפאק".
בס
"התחלתי בפסנתר כילד ובגיל 15, כשהייתי עם ההורים בארצות הברית, איכשהו הגעתי לגיטרה בס, עדיין לא ברור לי איך בדיוק. הייתי מקשיב למוזיקה של ג'קו פסטוריוס, שהוא בסיסט שהיום לא חי, ועבורי הוא היה מאוד משמעותי ומשפיע.
"זה גרם לי להתאמן המון ולהתקדם, הפכתי לבסיסט חשמלי שמנגן ג'ז וכל מיני דברים אחרים. חזרתי לארץ והרצינות בג'ז המשיכה, מה שהוביל אותי בגיל 19 לקחת קונטרבס".
קונטרבס
"כלי שבחר אותי באותה מידה שבה אני בחרתי אותו. כלי שהכניס אותי לבגרות מוזיקלית יותר ממה שהייתה לי עד שהתחלתי לנגן בו. הוא פיקס אותי וביגר אותי ולימד אותי דברים בסיסיים על המוזיקה שהיה קשה יותר להתחבר אליהם לפני. קונטרבס זה כלי שדורש בגרות מסוימת, כי הוא לא כלי רגיל עם צלילים גבוהים שכל אחד יכול להבין אותם.
"זה כלי עם סאונד עמוק וחם שנבלע גם קצת, אבל הוא תומך ומרפד את המוזיקה וזה לא מובן לכולם מה התפקיד שלו. הוא נחבא אל הכלים קצת וזה מה שאני אוהב בו. ככל שהתחלתי להיות יותר רציני בג'ז הבנתי שהבסיסטים הרציניים בג'ז המסורתי והקלאסי הם קונטרבסיסטים, אז גם אני רציתי. קניתי קונטרבס והתחלתי ללמוד קלאסי אצל מורה לקונטרבס קלאסי וכך התפתחתי. יש לי שני קונטרבסים".
ג'ז
"חופש, דמיון, מעוף. המאפיין העיקרי מבחינתי במוזיקה הזו זה האלתור. הרבה סגנונות או זרמים בג'ז לא קלים בכלל לעיקול ולא מנסים להיות חביבים על הקהל. יש משהו מרדני בג'ז, ג'ז זה דבר מאוד פתוח, יש לזה המון השלכות שונות וסגנונות שונים. מה שאני אוהב בג'ז ומה שמקשר אותי ויקשר אותי תמיד לג'ז זה חופש הביטוי. מעבר לזה אני אוהב הרבה סוגי מוזיקה ולא חושב שג'ז או כל מוזיקה היא יותר טובה מאחרת".
קובה
"מדהימה, נסעתי לקובה לעשות תקליט עם 'בואנה ויסטה סושיאל קלאב' לפני שנה וחצי. הם פנו אליי, זו מחמאה מאוד גדולה, זה היה מדהים. מוזיקה קובנית ובכלל השפעות אפרו-קריביות הן חזקות מאוד עליי. תמיד אהבתי מאוד וגם למדתי המון מאנשים בניו יורק והתפתחתי גם בסגנון הזה מאוד, זה עיצב אותי מוזיקלית.
ניו יורק
"המקום עם האנרגיות הכי חזקות שקיימות בעיר אחת, לפי מה שאני מכיר. מלאת הרפתקאות, חסרת גבולות בהישגים ובחלומות. הגעתי לשם בינואר 1992 והחלטתי לעזוב ב-2004. לאחר שהות של 12 שנה, עשייה מרובה והרבה התקדמות הגעתי לאיזו מסקנה שנפלה זכות בקרבי שאני יכול לעזוב את העיר ולהמשיך עם הקריירה והיא לא תלויה בעיר.
"מובן שזה אומר שאני לא אהיה בתוך הפיילה
צ'יק קוריאה
"היה אחד המוזיקאים הנערצים עליי, אחד המוזיקאים שהקשבתי להם בגיל 16. מבחינתי לנגן איתו זה היה חלום שהתגשם, כמו אגדה. אחד המוזיקאים החשובים במאה הזו. זכות גדולה לעבוד איתו ולמדתי ממנו המון.
"מישהו נתן לו מוזיקה שלי, הוא התקשר אליי הביתה ואמר לי שהוא מאוד אוהב את המוזיקה ושהוא רוצה להקליט אותי ולהוציא לי תקליט בחברה שלו וגם שאנגן איתו. זו הייתה המהפכה הגדולה ששינתה את פני הדברים בצורה משמעותית בשבילי ומאותו רגע התחלתי לעלות ולעלות".
בכי
"זכות. זה לא בהכרח בכי ממש עם דמעות, אבל אני בהחלט בוכה מדי פעם. פעם הייתי בוכה יותר, אולי זה לא כל כך נפלא שאני בוכה פחות, אני חושב שבכי זו דרך נהדרת לתת לצער להתאדות ולהתנקות ולהתחדש. הוא חשוב לפחות כמו צחוק".
תל אביב
"כשהייתי בן 17 וכשעזבתי את בית הספר הייתי מנגן עם ג'זיסטים שהיו מנגנים בארץ והתחלתי להתפרנס מזה קצת. אז עברתי לתל אביב וגרתי עם גיטריסט באיזו דירה, אני לא יודע מאיפה היו לי את הביצים האלה, היום אני מה-זה פחדן. אז עוד הייתי פספוס.
"אהבתי את הרגשת החופש שיש בעיר הזו, זו עיר שיושבת על החוף וזה נתן מעוף כזה. ההבדל בינה לירושלים היה נראה לי כמו ההבדל בין ארצות. זה מקום שיש בו יותר ג'ז, יותר פתיחות. תל אביב מבחינתי היא אחת הערים הכי מוצלחות שקיימות".
ציונות
"זה משתנה אצלי כל הזמן. אני קשור מאוד לאדמה בארץ, לריחות, לניחוחות, לאוכל, לשמש ולדברים שקשורים לביולוגיה ולגאוגרפיה של העניין, אבל מבחינה פוליטית אני לא יכול להתייחס למילה ציונות, כי אנחנו ניכנס למשהו שלא נצא ממנו. זה המצב. אבל אני ישראלי במובן הפסטורלי יותר מכל דבר אחר".
ירושלים
"עיר מדהימה ומיוחדת. יש משהו באמת, באסליות של הירושלמים הטובים, הם אמיתיים הם לא מסתובבים סביב העניין. תל אביב פחות אמיתית, פחות דוגרית. ירושלים היא עיר קשה עם סוג של ישימון. יש משהו באור ובאוויר של ירושלים שהוא מאוד מעורר השראה ליצירה, אבל לחיות בה ולצאת לרחוב, לבית קפה שכונתי - במקום הזה היא פחות מתקשרת וידידותית מתל אביב".
הלחנה
"זה סיפור חיי. בלי הלחנה אין כלום. היא התמצית של מה שסובב סביבה, היא הסיפור, היא הדרך. התחלתי להלחין בגיל תשע".
"אורורה"
"תקליט חובק הרבה עולמות והשפעות מהעולם הרחב של המוזיקה שאני קיים בו. לדינו, השפעות של מוזיקה משנות השישים והשבעים, ג'ז, מוזיקה ים תיכונית ומוזיקה ספרדית. זה תקליט מאוד מרגש, אבל מפחיד להוציא אותו, בגלל שלראשונה אני מוציא תקליט לעולם שבו אני שר טקסטים שלי ושירי אהבה, אחרי הרבה תקליטים אינסטרומנטליים.
"זה היה צעד משמעותי בחיים שלי בקריירה, בקשר שלי עם מוזיקה ועם הקהל שלי. יש לי יחס מוזיקלי לשמות ומילים לא פחות ולפעמים יותר מהמשמעות שלהם.
"כשחיפשתי שם לתקליט חשבתי על כל מיני שמות כמו 'שיין' או 'זוהר' וזה היה נראה לי כבד מדיי. החלטתי לפתוח מילון והתחלתי באות א' ואז ראיתי את אורורה. שמחתי, כי זה שם שאני אוהב ובפרשנות היה כתוב שזה זוהר, והחלטתי שזה יהיה השם של התקליט".
השראה
"כל דבר. בייחוד טבע ואנשים".
פעילות גופנית
"חשוב מאוד. משתדל להיות קשוב לגוף ולעשות פעילות גופנית כלשהי. זה תמיד מעלה אותי ומקשר אותי יותר עם הרוח שלי. אני לא סובל חדרי כושר. בתקופה של כמה שנים רצתי בצורה עקבית ורצינית. עכשיו אני עושה יותר הליכות".
אהבה
"קיימת בכל כך הרבה מובנים ומונחים. יש הרבה מעבר לזוגיות באהבה. אני אוהב הרבה אנשים והרבה דברים שלא קשורים לזוגיות, אבל מכיוון שלרוב שואלים על זה בקונוטציה של זוגיות: זוגיות זה דבר נפלא, לפעמים זה קורה.
"בחיי אהבתי כמה נשים ונהניתי מכל אחת מהן ולמדתי והתעשרתי ואני חושב שאהבה זו זכות גדולה שקיימת תמיד בפוטנציאל, אבל היא הרבה בראש שלנו. אנחנו במאים של עצמנו בענייני אהבה. אבל אין כמו אהבת חברות טובה אמיתית בין שזה גבר ובין שזו אישה - זאת לא חייבת להיות זוגיות אלא אהבה עם מסירות ונתינה, אין דבר יותר גבוה מזה. חוץ ממוזיקה".
"רזדז"
"עם שנות האלפיים הבנתי שהלייבלים שבהם אנחנו מקליטים כבר לא יכולים לעזור לנו ואפילו עדיף בלעדיהם. יצרתי לעצמי מספיק שם ומוניטין ופגשתי אדם מדהים שנקרא ריי ג'פרס, שהוא המנהל שלי היום והחלטנו להקים לייבל ולראות מה קורה עם זה. מזה נוצר 'רזדז', שזה שם חיבה שאחותי העניקה לי ברבות השנים.
"זה לא פשוט להקים לייבל וזה לא שהייתי מישהו מפורסם או עשיר, אבל היו לי מספיק מוניטין, וריי הבין איך לתפעל את זה. החלטתי שאני אהיה המייצג המוזיקלי של הלייבל כי אין לי זמן להתעסק במשהו שהוא לא מוזיקה.
"התחלתי להוציא את התקליטים שלי דרך הלייבל ומאז שההתחלתי לעשות כך מכרתי יותר תקליטים מכל התקליטים שמכרו לי אחרים. עשינו את מה שהיה צריך לעשות כדי לשרוד והוצאנו המון כסף וספגנו הפסדים והיום אנחנו נושמים מעל למים ועומדים טוב. והיום אני יכול להתמקד בלייצג אמנים נוספים שניגנו ומנגנים איתי, וכפי שעשה איתי צ'יק קוריאה, אני בעצם עושה עכשיו עם החבר'ה האלה. זו הרגשה נפלאה, כי אני במילא לומד מכל הסביבה שלי, מהמוזיקאים המדהימים שאני עובד איתם. כל אחד בפני עצמו הוא עולם עשיר, אז מה יותר יפה מזה שאוכל לתת לעולם הזה מקום?".
אומץ
"אומץ ופחד הם אותו דבר הם חיים באותה קונכייה. אומץ הוא דבר שניזון מהפחד. הפחד ניזון מהחיים ואומץ זה אחד הדברים שאנחנו נתקלים בהם, בייחוד כשאנחנו מסתכלים על עצמנו ואומרים, 'ואו. פה הייתי אמיץ כי כשאני אמיץ אני עצמי'.
"עשיתי משהו שהוא הכרחי בלי קשר להגדרה. למילה אמיץ בכלל - כמתבונן אחרי המעשה, האומץ הוא סוג של מעשה רומנטי בעל משמעות קונקרטית וכנה. בלי פחד אין אומץ".
במה
"סוג של מסיבה. סוג של חגיגה. סוג של פסטיבל. הבמה היא מקום שבו חוגגים את הרגע הנתון ביתר תשומת לב וביתר שקיקה. סוג של חיבוק או לגיטימציה להתעלות מעל לרגע. הבמה היא מקום עם קדושה".
אלכוהול
"הסם הכי קשה שיש. אלכוהול זה משהו שפעם לא הייתה לי שום גישה אליו, אני מדבר על שנות העשרים המוקדמות של חיי. לא הבנתי מה יש בטעם של בירה, לא הבנתי את הטעם הזה, עד שעם הזמן למדתי לאהוב כוסית של קוניאק מדי פעם.
"ערק טוב, בירה ביום חם - דברים כיפים לחלוטין. אני שמח להגיד שאין לי בעיה עם הדבר הזה ואני בשליטה, אבל הייתי עד לכמה אנשים שפגשתי שראיתי איך אלכוהול משפיע עליהם, מדהים כמה חזק הסם הזה".
סמים
"מובן שבסביבתנו המוזיקאית קיימים דברים כאלה, כמו האלכוהול. זה לא הרים אותנו וזה לא יפיל אותנו".
משפחה
"אני חיי בצל של המשפחה שבה גדלתי. הורים, אחים ואחיינים שהצטרפו בשנים האחרונות, זה אידיאל לכל משפחה. זו המשפחה הכי מדהימה בעולם, המון אהבה, המון קשר והמון תמיכה. נהנים להיות משפחה בחיים האלה, אני גאה ושמח להיות חלק מהם".
מעיינות
"מעיין זה דבר הכי מרגש שיש כשהוא במצב טוב. המעיינות היפים שהייתי בהם בילדות, ובייחוד בארץ, הם הדברים שהכי ריגשו אותי בטבע. מעיינות בקונוטציה שקיימים בנו כאנשים בלתי נדלים ויש המון מעיינות ושפע, החיים הם מעיין אחד גדול".
סיני
"ההוכחה לכך שהטבע הוא הכי חזק בעולם. יש לי פטיש לסיני. התמזל מזלי וחייתי במשפחה שמשנת 1972, כשהייתי בן שנתיים, לקחו אותי פעמיים בשנה לסיני עם עוד משפחות, כשלא היה שם אף אחד. היו שני מאהלים בדוויים אסלים עם הגמלים וכל הבלגן וזהו, לא היה כלום.
"אני נזכר בחוויות שחווינו שם, בצלילות. היינו יודעים את השמות של כל הדגים וצדים סרטנים בבוקר. הקשר שלי למקום הזה הוא מהבטן לחלוטין. הכוח הרוחני מעל לטבע שיש שם הוא חלק מהחיים שלי היום. זה עצוב, יש דברים שקורים בסיני שהם עצובים, אבל מצד שני הייתי שם לפני שלושה שבועות".
"ג'ז בים האדום"
"איזה כיף שיש את זה. אני כל כך מתרגש שהולך להיות פסטיבל מרגש ומרענן, איזה כיף שיש לנו דבר כזה בארץ כבר 22 שנה. כל הכבוד לאנשים שעשו את זה עד עכשיו, שזה קיים, ושזה הגיע לאן שזה הגיע".
כדורגל
"מעניין אותי כמו שג'ז מעניין את אחמדיניג'אד. חשבתי על קונספט של פסטיבל ג'ז מטורף באיראן שייקרא אחמדיניג'ז - זה נראה לי להיט מטורף".
מעריצות
"תמיד היו, לא תמיד יהיו. איזה כיף. יש מעריצות גם בג'ז. כמה שיותר נשים בקהל מה ייטב לכולם".
הצלחה
"אושר. מי שלא יכול לעמוד בצד ולראות את ההצלחה שלו הוא לא מצליח. כל בן אדם שבא אליי ואומר לי שהשיר או הקטע שלי עשו לו טוב - זוהי ההצלחה".
ביקורת
"סוג של סרח. סוג של שפל שקיים בפני עצמו, מעבר לזה היא מצחיקה וחשובה בכל אשר תהיה. ביקורת היא דבר נאלח, אך עם זאת אני שמח שהיא קיימת, ואם אמן הוא אמן שמוציא את הלב ושם אותו על השולחן, הוא צריך להיות מוכן לצריבות איומות בקטע של הביקורת.
"ככל שאתה יותר אמיץ וחושף את עצמך ויותר הולך עם האמת שלך, כך הביקורות יצרבו יותר. אף אחד לא יכול לשקר לך בעניין הזה. אבל מכל צריבה כזו אתה הולך להתעצם ולהשתבח כבן אדם עם עצמך ועם הסביבה שלך".
אוסף
"אני הכי לא אספן בעולם. שהכול ילך והחול והים ייקחו אותו".
אבישי כהן
"אוהב את החיים וכשהם מעניינים יש בהם צבעים מדהימים. איזה כיף שאני חי".
נא להמתין לטעינת התגובות
