א' מהבית של גרוס: הצעירה המולדובית מפרשת וולוך נחשפת
א' הכירה את מלך החניונים ראובן גרוס במולדובה. הוא רצה להכיר לה חבר שלו. וכדי לאשר לה להיכנס לארץ זייף עבורה סגן ראש עיריית תל אביב, נתן וולוך, מסמך. היום נגד וולוך מתנהל משפט פלילי, גרוס חולה מאוד, וא' נשואה, גרה בבת ים ומגדלת שני ילדים
"ישבנו באוטו אחרי שהוא אסף אותי משדה התעופה, הסתכלתי על הנוף ושאלתי אותו לאן אנחנו נוסעים. הוא אמר לי'נוסעים לקאנטרי קלאב של תל אביב'. שם תגורי, את לא תלמדי אלא תעבדי אצלי בחנות, נמצא לך רב ותעשי חיים'".
היא מטופחת ומרשימה, אם לשני ילדים, הנמצאת בשנות השלושים המוקדמות לחייה. שערה הבהיר גזור ומסודר בקפידה. בהתחלה היא מפוחדת, חוזרת על בקשתה שלא להיחשף, אולם כשהיא אוזרת אומץ ומתחילה לדבר, מתגלית התמונה כולה, ונזרק אור על אופיין של הדמויות הראשיות בה.
דמותו של מלך חניונים שלא רואה מימינו ומשמאלו, רק את עצמו ואת טובת חבריו בעירייה; דמותו של ממלא מקום ראש עירייה, חביב למראה, ששוב עולים סימני שאלה בנוגע להתנהלותו; וגם דמותה של צעירה זרה, שאהבה את הלשון העברית ואת התרבות העברית, אולם פגשה את אותה התרבות במערומיה.
"אני יודעת שוולוך וגרוס היו בקשר - אני אעשה לך ואתה תעשה לי - ושגרוס היה קשור לכל מיני חוזים ומכרזים ונתן שוחד - קראתי את זה אחר כך בעיתונים", היא אומרת. אז היא עוצרת לרגע, כמו מהרהרת: "היום גרוס מבודד וחולה מאוד, קצת חבל לי עליו, אבל כנראה כל אחד מקבל מה שמגיע לו.
"אני חושבת שוולוך לא עשה דבר נורא כל כך שצריך ככה להיכנס לו לחיים. הייתה חתימה שלו, אבל לא היו קורסים והוא לא בזבז כסף, יש אנשים רעים יותר, ולהם לא עושים דבר. אפילו שלשקר ולעשות חתימה נגד המדינה זה לא בסדר".
זה קרה לפני שנה בדיוק, ביולי 2008, נתן וולוך (72, "כוח לגמלאים") סגן ראש העירייה הוותיק שבמשך השנים נודע בפלירטוטיו עם עברות זוטות על מנהל תקין, שכמעט תמיד הצליח להתחמק מהן באלגנטיות - נלכד ברשת האמיתית, זו של הגדולים.
כבר לא היה מדובר בטענות על בזבוזי כספים בזירה המקומית, על סידורי עבודה לחברתו לחיים או על הדפסת מכתבים אישיים בלשכתו על חשבון הקופה הציבורית. הפעם היה זה כתב אישום של מדינת ישראל, המייחס לו עברות של מרמה, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - פרשה שהיא חלק צדדי מ"פרשת החניונים", ש "מלך החניונים" ראובן גרוס מואשם בה בעברות של מרמה וקבלת שוחד.
על פי כתב האישום, כאשר כיהן כסגן ראש העירייה וכראש האגף לקשרי חוץ בעירייה לפני תשע שנים הוא נענה לבקשת חברו הקרוב גרוס, והזמין אזרחית מולדובה להשתתף בהשתלמות בתחום החינוך מטעם עיריית תל אביב - הזמנה שקרית שכל תכליתה הייתה לאפשר לאורחת לקבל במרמה אשרת ביקור
ימים לא קלים עברו על הפוליטיקאי השרדן והמשופשף בעקבות האישומים. לאחר הגשת כתב האישום, בעיצומה של מערכת הבחירות האחרונה למועצת העירייה, הוא השעה את עצמו מתפקיד ממלא מקום ראש העירייה, וגם הדיונים במשפט שנפתח זה לא מכבר אינם מוסיפים לו נחת בלשון המעטה.
בשבוע שעבר לדוגמה ניתנה עדותו בתיק של ראובן גרוס שהעיד על מערכת היחסים ההדוקה עם וולוך ושהייתה מיצג מלבב של ניבולי פה ושפה גסה (בין היתר אמר גרוס על ראש העירייה חולדאי: "בזמנו השקעתי מחשבה רבה בנושא היפוך השופכה. הרבה אנשים היו אנשים רגילים, וכשנבחרו להיות ראש עירייה השתן עלה להם לראש" ).
יש להניח כי לו היה וולוך יכול, הוא היה חוזר לאחור ומוחק את אותו רגע גורלי, שנענה בו לבקשתו של גרוס וחתם על הזמנותיה של האורחת - האישה שאתה הכול התחיל ומי שעלולה, בעקיפין, להביא לסיום הקריירה הענפה של חבר מועצת עיריית תל אביב ב-35 השנים האחרונות ולהרשעתו בפלילים.
א' נודעה בפרשה כ"אזרחית המולדובית", אולם היום היא מתגוררת בבת ים, נשואה לישראלי ואם לילד בן חמש ולתינוק בן כמה שבועות.
הכול התחיל, היא מספרת, בפגישה עם ראובן גרוס בקונגרס ציוני שנערך בקיץ 1999 בקישינב, בירת מולדובה. בזמן הקונגרס שימשה א' מתורגמנית של גרוס, לאחר שלמדה עברית באוניברסיטה.
גרוס, שהיום עומד נגדו כתב אישום על הטיית מכרזי חניונים וסובל ממחלת סוכרת קשה, שלט אז בתל אביב, כאשר עמד בראש אימפריה שהגיעה בשיאה לשישים חניונים. מלבד זה, באותה תקופה הוא עוד היה מקורב לראש העירייה רון חולדאי (הקשר נותק בשנת 2000), וכן היה - ועודנו - שותפו לעסקי היהלומים של יגאל שפירא, מי שנודע כ"יועצו הפוליטי" של חולדאי וידידו הקרוב.
עם סיום הביקור בקישינב הבטיח גרוס לא' להזמינה לארץ לכמה חודשים. "אחרי שראובן חזר לארץ לאחר הקונגרס היהודי הוא התחיל להתקשר אליי ואמר שהוא רוצה להזמין אותי לארץ ושהוא ישלח לי הזמנה", היא מספרת. באותם ימים נדרשה אשרת ביקור להתיר כניסת אזרחים מולדובים לישראל, אשרות שהונפקו על ידי סוכן קונסולרי מטעם משרד החוץ.
לצורך כך, כמו שעלה מכתב האישום, שלח גרוס באותו הזמן לידידו, סגן ראש העירייה וולוך, נוסח מכתבים בעניינה של א', וביקש ממנו שיחתום עליהם וישלח אותם בעצמו, מתוך כוונה להציג בפני הגורמים המאשרים את מתן אשרת הביקור מצג שלפיו מטרת הגעתה של א' לישראל היא השתלמות בתחום החינוך.
בסוף יולי 1999 אכן נשלח מכתב כזה אל א', חתום בידי וולוך, ובו הזמנה ללמוד על מערכת החינוך בעיריית תל אביב בחודשים אוגוסט-ספטמבר של אותה שנה, אף שלא תוכננה כלל השתלמות כזו בחודשים האמורים.
"חיכיתי להזמנה, ויום אחד הגיע אליי מכתב שהיה כתוב בו שאני מוזמנת לישראל להשתלמות", היא מספרת. "הלכתי אתו לקונסוליה הישראלית, ונתתי את כל המסמכים שלי ואת המסמך הזה למזכירה שם כדי לקבל ויזה. חוץ מראובן לא פניתי לאף אחד בנושא ההגעה שלי לארץ. הוא אמר לי שהוא אדם חשוב וכולם מכירים אותו ויש לו הרבה קשרים, שהוא יעזור לי להגיע כדי שאוכל ליהנות קצת בארץ".
ידעת שאת לא הולכת להשתלמות בעירייה?
"בהתחלה לא. רק אחר כך הבנתי שאני לא באה לשום קורסים ושלא הייתי אמורה לעשות שום השתלמות. גרוס ראה שאני בן אדם איכותי, ואני לא יודעת למה בדיוק הוא רצה לעזור לי, היו לו אולי אינטרסים, אבל גם היו לו האמצעים. הוא שלח את המכתבים כי כנראה בשבילו זו הייתה הדרך להזמין אותי לכאן".
ידעת אז מי זה וולוך?
"לא. אמנם ראיתי את השם שלו במכתבים שקיבלתי וידעתי שהוא עובד בעירייה, אבל הפעם הראשונה שפגשתי אותו הייתה בבית משפט, והוא נראה לי בן אדם שקט ונעים".
א' הגיעה לארץ ב-31 באוגוסט 1999 בכרטיס טיסה שקנה גרוס, והועסקה בחנות פרחים של שותפים של גרוס בבית החולים איכילוב.
"נתנו לי ויזה לשלושה חודשים, והתכוונתי להישאר שלושה חודשים לפחות ואולי להאריך כי רציתי להתגייר", היא מספרת. "גרוס שילם על הכול. אני קצת טיילתי ונחתי, והייתי אצל חברים. עם ראובן נפגשתי פעם אחת בחודש, כשהוא נתן לי את הכסף, והיה לנו קשר בטלפון מדי פעם, הוא התקשר ושאל מה שלומי. גם ביקשתי ממנו לעזור לי למצוא רב שיגייר אותי. הוא הבטיח, אבל לא עזר לי.
באותה תקופה שגרתי בקנטרי קלאב הכרתי את בעלי. השהות שלי בארץ הסתיימה כעבור שלושה חודשים, ובתחילת דצמבר חזרתי לקישינב". לדבריה , אחרי חצי שנה גרוס התחיל שוב להתקשר אליה ולהגיד לה שהיה רוצה להזמין אותה שוב, אבל הפעם לצורך מגורים אצל אבישי ברקמן (מי שהיה מנכ"ל הרשות לפיתוח כלכלי בעיריית תל אביב-יפו ונהרג בהתרסקות בנובמבר 2001, מ"ב) ולנישואים עמו.
"הוא אמר לי שאני כישרונית כל כך בעברית ואני צריכה להיות פה ולעשות טוב לאנשים", היא נזכרת. "הוא חשב שאם אתחתן עם אבישי ברקמן', זו דרך טובה בשבילי להישאר פה, אבל אני לא רציתי להתחתן אתו. היה לי מישהו שאהבתי אותו - בעלי כיום, וחוץ מזה אבישי היה מבוגר ממני בהרבה שנים".
על פי כתב האישום, באותו הזמן ביקש גרוס מוולוך לחתום שוב על הזמנה שתאפשר את הגעתה להשתלמות בחינוך ילדים מטעם עיריית תל אביב, שתימשך שלושה עד שישה חודשים. וולוך נענה.
בעדותה של א' בבית המשפט, שניתנה במרס האחרון, היא אישרה את הדברים: "הוא שלח לי שוב הזמנה. עם המכתב הזה הלכתי לקונסוליה, אבל בפעם הראשונה לא נפגשתי עם אף אחד, ואילו בפעם הזאת הקונסולית הזמינה אותי ושוחחתי אתה.
"היא שאלה אותי מה אני עושה בחיים ואיפה אני עובדת. אני לא זוכרת בוודאות, כשהיא שאלה אותי מה אני הולכת לעשות בארץ שיקרתי ואמרתי לה שאני נוסעת לקורסים, אפילו שכבר ידעתי שאני לא נוסעת להשתלמות אלא לטפל בילד של אבישי ברקמן המנוח. הסתרתי מראובן שקיבלתי את הוויזה, את הכרטיס קניתי בכסף שלי ונסעתי, ולא אמרתי לראובן שאני נוסעת. נסעתי לחברים שלי בכרמיאל".
בכרמיאל היא שהתה אצל חברים במשך כמה שבועות. "התקשרתי הביתה, ואמי סיפרה שראובן מתקשר כמעט בכל יום ומטריד אותה בשאלות איפה אני, שואל אם קיבלתי את הוויזה ולמה אני לא באה, שהוא דואג ואבישי מחכה", היא מספרת.
"היא אמרה לו שנסעתי לקורסים ולסיורים ושאני לא בבית. כעבור כמה זמן הבנתי שאולי כדאי לי ליצור אתו קשר. התקשרתי ואמרתי לו שאם הוא עדיין רוצה לעזור לי, אני אשמח לקבל את עזרתו.
"החלטתי לעבור לבית של אבישי, אבל לא להתחתן אתו אלא רק לטפל בילד. בתקופה הזאת הייתי בארץ שנה. ביקשתי מראובן ומאבישי שיעזרו לי להאריך את הוויזה וגם יעזרו לי למצוא רב לגיור, אבל הם לא עזרו לי בזה, ולכן יצא שגרתי פה באופן לא חוקי. באותה תקופה גרוס היה מבקש לבקר בשבתות, אבל אני נסעתי בכל סוף שבוע לחבר שלי (בעלה היום - מ"ב)".
לאחר מותו הטרגי של ברקמן בהתרסקות מטוס בשווייץ הבינה א' שעליה לחזור בשנית לבית אמה. "אחרי שאבישי נהרג לא ידעתי מה לעשות. כשאבישי היה הרגשתי מוגנת, אבל אחרי האסון מצב הרוח שלי היה לא טוב וגם עברה כמעט שנה מאז שהסתיימה לי הוויזה. בתום השבעה ראובן בא ואמרתי לו שאני לא יכולה לגור בבית הזה יותר.
"לא היה נעים לי להישאר שם, אפילו שהגרושה שלו (אשתו לשעבר של אבישי ברקמן - מ"ב), הציעה לי להישאר. גרוס אמר שהוא יסדר לי עבודה כמלצרית בבניין של בית האופרה, אבל לא רציתי את זה, והחלטתי לחזור לקישינב".
הקשר בינה ובין בן זוגה המשיך להתקיים לאחר חזרתה של א' למולדתה, והם אף נישאו בקישינב. לאחר נישואיהם חזר בן זוגה לישראל, היא הגיעה חצי שנה אחריו. "לקח חצי שנה עד שאישרו לי את הוויזה בגלל שהות היתר שהייתה לי בעבר", היא מסבירה.
היא אינה יהודייה, אבל מקיימת היום חיי משפחה מאושרים בארץ וממלאת תפקיד בכיר בתחום התקשורת. במולדובה היא שימשה מדריכה במועדון נוער במרכז לתרבות ישראלית, ואף עבדה באיזשהו שלב בסוכנות היהודית כמורה לעברית.
"קישינב זו עיר של יהודים, ותמיד הייתי מחוברת לדת הזאת. רציתי נואשות להתגייר במשך כל התקופה שגרתי כאן, והייתי בקשר עם גרוס ולא הצלחתי. היום זה פחות חשוב לי, אבל אם תהיה לי האופציה, אני רוצה להתגייר גם עכשיו", היא אומרת. אף שידעה בסופו של דבר כי הגיעה לישראל באמצעות מסמכים כוזבים, היא הופתעה מהזמנתה למשטרה לפני כמה שנים.
"בכלל לא ידעתי שאני קשורה לכל הפרשה. כשהזמינו אותי למשטרה פגע בי מאוד שהם חשבו שאני נערת ליווי, תמיד חושבים את הדברים הרעים", היא אומרת.
את מצטערת על כל מה שקרה?
"זה משהו שקרה לפני המון זמן, ואני עדיין משלמת על זה עכשיו. אני לא יודעת למה ראובן גרוס שמר את המכתבים ואת המסמכים האלו. אם הוא היה אדם חכם, הוא היה משמיד אותם. באמת אני לא מבינה מה הוא חשב, כבר הגעתי לארץ, והיה אפשר לזרוק אותם".
ראובן גרוס סירב להגיב לדברים.
תגובת בא כוחו של נתן וולוך, עו"ד נבות תל צור, לא התקבלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
