ראשי » מקומי » שפלה » רחובות ונס ציונה

רחובות: מנהלת מעון נווה אדיר משיבה מלחמה

ליעל וייס, המנהלת מוסד לבעלי פיגור שכלי, נמאס מהיחס לו זוכים המטופלים מתושבי שכונת מרמורק. בין היתר מדובר ביידוי אבנים ותליית כרזות מעליבות. כעת וייס תוקפת את התושבים: אף אחד לא חושב בצורה אנושית. הכול פוליטיקה

יותר משש שנים מנהלים דיירי ועובדי נווה אדיר, מעון לאנשים בעלי פיגור שכלי, מאבק נגד תושבי שכונת מרמורק ברחובות  ונגד העירייה, על הזכות לפעול במקום. שישים הימים הבאים יקבעו את עתידו של המקום ואת עתידם של תשעים וארבע החוסים הגרים בו.
 
יעל וייס, מנהלת המעון וממקימיו, מספרת לראשונה על המלחמה העיקשת, ועל העצב והכאב בידיעה, כי למרות שאנחנו נמצאים במאה ה-21, יש רבים הרואים אנשים עם מוגבלויות כזרים וכלא אנושיים.

במשך שש שנים נלחמים תושבי שכונת מרמורק ברחובות נגד מעון החוסים נווה אדיר, המנוהל על ידי חברת דנאל.  בין היתר, הציבו התושבים שלטים המכנים את החוסים "חולי נפש מסוכנים", ועברו לכדי יידוי אבנים על המבנים והדיירים.

גם עיריית רחובות טוענת כנגד המעון, כי לא הוקם באופן חוקי, ואינו ממלא את ייעודו הציבורי כפי שאמור היה לעשות. אז מה אם נציג העירייה ברך בטקס הפתיחה של המקום, ומחלקת הרווחה ממשיכה לשלוח למעון דיירים חדשים?

"הבחירות לעירייה קרובות, ועל חברי המועצה להיות בעד התושבים בעלי זכות ההצבעה", מסבירים בנווה אדיר. "אנחנו נלחמים על עקרון, שחשוב להכניס אנשים חלשים לתוך הקהילה, ולא לנדות אותם לפרדסים, כפי שהציעו בעירייה".
 
"לפני שש שנים פתחנו את מעון נווה אדיר כאן ברחובות" מספרת יעל וייס, מנהלת המעון. "התחלנו לגייס צוות מטפלים, ואחר כך בדקנו התאמה של דיירים למקום. כל זאת בליווי צמוד של משרד הרווחה, שתמך בנו באופן מלא ואף העניק לנו את הרישיון לפתיחת המעון.

"הדיירים, שחלקם הגיעו ממעונות רחוקים יותר, וחלקם נפרדו בפעם הראשונה מהמשפחה, נכנסו לתוך דירות מסודרות, חדשות ונקיות. המטרה הייתה ליצור מסגרת של תא משפחתי בכל אחת מן הדירות. בשביל זה דאגנו שתהיה פינת אוכל בתוך הבית ולא חדר אוכל המוני, וגם חדר שינה ופינת טלוויזיה. הדיירים החלו ליצור קשרים אחד עם השני, וראו באלו אשר גרים איתם באותה דירה, ובמטפלים, משפחה אינטימית.

"הכוונה שלנו הייתה ליצור

לאותם דיירים חיים שגרתיים עד כמה שאפשר. יש להם בית, חברים, חלקם יוצאים לעבוד בסביבה או בתוך המעון והמשפחות שלהם מגיעות לבקר אותם בכל שעות היום. אין שעות ביקור מסודרות, כמו שאין בחיים הרגילים. זו זכותם לפגוש את הקרובים אליהם מתי שהם רק רוצים".

"ההתנגדות הראשונית הקשה שנתקלנו בה הייתה כבר עם פתיחת המעון. התושבים שגרים ליד המעון ארגנו הפגנה עם שלטים ברחבי השכונה והרבה צעקות. זאת הייתה הפגנה מאוד מכוערת, כאשר על השלטים נכתב: 'דם עוד ישפך כאן', 'חולי נפש מסוכנים', וגם: 'לא נוותר – לא יהיה מעון חוסים'. זה הראה לנו שמדובר בבורות קשה. אותם תושבים רואים בדיירים חולי נפש, כאשר מדובר באנשים עם פיגור שכלי. כך או כך, מדובר באנשים חלשים שאותה קבוצה החליטה להתנכל אליהם.
 
"מקרה נוסף בו התושבים של השכונה יצאו כנגד המעון היה כאשר הם החלו ליידות אבנים כלפי הדיירים במקום. התושבים ניפצו חלונות, ורק במזל לא נפגע איש.  אני זוכרת שאחד התושבים צעק וטען כלפינו, שהכנסנו חומר חבלה לתוך השכונה. היה מאוד קשה לשמוע את כל ההתבטאויות הללו, ולהבין שלא רואים באנשים עם פיגור שכלי אנשים הזכאים לחיים טובים כמו כולם.

"לא רצינו להביא לבעיות נוספות, ולכן פעמים רבות בחרנו שלא להגיש נגד אותם תושבים תלונה במשטרה. אז עוד האמנו שבסוף נצליח להביא ליחסי שכנות טובים, אבל היום כבר הבנו שהם פשוט לא רוצים אותנו פה, ולא ממש משנה מה נעשה. זאת תחושה מאוד לא נעימה, ובעיקר עצובה".

יצא לכם להיפגש עם תושבי השכונה באופן אישי ולנסות להבין את הבעיה סביב המעון?
"השיחות שהתנהלו בינינו לבין תושבי השכונה היו בעיקר בוועדות ובבית המשפט. לצערנו, התושבים לא ממש רצו לדבר איתנו ולהסביר לנו באופן אישי מה מפריע להם. הם אפילו לא באמת יודעים מה קורה בתוך המעון. הכול ספקולציות ופרשנויות.
 

"הזמנו אותם לבוא אלינו, ולראות מי באמת גר בתוך המעון, אבל הם בחרו שלא. כשאנשים גרים בשכנות, ולאחד מהם יש בעיה, אז נפגשים לדבר עליה, ומנסים להגיע להבנות. תושבי השכונה בחרו ישר לצאת במאבקים משפטיים ובאלימות פיזית ומילולית, מבלי ליצור איתנו קשר בכלל".

ובכל זאת, הצלחתם להבין מדוע יש התנגדות כל כך חריפה למעון?
"אנחנו יודעים שהתושבים טוענים כי המעון גורם לרעש בשכונה. הם מתלוננים שפעילויות המעון מפריעות לשקט שלהם. ישנה מסגרת מאוד פעילה במעון שלנו. אנחנו מקיימים אירועים, חוגים ויוצאים לפיקניקים באזור. הדיירים שלנו יוצאים לעבוד בבסיסי הצבא ובחממות של קיבוץ גבעת ברנר. חשוב לנו מאוד לשמור על חיים מלאי עניין.

"לטענת התושבים, הפעילויות מפריעות גם כאשר הן מתקיימות בחמש אחר הצהריים. זכורה לי פעם אחת, כאשר ערכנו פעילות משותפת אחר הצהריים עם משטרת רחובות שאיתה אנחנו בקשרים טובים, ואחד התושבים התקשר להתלונן על המוזיקה. מפקד משטרת רחובות לקח את הטלפון, והסביר לאותו תושב שגם לו מותר להשמיע מוזיקה בשעות כאלו.

"מעולם לא המשכנו אירוע או פעילות לאחר השעה שמונה בערב, כך שסיבה זו אינה מוצדקת כלל. הבעיה האמיתית של התושבים היא כסף. הם מפחדים שהמעון עלול לפגוע להם בערך הדירות. הם חושבים שכיוון שקיים במקום מעון חוסים, אנשים לא ירצו לקנות כאן בתים.

"בכל אחת מן הפעמים שנפגשנו עם התושבים בבית המשפט, נאמרו מצדם משפטים שהציגו את טענותיהם בצורה מגוחכת. באחת הפעמים, התושבים פנו אלינו ואמרו: 'אולי עכשיו הכול עדיין רגוע, אבל מה יקרה כשתגדלו, ויהיו במקום שלושים דיירים?'. באותו זמן גרו במעון כבר ארבעים דיירים. בפעם אחרת הם שאלו מה יקרה כאשר במעון יגורו שישים דיירים, ובמעון כבר גרו יותר משמונים.

"מזה אפשר היה להבין שהרעש וכמות הדיירים, זה לא באמת הגורם המפריע. הדבר שמפריע להם זאת המהות. הרעיון שאנשים עם לקות מסוימת גרים לידם. מה שהכי מצחיק בכל העניין, שלפני הקמת נווה אדיר, במקום הייתה פנימיית בנות של ויצו. אז, הרעש של הבנות לא הפריע להם בכלל. התושבים שכן מצדדים בנו ומעוניינים לעזור לנו, מספרים שבאותה תקופה המקום היה נראה מאוד רע. שעכשיו אנחנו הקמנו כאן גן עדן, ואין את הבלגן שהיה פה מקודם".

איך אלו שמצדדים בכם פועלים? הם לא מצליחים לדבר עם התושבים האחרים?
"יש כמה תושבים בשכונה שמאוד תומכים בנו. חלקם מגיע להתנדב במעון ולשוחח עם הדיירים. אחד התושבים מגיע בכל יום שישי לערוך קבלת שבת לדיירים, והם מאוד מתרגשים ומחכים לזה. אנחנו לא רוצים לחשוף את אותם אנשים, כי אין לנו שום כוונה לסכסך בינם לבין התושבים האחרים. אני מברכת על הפעילות שלהם ועל הרצון הטוב".

מדוע החלה עיריית רחובות להתערב ולטעון כנגד קיום המעון בעיר?
"אני מאמינה שלעירייה פשוט נמאס מכל ההתעסקות עם ההתנגדות של התושבים. על פי טענת העירייה, המעון לא הוקם על פי חוק, ולכן היא פנתה לבית המשפט. הדבר האבסורדי הוא, שהעירייה היא זו שתמכה במעון בזמן הקמתו.

"עוד לפני הפתיחה היא הפנתה אליי דיירים, וגם היום היא ממשיכה לעשות זאת. לטקס הפתיחה הגיע נציג של העירייה לברך אותנו, ומשרד הרווחה שנמצא מעל העירייה תומך בנו. אנחנו נמצאים בקשר ישיר עם המחלקה לשירותים חברתיים בעירייה, ותוך כדי אנו נאבקים עם אותה עירייה בבית המשפט. זה כמו מלחמה לצד שלום.

"מאוד הכעיס אותנו לשמוע את דוברת העירייה, שטענה כי מדובר בבעלי הון אשר הקימו מוסד רפואי, שהיה מיועד למטרות אחרות. אז מה אם יש לנו כסף? זה אומר שמעון לאנשים מפגרים הוא לא דבר חיובי וחשוב? מעולם לא הסתרנו את העובדה שמדובר במוסד פרטי. אבל גם ברור לנו שבמידה שהיה מדובר במוסד ציבורי, עדיין התושבים היו מתנגדים לו. העובדה שאנחנו מוסד פרטי רק מקדמת את המעון.

"יש תחרות גדולה מאוד בין המוסדות לאנשים בעלי פיגור שכלי בארץ, דבר שגורם לנו רק להיות טובים יותר. נווה אדיר הוא מוסד מדהים, איכותי ונקי, שפועל לטובת הדיירים שלו באופן מוחלט. העירייה יודעת טוב מאוד שלא מדובר במוסד רפואי, מפני שאיננו פועלים תחת משרד הבריאות, אלא תחת אישור משרד הרווחה. שר הרווחה הוא זה שנלחם היום עבורנו, מפני שמטרת המעון היא לאפשר לאנשים עם פיגור שכלי לחיות בתוך קהילה, ולתפקד בה כמו שאר האנשים.

"העירייה טוענת שרשום כי מטרת המבנה היא בית כנסת, אבל אנחנו טוענים שמדובר פשוט בטעות, ואנחנו מוכנים לתקן אותה. לפנינו היתה במקום פנימייה של ויצו ולא בית כנסת. אז זה לא הפריע. אנחנו קנינו את השטח מויצו על פי חוק".

העירייה הציעה להעביר את המעון למקום אחר בתוך העיר. מדוע אתם מסרבים? 
"מאוד מביך לחשוב על ההצעה של העירייה. הרעיון שלה היה להעביר את המעון לתוך הפרדסים, ליד פארק המדע, במטרה להרחיק את החוסים משאר תושבי רחובות. בזה בעצם העירייה אומרת שיש להרחיק ולבודד אנשים עם צרכים מיוחדים משאר החברה.

"זה מאוד עצוב ומפחיד שרשות חושבת באופן כזה. משרד הרווחה בישראל ואף בעולם כולו, מנסים לשלב את אותם אנשים בעלי צרכים מיוחדים בתוך הקהילה. המטרה היא להעניק לאותם אנשים, בעלי יכולות רבות, את האפשרות לחיות חיים שגרתיים ואף ליהנות מהם. מי נתן לאותם תושבים, או לעירייה, את הזכות להרחיק אותם מהחברה?

"היום אנחנו מבינים שהבחירות לעיריית רחובות מתקרבות בצעדי ענק, והרבה מהמתמודדים קשורים לתושבים משכונת מרמורק והסביבה. כל חברי המועצה מפחדים להתעסק עם התושבים, ולכן אף אחד לא חושב בצורה אנושית, אלא רק בצורה פוליטית".

החוסים במעון מבינים את האיום על המשך קיום המעון ואת היחס של החברה במקום כלפיהם?
"כמובן שהם מבינים. דבר ראשון, המשפחות מקבלות מאיתנו את המידע על התהליך המשפטי, ואף הצטרפו למאבק נגד הסגירה. המשפחות עצמן מוכנות לעשות הכול על מנת שהמעון ימשיך לפעול. הדיירים מבינים שלא רוצים אותם בשכונה, כי הם ראו את ההפגנות ואת השלטים.

"אחד הדיירים אמר: 'אף אחד לא יזיז אותי מכאן, כי אין לי שום מקום אחר ללכת אליו'. הם לא ממש מצליחים להבין מה הם עושים רע, שהתושבים לא רוצים אותם. הם רוצים לגשת אליהם ולדבר איתם, ולנו קשה להסביר להם למה החברה רואה אותם כחריגים. בפורים הדיירים הלכו לחלק לתושבים בסביבה משלוחי מנות שהם הכינו. אפילו אז היחס אליהם היה קר".

אז למה אתם מחכים עכשיו?
"אנחנו הגשנו תוכניות ברורות להחלפת ייעוד המקום לבית לאנשים בעלי פיגור שכלי. עמדנו בכל התנאים ופרסמנו את התוכניות מחוץ למעון ובכלי התקשורת. במידה שתוך שישים יום לא יתקבלו התנגדויות לתוכנית, המאבק יסתיים, והמעון יוכל להמשיך לפעול כרגיל. כנראה שיופיעו התנגדויות, ואז שוב כל התהליך המשפטי ימשיך, ולדיירי המעון לא יהיה שקט ושלווה. כל מה שהם מבקשים זה: 'תנו לנו לחיות'".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...