רובע ג' באשדוד: סיפורו של רצח ידוע מראש
"עזוב אחי, טעות של רגע". כך הסביר הנער מ' החשוד ברצח חברו אבי מקוריה. תושבי השכונה הסובלת מהזנחה מזועזעים מהמקרה, אבל לא מופתעים. שכרות בני נוער, קללות וקרבות רחוב כבר הפכו במקום לשגרה. "המשטרה בוחרת להיות ראש קטן", הם מעידים
כשהגענו לשכונה של אבי מקוריה, שנרצח לפני כשבוע וחצי בשעות לפנות בוקר, נחשפנו למציאות אחרת, קשה יותר. כי מסתבר שאחרי שהמבוגרים הולכים לישון, בני הנוער והצעירים רק מתחילים את הערב שלהם.
בדרך כלל הם מתקבצים חבורות חבורות לישיבה משותפת שכוללת שתיית אלכוהול מכוסות חד פעמיות. החבר'ה מבסוטים, תופסים ראש טוב, כך הם קוראים לזה. ואז, כשכולם הלומי אלכוהול, כמעט באופן קבוע נזרקות הערות בין הקבוצות השונות. בהתחלה זה איומים, אחרי זה צעקות ומאוחר יותר זה עובר להחלפת מהלומות.
"תמיד יש כאן בלגנים בשכונה", מספר שמואל, נער בן 16 שהכיר טוב את מקוריה ואת החשוד ברצח. "בחיים לא האמנתי שזה יגיע לרצח. אנחנו בהלם. אני מדבר איתך ואני עדיין לא קולט שלא אראה את שני החברים שלי יותר. אחד מתחת לאדמה והשני כנראה ילך לכלא. אתה יודע מה זה חבר'ה צעירים? מישהו זורק מילה והשני מיד מתחמם. אני שמעתי אלף גרסאות על
הרגעים האחרונים המשותפים של דוד קנדי, אביו החורג של מקוריה, יחד עם בנו, לא מפסיקים להתרוצץ בראשו. הוא לא מפסיק לשאול את עצמו שאלות ולהריץ תסריטים במוחו, תסריטים שהיו יכולים אולי למנוע את התוצאה הקטלנית.
סמוך לשעה 1:20 בלילה, קנדי היה בדרך חזרה לביתו מבילוי משותף עם חבריו. מרחק 70 מטרים מדירתו, הוא פגש בבנו. "עכשיו, כשאני מדבר איתך, אני מבין שהמפגש שלנו היה מפגש פרדה", אומר קנדי תוך שהוא מעביר יד על מצחו. "אמרתי לו: 'אבי, בוא איתי הביתה'. לא יודע למה, אבל הוא אמר לי: 'עזוב, אני אגיע עוד מעט. תשאיר לי את המפתח מחוץ לדלת. עוד כמה דקות אגיע הביתה'".
מה גרם לו להתעכב ולא לעלות איתך הביתה?
"כנראה שמישהו מהחבורה סימן לו עם הראש להישאר. ישבו שם כמה צעירים וכמה בנות מהקהילה האתיופית. זה לא משהו חריג. היו לנו הרבה פעמים ויכוחים איתו לגבי החזרה הביתה. זה היה משהו רגיל.
"אם הוא היה עולה איתי לדירה, הרצח היה נמנע. אבל לא חשבתי בכלל על דברים כאלה. הוא רגיל לשבת עם חברים שלו ולחזור בשעות מאוחרות. רגע אחרי שהוא אמר לי שעוד מעט הוא יעלה הביתה, הוא הביא לי נשיקה. זה לא היה משהו קבוע. בדיעבד, זו הייתה הפרדה שלו ממני".
סמוך לסוכת האבלים שבחזית הבניין בו התגורר מקוריה, יושבות שלוש נערות בנות העדה האתיופית. אחת בת 16 ושתי חברותיה בנות 15. הן מספרות באריכות על אורח החיים בשכונה, על פניהן ניכר הזעזוע שטרם חלף על אובדן החבר הקרוב שנרצח. הן הכירו את מקוריה. הוא היה ידיד טוב שלהן.
"סטלה, סטלה ועוד פעם סטלה", אומרת בת ה-16 כשרגליה משוכלות על מדרכת הבטון. "זה מה שרצח אותו. כל התקשורת פרסמה שהרצח היה בגלל וודקה שנשפכה או הערה שנזרקה או משהו כזה, אבל הכל קשקוש. הבעיה מתחילה ונגמרת בזה שילדים ונערים שותים והופכים למסטולים. אחרי זה הם טוענים שאין להם שליטה על המעשים שלהם".
חברתה מתערבת: "תבין, בכל סוף שבוע יש מכות בגלל אלכוהול. לילדים ולבני הנוער קשה לשלוט על עצמם כשהם שתויים. כל אחד עושה מה שהוא רוצה כאן. אתה לא יכול לדבר, לצייץ, להוציא מילה. אני יודעת על מבוגר אתיופי שהעיר לכמה נערים על הרעש שהם עושים, והוא חטף מכות מהם. מאז, הוא בקושי יוצא מהבית".
קנדי הוסיף על הרגלי השתייה של חבורות הנוער: "כל יום שישי בלילה אתה יודע שיהיה כאן בלגן. הם שותים בלי הפסקה ואתה לא יכול לדבר איתם אפילו. אתה יודע כמה פעמים צעקתי מהחלון? אף אחד לא שם עליי. אין מי שישלוט על הילדים האלה וירסן אותם".
רבים מהמבוגרים ששוחחנו עימם העלו את סוגיית השתייה כמקור המרכזי לבעיית האלימות התדירה. "אתה יודע מה הבעיה כאן?", אומרת שמחה, תושבת הרחוב המקביל שהגיעה לגן המשחקים עם נכדה. "הבעיה שאפילו המשטרה לא עושה את העבודה שלה. גם כשיש אלימות בין בני הנוער ואנחנו מתקשרים להזמין את המשטרה, הם לא טורחים לשלוח ניידת.
"אני לא מדברת על הרעש שהם עושים. במקרים כאלה אפילו לא מתייחסים לתלונה שלנו. כנראה שבמשטרה מעדיפים להיות ראש קטן. אין הסבר אחר. לא היה קורה כלום אם פעם בשעה שעתיים הייתה מגיעה ניידת לעשות פטרול בשכונה. הרי המשטרה יודעת טוב מאוד שכמעט תמיד יש כאן אלימות בסופי שבוע".
רבים מיוצאי אתיופיה הגיעו השבוע מרחבי העיר ומחוצה לה לנחם את המשפחה האבלה אסמרו, אימו של מקוריה, יושבת בסוכת האבלים מכונסת בתוך עצמה. היא לא מפסיקה למרר בבכי, ומתקשה לעכל את הרצח המזעזע של בנה מתחת לחלון ביתה.
"אני לא מבינה איך זה קרה לנו, איך נפלה עלינו המכה הקשה הזו. איך? מישהו יכול להסביר לי איך?", היא אומרת ומנגבת את הדמעות מעיניה. "תוך כמה רגעים החיים יכולים להשתנות. מטוב לדבר הכי נורא. ישבנו על הספסל למטה וצחקנו. כלום לא הכין אותנו לזה. לפני שזה קרה, אחרי שבעלי דוד עלה לדירה, שמעתי צעקות בחוץ. תמיד יש צעקות, אבל הפעם שמעתי את הקול של אבי. הצצתי מהחלון וראיתי אותו שם. שלחתי את דוד למטה. אחרי כמה שניות, כשהגעתי לשם ראיתי את הבן הבכור שלי – והבנתי מה קרה".
לקנדי טענות קשות כלפי הצוות הרפואי שטיפל במקוריה. "מלוות אותי תחושות קשות", הוא אומר. "אני לא מבין מדוע התעכבו איתו כל כך הרבה זמן בשטח. היו צריכים לטוס איתו לבית חולים. היה אסור לחכות שם. אני הייתי במקום, ראיתי איך טיפלו בו, אף אחד לא יכול לספר לי סיפורים. שמעתי את אחד מאנשי הצוות הרפואי שאמר: 'אין מה לעשות'".
מקוריה הובהל לבית החולים קפלן ברחובות. סמוך לשעה ארבע לפנות בוקר נקבע מותו. "בשש וחצי בבוקר נכנסתי לזהות את הגופה של הבן שלי", מספרת אסמרו, "הכניסו אותי לתוך חדר הקירור. ראיתי רק את הפנים והצוואר שלו. לא הסכימו להראות לי את הגוף שלו. הבן שלי היה צריך להיות איתי. למה לקחו לי אותו? למה?".
מקוריה עלה לישראל יחד עם אימו ואביו החורג, קנדי, בשנת 98' כשהיה בן חמש. המשפחה שוכנה באשדוד. אבאב, אביו הביולוגי, מתגורר בנתניה. "בשנייה אחת חרב עליי עולמי", אומר אבאב, "סיפרו לי בטלפון על מה שקרה. בהתחלה אמרו לי שהמצב שלו קשה ושאני אגיע לבית חולים. באמצע הנסיעה ביקשו ממני לנסוע ישר לאשדוד כי כל המשפחה נמצאת שם. הבן שלי היה ילד טוב. איך אפשר לרצוח? שום דבר לא יחזיר לי אותו, אבל אני מקווה שבית המשפט ידע להעניש את הרוצח".
אתה יודע שבנך היה חבר של החשוד ברצח?
"אז למה הוא עשה את זה?".
בשכונה של מקוריה סיפרו השבוע על ילד טוב שהיה חברותי, אך לא מצא את המסגרת המתאימה לו. לא מעט נערים עימם שוחחנו הביעו את זעמם על כך שנכתב בכלי התקשורת שחברם היה בעל עבר פלילי. הם אומרים שהסתבך עם החוק בעבירות קלות, אך משום מה בחרו לנפח אותן.
"זה גם מאוד קומם אותי", אומר קנדי. "באמת שהוא היה ילד טוב. אני יכול לומר לך שבשתי הסתבכויות קטנות שהיו, זה לא היה באשמתו. הוא פחד מכמה חבר'ה שהטילו עליו מורא. ואני אומר לך שהוא לא היחיד. אם תסתובב בשכונה ותתערבב עם הגורמים המפוקפקים, אתה תבין לבד למה אני מתכוון".
את מ', החשוד ברצח מקוריה, ראינו השבוע בניידת המשטרה בהמתנה לדיון בעניינו. "אתם תפרסמו את התמונה שלי? ידעו מי אני?", הוא שאל.
למה עשית את זה?
"עזוב אחי, טעות של רגע".
מ', נער נמוך קומה, ילד ממש, צעד ביום ראשון השבוע במסדרון בית המשפט לנוער באשקלון בדרך לאולם כשהוא אזוק ברגליו ובידיו, ושוטרים הגבוהים ממנו בחצי גוף מקיפים אותו. מסביב עשרות צלמים. הוא הסתכל סביבו ולא הבין על מה כל ההמולה, עדיין לא מעכל שהוא שקוע בצרות עד הצוואר.
מ' הודה ברצח הנער אבי מקוריה ז"ל בערב שבת באשדוד, ואף שיחזר אותו. השניים, כך מסתבר, היו חברים מהשכונה, והמשפחות שלהם מכירות זו את זו. רק לפני חודש מקוריה בא לבקר את מ' בביתו. אבל באותו הערב הם השתכרו, איבדו שליטה והתקוטטו ביניהם בלי סיבה מיוחדת. הקטטה נגמרה ברצח.
מ', כשהוא שיכור לחלוטין, שלף סכין יפנית ודקר את מקוריה מספר רב של פעמיים. "אח שלי הוא ילד טוב, הוא איבד שליטה, זה מה שקורה כששותים", סיפר אחיו הגדול. "הוא ילד רגיש, הוא אהב את החברים שלו. לא יודע מה נכנס בו, אני לא בטוח בכלל שהוא מודע למה שעשה.
"הוא היה תלמידי טוב, חניך בתנועת נוער, היה לו חלום להתגייס לגולני. הוא איבד את השפיות לרגע. אבי היה חבר שלנו, של המשפחה כולה. אני לא מסוגל להסתכל להורים שלו בעיניים. מה אני יכול להגיד להם? אני משתתף בצערם".
מייד לאחר הרצח מ' הבין שאבי מת וברח מהזירה. הוא הלך לבית העלמין באשדוד ושם ישב כל הלילה. בבוקר הסגיר את עצמו למשטרה, הודה במעשה ושיחזר אותו.
המשפחה סיפרה שהוא נהג להסתובב עם סכין בימים האחרונים משום שחשש לחייו. לטענתם, מ' היה מסוכסך עם שכן והמשטרה הזהירה אותו שהשכן עלול לתקוף אותו. "המשטרה התקשרה אליו כמה פעמיים והזהירה אותו מפני השכן. הוא פחד, הוא בסך הכל ילד, לכן הוא הלך עם סכין צמודה", הוסיף אחיו.
מעצרו של מ' הוארך ביום ראשון השבוע בשמונה. בשל העובדה שהיה שיכור בעת המעשה, עדיין לא ברורה התמונה המלאה באשר לנסיבות הרצח. השופט חיים נחמיאס, שישב בדיון להארכת המעצר, נתבקש על ידי נציג המשטרה להאריך את מעצרו של מ' בעשרה ימים, משום שלטענתו נחוצות פעולות חקירה נוספות.
נציג המשטרה טען כי בקרוב יוגש כתב אישום נגד החשוד. מנגד, פרקליטתו של מ', עורכת הדין מיכל כהן ביקשה מהשופט לקצר את ימי המעצר, וביקשה למצות את החקירה בהקדם.
עורכת הדין כהן סיפרה בדיון כי מרשה לא זוכר פרטים על מה שאירע. "מרשי במצב נפשי קשה מאוד, משום שהוא ומקוריה היו חברים טובים שיצאו לטייל ולבלות יחד. לצערנו, האירוע הסתיים כפי שהסתיים והדבר משפיע על מצבו הנפשי של מרשי. מ' נורמטיבי ללא עבר פלילי. הוא היה מדריך ומתנדב בתנועת נוער. בימים אלה סיים סדנת הכנה לצה"ל, משום שברצונו להתגייס ליחידה קרבית".
דוברת מרחב לכיש, פקד מיטל גרף מסרה בתגובה: "משטרת אשדוד עושה פעילות רבה הן גלויה והן סמויה ברובע ג' כמו גם ברובעים אחרים בעיר".
האם עיריית אשדוד עושה מספיק כדי למנוע את התופעה הקשה של שכרות ואלימות בני נוער בשכונה? בעירייה טוענים כי התושבים בשכונה לא משתפים עמם פעולה כדי שניתן יהיה לשנות את המצב.
"עיריית אשדוד מפעילה מערך שלם של פעילות במהלך הקיץ, שכולל פעילות במתנ"סים, הסברה ואכיפה, סיורים מתוגברים ברחבי העיר ומעקב באמצעות מצלמות באותם מקומות המועדים לאלימות", נמסר נעיריית אשדודו. "בנוסף, מתקיימים שיתופי פעולה עם ועד הרובעים בכל העיר שמגלים אכפתיות ורצון להתמודד יחד עם הרשות המקומית בתופעת האלימות והוונדליזם.
"כמו כן, שותפים גורמי הביטחון של העירייה, משטרת אשדוד וכל גורמי הרווחה הכוללים את מינהל החינוך והרשות למאבק בסמים וגורמי אגף הרווחה. עיריית אשדוד משקיעה משאבים, כוח אדם ותשומת לב רבה לנושא הזה, אך יחד עם זאת ללא שיתופי פעולה עם התושבים יהיה קשה מאוד למנוע תופעות מהסוג הזה בכל פינה בעיר".
עוד נמסר מהעירייה בעניין, כי כל הפיצוציות והקיוסקים יודעים בדיוק את כללי המותר והאסור בחוק. "הם יודעים בדיוק למי מותר למכור ולמי אסור למכור משקאות אלכוהוליים".
"על פי נתוני המשטרה בחודשיים האחרונים חלה ירידה דרמתית עד כדי אפס אירועים בכל מה שקשור להתנהגות אלימה באזורי הפאבים של אשדוד בגלל נוכחות מתמדת, פעילות הסברתית והידברות עם בעלי העסקים", הוסיף דובר העירייה, אדי בן חמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
