סיבה למסיבה ב-1960: אשדוד עוברת לקליפורניות

המעבר לקליפורניות, מבנים ארוכים וצרים דמויי קרונות, שיפרה באחת את תחושותיהם ואת רמת מגוריהם של מפוני המעברה. החלו חיים חדשים. יפים ונעימים יותר.

משה אדמון | 16/9/2009 8:09

כשלוש שנים לאחר שראשוני העולים באשדוד שוכנו בצריפי פח במעברה, הוחל בהעברתם לקליפורניות: מבנים ארוכים, צרים, שדמו לקרונות רכבת. למה קראו להם קליפורניות? כמספר המבנים שם, מספר הגרסאות. ולא נשפוט כאן איזו גרסה נכונה ואיזו פחות.

אשדוד בראשית דרכה צילום: מיקי ברדייס

כל מבנה כזה כלל חדר אחד, מסדרון ומטבח. המקלחות והשירותים נבנו בחוץ. בחצר. למה? לך תדע. אולי מטעמי חיסכון ואולי מסיבה אחרת.

למרות שהקליפורניות היו רחוקים מלהיות מגורי נוחות ורווחה, הם היוו, מבחינת העולים, קפיצת מדרגה. החיים בהם היו קלים ונעימים בהרבה בהשוואה לאלה שבצריפי הפח הרעועים במעברה, שבקיץ להטו כתנורים ובחורף שרר בהם קור כלבים.

בעוד שבמעברה נאלצו הדיירים להאיר את לילותיהם בעששיות חלודות ומפוחמות ולחמם מים בפרימוסים רועשים או בפתיליות רוחשות, הרי שהקליפורניות חוברו מתחילתן לרשת החשמל וחייהם של מפוני המעברה השתנו באחת מקצה לקצה. פתאום, אור גדול וחזק, פתאום, מים חמים ישר מהברז. ובכלל, עולם אחר, שונה. בית של ממש. מוצק. יציב. שלא מתנדנד או עף ברוח והגשם לא מכה בו כרעם תופים.

הדפיסו כסף אשדודי

בניגוד לחיים במעברה, שלוו בתחושה של דוחק, עליבות וארעיות, המעבר לקליפורניות השרה על הבאים תחושה של קבע ויציבות. האנשים החלו להזדקף, לתפוס ביטחון ולאט-לאט נתגלו במקום ניצנים ראשונים של יוזמה ועשייה.

"זמן מה לאחר שהועברנו מהמעברה לקליפורניות", מספרת פורטונה אדרי, שהיא, בעלה ארמונד ושניים מילדיה נמנו עם 21 המשפחות הראשונות באשדוד, "אנשים תפסו יוזמה והחלו לעסוק במסחר.

אחד, יוסף עסור, התחיל להסתובב בין הבתים ולמכור חלב. אחר, ישראל שומר, היה עובר עם עגלה וסוסה ומוכר נפט. והיה גם אחד, סרור שמו, שמכר קרח. את הקרח היו שמים במקרר למעלה, בתא מיוחד. מי חלם אז על מקרר חשמלי?".

בעוד שעסור, שומר וסרור נדדו מבית לבית, בחר יוסף מסיקה לפתוח במקום את חנות המכולת הראשונה באשדוד. מאחר שלא היו בקליפורניות חנויות נוספות, מכר מסיקה במכולת שלו גם ירקות וגם בשר. היום היו קוראים לחנות כזאת מיני-מרקט או מרכול. אם

בתקופת המעברה נסעו פורטנה וחברותיה עד ליבנה כדי להצטייד במזון, הרי שעתה ריכזו את כל קניותיהן אצל מסיקה.

בספרו של בועז רענן, אשדוד 2000, מספרת רבקה יניב כי יוסף מסיקה הגדיל לעשות כשהדפיס, ברוב חריצות ותושייה, כסף מקומי. הוא נהג לתת ללקוח עשר לירות מקומיות, לאחר שהיה רושמן כחוב. הלקוח השתמש בכסף זה בביקוריו הבאים, מבלי להטריד את מסיקה ברישומי קניות בהקפה. הייתה זו, ככל הידוע, הפעם הראשונה וכנראה גם האחרונה, שמישהו הדפיס כסף אשדודי.

בנוסף למפוני המעברה, שוכנו בקליפורניות גם עולים אחרים, רובם ממצרים, חלקם מצפון אפריקה וארצות אירופה. הבנק הראשון באשדוד, בנק הפועלים, שכן אף הוא באחת הקליפורניות. כל הבנק היה חדר אחד וישבו בו שניים: המנהל יהושע ברנט, והקופאי פרג' אסלן, מנוחתם עדן. במקביל, הוצבה לא הרחק מהבנק תחנת אגד, הבודקה המפורסמת. מולה הוקמו מרכז א' ובניין המועצה המקומית ועליו מגדל המים.