שאול בן-שמחון: השריף של אשדוד
שאול בן-שמחון, מזכיר מועצת הפועלים הראשון של אשדוד, היה הרבה יותר מכפי שמשתמע מתפקידו. בפועל הוא היה המנהיג הבלתי מעורער של העיר בשנות השישים
מפא"י, היום מפלגת העבודה, שלטה אז ביד רמה, גם בהסתדרות וגם בממשלה והחזיקה ברוב עמדות המפתח הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות במדינה.
אף מפלגה לא התקרבה לכוחה ואיש לא סיכן את שלטונה. היא זכתה בבחירות, גם לכנסת וגם להסתדרות וכמעט כל מה שנעשה במדינה, לטוב ולרע, נעשה בהשראתה ובאחריותה.
שאול בן-שמחון שהיה, איך לא, איש מפא"י, ראה עצמו, מטבע הדברים, לא רק מזכיר מועצת הפועלים, אלא גם ובעיקר נציג השלטון באשדוד. העובדה שאשדוד לא זכתה בראשית ימיה לשלטון מקומי נבחר והייתה שייכת מבחינה מוניציפאלית למועצה האזורית חבל-יבנה, הותירה כאן ואקום שלטוני, שבן-שמחון מיהר למלאו.
המועצה האזורית שכנה בגבעות וושינגטון (קיבוץ יבנה) ושאול בן-שמחון היה כאן. קרוב. זמין. במקום לנסוע עד לשם, פנו אליו. גם משרדי ממשלה לא היו פה. וכך הפך בן-שמחון כתובת לכל דבר ועניין. חיפשת עבודה, פנית לבן-שמחון, הייתה לך בעיה אחרת, לא חשוב איזו, כל בעיה, פנית לבן-שמחון.
המועצה המקומית הראשונה באשדוד מונתה על ידי שר הפנים ביולי 1960 . כלומר, באיחור של כשלוש וחצי שנים ולאחר שכבר נקבעו במקום עובדות חשובות. בראש המועצה הממונה הועמד דב גור, ששימש גם בתפקיד סגן הממונה על המחוז. מינוי יתר חברי המועצה נעשה בהתאם לתוצאות הבחירות לכנסת במקום. גם חברת אשדוד, החברה שחתמה הסכם עם הממשלה לפתח את העיר, קיבלה מנדט במועצה.
שאול בן-שמחון לא אהב את העובדה, שהמועצה מונתה ולא נבחרה, ואהב עוד פחות, שחברת אשדוד, שאינה מפלגה, אלא חברה פרטית, אינטרסנטית, קיבלה בצעד מפתיע וחריג, נציגות במועצה. בכלל, שאול לא אהב את חברת אשדוד וניהל נגדה, כמעט מהיום הראשון, מאבק חריף ועיקש.
במאבק הזה הוא
בן-שמחון נאבק גם ליצירת מקורות תעסוקה לתושבי אשדוד. חברות גדולות, ציבוריות ופרטיות, שעסקו כאן בעבודות בנייה ופיתוח, הביאו עמם את העובדים הקבועים מבחוץ ושאול תבע מהם לשבץ בעבודה גם את אנשי המקום. באחד המקרים, כשכל פניותיו עלו בתוהו, ארגן בעיירה הפגנה זועמת. הייתה זו ההפגנה הראשונה באשדוד.
בן שמחון לא היסס לחדור לכל נישה אפשרית, פנויה או תפוסה, וליטול חלק מרכזי, או פחות מרכזי, בכל נושא פוליטי, מוניציפאלי או כלכלי, שנגע ישירות או בעקיפין באשדוד.
כשם שנלחם בחברת אשדוד ונגד המועצה הממונה מטעם משרד הפנים, נאבק גם בנושאים הקשורים בבניית הנמל, בהבאת "אלתא" לאשדוד, או בכל מי שסבר שמעשיו מנוגדים לתפיסת עולמו, לדרכה של ההסתדרות, או של מפלגתו. בדברים שנכתבו לרגל ערב הוקרה שהתקיים לכבודו לפני כשנה, כונה שאול בן-שמחון בתואר השריף של אשדוד.
אני מאמץ את הכותרת הזו בלב חפץ, שכן אינני מכיר באשדוד מישהו שהכינוי הזה הולם אותו יותר. שאול, אמנם, לא הסתובב עם אקדח צמוד לירכו ולא עטה על חזהו כוכב מוכסף, אבל הוא, כגיבורי סרטי הבוקרים של ילדותנו, שלט בעיירה ביד רמה ורק מעטים העזו להתייצב מולו. הוא יזם קרבות וניהל מלחמות והצטייר כאיש חזק וקשוח. ככל איש חזק, הוא צבר, מטבע הדברים, אוהדים ומעריצים, ולא פחות, מתנגדים ויריבים. יכולת לאהוד אותו, או לשנוא אותו, אך לא להתעלם ממנו. להישאר אדיש כלפיו.
בן-שמחון, איש פוליטי מטבעו, יצר קשר טוב עם בן-גוריון ומשה דיין, אך התקרב במיוחד לשמעון פרס. אז, מנכ"ל משרד הביטחון. פרס, שנודע כבר באותם ימים כפוליטיקאי שנון ורב תחבולות, טיפח את שאול וסייע לו בפעילותו בפריפריה ובמפלגה. כשבן-גוריון, דיין ופרס פרשו ממפא"י והקימו את רפ"י, פרש בן-שמחון, בלי להסס, יחד איתם.
לאחר פרישתו ממועצת הפועלים, יצא שאול לשליחות באפריקה, שם נפצע בתאונה. בשובו לארץ כיהן כחבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות. הוא ייזכר לא רק כמזכיר מועצת הפועלים הראשון כאן, אלא גם ובעיקר כאחד המנהיגים הבולטים והמשפיעים של אשדוד בשנותיה הראשונות.
שאול בן-שמחון, בן 80, חי באשדוד ופועל בה גם היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
