ראשי » מקומי » צפון

מכרז נוסח נצרת עילית: כך הועדפה המקורבת על פני המועמדת המושלמת

מזה חודשים שעובדת עיריית נצרת עילית טוענת בפנינו שהמכרזים בעיר תפורים. החלטנו לבדוק את השיטה: במכרז אליו סומנה מראש מקורבת לראש העיר ללא ניסיון או הכשרה, שלחנו מועמדת משלנו, סא"ל במיל', בעלת תואר שני וניסיון של שנים בניהול. נחשו מי זכתה

מאז נבחר שמעון גפסו לתפקיד ראש עיריית נצרת עילית, מתקיים ערוץ תקשורת טלפוני מיוחד במינו ביני ובין אחת מעובדות העירייה הוותיקות. מדובר באישה המכירה היטב את אופן התנהלות הדברים בעיריית נצרת עילית. היא שירתה תחת מנחם אריאב, וראתה כיצד ניהל במשך עשרות שנים את העיר ביד רמה ונהנה ממנעמיה. היא יודעת היטב מהם מינויים פוליטיים, וגם איך תופרים מכרזים. מעט מאוד דברים עוד מפתיעים אותה.
 
זמן קצר אחרי הבחירות היא יצרה איתי קשר. "דרכי התנהלות כאלה לא ראית בחיים שלך", סיפרה לי. "כמעט כל המכרזים כאן תפורים מראש". היא נתנה כמה דוגמאות להמחשה, אבל את ההוכחות המדהימות באמת הייתי עתיד לקבל ממנה בשיחות הבאות בינינו.

לפני כמעט כל מכרז משמעותי בעירייה, מתקשרת העובדת ומודיעה לי מראש מי עומד לזכות בו. ממש כך. נכון שלא תמיד קל להוכיח מה מתרחש מאחורי הקלעים של כל מכרז ומה הוביל את ועדת המכרזים לבחור בפלוני ולא באלמוני, אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח: הבחורה לא מפספסת. כל מכרז בול. לא משנה מה התפקיד ומי המתמודדים, תמיד היא יודעת מראש מי עומד לזכות.

מה שמרשים עוד יותר זה שהניחוש שלה מגיע תמיד עוד לפני שיצא המכרז והוגשו ההצעות. לפני כחודש וחצי היא התקשרה שוב. "עד סוף יולי אפשר להגיש מועמדות למכרז על תפקיד מנהל הרבעים בעירייה", סיפרה. "במכרז עומדת לזכות מירי שטיצקי", ניבאה .

"ומי זאת מירי שטיצקי?", תהיתי.

"היא עבדה במטה של שמעון גפסו בבחירות. הוא חייב לה", הסבירה.

"ומה הכישורים שלה?", הקשיתי. "זהו, שאין יותר מדי", השיבה לי. "היא עבדה בעבר במחלקת הגבייה בעירייה, יצאה לפנסיה ומאז נפרדו העירייה והיא, כל אחת לדרכה. היא לא עובדת במקום מסודר. לדעתי אפילו אין לה תעודת בגרות, ודאי שלא שום תואר אקדמי וגם לא ניסיון רציני בתפקיד דומה".

אגב, מנהל הרבעים הוא תפקיד חדש בעיריית נצרת עילית. שמעון גפסו המציא אותו עם בחירתו, כמו עוד כמה תפקידים אחרים. מי שמכיר את ההתנהלות של עיריית נצרת עילית מיום שדרך בה לראשונה שמעון גפסו לא יכול להיות מופתע מהסיפור הזה.

כבר בנאום הנצחון שלו הכריז גפסו, כשהוא פונה אל עמיתיו למפלגה: "אני יודע שרבים מביניכם שואפים כמובן להשתלב בעשייה העירונית... וגם אני רוצה לראות כמה שיותר מכם לצדי. אחרי הכל שלטון זה לא רק ראש עיר אלא צוות רחב של אנשים מקורבים אליו... בבחירות האלה נבחרו לא רק ראש עיר והסגנים היקרים שלי אלא צוות שלם, זה אתם, שלאט לאט יתפוס את השלטון וישתלב בצורה מבוקרת והדרגתית ואחראית".

גפסו, יש לומר לזכותו, הבטיח וגם קיים, כשבתוך חודשים ספורים הפכו משרדי העירייה לחברת כח אדם שקלטה את עשרות אנשי מטה הבחירות שלו. חלקם החליפו את מי שהלך, עבור אחרים נוצרו תפקידים חדשים שמעולם לא היו.

עבור אלו ממקורביו שאותם לא יכול היה להכניס סתם כך לתפקידים הבכירים בעירייה, בלי לעבור מכרז, נתפרו מכרזים בהתאם לגזרתם. כשדובר בפעילים חסרי השכלה, הוכנו מכרזים עם דרישות נמוכות מים המלח. מכרזים למנהלי מחלקות ואפילו לתפקיד "מתאם בין הרשות למשרדי הממשלה", נקבעו כמתאימים למי שלא מחזיק אפילו בתעודת בגרות, ובלבד שיזכו מי שאמורים לזכות.

נחזור למכרז לתפקיד "מנהל הרבעים". אחרי הבחירות חילק גפסו את העיר לרבעים, מינה ארבעה אנשים משלו לתפקיד של מנהלי אותם רבעים ועכשיו, כך סיפרה לי המקור שלי, הוא עומד למנות את הפעילה הפוליטית שלו למנהלת של המנהלים.
 

עיון קצר בדרישות המכרז לימד שמי שכתב אותו לא כיוון גבוה מדי. בדרישות הסף מוזכר אמנם כי "רצוי תואר ראשון במדעי החברה, מינהל עסקים, מדעי המדינה, כלכלה או מינהל ציבורי", אבל זה רק "רצוי". לא חייבים. בפועל לא נדרשה במכרז אפילו תעודת בגרות. מי שהחזיק מעמד כמה שנים בבית הספר התיכון יכול בקלות, כך מתברר, לנהל מחלקה בעיריית נצרת עילית (מירי שטיצקי עצמה סירבה להגיב לכתבה או לציין אם יש לה תעודת בגרות).

עשינו חושבים במערכת "סופשבוע", והחלטנו להרים את הכפפה שזרקה לנו אותה עובדת. הפעם לא הסתפקנו בטיפ שקיבלנו, והחלטנו לבדוק במו עינינו איך פועלת השיטה. בחרנו להריץ מטעמנו מועמדת לתפקיד, כזו שיהיה ברור מראש שהיא עולה על המקורבת של ראש העיר בכל פרמטר אפשרי, ולראות מה יעלה בגורלה.

אחרי בדיקה מדוקדקת של כמה מועמדים פוטנציאלים, נפל הפור על ג'. ג' השתחררה לא מזמן מצבא הגנה לישראל בדרגת סגן אלוף, אחרי 24 שנות שירות. יש לה תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה ותואר שני במינהל ומדיניות ציבורית. היא גם עברה קורס דירקטורים ותוכנית להכשרת מגשרים. בעבר שימשה בתפקידי שלישות וכוח אדם, פיקדה על יחידת מחסני חירום והיתה אחראית לתהליכי שליטה ובקרה ניהוליים בלשכת גיוס דרכה עוברים כ-30 אלף מתגייסים בשנה.

היא תכננה והפיקה אירועים עתירי לוגיסטיקה, ובתפקידה האחרון היתה ראש ענף פרט פיקודית עם אחריות לנושאי מינהל, תפעול, משאבי אנוש ועוד ועוד. במסגרת השירות הממושך היא פיקדה על מאות חיילים, מאה מהם היו תחת פיקודה רק בתפקידה האחרון. תפקידיה כללו מגעים מול גופים פרטיים וציבוריים ובכלל זאת, השלטון המקומי.

כשעברנו על הרזומה של ג' התקשרנו שוב, הפעם בחשש, אל עובדת העירייה. "תגידי, את בטוחה בעניין הזה של המכרז התפור? כי יש לנו מועמדת שלוקחת בהליכה את המקורבת ההיא של ראש העירייה". העובדת פרצה בצחוק. "מירי שטיצקי מספרת לכולם כבר חודשים שהמכרז מחכה לה. גם אם מלאך יתמודד מולה, אין לו מה למכור".

לפני שבועיים קיבלה ג' זימון לוועדת המכרזים. האמת? לא היינו בטוחים שהעסק יעבוד. סביר היה להניח שבתוך ועדת המכרזים יהיה לפחות צדיק אחד, מישהו שירגיש לא נוח, שיחשוב פעמיים, שידפוק על השולחן ויגיד "חבר'ה, יש לנו כאן מועמדת שאי אפשר להגיד לה לא".

המפגש של ג' עם חברי הוועדה ארך חמש דקות בדיוק. אחרי שהיא הציגה את עצמה בפני ועדת המכרזים היא ביקשה גם מהם להציג את עצמם, כמקובל. שתדע מול מי היא יושבת. למרבה ההפתעה, כל חברי הוועדה סירבו להזדהות. את הזמן הקצר שהקדישו לה ניצלה הוועדה בעיקר כדי לשמוע את דעתה לגבי תדמיתה של נצרת עילית.

ג' החמיאה לעיר, וגם ציינה את הבעיות שאיתן היא צריכה, לעניות דעתה, להתמודד. כעבור דקות ספורות הודו לה חברי הוועדה בנימוס. בחוץ פגשה ג' עוד קצין שפרש אחרי שנים מצה"ל. הוא התמודד על תפקיד במכרז אחר, זה של מנהל איזורי התעשייה של העירייה. האיש היה מלא אופטימיות. הוא יצא בהרגשה טובה. היה משוכנע שהוא הולך לקבל את התפקיד.

לו היה שואל קודם לכן את העובדת שלנו מהעירייה, היתה מספרת לו מראש מה שסיפרה לנו: שאין לו מה להתאמץ. התפקיד נתפר מראש לסרגיי זלוטניק, איש ישראל ביתנו, החברה בקואליציה. האמת היא שמישהו בעירייה לא היה יכול להתאפק, וכמה ימים לפני המכרז כבר תלה שלט עם שמו של זלוטניק על דלת המשרד בעירייה.

ג' ושטיצקי לא היו היחידות שהתמודדו על תפקיד מנהל הרובעים. למעלה מ-20 איש הגישו את מועמדותם. ובכל זאת, כמה שעות אחרי סבב הראיונות כבר בישרה ועדת המכרזים לשטיצקי על זכייתה. ג' שמעה על זה מאיתנו.

בתחילת השבוע פניתי אל עיריית נצרת עילית לתגובה. קיוויתי ללמוד באיזו נקודה בדיוק הצליחה הגברת שטיצקי לשכנע את אנשי העירייה שהיא המוכשרת ביותר, מבין יותר מ-20 מועמדים, ובכללם ג' שלנו, לתפקיד. היכן בדיוק נכשלו כל האחרים?

ראש העירייה שמעון גפסו בחר שלא לענות לפנייתנו או להעביר כל תגובה מטעם העירייה לכתבה. גפסו גם בחר שלא להעביר למעריב את פרוטוקול המכרז, ואפילו לא היה מוכן לספר למעריב מיהם החברים המסתוריים שישבו בוועדת המכרזים שבחרה בשטיצקי. מכרזים בעיריית נצרת עילית זה כנראה עניין שהשתיקה יפה לו.

במקרה של עיריות כמו נצרת עילית לא העכבר גנב, אלא החור. והחור שפוער משרד הפנים ברשויות המקומיות מאפשר לשחיתויות לשטוף עוד ועוד ערים במים אדירים. כי אל מול מה שנעשה בשלטון המקומי, שרים וחברי כנסת מתנהלים כמו בבית מרקחת. צחים כשלג.

היכולת של שר בממשלה להתנהל בשחיתות, גם אם החיים מספקים לנו הוכחות לקיומה, היא עדיין מוגבלת. מבקר המדינה בודק אותו, היועץ המשפטי של המשרד פוקח עליו עין, התקשורת שואלת שאלות. ברשויות המקומיות אין כמעט דבר מכל אלו. המבקר לא יכול להגיע לכל חור, היועץ המשפטי מיישר קו עם מי שמעסיק אותו, והעיתונות המקומית ברובה הגדול מתפרנסת מהעירייה.

נכון שבמשרד הפנים קיים אגף לביקורת ברשויות אבל מישהו בהנהלת המשרד צריך להפעיל אותו וגם לרצות שהוא יפעל. וזה לא קורה כבר שנים. למה? כי לפעמים ראש הרשות הוא מהמפלגה של השר ולפעמים הוא מהמפלגה היריבה אבל השר יודע מה יקרה לאיש שלו בקדנציה הבאה אם הוא יכריז מלחמה עכשיו על היריב. התוצאה היא שראשי רשויות לא מתרגשים ממשרד הפנים, ושמים פס אחד ארוך גם על האגף שאמור לבקר אותם.

לפני כמה חודשים פרסמנו כאן תחקיר מקיף על הדרך שבה הפך שמעון גפסו את העירייה לסניף של המפלגה שלו. עשרות פעילים במטה הבחירות שלו זרמו וממשיכים לזרום לתפקידים בעירייה כאילו היתה עסק פרטי. ראש העירייה יושב בכבודו ובעצמו בראש ועדת המכרזים שבוחנת מועמדים שהיו פעילים בכירים במטה שלו וסייעו לו להיבחר רק אתמול. לו מדובר היה בעסק פרטי, ניחא. אבל זה העסק של כולנו, והוא ממומן מכיסנו. ומה עושה משרד הפנים? כלום. אין אכיפה. אין חקירה. אין הרתעה.

מנהלי משרד הפנים קוראים על הסדום ועמורה הזו בעיתון ועוברים הלאה כאילו אין להם נגיעה לנושא. ראשי הערים, לזכותם ייאמר, הם תלמידים מצוינים לאזרחות. את המסר שמעביר להם משרד הפנים ברפיסותו הם מבינים היטב. תשאלו את שמעון גפסו.

ב-23 במאי פרסמנו כאן כתבת תחקיר נרחבת בעניינו של ראש עיריית נצרת עילית שמעון גפסו. זמן מה לאחר מכן, שני אנשים שראיינו לכתבה הזו מצאו את רכביהם שרופים עד היסוד, כפי שניתן לראות בתמונות. יש לציין כי שמעון גפסו או המקורבים אליו אינם חשודים במעשה, והם ממילא לא נחקרו במשטרה בקשר אליו.

הראשון לאבד את מכוניתו היה חבר המועצה מהאופוזיציה, אלכס גופמן. גופמן הוא שותפו לסיעה של סמיון ברון, מי שגפסו נחקר במשטרה בחשד שסחט אותו והזהיר אותו כי אם לא יתפטר מתפקידו תפוטר גרושתו מהחברה הכלכלית. גפסו, כך העלו ההקלטות, ביקש שברון יעזוב את מועצת העיר ובמקומו ייכנס המועמד הבא ברשימה, שהיה נוח לו יותר.

בכתבה חשפנו את תמלילי השיחות בין גפסו לחבר המועצה ברון. ברון הסביר בשיחות הללו לגפסו כי אינו יכול להתפטר ממועצת העיר משום שחברו לסיעה, אלכס גופמן, לא מאפשר לו. שלושה ימים אחרי פרסום הכתבה עלתה מכוניתו של גופמן באש.
 
מרואיין אחר שהולך מאז הכתבה ברגל הוא אליעזר מנשקו. מנשקו, שהיה בעבר פקח חניה בעירייה, העיד בכתבה כי כמה שעות לפני שפוטר הכריח אותו מנהלו הישיר לרשום דוחות נגד משאיות שפורקות סחורה סמוך לחנותו של חבר המועצה ברון. מנשקו סירב וטען כי מעולם לא ניתנו דוחות במקום וכי אין למשאיות שום מקום אחר לעצור. כמה שבועות אחרי הראיון הזה בסופשבוע הוצתה, כאמור, גם מכוניתו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...