חוקר בטכניון: פגיעה במיכל האמוניה שוות ערך לחורבן בית שלישי
איש הטכניון הפרופ' עמוס נוטע מתקשה לישון בלילות. מיכל האמוניה, הממוקם במפרץ חיפה, הוא מבחינתו קטסטרופה פוטנציאלית. פגיעה במיכל, מזהיר נוטע, עלולה להמיט על חיפה והקריות אסון המוני שכמותו לא חווינו מאז קום המדינה
"דבר אחד שאני לא יודע להסביר הוא מדוע האוכלוסייה באזור המפרץ ישנה, למרות כל הנתונים שמגיעים על תחלואה גבוהה מצד אחד וסיכון גבוה מצד שני", אומר נוטע, שהתנגד להקמת מיכל האמוניה עוד לפני שזה הוקם. "זה דבר שקשה מאוד להבין. היו הרבה הודעות בתקשורת שמתריעות מפני הסכנה.
"נאמר שהמיכל מסכן את כל מטרופולין חיפה וסביבותיו, וכנגד הודעה כזו יש המוציאים הודעה שהמכל אינו מסכן את הסביבה. מפקד פיקוד העורף אמר שזה המכל הממוגן בעולם. נוסף על כך, בהערכה שבוצעה על ידי פיקוד העורף הם טענו שההסתברות לפגיעה ישירה בגג המיכל היא כמעט אפסית. אבל אנחנו מדברים על שטח של דונם, אז איך לפגוע בשטח כזה היא הסתברות אפסית ועוד עם כלי הנשק המפותחים שיש היום?".
מה ניתן לעשות בנוגע לכך?
"אצלנו הקהילה לא יודעת שיש לה תפקיד. אנשים מתגוררים בסביבת מתקנים מסוכנים ולא עולה בדעתם מה המשמעויות של הדבר הזה. במדינות מתוקנות חייבים ליידע את התושבים על הסיכונים אליהם הם עלולים להיחשף והציבור קובע את רמת הסיכון הקביל. כלומר, כמה הוא מוכן שיסכנו אותו. מלמדים את הציבור ובסוף הוא מבין. אבל פה לא עושים את זה".
יש עדיין התעקשות של גופים שונים שהמכל לא מסוכן כפי שמציירים אותו.
"אומרים שהאמוניה לא מסוכנת, אבל אפשר לראות הודעות מכל העולם על אנשים שנפצעו ונהרגו מדליפות אמוניה. באחד המקומות דלפו שמונים טון של אמוניה ופינו 6000 תושבים ברדיוס של שישים קילומטר, ועוד באזור דל אוכלוסייה. אצלנו ברדיוס כזה מסביב למכל זה כבר כולל את עכו, שמכילה 170 אלף תושבים, והמכל אצלנו מכיל 14 אלף טון אמוניה. המכל נמצא בשטח מאוד מאוכלס, בעוד במדינות אחרות מציבים אותו בשטחים מבודדים".
הוא לא מוגן מספיק? אין לו מנגנוני הגנה?
"המכל בנוי בצורה כזו, שמסביב יש קירות מגן ולמעלה הכיפה שלו, שהיא חשופה. קירות המגן נועדו לכך שבמקרה ומתפוצצת פצצה בסמוך למכל הם ימנעו חדירה של רסיסים פנימה. אבל קיים סיכון במקרה שהפצצה פוגעת בכיפה. המכל לא מוגן מלמעלה ומדובר בשטח של כדונם, שזה שטח די נרחב. בשנת 1986, כשהקימו את המכל, שקלו איזה נשק יש לאויב והחליטו שהמיגון הזה מספיק, אבל מאז ועד היום יש התקדמות גדולה בפיתוח כלי נשק גם אצל האויב".
במקרה של תקלה חמורה במכל או פגיעה בו, כמה נפגעים עלולים להיות ובאיזה רדיוס?
"ברדיוס של 16 קילומטר מהמכל יש למעלה מ-200 אלף תושבים בלילה. ביום יש יותר, אבל אין נתונים מדויקים. כל גוף אומר מספר אחר של נפגעים, מ-170 אלף ועד 250 אלף. ההפרש נובע מהתרחיש. מה אתה חושב שיקרה, מה יפגע ואיפה. מה מכיל הטיל וכמה הוא גדול. כך אפשר להגיע לכל מיני מספרים. צריך להבין גם שהאיום משתנה עם הזמן וכלי הנשק גם משתפרים".
האם כוחות הביטחון, החילוץ וההצלה מוכנים להתמודדות עם מצב של דליפה מהמכל?
"כשהייתה דליפה של גז במלון באילת פינו את כל האנשים והכריזו על אסון רב נפגעים, בבית החולים נפתח חדר מיון נוסף וצה"ל שלח צוותים מחיל הרפואה. איך אפשר להשוות את זה למצב של דליפת אמוניה בכמויות כאלה? בארץ, במקרה של אסון פתע רב נפגעים (אפר"ל), מדובר על אוטובוס או רכבת.
"אירוע
מה התרחיש הגרוע ביותר שעלול להתרחש במפרץ חיפה במקרה שכזה?
"אם הולכים על תרחיש כזה בחיפה, אז מדובר על כמעט חורבן בית שלישי. זה יהיה משהו איום ונורא".
נוטע הוא פרופסור לאיכות ואמינות במערכות במכון הטכנולוגי בטכניון ודיקן מכללת "כנרת" בעמק הירדן. כבר בתחילת דרכו בשנת 1983 הוא הקים תוכנית לתואר גבוה במערכות ניהול איכות, גהות ואמינות בטכניון.
התוכנית כוללת את איכות השירותים בתעשייה, איכות הסביבה, בטיחות וביטחון הקהילה, וממנה יצאו בשנים האחרונות כשמונה מאות מובילי איכות הפועלים כיום בארץ ובעולם. במסגרת תפקידיו אלו בחן נוטע, שהיה בעברו גם קצין בפיקוד העורף וחבר הוועדה לאנרגיה אטומית, את הקמתם והפעלתם של המפעלים במפרץ חיפה, ובראשם מכל האמוניה של חברת חיפה כימיקלים.
"הבעיה היא שיש המון דיבורים וזה אחד הדברים הכי גרועים", מסביר נוטע. "יש המון ועדות והמון מומחים וכל אחד מדבר, אבל אף אחד לא עושה את העבודה כמו שצריך להיות באמת".
הרשויות באזור עושות די כדי להילחם למען הזזת המיכל?
"לפני שנתיים ניסינו לארגן בטכניון פגישה לראשי הרשויות באזור, ולמעשה פרט ליושב ראש ועד קרית חיים, עודד דוניץ, שהביע נכונות להגיע, אף אחד לא בא. נותרנו לבד בחדר ריק.
"נראה לי שזה מסביר את המעורבות שלהם. ראשי רשויות צריכים לפעול כל הזמן ולא רק לפני בחירות. אנחנו עומדים כאן בפני איום רחב היקף".
האם המדינה, המשרד להגנת הסביבה וגופים נוספים מצפצפים על הציבור באזור או שהם עושים די להילחם למען הזזת המכל או צמצום הסיכון שבו?
"יש את המשרד להגנת הסביבה, אבל אין לו את כל הכלים החוקיים שיש למשרד דומה בחוץ לארץ. הגופים הירוקים די מוגבלים עם כוח אדם והם גם לא יכולים לעשות יותר מדי כי אין חוק. במקום לרוץ ולהפגין צריך ללחוץ על חברי כנסת להוציא חוקים.
"אם לא יוצרים סדר כזה אז סתם יוצרים פאניקה בציבור, שדועכת בתוך זמן קצר. יש גם הרבה השפעה של כל הקשר הון ושלטון, יש דברים שתלויים בכספים שניתנו או יינתנו. הקשר של הון ושלטון קיים ומסביר יותר ויותר את ההתנגדויות שאני נתקל בהן במשך השנים".
בתקופה האחרונה יש דיבורים על הזזת המכל למקום אחר. האם המקומות החלופיים שמוצעים הם פחות מסוכנים לאוכלוסייה?
"אי אפשר להזיז את המכל. המכל הזה הוא בן יותר מעשרים שנים. מכלים כאלה, הגיל המרבי שלהם הוא עשרים שנה ואחר כך צריך לבנות מחדש. אם מחליטים על בנייה מחדש צריך לדעת היכן ממקמים אותו ובאיזה גודל. ישנם הרבה פרמטרים שצריך לבדוק לפני שבונים.
"לכן הצעתי שיהיה גוף מקצועי חיצוני שיפקח על כל הפתרונות החלופיים המוצעים. עצם זה שזה בנוי על כך שיש רצון טוב מאחד הצדדים, זה מראה שאין לנו חוק וכל אחד עושה מה שהוא רוצה".
בכל הקשור למכל דברים זזים בעצלתיים, אם בכלל. אתה לא מרגיש לעיתים כמו דון קישוט שנלחם בתחנות רוח?
"אני רואה בזה שליחות. זה התחיל כשהייתי בצבא בפיקוד הצפון. הייתי קצין מפעלים ואב"כ. לכן כאשר הגיעו התוכניות בשנת 1985 שהולכים לבנות את המכל, עשיתי דיון של קבוצת מהנדסים ומדענים ואנחנו היינו נגד. אבל פתאום הם קיבלו אישור של הג"א כנגד כל מה שאנחנו אמרנו. ומאז למעשה המשחק ממשיך. אם היו מתחשבים במה שאמרנו אז, המכל לא היה קיים היום".
הפתרון שמציע נוטע כדי להתמודד עם אסונות רבי נפגעים הוא שצריך ליצור מערכת לניהול סיכונים, כזו שתעריך את גודל הסיכון ותציב כללים להתנהגות במקרה של אירוע. מערכת כזו, מסביר נוטע, כבר קיימת בארצות מתפתחות רבות בעולם, אולם בארץ הנושא נזנח מאחור למרות החשיבות הרבה שלו.
"החשיבות של הכול היא שאנו רוצים להגן על האדם ועל הסביבה, ראשית כדי שיהיו קיום של האדם, איכות חיים ובטיחות", הוא אומר. "תמיד יש איומים קיומיים, אם מטבע ואם ממעשה ידי אדם. על כן עולה השאלה מה צריך לעשות ואיך לפעול במצבים אלה, ואיך לבקר את זה. התשובה היא שצריך מערכת לניהול סיכונים, כך שאם קורה משהו אנו מוכנים. הדברים כבר פותחו בעולם, זה לא שהם לא קיימים. רק אצלנו זה עוד לא קיים".
כיצד יש להיערך?
"צריך לבדוק מה יכול לפגוע ומה יקרה לאחר מכן. זה תלוי הרבה במיקום ובתנאי הסביבה. קיים גם סיכון יומיומי של מכליות שנוסעות דרומה. ישנם מקומות בעולם בהם לא מובילים כלל אמוניה. מפעלים רבים מייצרים את האמוניה ישר בקו הייצור, מגז טבעי שאינו מסוכן. דבר זה מחייב שינויים רציניים במפעל, אבל המפעלים כבר ישנים וזה מסובך ויקר".
ממה מורכבת המערכת לניהול סיכונים?
"צריך להקים תשתית מתאימה ושיטה סדורה ולוגית המחייבת על פי חוק. כל מי שקשור צריך להיות בקשר, יש התייעצויות, הבנה ותקשורת. צריך לזהות את הסיכונים, לנתח אותם ולכמת אותם למספרים, לרוב על פי מספר נפגעים. בלי מספר אי אפשר לערוך השוואות. אחר כך צריך לטפל בסיכונים. כלומר, אם קרה מה עושים. לבסוף יש להכין תוכנית לניהול האירוע. לא להתחיל לשאול שאלות באותו הרגע.
"הכול צריך להיות מוכן מראש, לא כמו שהיה במלחמת לבנון השנייה, בה פיקוד העורף, מד"א, כיבוי האש והמשטרה רבו מי מנהל את כל המבצע ואף אחד לא ידע מה תפקידו. דבר נוסף שצריך לעשות זה להקטין את הסיכון ולראות כיצד להתמודד ואם ניתן להמשיך לחיות באזור הזה. לא יכול להיות שמישהו בא, עושה לך בחצר משהו ומסכן אותך ואין לך מה לעשות חוץ מלצעוק ולהפגין. בחוץ לארץ יש חוקים אבל בארץ זה די פרוץ".
מה השלב הראשון במאבק הזה?
"הצורך באכיפה הוא המפתח. חוק, תקנות, הגדרת אחריות, אחריות אישית של בעלי תפקידים, עונשים, חבות של המדינה והסכמים בינלאומיים. כמו כן צריך שיהיה גוף מקצועי המורכב מכימאים, פיסיקאים ועוד, ולא עורכי דין. אותו גוף צריך לבדוק ולראות מה עתיד להיות והם שיקבעו מה מסוכן וכמה. לא סתם מישהו מהמשטרה או מהצבא שאמר את זה, אלא דברים שיש להם בסיס ושחוקרים אחרים יכולים לבדוק את המסקנות אליהן הגיעו".
אתה מתכוון לדוח הרצל שפיר?
"דוח הרצל שפיר הוא בדיוק דוגמה למה קורה כשלא לוקחים אנשים מקצועיים. לא ניתן לבדוק מה הם עשו ואיך הגיעו למסקנות, כי הם לא עשו כלום חוץ מלראיין אנשים. המטרה היא לבדוק מהו התרחיש המרבי העלול להתקיים ולקבוע כיצד ניתן להיערך.
הסיכון במיקומו של מכל האמוניה הוא גבוה מאוד, אך אין הוא היחיד שעלול לגרום לאסון רחב היקף במפרץ. לבד מהמכל נשקפת סכנה גדולה לתושבי האזור גם מריכוזם הגבוה של המפעלים באזור, גם אם חלקם אינו מכיל חומרים מסוכנים.
"יש שם בעיות", מסביר נוטע. "קיים סיכון של אפקט הדומינו. במידה ואחד המפעלים ייפגע הוא יכול לגרום לפגיעה במפעלים אחרים. אם, לדוגמא, יש מפעל שאינו מייצר חומר רעיל אבל מחזיק חומר שאם מדליקים אותו הוא הופך להיות רעיל, והשכן שלו מחזיק דלקים, אז אם מתחילה דליקה אצל השכן ומתפשטת אליו, נוצר חומר רעיל במקום שלא היה קודם".
מה קורה אם מספר מפעלים נפגע בו זמנית?
"אלו תרחישים שלא יודעים לטפל בהם בכלל. מראש צריך לחשוב על האפקטים השונים והאפשרויות ולא למקם מפעלים כאלה בצורה כזו. זה קרה כי אין תכנון מסודר. כל אחד שמבקש מקבל אישור לפתוח עסק באזור התעשייה בקרית חיים או אחרים שמסכן את הציבור, אם באבק שהם פולטים או רעלים אחרים. אף אחד לא דורש מהם לנקוט באמצעי מיגון, והם לא עושים זאת".
בחברת חיפה כימיקלים סירבו להגיב לדברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
