קרב הקרקעות במושב עלמה: רימוני הלם, הצתות וקטטות
אל תתנו לנוף הפסטורלי להטעות אתכם: במושב עלמה מתרחשת מלחמה. השורשים המשותפים של המושבניקים שבאו מלוב נשכחו, והתחלפו במכונית בוערת, ברימון הלם ובמעצרים. הסיבה: ניסיון התושבים להחזיר את אדמת המושב עליה השתלטו שתי משפחות
אבי בדש עם המכונית המוצתת. לא ישן בלילות צילום: חאמד אל-מקאת
הם מיהרו להושיט עזרה לאמם, שהתמוטטה מעוצמת פיצוץ רימון ההלם שהושלך לכניסה לבית. "תמשיך במאבק שלך", מלמלה האם בת ה-76 לבנה אבי. "אין דרך חזרה. תלך איתם עד הסוף".
המאבק שעליו דיברה עזיזה מתוך דמדומי ההלם הוא זה שיזם בנה אבי לפני כחודשיים, יחד עם חבר מושב נוסף, רפי זיגדון. השניים הקימו את "הוועד לחלוקה מחודשת וצודקת של אדמות מושב עלמה", גייסו עורך דין וכעת מכינים תביעה שתחזיר את האדמות לשליטת המושב.
"במשך עשרות שנים היו כאן כמה משפחות שהשתלטו לאט לאט על אדמות האגודה של המושב", מסביר אבי בדש. "מתוך אלפיים דונם ששייכים לאגודה, ומכאן - לתושבי המושב, שתי משפחות בלבד מחזיקות היום ביותר מאלף דונם.
"משפחת חלפלה עשתה את זה בדרכים מתוחכמות ללא כל אלימות. לעומתה, משפחת כלפה, גידרה את השטח באורח חד צדדי והשתמשה בו בהתחלה למרעה. לפני שנתיים הם נטעו בשטחים, והחוצפה הגיעה לשיאה כשגילינו שמשפחת כלפה השכירה אדמות של המושב לחברת ענק ציבורית לצורך גידולים חקלאיים. היא עשתה את זה בלי למצמץ, כשהחברה השוכרת כלל לא ידעה לאיזו תסבוכת היא נכנסה. אם משכירים שטחים מתוך אדמות המושב, הכסף צריך להיכנס לקופת המושב".
הקים גדר - ונשלח לאשפוז עם לסת מרוסקת
מושב עלמה הוקם מיד אחרי קום המדינה על ידי עולים שהגיעו כולם מאותו הכפר בלוב. המשפחה היחידה שהגיעה מכפר אחר היתה משפחת כלפה. בידי אגודת המושב נותרו 2,000 דונם של אדמה, שבה שותפות 170 המשפחות שגרות בו. כל משפחה אמורה להחזיק ב-30 דונם לכל היותר. הרווחים מהפעלתו של השטח המשותף אמורים להיכנס ישירות לקופת המושב.
אדמות המריבה. שתי משפחות מחזיקות ביותר מ-1,000 דונם צילום: חאמד אל-מקאת
אלא ש-550 דונם מוחזקים בידי משפחת כלפה ושלוחותיה, ו-500 דונם נוספים מוחזקים בידי משפחת חלפלה ושלוחותיה. משפחות נוספות מחזיקות גם הן בדונמים בודדים בחלקה המשותפת.
כשאבי בדש החליט לקחת את היוזמה לידיו, הוא לא ידע לאילו צרות הוא מכניס את עצמו ואת בני משפחתו. האירועים שכוללים השלכת רימונים והצתת מכונית טרם פוענחו. רימון ההלם שהושלך לביתו בשבוע שעבר לא היה הרמז הראשון שקיבל. קדם לו רימון הלם נוסף שהושלך לביתו. למזלה של המשפחה, הרימון לא התפוצץ בידיהם של ילדיו ששיחקו בחפץ הלא מוכר שהגיע למרפסת ביתם.
שלושה שבועות לפני רימון ההלם הוצתה מכוניתו של בדש. ב-3:45 לפנות בוקר התעוררה משפחתו לקול הנפץ שהשמיעה שמשת המכונית. כשרצו החוצה לבדוק מה קרה, ראו את הרכב עולה באש. מאז אותו הלילה עורכים בני המשפחה תורנויות שמירה.
"בסוף יהיה כאן רצח", אומרת בזעזוע מארי, אחותו של אבי. "אנחנו שומרים כל הלילה כדי שחס וחלילה לא יטמינו לו מטען חבלה
מתחת לאוטו". המשטרה חוקרת.
האירוע שזירז את בדש ואת זיגדון להקים את ועד הפעולה התרחש בחודש יוני, יומיים לפני שהוקם הוועד: חבר המושב מיקי שלג יצא ליום עבודה אצל שכניו, במטרה להציב גדר בשטח.
ממצאי החקירה המשטרתית העלו כי במקום התעורר ויכוח בין בני משפחת כלפה לבין בעלי השטח, ובמהלכו הושלכה אבן גדולה לעבר פניו של שלג, שנהג באותו הזמן בטרקטור. התוצאה הייתה עגומה: כחודשיים לפני חתונתו פונה שלג לבית החולים זיו בצפת עם שברים בלסת, כשכל שיניו מרוסקות. משטרת צפת עצרה ארבעה חשודים ממשפחת כלפה, והגישה נגדם כתבי אישום.
"מאז שהתחילו האירועים בעלמה עצרנו כמה חשודים", אמר רפ"ק רן אופיר, מפקד תחנת משטרת צפת. "יש לנו שלושה סעיפים מרכזיים נגד החשודים. האלימות שכוונה לעבר מיקי שלג, תקיפת צוות של ערוץ 10 שהגיע לסקר את האירועים ופרשת רימוני ההלם, שם החקירה נמשכת". במשטרה מאשרים שלחלק מבני המשפחה שנעצרו יש רישומים פליליים קודמים.
"אני לא אגדל פה משפחה וילדים"
אף שחלפו חודשיים, אביו של מיקי, אלדד שלג, עדיין מודאג מבנו. "הוא מרגיש מושפל, הוא בקושי אוכל, הוא עצבני", הוא מספר בכאב. "יש לו ויכוח עם החברה שלו - היא לא רוצה להמשיך לגור במושב. מיקי ירש נחלה מסבתא שלו, והיא לא רוצה לגור איתו פה. היא אומרת לו: 'תקשיב, עם כל הכבוד, אתה חבר שלי ואני אוהבת אותך ומוכנה ללכת איתך עד הסוף, אבל לא פה. אני לא אגדל פה משפחה וילדים'".
עזיזה בדש. "תמשיך במאבק שלך עד הסוף" צילום: חאמד אל-מקאת
אשתו המיועדת של שלג היא לא היחידה שלא רוצה להמשיך לחיות במושב, שהפך לדברי התושבים לצפון הפרוע. שמואל סופר עזב את המושב לפני כמה שנים על אותו רקע בדיוק. לפני עשרים שנה איבד אביו מעתוק את עינו בעקבות ויכוח עם אחד מבני משפחת כלפה, שהתפתח לעימות אלים. גם במקרה הזה הסתיימה הפרשה רק בהתערבות בית המשפט, שהורה לבני משפחת כלפה לשלם פיצויים להוריו של שמואל.
"אני לא גר היום בעלמה בגלל הסיפור הזה", אומר שמואל סופר בהתרגשות. "אין לי מה לעשות פה! זה לא מושב, אין כאן חיים, הכל גועל נפש. תיכנסי לכפר הצ'רקסי השכן, ריחניה, ותראי את ההבדלים! יש שם פיתוח! כאן, אפילו במגרש הכדורגל של הנוער מישהו חתך את עמודי החשמל. אנשים בורחים מכאן בגלל הבלגן ששולט כאן, והמקום לא מתפתח.
"הוועד של המושב לא מתפקד, הוא חסר אונים, ונראה שהוא מפחד לשנות את המציאות הבלתי נסבלת הזאת. הכל הולך באלימות, אי אפשר להתעסק איתם ואי אפשר לעשות כלום. אם לא יתלבשו על ההפקרות שיש פה, לא נשאר עוד הרבה זמן עד שזה בפירוש יגיע לרצח".
בדש שיושב לצדו מהנהן בהבנה. גם אשתו לוחצת עליו לוותר על חלום הוועד לחלוקה צודקת ולעזוב את המושב. "נולדתי כאן. עזבתי את המושב ל-12 שנים וחזרתי כי אני אוהב את המקום הזה", הוא אומר. "יש לנו חשש, אבל זהו. אנחנו לוקחים את הסיכון בשביל כל היישוב".
"פנינו לוועד האגודה והוא מפחד", מוסיף זיגדון. "למה? כי לכל אחד מהם יש כמה כבשים, או רפת,
או טרקטור, והם מפחדים שיפגעו בהם".
רפאל ימין, חבר ועד המושב, מודה שהעניינים יצאו מכלל שליטה. "זה נכון שהוועד מינה ועדת קרקעות שתבדוק את הנושא בעקבות פנייתם של אבי בדש ורפי זיגדון", אומר ימין, "אבל זה איבד פרופורציות ויש הרבה אלימות ובלגן. האדמות לא נלקחו לפני שבוע, חודש או שנה".
אבל איך הגעתם למצב הזה? למה הוועד לא טיפל בבעיה לפני שיצאה מכלל שליטה?
"אין לי תשובה איך השטחים הגיעו לידי המשפחות המשתלטות. יש פרוטוקולים והחלטות של ועד המושב. הבעיה היא שהדברים שהתקבלו בישיבות לא יושמו. אני חושב שזה מכיוון שכל שנתיים התחלפו ועדים, ועד שהתחילו ללמוד את הבעיה ולנסות לעשות משהו, נכנס ועד חדש. אני לא חושב שמישהו באמת פחד להתעסק עם זה, פשוט היה חסר מישהו שבאמת ייקח את העניינים לידיים".
האם זה נכון שמשפחת חלפלה קיבלה מאות דונמים בהסדר מול האגודה, בשעה שמשפחות רבות נותרו בלי כלום?
"לגבי בני משפחת חלפלה, הסיפור התחיל לפני יותר מעשרים שנה. היה איתם דיון פעם אחת. יש חלקות שהם החכירו, ויש חלקות שהם נטעו לפי השתלטות. אני יודע שעל חלק יש הסדרים ועל חלק לא. מה שקרה בעלמה מצער מאוד. זה לא היה צריך לקרות. יש דרכים חוקיות להסדיר את זה. אני לא יודע מי התחיל באלימות".
משפחת חלפלה: קיבלנו את האדמות בהסדר מול ועד האגודה
נציג ממשפחת חלפלה אמר בתגובה: "קיבלנו את האדמות בהסדר מול ועד האגודה. יש מסמכים. אם יש בעיות, הן ייפתרו בבית המשפט".
בדש: "חזרתי 22 שנה אחורה, להיות חייל ולשמור על המשק שלי" צילום: חאמד אל-מקאת
בני משפחת כלפה סירבו להגיב לדברים שנאמרו בכתבה.
בדש וזיגדון, מצדם, נשענים על הרוח הגבית שהם מקבלים, לדבריהם, מחברי המושב. הם שכרו עורך דין ויצאו למסע שבסופו הם מקווים להחזיר לרשותם את השטחים. הם מתקרבים להסכם עם החברה הציבורית שלה הושכרו שטחי המושב, שעל פיו יועברו דמי השכירות למושב ולא לבני המשפחה שמחזיקים בשטח. "כולם מפרגנים לנו בצורה חשאית", אומר זיגדון. "אנחנו כרגע היחידים שנמצאים בחזית".
"אני לא אגיד לך שאני לא פוחד. אני פוחד אימים", מוסיף בדש. "אני לא ישן בלילות, אני לא בבית, אני בקושי רואה את הילדים שלי, כל היום אני מתחבא שלא יפגעו בי. אני יודע שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה ואני עוד אקבל את המכה. חזרתי 22 שנה אחורה, לימים שבהם הייתי חייל - לשמור על המשק שלי, פשוטו כמשמעו. אבל התקווה בעיניים של התושבים מניעה אותנו.
"עשינו מגבית למאבק משפטי נגד ההשתלטות הלא צודקת על הקרקעות כאן, ורוב האנשים כבר שילמו לנו - גם אם חלק ביקשו לשלם במזומן כדי לטשטש את עקבותיהם. בסופו של יום אנחנו לא רוצים שהמשתלטים יעקרו את המטעים שלהם, אבל אנחנו רוצים צדק חלוקתי. שהם לפחות ישלמו לחברי המושב דמי שכירות על הקרקעות. אנחנו רוצים שהחברות שהן השכירו להן אדמות בשיא חוצפתם, ישלמו את דמי השכירות לחברי המושב ולא לאנשים שלאורך כל השנים גזלו לנו את האדמות".
נא להמתין לטעינת התגובות
