עניין של זמן: ביקורת במסעדת קקאו
היינו מאוד שמחים לפרגן לקקאו, אילולא אחראי משמרת אחד, שייכנס להיסטוריה, כנראה, בתור אחראי המשמרת האנטיפט ביותר במדינה
בזכות פתיחת הבריכה העירונית ברעננה, זכו תושבי לב הפארק בצ'ופר נלווה, בית קפה קל"ב, קקאו שמו.קקאו היא אמנם רשת ענק, עם למעלה מעשרה סניפים ברחבי הארץ (ועוד כמה בהקמה), מה שלא ממש ממצב אותה כקפה שכונתי.
אבל בכל זאת, המיקום בתוך לב הפארק, והעובדה שרבים מתושבי השכונה מנצלים את המקום כדי לקפוץ לאספרסו (בדיוק כמו בקפה שכונתי), מאפשרות לקקאו לתבוע את התואר הנחשק (לפחות עליי). אם תנאי הפתיחה המעולים האלה לא מספיקים, לזכות הקפה עומדת גם העובדה שהוא פתוח גם בסופי שבוע, עניין חריג מאוד ברעננה, שתמיד ראוי לצל"ש נוסף.
בזכות כל זה היינו רוצים לכתוב לכם דיווח נרחב על בית הקפה. האמת, כבר היה בידינו טור כמעט מוכן על המקום שמעוצב יפה ונעים, על הכורסות הרכות שמזמינות את הסועד להתפנק בהן, על התפריט העשיר (אם כי הלא ממש זול) ועל המנות, שבוודאי לא נוגעות בגורמה אבל עומדות יפה בסטנדרט של "מנות בית קפה". מה אתם יודעים, אפילו עוגת "קקאו" שהזמנו לקינוח הפתיעה לטובה.
אנחנו ציפינו לעוגה תעשייתית של בית קפה, ובמקומה קיבלנו עוגה פריכה, טעימה, קרמית מלמעלה ובאופן כללי ראויה, בטח לתג מחיר של 26 שקלים צנועים והוגנים. בקיצור, כבר הבנתם, היינו על הסף של מדור שיגיד שאם אתם בעניין של ארוחה קלילה, לא מושקעת מדי, אבל גם לא יקרה מדי, במקום שמאוד נחמד לשבת בו, קקאו הוא המקום שלכם.... עד שנתקלנו באחראי המשמרת.
הכל התחיל כשא', שנלווה אליי, הזמין את הארוחה העסקית. הסיבה: הוא מטורף על שוקולד, ובעסקית (בעלות 49 שקלים) הובטחה עוגת שוקולד הבית בתור קינוח.
ובאמת, לקראת תום הארוחה, ציפינו לקינוח המובטח. אני לעוגת הקקאו הנהדרת, ואילו א' לעוגת השוקולד שכה ציפה לה. עוגת הקקאו באמת מיהרה לנחות על שולחנינו, כשהיא נראת מפתה וטעימה. ואילו עוגת השוקולד בוששה לבוא. לבסוף הגיעה המלצרית (הנחמדה אם כי המעופפת משהו), ואמרה שהיא נורא מצטערת, היא טעתה, היום יש במקום עוגת הבית, עוגת גבינה פירורים.
א', שמחזיק בחיך של ילד בן 5, עיקם את אפו והודיע שהוא לא בעניין של גבינה. הבטיחו לי שוקולד, ואני רוצה שוקולד, הוא אמר. המלצרית הלכה וחזרה, והודיעה שיש גם פאי פקאן. אבל אני נורא רוצה שוקולד, אמר א', והתייחס לשוקולד המובטחת. המלצרית שוב הלכה וחזרה, והודיעה שהיא נורא מצטערת, אבל אין שוקולד ולא יהיה, ושא' צריך לבחור.
באותו שלב נזכר א' (חיך של
נרגענו. אם אחראי המשמרת מגיע, אנחנו רגועים. ובכן, פתח האחמ"ש ואמר: תבין, אתה יכול להזמין או פאי פקאן או עוגת גבינה, זה מה שיש בתפריט. מזל גדול שהוא הגיע, אחרת לא היינו יודעים מה שאמרה לנו המלצרית כבר לפני עשר דקות. למרות זאת א' המשיך להיות נדיב. הבנתי, אמר א', חבל שזה קרה, אבל אשמח אם תוציאו לי את קינוח החלבה, ותפצו אותי על החלק היחסי של מחיר העוגה תוך העסקית.
האחמ"ש לא היסס לרגע, והודיע שזה לא אפשרי. פקאן או גבינה, הודיע לא', ותחליט עכשיו.
א', שסובל מגבינופוביה קשה ניסה עוד למחות, אולם מבט מצמית נוסף מצד האחמ"ש הבהיר לו שהוא חייב לבחור, ושפאי פקאן זו האופציה היחידה שלו.
בשלב הזה ניסיתי אני למחות. חיכינו חמש עשרה דקות לקינוח, המלצרית שלכם טעתה לגבי הקינוח, אני יושב פה כבר רבע שעה ומחכה שיגיע הקינוח השני כדי שאוכל להתחיל לאכול, וכל מה שיש לך להגיד לא' זה שהוא יכול לבחור את מה שהמלצרית אמרה לנו לפני רבע שעה?
האחמ"ש שוב לא היסס לרגע: אז מה אתה רוצה? שאני אחזיר לך את הרבע שעה? האמת? לא. אני לא רוצה רבע שעה, אני רוצה אחראי משמרת שבא לקראת הלקוח. אני רוצה מקום שחושב על הלקוחות שלו וברגע שהוא מבין שחלה טעות, עושה מאמץ לפתור להם את הבעיות.
ולא, להגיד ללקוח את מה שהוא ידע לפני רבע שעה, לא לזוז סנטימטר מהעמדה שלך, ולהציע ללקוח עשר דקות בחזרה, זה לא שירות טוב, זה לא שירות בינוני, זו פשוט חוצפה. ואגב, במקרר העוגות עמדו להן לפחות שלוש עוגות שיכולות לזכות בקלות לכינוי "עוגת שוקולד". אפשר להתווכח עם החיך של א', אבל להוציא ללקוח עוגת שוקולד, בוודאי לא יהרוג מסעדה ששייכת לרשת מכובדת כמו קקאו.
שאלנו את האחמ"ש אם הוא בכל זאת לא רוצה לבוא לקראתינו, אחרי הכל אנחנו לא חטאנו ולא פשענו, בסך הכל ביקשנו שיתקנו טעות שהמסעדה עשתה. א' עוד ניסה להסביר לו שוב שישמח לשלם יותר עבור קינוח אחר, ורק הציע שיקזזו לו, חמישה, שמונה שקלים, מהחלק היחסי של הארוחה העסקית.
אין אופציה כזו פסק האחמ"ש, ומשסיים לפסוק הלך ולא חזר. כשיצאנו מהמסעדה, כעבור עשר דקות ופאי פקאן אחד בינוני ומטה שהושאר כמעט במלואו על הצלחת, הוא לא זיכה אותנו במבט נוסף. זה די מובן, אולי הוא חשש שמבט נוסף היה עולה לו בעוד עשר דקות. והחזרים, כבר הבנתם, זה לא התחום שלו...
אין לי מושג אם זה היחס הקבוע של קקאו ללקוחותיה, אני מאוד מקווה שלא. מה שכן, כשאחמ"ש כל כך אנטיפט ואטום נופל במהלך ביקורת עיתונאית, אין מנוס אלא להביא את הדברים לידיעת הקוראים.
מאוד קיוויתי שגיליתי קפה שכונתי ראוי ברעננה. עכשיו, אלא אם נשמע אחרת מהמסעדה, התשובה היא שקקאו הוא מקום עם המון פוטנציאל, אבל עם אחמ"ש אחד שמקלקל הכל.
קקאו, הבריכה העירונית, רעננה
לשימור: הכורסאות המפנקות, העיצוב הנקי, הקינוח הטעים
לשיפור: קורס הלכות התנהגות לאחמ"שים. כהתחלה.
בשורה התחתונה: נשמח לשמוע מהנהלת המקום מה הם עושים כדי למנוע השנות מקרים כאלה
נא להמתין לטעינת התגובות
