בגובה העיניים עם יוכי ברנדס
היא נולדה בחיפה וגרה בכפר סבא, אבל נמצאת באינטראקציה מתמדת עם ירושלים. היא אישה של חצאיות. לקח לה שנים ללמוד לבכות. והיא מאוהבת בשאול המלך. 2,712 מילים עם יוכי ברנדס (50), נשואה + 4, סופרת, מחזאית ומרצה שאת כל כתביה מקלידה באצבע אחת
"עיר הולדתי. העיר שבה גדלתי עד גיל ארבע והעיר שבה היו לי הסבא והסבתא שהכי אהבתי בעולם. היו לי גם סבים בירושלים, אבל איתם היה לי פחות קשר.
"הסבא והסבתא שאני מתגעגעת אליהם וחושבת עליהם כמעט כל יום, הם הסבא והסבתא החיפאים שלי. אני ממשפחת אדמו"רים משני הצדדים, האדמו"רים מתחתנים אחד עם השני".
כפר סבא
"העיר שבה אני גרה עשר שנים. אני אוהבת אותה, היא נעימה לי וטוב לי לגדל בה את ילדיי. היא שונה מאוד מירושלים וטוב שכך".
ירושלים
"עיר שאני באינטראקציה מתמדת איתה מילדותי ועד היום. גרתי בה 15 שנים מאוד משמעותיות של חתונה ולידת ארבעת ילדיי, גרנו בגבעת מרדכי ואחר כך בגבעה הצרפתית שהיא שכונה מדהימה, אהבתי אותה מאוד. האינטראקציה שלי עם ירושלים היא מאז ומעולם, התחנות אולי הכי מרכזיות בחיי קשורות לירושלים, ובה התחלתי להיות סופרת. היא מדהימה, רבת גוונים, תוססת, מיוחדת, היא הכי צבעונית והכי מגוונת בארץ, אולי בעולם. היא מרתקת, יש בה ניגודים מדהימים, אבל היא עיר שקשה לחיות בה.
"כמי שמצויה בתרבות היהודית ובהיסטוריה היהודית, זו עיר מאוד מסוכנת. היא הביאה אותנו לפסגות אבל היא גם המיטה עלינו חורבנות כבדים ונוראיים. היא מעצימה בנו רגשות לאומניים ודתיים וגורמת לנו לא להיות מפוכחים ורציונלים. יש מחלת נפש שנקראת סינדרום ירושלים שהיא בעצם המצב הקיצוני ביותר שירושלים מביאה אליו.
"אנשים שמגיעים חושבים שהם המשיח ומתחרפנים לגמרי, אבל האמת היא שמצב חולני מסוים של סינדרום ירושלים קיים בנו מאז ומעולם. הדברים הכי משמעותיים שלנו כעם קשורים לירושלים. גם היום אני מביטה בה בחרדה, רואה את הקיצוניות שיש בה לצד הפתיחות ואני לא יודעת לאן היא תוביל אותנו, אם לפסגות של תרבות תוססת, פתוחה, הומניסטית ועמוקה או חלילה ללאומנות צרה, חשוכה, קיצונית או לחורבן".
המכללה לבנות של הרב קופרמן בירושלים
"פרק מאוד משמעותי בחיי. היא הייתה שלב המעבר בין העולם החרדי לעולם הפתוח. היא אמנם חרדית אבל הרבה פחות מבית יעקב, שם למדתי לפני כן. נחשפתי בה לקריאות חדשות ביהדות ובתנ"ך, מצד שני עם מגבלות מסוימות, לא נחשפתי בה לביקורת המקרא, אבל נחשפתי לקריאות רבות. חוויתי בה חברויות מאוד חזקות עם בנות שלפני כן לא הזדמן לי להכיר, בנות מזרם של בני עקיבא והן פתחו בפני עולמות חדשים.
"בה הגעתי לציונות הדתית. רציתי ללכת לצבא, לשירות לאומי, לאוניברסיטה, וההורים שלי רצו שאלך לבית יעקב ואתחתן, אז הפשרה הייתה המכללה שהיא מצד אחד מוסד אקדמי ומצד שני חרדית. הפשרה הזו בסופו של דבר קידמה אותי מאוד אבל עם זאת חוויתי הרבה קונפליקטים ומתחים כי הרגשתי שהיא לא יכולה להיות תחנה סופית עבורי אלא תחנת מעבר, ושאני שואפת לעולם יותר פתוח ממה שהיא הציעה לי".
משפחת אדמו"רים
"להיות בת למשפחת אדמו"רים זה מצד אחד נעים, כי מקבלים תחושה של נסיכות, אנשים בעולם החרדי מבלי להכיר אותך מעריכים אותך ולפעמים מעריצים אותך, ומתייחסים אלייך כמו לנסיכה ואומרים לך כל הזמן כמה את מיוחדת וחשובה ואיזה סבים נפלאים היו לך, ואיזה שידוך טוב את תקבלי.
"מצד שני זה יוצר מגבלות מאוד קשות כי יש ציפיות מאוד גבוהות. כשהייתי מגיעה לירושלים למשל לסבא האדמו"ר שלי ברחוב יוסף בן מתיתיהו, ושם בחנו אותי כולם ב-70 עיניים, ומכיוון שתמיד הייתי ילדה פרחחית ושונה ומעזה, אז ספגתי גם ביקורת קשה, איך אני יכולה לדבר כך ולהתלבש כך ולקרוא כך ולעשות את מה שאני עושה, כשאני נסיכה וכשסבא שלי הוא מלך".
חצאיות
"אהבתי הגדולה. תמיד הלכתי עם חצאיות, בילדותי ונעוריי וכשבגרתי. כשעזבתי את העולם החרדי בשלב מסוים התחלתי ללבוש מכנסיים והרגשתי שזה מתאים לסביבה שאני נמצאת בה. לקח לי שנים לגלות שאני שונאת מכנסיים, שאני לא מרגישה נוח עם מכנסיים, בחורף הירושלמי לא הייתה לי ברירה, כי קפאתי מקור. מאז שאני גרה בכפר סבא, כבר עשר שנים, אני בקושי לובשת מכנסיים. בקיץ בכלל לא ובחורף אולי פעמיים בשנה ואז אני מרגישה לא טוב. אני אישה של חצאיות".
אחים
"זה אחד הדברים הכי מסובכים בחיי שעד היום לא נפתר. אנחנו שישה ילדים ובעצם יש לי קשר רק עם שניים, עם אחות אחת ששייכת לציונות הדתית, היא אחות נפשי, ויש לי עוד אח שאני קרובה אליו שהוא חרדי אבל אמריקני. עם שאר האחים אין לי קשר.
"אחד אחרי השני הם החרימו אותי ומילא הם, יש לי עשרות אחיינים שחלק מהם מבוגרים ונשואים והם קיצוניים יותר מהוריהם והם ממש רואים בי ובמשפחתי את מקור הרוע. לא רק שאין לנו קשר, אלא שהם גם מציקים. הוריי ברוך השם בחיים ואני בקשר טוב איתם ומסביבי יש כל הזמן את הרעש הזה ואת ההפרעות האלה. המצב עם ארבעת אחיי ובעיקר ילדיהם הוא קונפליקט בלתי פתור, אני מנסה לחיות את חיי ולהתעלם מזה אבל לפעמים הבעיות מגיעות לפתחי ואין לי ברירה אלא להתמודד איתן".
חזרה בשאלה
"אני לא אוהבת את המונח, משום שאומרים לצאת בשאלה ובדרך כלל חושבים שמי שיוצא בשאלה זורק את העולם שהוא גדל בו. אני אף פעם לא זרקתי, הוא חלק ממני ותמיד יהיה חלק ממני, אני לקחתי אותו איתי, הורדתי ממנו דברים מסוימים והוספתי לו דברים אחרים. היה לי מאוד קשה, תקופות מסוימות בחיי הייתי בודדה מאוד וחשבתי שאשלם מחיר כבד יותר מכפי ששילמתי בסופו של דבר, למשל חשבתי שאצטרך לוותר על הוריי ולשמחתי לא ויתרתי עליהם.
"עשיתי את זה לאט-לאט בניגוד להרבה אנשים שעוברים את התהליך בזבנג וגמרנו, אני עברתי אותו במשך שנים ארוכות, במידה מסוימת זה תהליך שנמשך עשרות שנים, עד היום. מאז שהייתי ילדה קטנה ידעתי שלא אשאר בעולם החרדי ולכן בסופו של דבר היה קשה אבל קל יותר מכפי שהיה יכול להיות לו הייתי עושה את זה בדרך יותר אגרסיבית".
הערוץ הראשון
"כמו משפחה שלי עד היום, כאן התחילה הקריירה הציבורית שלי. עד אז הייתי מורה סטודנטית, אדם אנונימי לגמרי ואז יום אחד בגיל 24 הביא אותי חיים אויזמן לערוץ הראשון, נתן לי פינה ביהדות, היו לי מאה אחוזי רייטינג כי לא היו אז עוד ערוצים, למחרת הייתי דמות שכמעט לא הייתה יכולה לעבור את הרחוב: כתבות שער, עיתונים, בלגן. מבחינה זו עברתי חוויה לא פשוטה שהיה לי קשה מאוד להתמודד איתה וגם כמה חודשים אחרי כן עזבתי ולקחתי פסק זמן כי היה לי מאוד קשה עם הפרסום הזה ואז חזרתי לעוד תקופה, והערוץ הראשון נשאר בשבילי כמו משפחה".
תנ"ך
"אהבת חיי התרבותית הגדולה ביותר מאז שעמדתי על דעתי ועד היום. אין יצירה תרבותית שמשתווה למקום העצום שהתנ"ך תופס בחיי. היו שנים שחשבתי שאני אמצא גם דברים אחרים, למדתי וניסיתי ולמדתי שאהבתי הגדולה הייתה ונשארת התנ"ך. אני ממש חיה תנ"ך כל הזמן, יש לי עם התנ"ך הרבה מריבות והרבה קונפליקטים, זו לא רק אהבה זורמת והרמונית אבל המריבות והקונפליקטים מעצימים את הקשר שלי אליו. זה ממש נשמת אפי התרבותית, יש לי את המזל הגדול שקיבלתי בתנ"ך את הפרשנות מכל העולמות, אני חושבת שלמעט אנשים יש את זה.
"יש לי את כל הכלים להתייחס לתנ"ך על כל
מלכים ג'
"זו הייתה שאיפת חיי מאז שהתחלתי להיות סופרת. עד עכשיו כתבתי רומנים היסטוריים על תולדות הציונות כי ההיסטוריה היהודית מעניינת אותי ואני רוצה להתעסק בה, וזו התרומה שאני יכולה לתרום כסופרת, אבל פחדתי לכתוב רומן ממש על היהדות. הכנסתי תמיד את היהדות הקלאסית גם ברומנים הציוניים שלי, יש תנ"ך, יש חז"ל, יש קבלה, יש חסידות, יש תפילה, אבל קצת.
"פחדתי שאם אכניס יותר מדיי יהדות לספרים שלי לא יקראו אותי, ומאוד חשוב לי שיקראו אותי. כל הזמן חשבתי שמה שאני רוצה לעשות זה לכתוב רומנים על היהדות, על שם ואז, לא רק על כאן ועכשיו והעזתי לעשות את זה בפעם הראשונה במלכים ג' שכולו תנ"ך וחז"ל, והוא מציע קריאה אחרת לגמרי ממה שאנחנו רגילים, קריאה חתרנית משום שהתנ"ך שלנו הוא תנ"ך של בית דוד ובית שלמה ובית יהודה ואילו אני במלכים ג' מראה את בית שאול ובית ירבעם וממלכת ישראל.
"ואני חייבת לומר באושר עצום, ברוך השם כל הספרים שלי הצליחו אבל מלכים ג' הכי, הוא מעורר פולמוס אבל הרבה פחות חמור ממה שחשבתי, וזה מעניק לי כל כך הרבה אושר ושמחה שבעקבות הספר הזה אנשים מגיעים ליהדות ולתנ"ך ורואים שיהדות זה דבר תוסס ולא דוגמתי וזה נתן לי אומץ. בעזרת השם הרומן הבא שלי יהיה על חז"ל וזה עוד פחות פופולרי מהתנ"ך, אבל אני מאמינה שבעזרת השם אני אצליח גם ברומן הזה".
כתיבה
"אני יכולה להסתדר גם בלי כתיבה. תמיד כתבתי פובליציסטי, מאמרי עיתונות, התחלתי לכתוב פרוזה לפני 14 שנים, בשבילי זו הייתה עוד דרך להגיע לאנשים, כי מה שלי חשוב יותר מהכתיבה זה להגיע לאנשים ולהעביר להם דברים שאני רוצה להעביר: פרשנויות וקריאות, במטרה להעשיר את התרבות היהודית. בשבילי הכתיבה היא אמצעי וברוך השם אני מצליחה בו. אומר לך את האמת, אם הייתי כותבת רומן-שניים ולא הייתי מצליחה, גם אם הם היו טובים אבל אנשים לא היו קוראים אותי, לא הייתי כותבת. אני כותבת כי יש לי רבבות של קוראים ובכל ספר יש לי יותר, עכשיו אני מתרגמת את מלכים ג' ומתפללת שאני אגיע לעוד אנשים בעולם הלא יהודי".
דמיון
"אני סופרת בלי דמיון, אני יודעת מהו מקומי ובמה אני טובה ובמה אני לא. אני יודעת שיש הרבה דברים שאני טובה בהם כסופרת אבל יש גם דברים שאני חלשה בהם כסופרת, ואחת מנקודות החולשה שלי זה הדמיון. זו אולי אחת מהסיבות שאני כותבת רומנים היסטוריים, משום שבלי הבסיס התרבותי אני לא יכולה להמציא יש מאין, הדמיון שלי עובד טוב כשיש לי בסיס ואז הדמיון הוא יכול להשתולל".
ציונות
"אני ציונית מאוד. ינקתי את זה עם חלב אמי, למרות שאנחנו ממשפחה חרדית גדלתי במשפחה ציונית. ההורים שלי ניצולי שואה וככאלה הם היו ציונים ענקיים, עכשיו פחות כי העולם החרדי פחות מאפשר להם להיות ציונים אז הם יותר מסתירים את זה. אבל אני גדלתי בעולם חרדי פתוח שהיה ציוני, הנפנו דגל ביום העצמאות, חינכו אותי שמדינת ישראל זה הדבר הכי טוב שקרה לעם ישראל במשך 2000 שנה ושאנחנו צריכים בכל כוחותינו להגן עליה ולאהוב אותה.
"עם זאת אני יודעת שגם בציונות יש דוגמתיות וקיצוניות, מצד אחד אני מתנגדת למי שמתעבים את מדינת ישראל ורואים בה את שורש כל הרע בגלל הכיבוש, ומצד שני יש את הציונות הימנית הקיצונית, נערי הגבעות וקיצוניים שחושבים שציונות זה להתיישב בכל חלקי ישראל ושלא אכפת לנו מהעולם ומהפלסטינים. ושוב, אני חושבת שיש את דרך האמצע, להיות ציוני ולאהוב את מדינת ישראל ועם זה לדעת שלא כל מה שעשינו היה נכון וטוב, ושגם שגינו ולנסות לתקן".
מאיר שלו
"אחד היוצרים המשמעותיים ביותר בעיניי בתרבות הישראלית, הוא לא סתם עוד סופר. זה מעניין שמצד אחד אנחנו מתעסקים בתחומים דומים, תנ"ך וספרות, אבל מצד שני אנחנו שונים מאוד לא רק משום שהוא גבר ואני אישה.
"יצא לי לשמוע כמה הרצאות שלו ולקרוא את הקריאות שלו, אני מתה מהתפעלות, אבל הקריאות שלנו שונות וזה נורא מאתגר אותי, כי כמעט כל טקסט אני קוראת אחרת ממנו ולכן הוא חשוב מאוד ומשמעותי מאוד. באופן אישי אני חבה לו הרבה מאוד, למשל הספר שלו "תנ"ך עכשיו" שהביא אותי למקומות אחרים ואני אוהבת ומעריכה אותו ומברכת אותו בכל הברכות שבעולם".
קוגל
"קיגל, אני חסידית, אצלנו אומרים קיגל. צ'ולנט, קיגל, גפילטע פיש, רגל כרושה, הם המאכלים האהובים עליי. במשך השנים נפתחתי לגסטרונומיה אחרת: איטלקית, צרפתית ומזרחית ואני אוהבת גסטרונומיה רחבה אבל אני מרגישה בבית עם המאכלים האשכנזיים של מזרח אירופה.
"לשמחתי העברתי את אהבתי הגסטרונומית הזו לילדיי ומה שמעניין הוא שכמעט אף אחד מהחברים שלהם לא מכיר את המאכלים האלה, זה הפך להיות שם דבר, החברים מבקשים לבוא אלינו לאכול צ'ולנט בארוחות שבת והאמהות מתקשרות לשאול על המתכונים. מתברר שגם הדור הצעיר מתלהב מהמאכלים היהודיים האלה".
משמעת עצמית
"מוחלטת כמעט, יותר מדיי, אפילו בספרות שלי אני לא מצליחה להתפרע, אני נורא עם שליטה, לפעמים אני רוצה להיות עם קצת פחות אבל אני לא יכולה. אני חושבת שאני אדם שאי אפשר להפנט. לדוגמה אני לא יודעת מה זה לצעוק, אם אני צועקת זה מתוכנן, היום אני בוכה יותר בקלות אבל לקח לי שנים ללמוד, היו שנים שממש לא הצלחתי לבכות. אני מאוד מתוכננת ובעלת שליטה עצמית אבל עם זאת אדם מאוד סוער ויצרי".
מכונת כתיבה
"למדתי לכתוב על מכונת כתיבה בעבודה של אבא שלי, הוא היה רואה חשבון ובחופשים כשהייתי בת 14 הייתי באה אליו למשרד והייתי צריכה להדפיס, ולא התאים לי ללמוד בקורס כתיבה עיוורת עם שתי ידיים. אז למדתי להקליד על אצבע אחת, האצבע המורה ביד שמאל.
"אני שמאלית, זו האצבע שלמדתי להקליד בה ומאז שלמדתי להקליד על מכונת כתיבה עברתי למחשב, אז אנשים שרואים אותי היו המומים, כשצילמו אותי לסרט של יואב גינאי מהערוץ הראשון שאלו אותי אם את כל הספרים שלי אני מקלידה באצבע אחת. אגב אני מקלידה גם באותה עוצמה כמו במכונת כתיבה, אני מקלידה לא בעדינות ואז אני שוברת מקלדת כל שנה".
שאול המלך
"אני מאוהבת בו, אחד הדברים המדהימים הם שתמיד חיבבתי אותו אבל לא הייתי מאוהבת בו, עד שהתחלתי לכתוב את מלכים ג'. אהבתי הגדולה הייתה מיכל, התחלתי לכתוב את מלכים ג' בעקבות מיכל. כשכתבתי את מלכים ג' נכנסתי לדמות של שאול ואז גיליתי אותו באופן אחר מכפי שהוא מתואר בתנ"ך שלנו, כי בתנ"ך שלנו הוא מתואר כחוטא וכמטורף ואני כשכתבתי עליו מהזווית של סופרי בית שאול ומהזווית של סופרי בית ישראל, שם הוא מתואר כמלך מושלם ואגב גם חז"ל חושבים כך.
לאט התאהבתי בו בצורה כזו שהוא הפך להיות דמות בחיי, עכשיו אני אומר לך משהו שישמע קצת הזוי אבל אני מבטיחה לך שאני אדם נורמלי, אני לא שומעת קולות ולא מתקשרת עם חוצנים: במהלך מסוים של הכתיבה של מלכים ג' ממש הרגשתי כאילו שאול, מיכל וירבעם עומדים מאחורי ואומרים לי 'יוכי, תמשיכי שיהיה לך כוח להמשיך לכתוב את הספר הזה.
3,000 שנה אתם לא זוכרים את הסיפורים שלנו, אתם עיוותתם את הסיפורים עלינו, הגיע הזמן שיזכירו לעם ישראל את הסיפורים עלינו, תכתבי, את השליחה שלנו'. בדרך כלל אני כותבת במשך שבע שעות ואני מרוכזת, באותה תקופה בחלק האחרון של מלכים ג' כתבתי במשך 14 שעות, ולא יכולתי לישון בלילה, ראיתי אותם ודיברתי איתם והם עמדו מולי. מאז שסיימתי את הספר עברה שנה וחצי, נרגעתי אבל עדיין כשאת אומרת לי 'שאול' והוא מציף אותי ואני כמעט מחבקת אותו, בעיניי הוא היה המלך המושלם".
הצלחה
"אני אדם מאוד שאפתן, מכירה תודה על מה שיש לי אבל אף פעם לא מסתפקת בזה ולכן תמיד כשאני מצליחה אני חושבת על הדבר הבא שאני רוצה, וכשאני נכשלת אז אני אומרת לעצמי לא נורא, אחרי הכישלון תבוא ההצלחה. ההצלחה היא בשבילי משהו שאני כל הזמן באינטראקציה איתו, גם כשאני מצליחה וגם כשאני נכשלת. אני אסירת תודה על מה שיש לי ואני בת מזל במקום שנולדתי בו, במה שקיבלתי ובמה שזכיתי בו".
מחזה
"אני מסיימת את המחזה שלי שכנראה ייקרא "כי בנו בחרת" ויעלה ב'הבימה', הוא יהיה גדול עם הפקה גדולה, 'הבימה' מאוד אוהבים אותו לשמחתי. הוא יהיה מחזה מוזיקלי עם תפילות, שמלחין אורי וודיסלבסקי. המחזה עוסק בזהות היהודית וכמו בספרים שלי ובמאמרים שלי הוא גם יהיה קצת חתרני, מי שחושב שהוא יבוא למחזה ויראה יידיש קייט מתוקה שלא יבוא. זה מחזה שמראה את המתחים והקונפליקטים שיש לנו ומציג את היהדות בצורה מורכבת ומראה את הממסד הדתי בצורה מאוד בעייתית ומראה כמה התרבות היהודית רב גונית ותוססת מכפי שהממסד הדתי מתמודד איתה בימינו. אני רוצה להגיד לך שאם הייתי יודעת כמה יהיה לי קשה לכתוב את המחזה לא יודעת אם הייתי נכנסת להרפתקה הזו, כתבתי אותו ארבע פעמים. יש לי הרגשה שזה יהיה משהו אחר ומיוחד, 'הבימה' בכל אופן אומרים שדבר כזה הם לא העלו".
יוכבד
"זה השם שבו נולדתי ובו גדלתי עד גיל 15 ועד היום אני נקראת כך על ידי המשפחה החרדית שלי. בגיל 15 במסגרת העזיבה שלי את העולם החרדי החלטתי שאני לא רוצה את השם הזה כי זה שם יכנה, את יודעת, 'סבתא יוכבד'. ואז הודעתי שקוראים לי יוכי ושמי שלא יקרא לי יוכי אני לא אדבר איתו. מהר מאוד כולם קראו לי יוכי בסביבה הקרובה.
"לימים ככל שהעמקתי בתנ"ך הלכתי והתאהבתי בדמותה של יוכבד התנ"כית שהייתה אישה מדהימה וככל שהתאהבתי ביוכבד, הלך צערי וגדל על זה שנטשתי את שמה. אני לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה כי בציבור אני ידועה כיוכי, אבל היום מי שקורא לי יוכבד, החרדים, אנשים שהכירו אותי בילדותי, לפעמים בעלי בחיבה, אני מרגישה שמשהו נוסף נכנס לתוכי וטוב לי עם זה".
יוכי ברנדס
"אדם שיודע לעבוד על עצמו גם מבחינה מקצועית, גם מבחינה אישית וגם מבחינה משפחתית. אני אדם שיודע להשתנות, לא שינויים דרסטיים ומהירים. יש לי הרבה חולשות שעם חלק אני מתמודדת ועם חלק עדיין לא, אבל אני מנסה וחלק אני מקבלת ומשלימה איתם ויש לי גם יתרונות, אני חושבת שהשנים עושות לי טוב.
"היום בגיל 50 אני אדם יותר טוב, אנושי, וגם מבחינה אישית ומבחינת שלמות עצמית, ואני מקווה שאני אלך ואשתפר עם השנים, יש לי עוד הרבה דברים לתקן בעצמי ולעשות ואני מקווה שאלוהים ייתן לי כוח ויכולת להמשיך ולהתקדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
