המתנדב הנצחי: במרכז הבינתחומי הרצליה נפרדים מניר כץ
במרכז הבינתחומי בהרצליה התקשו לעכל השבוע את הבשורה המרה על מותו של הסטודנט ניר כץ בפיגוע הירי במרכז הקהילה הגאה. חבריו לספסל הלימודים מספרים על סטודנט פעיל שלא הפסיק להתנדב: "יהיה מוזר וכואב לפתוח את שנת הלימודים הבאה בלעדיו"
ניר כץ. השאיר את חותמו בקמפוס
כץ בן ה-26, שהתגורר בגבעתיים, היה סטודנט במסלול מדעי המחשב במרכז, והספיק לסיים רק את שנתו הראשונה בלימודים. אולם על אף הזמן הקצר, הצליח כץ להשאיר את חותמו הקמפוס.
כבר בתחילת דרכו במרכז הבינתחומי, החליט כץ להתנדב לסייע לסטודנטים במועדון היזמות של המרכז. גוף אשר הפעילות בו היא התנדבותית לחלוטין. כץ נטל על עצמו את האחריות למחשוב מרכז היזמות, תחום בו שלט היטב.
"זה דבר די נדיר שסטודנט בשנה ראשונה מתנדב במרכז היזמות", אמר השבוע פרופסור רונן ישראל, ראש המרכז, "בדרך כלל לוקח לסטודנטים זמן להכיר את עצמם כסטודנטים ואת חלוקת הזמן המתאימה להם, אבל במקרה של ניר הוא מיד התנדב, כבר בשנה הראשונה.
"מה שנדיר עוד יותר הוא שוועדת הסטודנטים של המרכז, שמחליטה את מי לקבל, גם קיבלה אותו מיד. כנראה שהוא הותיר בהם רושם חיובי עז. הוא עשה עבודה טובה במחשוב המרכז, הוביל את זה תקופה והיה מצוין בזה".
הילדים המומים
כץ בחר להתנדב גם דרך ארגון יזמים צעירים מיסודו של בנק לאומי. זהו ארגון ארצי המחנך נוער ליזמות ועסקים, ומפעיל תוכניות שמטרתן לחשוף בני נוער לעולם העסקי דרך התנסות. כץ התנדב בארגון כשנה דרך המרכז הבינתחומי, ועבד עם קבוצת בני נוער מרמת גן.
הלוויתו של כץ. הדיקנים הגיעו לחלוק כבוד צילום: נאור רהב
"ניר אמנם הגיע בשנה א', אך למרות זאת זו היתה התנדבות מלאה עבורו", סיפרה השבוע נועה טרון, רכזת איזור המרכז בארגון יזמים צעירים ישראל . "הוא היה בחור מקסים, אופטימי, חייכן, איש חינוך בלי הצהרות ובלי תעודות, פשוט מחנך בנשמתו. היה לו חשוב מאד לתת לילדים את הכי טוב שאפשר, והוא הוביל אותם שנה שלמה בדרך הזו, הוא תמיד הקדיש להם המון זמן ומחשבה.
"השבוע נפגשתי עם הילדים לשיחה של אחרי הרצח בשביל לבדוק מה מצבם ואיך הם מרגישים. הילדים בקבוצה המומים, קשה להם מאד. הם פנו אליו גם בדברים אישיים והוא תמיד הקשיב להם בעדינות. הוא דחף אותם ועודד אותם להמשיך עם הפרויקטים שהם התחילו גם בעתיד. ניר התכוון להמשיך בארגון גם בשנה הבאה והוא יחסר לנו מאד".
בבינתחומי ידעו על הצלחתו של כץ בעבודה עם הנוער, וקיבלו לכך ביטוי מוחשי בהלווייתו. "ללוויה שלו הגיעו שתי בנות מהקבוצה שלו ברמת גן, מלוות באחת מאמהותיהם ולבושות שחורים, כנראה שהוא נגע לליבן, מספר פרופסור ישראל.
הידיעה על הרצח שאירע במוצ"ש
האחרון במרכז הקהילה הגאה ברחוב נחמני בתל אביב, היתה כרעם ביום בהיר עבור רבים מתלמידי המרכז הבינתחומי. אגודת הסטודנטים במרכז נרתמה לסייע בארגון הסעה להלוויתו של כץ, ובהנחת זרים.
"ניר היה סטודנט פעיל ומעורב בקמפוס למרות שהיה בתחילת הדרך", אומר יושב ראש האגודה ליאור רשף דרעי, "הבנתי מחבריו שהוא כל הזמן היה בתנועה, חיפש כל הזמן מה ואיפה לעשות. בשביל הסטודנטים כאן זו היתה טרגדיה גדולה.
"גם בלי לדעת את הפרטים על זהות הרוצח ומניעיו, הקהילה הגאה רואה את זה כמכה שמכוונת נגדה ולכן חשוב לנו לחזק את ידיהם. אני מרגיש שהמרכז הוא מקום ליברלי ופתוח ופה מקבלים בחום ובשמחה אנשים בלי קשר לכלום, בטח שלא הבדלי נטיות מיניות".
רשף דרעי התקשה להאמין השבוע כי הוא עוסק בסידורי הסעה ללוויה של חבר שנרצח בסיטואציה כזו. "גם לו היו אומרים לי מראש, לא הייתי מעלה על הדעת שאני אעסוק בלהוציא הסעה ללוויה של חבר שנהרג בנסיבות כאלה. ללוויה הוצאנו אוטובוס מאורגן והגיעו המון סטודנטים", סיפר.
יזם בנשמתו
בין ההמונים שהגיעו ללוות את כץ בדרכו האחרונה הגיעו גם דיקן הפקולטה למדעי המחשב ודיקן הסטודנטים. סטודנטים רבים ציינו השבוע כי מאחר והם נמצאים עדיין בתקופת מבחנים, הסגל בא לקראתם והתחשב בכל הנוגע להיעדרויות בגלל ההלוויה הפתאומית.
המרכז הבינתחומי. קשה לדבר על אדם שישב לידך בלשון עבר ארכיון
למרכז הבינתחומי הגיע כץ לאחר שהשתחרר משירות בקבע. "ניר היה חבר שלי", סיפר השבוע בכאב ליאור אייזנברג, חברו למסלול הלימודים, "הכרנו במסגרת מכינה במתמטיקה שעשינו לפני הלימודים. אני זוכר שלא כל כך הבנתי מה הוא עושה שם כי הלימודים האלה באמת לא היוו בעיה עבורו. הוא היה חכם מאד, אפילו מבריק. והוא כל הזמן התעסק בפרויקטים ומיזמים חדשים.
"היתה לניר אנרגיה חזקה, אנרגיה מדבקת, הוא היה סוחף אחריו אנשים לכל מיני רעיונות שלו. החלקים הלימודיים של התואר באו לו בקלות, איפה שאנחנו היינו צריכים להתאמץ, הוא הקדיש את הזמן לדברים אחרים. בימי שישי אפשר היה לראות אותו יושב עם סטודנטים באקווריום בבינתחומי, כותב על הלוח ומסביר להם את החומר".
למרות גילו הצעיר יחסית, היה כץ "יזם בנשמתו", מספרים מכריו. הוא כל הזמן חשב כיצד לשלב את שני הדברים בהם היה חזק במיוחד, מחשבים ויזמות. באחרונה החל להקים עסק להקמת אתרי אינטרנט, ומצמרר לחשוב כי רק השבוע תכנן להתקדם ולפתוח משרדים על מנת להמשיך בהקמת העסק.
"קשה לי לדבר בלשון עבר על מישהו שעד לפני יומיים עוד דיברתי איתו באמת", מספר אלמוג בן דוד, חבר נוסף לספסל הלימודים, "הוא תמיד עזר לאנשים גם כשזה בא על חשבונו. קודם הם, אחר כך הוא, גם אם זה באמצע הלילה. הוא היה בעיצומו של עסק להקמת אתרים באינטרנט. את שנת הלימודים הבאה נפתח בלעדיו וזה יהיה מוזר, קשה וכואב".
רטוריקן בחסד
בנוסף לכל תחומי העשייה שלו, היה כץ חבר במועדון הדיבייט של המרכז הבינתחומי. דיבייט, למי שלא מכיר, היא פעילות תחרותית של ויכוח, בה מקבלות שתי קבוצות עמדות מנוגדות בסוגייה מסויימת, ומתחרות ביניהן ביכולת לשכנע את המאזינים בצדקתן.
עם אחותו והחבר תומס. נחטף דווקא בשל החופש בו בחר לחיות צילום באדיבות המשפחה
למרות שהיתה זו תחילת דרכו, גם במועדון הדיבייט הורגשה נוכחותו היטב. הסטודנט ליאור הדס, יושב ראש מועדון הדיבייט הוציא השבוע מכתב לחברי המועדון תיאר את תחושותיו לאחר הרצח.
"ניר נרצח ככל הנראה על רקע של שנאה, הוא היה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון כי בחר לעזור לנערים ולנערות בקהילה ההומו-לסבית להתמודד ולקבל את עצמם", כתב הדס, "כשרצח כזה מגיע לפתח ביתנו זה צריך להעיר אותנו. להעיר אותנו כבני אדם, כרטוריקנים, ולהזכיר לנו שגם במקום הכי ליברלי עדיין יש גורמים של שנאה, שמסכלים את החופש והחיים של בני אדם ואת זכותם להיות מי שהם ללא פחד או בושה.
"אם לטרגדיות יש מסר כלשהו, המסר הוא שכאנשים העוסקים ברטוריקה ובשכנוע, אסור לנו לנוח על זרי הדפנה ולחשוב שהמלחמה על החופש היא עניין לאנשים שגרים במקומות אחרים, זאת עדיין גם המלחמה שלנו. כצעירים הנהנים מתחושת החופש המוחלט ולעיתים שוכחים שלא כך היו פני הדברים תמיד, וכי הליברליות והחרות הפרטית שלנו היום הושגו במאבק כוחות ארוך ומתיש, תוך כדי התמודדות עם גורמים שמרנים וחשוכים.
"החובה שלנו לא לשתוק מול השנאה, ולדבר בזכות הדמוקרטיה, החופש וזכויות האדם, הופכת להיות ממשית מאי פעם. המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא להמשיך את הדרך הזו של ניר ולהזכיר לאנשים שלא משנה איזו דעה קדומה יש להם וכנגד מי היא מופנית, מאחוריה נמצאים בני אדם אחרים, שיש להם זכות לחיים ולכבוד".
ערב הרצח תפס את כל אחד מהחברים בנקודה אחרת ביום, בזמן ובחיים. יחד הם התקשו לתפוס שמי שעד לפני רגע ישב לידם על כסא הלימודים, תסס מרעיונות, שקק חיים, נחטף דווקא בשל החופש על פיו בחר לחיות.
"כולנו בשוק, זה עוד לא נקלט אצלנו", מודה אייזנברג. "כמה שעות לפני שזה קרה הייתי ממש ליד מקום הרצח, בערב ראיתי טלוויזיה והלכתי לישון. כשפרסמו את השמות היה לי קשה מאד להאמין, ראיתי את השם, קראתי את כל הפרטים המזהים ועדיין לא קיבלתי את זה.
"נכנסתי ונשאבתי מיד ללוגיסטיקה, לסדר הסעות לתלמידים וכל הזמן עוד אמרתי לעצמי 'אולי עוד יכול להיות שזה לא הוא וסתם הבאתי לכאן את כולם'. אני תל אביבי מלידה ומה שאני אוהב בעיר הזו בניגוד לערים אחרות הוא שאתה לא צריך לפחד או להוכיח כלום לאף אחד ועכשיו לא נתפס לי שדבר כזה קורה בתל אביב, קשה לעכל את זה".
בן דוד קיבל את הבשורה המרה באימייל מחבר נוסף לספסל הלימודים. "זה היה הלם גדול לראות מייל ממישהו מהלימודים שאומר 'ניר נרצח אתמול'", הוא ואמר, "הרצח הוא מזעזע, לא משנה באילו נסיבות הוא קרה, אבל זה שכנראה יהודי מתוכנו רצח אותם, בשבילי זה שנאת אדם שקרוב אליך וזה הגרוע ביותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
