ראשי » מקומי » מרכז » ת"א חוגגת 100

שוחים ובוכים: בוקר בבריכת גורדון המחודשת

הדשא נעלם, אין מספיק כיסאות, יותר מדי שמש, אין פרטיות, המלתחות רחוקות, השטח קטן, המנוי יקר, אין חניה אין פילאטיס ואין איפה לקנות ארטיק. אבל בבוקר הפתיחה, כנראה שלא היו בכל תל אביב אנשים מאושרים יותר משחייניה הוותיקים של בריכת גורדון

-סיפורו של שמרל סטולר: האיש שמאחורי בריכת גורדון

לכל משפחה יש מיתולוגיה פרטית, כזו שמזכירים בשמחות, סביב השולחן בליל הסדר או סתם במרפסת בהתכנסות משפחתית. אז גם לנו יש. רוצים לדעת כמה פעמים כבר שמעתי את הסיפור על הדוד הקבלן של אימא שלי שמריהו (שמרל) סטולר האמיץ, שנלחם באמצע שנות החמישים בגלי הים האימתניים של תל אביב עד שהצליח להעמיד לתפארת את בריכת גורדון על שפת הים מול שכונת מחלול ההיסטורית?
   
אלף פעם. אולי יותר, ואני באמת נוהג שלא להגזים. "הוא התחיל לבנות את בריכת השחייה, וגלי הים הרסו לו אותה בכל פעם", מספרת אמא שלי (רק תשאלו, היא תספר שוב) על האיש שבנה גם את שרתון פלאזה בפינת שדרות נורדאו ועוד מבנים חשובים בעיר, ושנפטר לפני כמה שנים.

"הוא בנה את הקיר על הים, ובאו גלים והורידו לו את הקיר. ככה במשך תקופה ארוכה, עד שהוא התייאש והזמין חברה אמריקנית שהתמחתה בבניית בריכות שחייה על הים. ככה בנו את גורדון. אני אפילו הייתי בפתיחה, ותמיד היו לנו גם כרטיסים חינם".

יום שני בשבוע שעבר, 7:30, בריכת גורדון המחודשת. בוקר הפתיחה. איש פה לא שמע על סטולר. עכשיו בריכת השחייה היא בבעלות מלאה של העירייה. שכונת מחלול הישנה קבורה עמוק מתחת למצבת השיש והבטון של כיכר אתרים המוזנחת. מקצה הכיכר נשקף נוף המרינה על שלל הסירות והיאכטות המצ'וקמקות העוגנות בה, וברכת גורדון המחודשת הנוצצת בקרני השמש הראשונות.

ליד קופות בריכת השחייה תור קטנטן של משכימי קום. בפנים עסוק צוות התפעול בשפצורים אחרונים. בריכת השחייה הישנה השתרעה על שטח עצום, שעתה נגזר ממנו שטח ציבורי שממשיך את הטיילת ופתוח לכול. מתחם בריכת השחייה עצמו, המצומצם יחסית ובצורת אליפסה, פתוח למי שקונה כרטיס.

המתחם כולו מרוצף עץ למניעת החלקה, ופזורים בו מיטות שיזוף, כיסאות נוח ושמשיות. אין זכר למגלשות המים הגדולות, אין זכר לדשא או לכל צמחייה שהיא, פרט לכמה עצי דקל שנטועים מחוץ למתחם, ואין זכר למזנון הישן, אבל המים צלולים, מלוחים וקרים קרים, בריכות השחייה מזמינות ביותר, ושלושת המצילים דרוכים, מלאי חדווה ונמרצים. ההתרגשות של יום הפתיחה מורגשת באוויר.

"הוותיקים כבר היו פה בשש בבוקר", מסבירים לי המצילים, "הם כבר הלכו. עכשיו מתחיל סבב חדש של ותיקים שמגיע בשעה הזו". כמעט שמונה בבוקר, ובתוך המים רק שחיין אמיץ אחד. אני טובל בוהן. "נו תקפוץ", המציל מנסה לשדל אותי להיכנס למים. "כן, עוד מעט", אני מבטיח, "עוד מעט".

למתחם נכנס בטפטופים סבב הוותיקים השני. כולם משתהים בכניסה, נפעמים. כמה מהם מתרגשים, כמה מהם נרגנים, אבל לכולם זהו יום חג. אסתר רון, מוותיקות בריכת השחייה, מודדת את כובע הים השחור שלה, מותחת את בגד הים, וממהרת בהתרגשות לשפת המים. היא טובלת רגל, ומתמוגגת כאילו בזה הרגע זכתה באישור כניסה למעיין הנעורים.

"השכמתי קום", היא מחייכת, "אין כמו ברכת גורדון. אני שוחה בה משנת 1961. בריכת השחייה מקסימה עכשיו. עשינו המון רעש והמולה, ורק רצינו לקחת את חולדאי ולהטביע אותו כשהוא רצה להרוס את בריכת השחייה הקודמת, אבל עכשיו צריך לצלצל אליו ולהגיד לו שזה יפה.

"בעצם מה שהיה כבר לא יהיה. המוסד שהיה כבר לא קיים. היינו חבורה, ועברנו המון חוויות משותפות. עכשיו זה אחרת. אני מקווה שהתחזוקה תהיה טובה ושכל הוותיקים יחזרו לאט לאט. אני מגיעה לפה יום יום, גם בחורף וגם בקיץ. זו הנאה גדולה, וזה נותן לי המון".

כל הוותיקים חזרו לשחות הבוקר?
"כמה מהם כן ואחרים כבר מתו. סגירת בריכת השחייה הקודמת הרגה כמה מהשחיינים הקבועים. היו המון ותיקים שפשוט מתו מצער. אני בטוחה שאם לא היו סוגרים, כמה מהם עוד היו היום בחיים. יש פה שחיינים בני שמונים או אפילו תשעים, וכולם נאמנים לבריכת השחייה. אני זוכרת איך בכל יום שישי היו נפגשים פה כולם. היינו פותחים שולחן עם כל טוב. חגגנו פה חגים, ואפילו הדלקנו נרות".

אסתר קדמון, גם היא מהוותיקים, מצטרפת לשיחה. "אני פה מאז התיכון", היא מצהירה בגאווה. "בריכת השחייה עכשיו טובה מאוד, אבל יש גם בעיות, שלא תחשוב. פעם היו חוגים. היה חדר כושר, היו חוגים נפלאים באמת, היה פילאטיס, ועכשיו כבר לא. וחוץ מזה יש בעיה גדולה של חניה, וזה יגרום לאנשים פשוט לא לבוא הנה".
 

רון: "אוי, ולא רק חניה אין פה, גם אין פה איפה לשתות קפה. ממש בא לי עכשיו קפה, ועדיין אין פה שום מזנון. בבריכת השחייה הקודמת היה מזנון גדול".

בשלב הזה מצטרפת אלינו אביבה דרדיקמן, בת שמונים, השוחה בגורדון כבר שלושים שנה. הבוקר, עם פתיחת בריכת השחייה, היא התייצבה לראות את השינוי. "אני מנויה עכשיו בברכת השחייה של הילטון, וגם שם יש מי ים", היא מסבירה, "אבל פה גדול יותר. פעם זה היה ממש מועדון חברים פה. כל החיים שלנו התנהלו בבריכת גורדון הישנה.

"כל יום, אפילו בשנים שעבדתי, הגעתי לפה בחמש בבוקר, עם הפתיחה, ישבתי שעה, ואחר כך הלכתי הביתה. אם אחזור לשחות פה? נראה. ניתן להם לעשות הרצה, ואז נחשוב. השעה שלי כאן בגורדון היא השעה הטובה ביותר של היום שלי".

כמה את שוחה היום?
"אני שוחה ארבעים עד 45 דקות בכל יום. בתקווה שאמשיך".

לעומתה בועז סטולקין, שחיין ותיק אחר בבריכה, ממהר להתלונן: "שנים אני שוחה פה. המים נפלאים וטובים, אבל יש המון בעיות. המלתחות ממש רחוקות, וזה לא הגיוני שאתה צריך לעבור דרך שטח ציבורי למלתחות. אין לך פרטיות.

"מלבד זה, המחיר אינו שווה לכל נפש. זה שישים שקלים לאדם ו-1,600 שקלים מנוי לארבעה חודשים. זה המון כסף. גם אין פה חניה. כל מועדוני הספורט בעיר נותנים לך חניה ופה אין. פה אתה צריך לשלם אקסטרה על החניה. זה כבר לא מה שהיה פעם. זה גם קטן יותר, אבל אין תחליף למים האלה".

תלונות נוספות נשמעות מצדם של שחיינים ותיקים, כמה מהם נאמנים לבריכת השחייה כמעט מיום פתיחתה. "חסר פה הדשא", טוענת אחת הוותיקות. "וגם אין מספיק מקומות ישיבה. מה יהיה כשיבוא הרבה קהל? מה יקרה אם ילדים ירצו ארטיק או שתייה? אין איפה לקנות".

ותיקה אחרת מקוננת: "בשבתות בטח יהיה פה נורא. מפוצץ. כי השטח מוגבל מאוד לעומת שטח בריכת השחייה הקודמת. גם המרחק למלתחות מעיק מאוד. זה לא הגיוני". זוג מבוגר אחר מתלונן באוזניי: "צריך להירטב כדי להיכנס לשטח בריכת השחייה. ישנה המקלחת הזו שפועלת אוטומטית ומרטיבה אותך כשאתה נכנס לשטח בריכת השחייה. זה מעצבן".

בינתיים בקצה בריכת השחייה מתמקמת משפחת טריבין הצעירה שעלתה ארצה ממוסקבה לפני שנתיים ועדיין מתרגשת מהעיר ללא הפסקה, ובעיקר מהים. אבי המשפחה פיטר: "אנחנו בארץ רק שנתיים, וטוב לנו פה. עלינו, אני ואשתי והבן, לארץ ממוסקבה, ואנחנו גרים לא רחוק מבריכת השחייה. אתמול ביררתי, ואמרו לי שפותחים היום בשש. אז התארגנו ובאנו. זו הפעם הראשונה שלנו פה. בריכת השחייה יפה, והמים טובים מאוד. ידעתי שהיה פה שיפוץ של הרבה שנים, וטוב שפתחו".

קשה לברוח מקרני השמש של אמצע חודש יולי בבריכת גורדון המחודשת. בשבע בבוקר זה עוד נסבל. ב-8:00 השמש כבר מסנוורת, וב-9:00 היא כבר מעיקה. בבריכות, חוץ מבבריכת הפעוטות, אין שום פינה מוצלת. בחוץ, על דק העץ, יש שמשיות, אבל רוב השטח שטוף שמש.
 

"בבריכה הקודמת היה לאן לברוח מהשמש", מסבירה לי הדסה, שגם היא שחתה פה שנים ארוכות. "ועכשיו אין. וחם. אז שמו קולרים עם מים קרים בכמה פינות של בריכת השחייה, אבל המקום קטן יחסית וזה קצת מאכזב. וחוץ מזה, אתה יודע למה שמתי לב?"

למה?
"שאין יותר מקפצות".

אוי, מה יהיה? איך תקפצי?
"טוב, אני לא באמת קופצת. אני נכנסת למים לאט לאט. בגילי כבר לא קופצים, אבל החבר'ה הצעירים קופצים, ולדעתי זה יחסר להם. אני זוכרת איך בגורדון הישנה היו קופצים למים בסלטות. הייתה מקפצה גבוהה מאוד, והיו מקפצות אבן. זה היה יפה. היו זמנים פה בגורדון".

ערן כהן ואילן חזן, המצילים, מנסים גם הם להתרגל לסביבת העבודה החדשה שלהם. הם מספרים שבגלגול הקודם של בריכת השחייה, כשהיו בה גם מגלשות מים, העבודה הייתה מרובה ומעיקה. "אני עבדתי בבריכת גורדון הישנה, וזה לא היה פשוט", נזכר כהן.

"עבדתי שם שלוש שנים, עד שהיא נסגרה לשיפוצים. בריכת השחייה החדשה מהממת. יפה. מה שחשוב זה שישנו הדק מעץ, ואי אפשר להחליק. זה חשוב מאוד. בריכת השחייה נוחה עכשיו יותר, ומה שחשוב זה שכבר אין מגלשות מים. הן עשו המון בעיות. היה כאן תמיד צפוף, ובשבתות היה קשה לעבוד.

היו נכנסים כמעט 4,000 איש. השטח היה גדול יותר. בקיץ היה פה סיוט, אבל בחורף היה פה פצצה ממש. אהבתי לעבוד פה בחורף. אבל גם בחורף היה פה מלא. בעיקר בבקרים. אנשים אהבו לשחות פה גם כשהיו רוחות חזקות וירד גשם. זה היה לא ייאמן לראות איך אנשים באים לשחות בכל מזג אוויר. אני יודע שהרבה אנשים התגעגעו למקום. פתחנו הבוקר, וכל הוותיקים באו כבר ב-6:00".

אגב , כבר שמעתי לא מעט תלונות. לא כולם מרוצים.
"אז יש כאלה שמתלוננים. הרי תמיד יש כאלה שלא מרוצים, לא?"

יש כאלה שטוענים שבגלל הגדרות הם מרגישים כמו בכלוב גדול.
חזן: "זה לא כלוב. זו גדר זמנית, והיא תוחלף. תהיה גדר מאוד מאוד יפה. זה דווקא טוב שהגדר ככה כי אתה יכול ליהנות מהנוף של הים כשאתה בתוך בריכת השחייה. בסך הכל אנשים אוהבים את בריכת השחייה הזו. הבוקר כבר היו אנשים שחיכו בחוץ ב-5:30".

מיד נשמעת מכיוון המים תלונה נוספת, הפעם מקורית במיוחד. "יש יותר מדי חול במים", מתלונן באוזני המצילים אחד השוחים. "אתם שואבים את המים מהים עם יותר מדי חול. זה ממש נכנס לפה ולעיניים ומפריע. כל ברכת השחייה מלאה חול".

אין כאן פתיחה רשמית של ממש, אף אחד לא גוזר שום סרט, אבל נציג העירייה כבר נמצא כאן עם ציוד שחייה מרשים ביותר. עודד חוברה, מנהל אגף קהילה, נוער וספורט, שבאחריותו בריכות השחייה העירוניות, משיל מעליו את הבגדים, וקופץ למים עם ציוד השחייה שלו, הכולל סנפירים מיוחדים לידיים, סנפירים לרגליים ומשקפת.

לפני שהוא מתחיל את הפעילות הספורטיבית האינטנסיבית שלו הוא מצהיר: "העירייה מרוצה מהתוצאה, והציבור בהחלט יצא נשכר, גם מהבריכות החדשות וגם מהרחבת הטיילת. בריכת גורדון היא בריכת השחייה האחרונה שמתווספת לבריכות העירוניות שלנו. אני אישית שוחה בכל יום בקאנטרי בנווה שרת, וזו הטבילה הראשונה שלי כאן. ראינו בזה אתגר ניהול עצום.

בריכת השחייה הזו מנוהלת שונה מבריכות אחרות. יש פה תפיסה מרחבית שונה. אם יש הרגשה של כלוב? להפך, עכשיו יש תחושה מרחבית. אני שוחה עם המרינה, עם הים, עם התרנים של היאכטות. זה מזכיר את בריכת השחייה של הקלאב מד באכזיב. אתה יכול לדבר עם אנשים שנמצאים בחוץ ובאותו זמן אתה גם עוסק בספורט. המרחב הציבורי הפרטי הוחזר לציבור, והשיקולים נכונים".

לא מעטים טוענים שאין חניה כמו פעם ושהכרטיסים יקרים מדי.
"טוב, אנחנו בתל אביב. יש בעיית חניה. אני צעדתי עכשיו ברגל מהמשרד שלי בבית המהנדס שבדיזנגוף. יש פה חניון, ואנשים צריכים להשתמש בו. צריך להבין שבריכת השחייה היא עירונית ושכל שקל שייכנס לפה יחזור לציבור ויקטין את הסבסוד העירוני השוטף. המחירים פה הם מחירים ציבוריים, וההשקעה היום יומית פה גדולה מאוד".

גם מאירה מור, אדריכלית, יושבת ראש אגודת נאמני בריכת גורדון, כבר פה בבגד ים, מצוידת בכובע, במשקפי שמש ובקרם שיזוף. מור הייתה ממובילי המאבק להצלת בריכת גורדון כשתכננה העירייה להרוס את המקום ולהמשיך במקומו את הטיילת. מור ושאר החברים באגודה הקימו קול זעקה, והמאבק הציבורי שלהם זכה להצלחה כשבעירייה הבינו כי את בריכת גורדון צריך להשאיר במקומה, אם כי בשינויים שהסכימו עליהם גם נאמני בריכת השחייה.

"עברנו תהליך ארוך, אבל זה השתלם", היא אומרת. "אני הובלתי את המאבק למניעת הריסת בריכת השחייה, וזה לא היה פשוט. רצו להרוס לגמרי את בריכת השחייה, ובסופו של דבר בריכת השחייה הזו היא התוצאה של המאבק שלנו. והתוצאה בהחלט מדהימה. זה נכון שיש מגבלות וזה סוג של פשרה בין הצרכים של הציבור לצרכים של השחיינים, אבל זה מה שאפשר לעשות.

בכל זאת, יש מקום לשיפורים נוספים, למשל החיתוך של ברכת השחייה האולימפית לא נכון בעיניי. הוא לא נחוץ, והיה אפשר להסתדר בלעדיו. אם היו מוותרים על החיתוך הזה, היינו מקבלים ברכה אולימפית מושלמת. הובטח לנו שמבחינת התשתיות יש הכנה להשלים את זה".

יש שמתלוננים כי כבר אין דשא ויש שמתלוננים כי אין מזנון.
"נכון שאין מזנון, אבל יהיה. בעניין הדשא, היום - במצב משק המים - הדשא פה פחות נחוץ. נחוץ פה צל, נחוצה פרטיות ואין פרטיות. לא צריך לסגור לגמרי את הגדרות, אבל היו צריכים להיות רגישים יותר לפרטיות המתרחצים, אפילו לשים צמחייה שתסתיר קצת את מה שקורה בתוך בריכת השחייה. בכל זאת, אנשים מסתובבים פה בבגדי ים".
 

השטח פה פתוח. תהיה בעיה בחורף לדעתך?
"תהיה פה בעיה בחורף מבחינת הרוחות. הרוחות פה בחורף חזקות מאוד, וכשאתה יוצא מהמים אתה קופא, והמים גם ככה קרים מאוד. יצטרכו לתת את הדעת איך להגן מפני הרוחות ואיך לעשות שרוול הליכה מוגן עד המלתחות.

"יש פה בעיה של הפרדת המלתחות מבריכת השחייה, אתה צריך לעבור דרך שטח ציבורי שהוא לא בדיוק נקי, ואתה נכנס עם הרגליים האלה אחר כך לתוך המים. אבל היתרון של המים מפצה על הכול. מי שלא שוחה במים האלה לא יבין את זה. אתה רואה כמה אנשים מתרגשים עכשיו שהם באים לפה. אין אח ורע לדבר הזה. אני מקווה שיעשו מכל המתחם הזה בעתיד מתחם ספורט. לדעתי, יהיה ביקוש גדול מאוד ולא יתאפשר להכניס פנימה את כל הקהל. מלבד זה, הבנתי שיהיה פה בעתיד גם ספא".

ומה בנוגע למחירים הגבוהים?
"המחירים כרגע הם באמת גבוהים מאוד - שישים שקלים לכניסה ביום חול ושבעים שקלים בשבתות, וזה באמת לא זול, אבל הבעיה העיקרית פה היא החניה. אין בעיר תחבורה ציבורית כמו שצריך, ואנשים שבאים ברכב נתקלים בבעיה. אני מקווה שגם זה ייפתר".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "לאחר שנים ארוכות שבריכת גורדון שירתה מנויים בלבד, והחומה מסביב לבריכת השחייה חסמה את הגישה לים ואת רצף הטיילת, באה עיריית תל אביב-יפו, הורידה את החומה, אפשרה לציבור המבקרים והמטיילים גישה לשטח הציבורי הפתוח ומבט אל הים והמרינה, וחידשה את בריכת גורדון בסטנדרט שלא היה קיים עד כה בתל אביב-יפו.
 

"בריכת השחייה המחודשת כוללת שלוש ברכות: בריכת שחייה באורך חמישים מטר, בריכת שחייה לילדים בשטח של מאתיים מ"ר - אלה ימולאו באמצעות שאיבת מי תהום, ובריכת שחייה לפעוטות, וכן משטח דק עץ ומזנון פתוח לציבור, כל זאת בתעריפים עירוניים.

"מתוקף הקונספט הייחודי של בריכת השחייה, שהיא חלק אינטגרלי מהמרחב הציבורי ומחוף הים, המתרחצים שוהים במתחם פתוח ומאוורר המשקיף למרינה ולים (אגב, פתוח ומאוורר לא פחות מבריכת השחייה המקורית). ההתנהלות בבריכת השחייה היא כמו ההתנהלות בחופי הים, שהמרחב הציבורי בהם משמש את כלל המתרחצים והמבקרים, ולכן המלתחות, השירותים והקפיטריה ממוקמים בשטח הציבורי ומשמשים את כולם.

השטחים המוצלים והצמחייה נותרו כשהיו לפני שיפוץ הבריכה (הדקלים המקוריים אף שומרו), הם נמצאים בשטח הפתוח, וגם המתרחצים יכולים ליהנות מהם, ובכל מקרה במתחם בריכת השחייה הוצבו שמשיות רבות, יפות ומצלות, ויוספו עוד בעתיד.

נציין כי בכל בריכות השחייה העירוניות אין העירייה מתקינה מקפצות, בהתאם לנוהלי משרד הבריאות. החניה לבאי הבריכה נשארה בחניון אתרים הסמוך, כבעבר". 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...