שווים תפילה: קבלו את בתי הכנסת הנחשבים ביותר בעיר
מאות בתי כנסת פזורים ברחבי ירושלים. חלקם קטנים ודחוסים, חלקם גדולים עד מפלצתיים, חלקם צנועים וחלקם מהווים כר פורה לתרבות הדייטינג של המגזר. זמן ירושלים מציג: בתי הכנסת השווים בעיר
בית הכנסת הגדול קיבל כבר מזמן את ההכשר להפוך למותג. ראשי ממשלה, עורכי דין מוכרים וטייקונים מעולם העסקים פוקדים אותו בחגים. יקר, אבל שווה.
השנה האחרונה סימנה דרך חדשה לבית הכנסת הגדול, אחד מבתי הכנסת המוכרים בארץ בכלל ובירושלים בפרט. השנה שלפני הייתה קשה וסוערת עבור האתר הפופולרי, והסתיימה עם עזיבתו של החזן הראשי, נפתלי הרשטיק.
קשה לשכוח את הפרשה, שהחלה לפני כשנה וחצי, כאשר בוועד המנהל של בית הכנסת התקבל מכתב אנונימי ובו תמונות של הרשטיק עם אישה צעירה בחדר מלון. המכתב עורר סערה בהנהלת בית הכנסת וחלק מחברי ההנהלה דרשו להדיח את הרשטיק לאלתר. העניין הגיע לחקירת משטרה ולבוררות בפני הרב שלמה דייכובסקי, שפסק מאוחר יותר כי הרשטיק יכול להמשיך לשמש חזן.
המשטרה גילתה כי מאחורי שליחת המכתב והתמונות עומד תלמידו לשעבר של הרשטיק, החזן ישראל רנד, ששלח לו נערת פיתוי שהתחזתה לסטודנטית למוזיקולוגיה. הרשטיק נפגש איתה בחדר המלון, צולם במצלמה נסתרת. נגד רנד הוגש כתב אישום, וחודשים מספר לאחר מכן החליט הרשטיק לפרוש מתפקידו ובמקומו מונה החזן הראשי לשעבר של בית הכנסת הגדול בתל אביב, חיים אדלר. אבל לא בשביל הצהוב התכנסנו, ובטח שלא בשל פרשה אפלה זו נבחר בית הכנסת הגדול כאחד מבתי הכנסת השווים והבולטים בעיר.
בית הכנסת, שהוקם ב-1982, נחשב אחד הגדולים והמפוארים, יחסית כמובן לעולם היהודי, שלא נוהגים לבנות בו מונומנטים עתירי בטון והוד. אוכלוסייתו מגוונת, החל מחרדים חובשי שטריימל ועד לבעלי כיפות עם סימני גיהוץ. בית הכנסת מתפאר במקהלה מרשימה המלווה את התפילות, בניצוח אלי יפה. אחיו, זלי יפה, משמש אחד משלושת סגני נשיא בית הכנסת, ואילו רחבת הכניסה לבית הכנסת נקראת על שם אביהם, ד"ר משה יפה.
בית הכנסת אינו ממסדי, אולם בפועל הוא משמש ככזה: יש בו כיסאות שמורים לראשי המדינה, שאכן נוהגים להתפלל בו בימים הנוראים ובאירועים מיוחדים. כמו כן, בכל שנה, בערב יום הכיפורים, נואם בבית הכנסת רבה הראשי של תל אביב,
בבית הכנסת כ-1,500 מקומות ישיבה. מתפלל ובת זוגו המעוניינים במקום ישיבה בימים הנוראים ייאלצו להיפרד מ-700 שקל טבין ותקילין, יקר יחסית לבתי הכנסת בארץ אולם לא יקר במיוחד בהשוואה לבתי כנסת דומים בניכר. עם החזן המקצועי והמקהלה המשובחת זה משתלם בסופו של דבר. על כיסא אחד תשלמו 400 שקל, סטודנט ישלם 150, "ומי שאין ידו משגת לא מונעים ממנו להיכנס", טוען מנכ"ל בית הכנסת, גדליה פינקלשטיין.
לפני קצת יותר מחצי שנה נשרו חתיכות שיש מהקירות הגבוהים בסמוך לאזור שבו מופיעים המקהלה והחזן. במשך חודשים ארוכים ישבה המקהלה מאחורי במת הקריאה בתורה והחזן על הבמה עצמה. בבית הכנסת מספרים כי רב בית הכנסת, זלמן דרוק, אמר שהמקרה אירע בעקבות "לשון הרע" שפשה בבית הכנסת בפרשת הרשטיק ומתאימה לפסוק "אבן מקיר תזעק". בהנהלת בית הכנסת סירבו להתייחס לדברים והבהירו: "אנחנו לא מדברים לשון הרע".
כפי שציינו, בית הכנסת הגדול משמש את שועי האומה למיניהם ורבים מהפוליטיקאים ואנשי הציבור בעיר מתפללים בו. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נוהג לפקוד אותו בחגים, וכך גם קודמו בתפקיד, אהוד אולמרט. אגב, אחד מחברי המקהלה הושעה ממנה לאחר שביום הכיפורים הראשון לאחר ביצוע תכנית ההתנתקות בסיום התפילה לעבר אולמרט וצעק לעברו: "בוגד, בוגד".
לפני כחודש וחצי עבר לפני התיבה בבית הכנסת החזן שנחשב הטוב בעולם, יצחק מאיר הלפגוט. לתפילה הגיעו בין השאר איש העסקים מוטי זיסר, עו"ד יעקב ויינרוט, לאו, השר לשעבר שאול יהלום, שר המשפטים יעקב נאמן, העיתונאי מנחם הורוביץ והזמר דודו פישר.
תחליף ראוי: בית הכנסת ישורון, אף הוא ברחוב המלך ג'ורג'. בית הכנסת נבנה בשנות השלושים והתפרסם כמקום תפילתם של "היקים של רחביה". התפללו בו במהלך השנים פרופ' ישעיהו ליבוביץ', השר יוסף בורג, נשיא המדינה לשעבר יצחק בן צבי וכמוהו הנשיאים זלמן שזר וחיים הרצוג. בעזרת הנשים של בית הכנסת נשמר מקום קבוע להנרייטה סולד, מייסדת בית החולים הדסה.
בית הכנסת אוהל שרה ברחוב ש"ץ הוא אולי אחד הקטנים בעיר, אבל האש שיוצאת ממנו יכולה להבעיר את כל העיר.
בית תפילתם של הקיצונים שבקנאי ירושלים הוא בית הכנסת אוהל שרה שבמאה שערים. מדובר בבית כנסת קטן בעל כ-50 מקומות ישיבה בלבד. על אף גודלו הקט, יוצאים לאור באוהל שרה, מדי שבת, ארבעה עלוני שבת שונים, כל אחד קיצוני יותר מחברו. חוץ מלתקוף את הציונות, המשטרה ומוסדות המדינה תוקפים לעתים כותבי העלונים אף את "העדה החרדית", מוסדותיה ובכיריה.
אנשי נטורי קרתא נהגו בעבר להתפלל בבית הכנסת תורה ויראה, עד שלפני כמה שנים התגלעה מחלוקת בקרב חברי הקהילה והיא התפצלה לשניים, כאשר החלק הקיצוני והמילטנטי יותר, "הסיקריקים", עבר להתפלל באוהל שרה, שהיה נטוש עד אז.
מנהלי ההקדש האחראים על בית הכנסת פנו אז לבית דין בדרישה למנוע מהמתפללים להשתמש בבית הכנסת. "הם צפצפו על בית הדין, הלכו לבית המשפט ואני חושב ששם הם קיבלו אישור", מספר איש "העדה החרדית" שמואל פפנהיים.
עד לכניסת המתפללים החדשים עוטר בית הכנסת בציורי קיר מרשימים. אחד הקנאים לקח דלי סיד וצבע בלבן את הציורים המרשימים כדי שבית הכנסת לא יהווה מקום משיכה לתיירים. "הם לא נשמעים ל'עדה החרדית'", מספר פפנהיים, "הם נותנים לגיטימציה לאלימות, אם הבד"ץ יגיד שבת אחת שלא לצאת לקרתא, אף שבת הם לא יצאו ורק אז הם יצאו".
הדמות החשובה בבית הכנסת היא הרב שמעון אליהו קרישבסקי, ישיש בן יותר מ-80 שנחשב מנהיגם של לפחות חלק מאנשי בית הכנסת. מתפללים נוספים: הרב שמואל לובצקי, מנהל ארגון הצדקה "הוועד הארצי למשפחות במצוקה" (גורם ב"עדה החרדית" מבהיר: "אומרים שמהכסף הזה מממן את הפעילות הקיצונית"); ויואליש קרויס, קמב"ץ "העדה החרדית", שנוהג לפקוד את בית הכנסת לעתים.
בית הכנסת עומד על תלו שנים רבות. פוסק הדור של החרדים הליטאים, הרב יוסף שלום אלישיב, שגילו נושק למאה, היה נוהג במשך כל שנותיו המוקדמות להסתגר בקומת עזרת הנשים של בית הכנסת ולשקוע בלימוד תורה.
בילדותי שמעתי סיפור שלא נשכח ממני עד היום על אחד מבני השכונה שהיגר לאמריקה ולאחר שנים רבות חזר לבקר כשעל ראשו כיפה קטנה. הוא עלה לעזרת הנשים של בית הכנסת, שהייתה נעולה, דפק על הדלת עד שהרב אלישיב פתח, ואז אמר לו שלפני שנים, בילדותו, היה בחור צעיר שגם הוא היה מסתגר בעזרת הנשים, נועל את עצמו ולומד. בסוף האמריקני גילה שאותו בחור צעיר היה הרב אלישיב עצמו.
בית הכנסת אוהל נחמה ברחוב שופן הפך לג'יי דייט של הביצה הקטמונית. מי צריך להתפלל כשיש תצוגת אופנה בחוץ?
אוהל נחמה הוא ה"יהושע" של הדתיים. רוצה לומר, פיק-אפ בבית כנסת, משמע אתר היכרויות בעזרת השם. בשנה וחצי האחרונות זכה אוהל נחמה לעדנה בזכות סדרת הטלוויזיה המצליחה "סרוגים", ששודרה ביס ובערוץ 2. האגדה שמצוטטת בכל כתבה על בית הכנסת מספרת על בחור שכבר שנתיים וחצי מתפלל באוהל נחמה, אך מעולם לא ראה את בית הכנסת מבפנים.
אוהל נחמה שוכן ברחוב שופן, בסמוך לתאטרון ירושלים, באזור המאכלס את הציבור המבוסס של המגזר הדתי-פלורליסטי בעיר. הוא נחשב בית הכנסת העיקרי של "הביצה הקטמונית", והרחבה האטרקטיבית והמרווחת שלו משמשת אתר מינגלינג מדי שבת בין גברברי המגזר לבנותיו הנאות.
תחליף ראוי: בית הכנסת אחדות ישראל על שם עולי הגרדום או כפי שהוא נקרא בפי המתפללים הצעירים: בית כנסת המחתרות. בית הכנסת נוסד לפני 73 שנה ולפני כמה שנים הצטרפה למתפללים המבוגרים קבוצה של צעירים דתיים, תושבי הביצה החלופית, זו מנחלאות, וביניהם העיתונאי ארנון מאיר. בזכות ה"קידוש" המתקיים כל שבת, והסיכוי למצוא "זיווג הגון", הפך המקום לעוד אחד מבתי הכנסת המדוברים של הצעירים הדתיים שוכני הביצות.
יש להזכיר גם את חובבי ציון, שנקרא על שמו של הרחוב שבו הוא שוכן בשכונת טלביה. במקום זה מתפללים אנשי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים רבים והוא נחשב סטייליסטי ובוגר יותר מאוהל נחמה. ולסיום לא נשכח את בית הכנסת החביב יקר ברחוב הל"ה, שלו יש אף סניף בתל אביב.
היכל נוקיה קטן עליו: קבלו את בית הכנסת שהוא באמת הכי גדול בעיר. גליציה אף פעם לא נראתה טוב כל כך.
מקום זה נחשב בית הכנסת הגדול בארץ, ועל כך גאוותם של החסידים, המתגאים בכל לבם במבנה המפואר והמרווח. בית הכנסת מהווה בעצם מצבת זיכרון לעיירה בעלז באירופה, שנכחדה בשואה, ובנוי בדמיון רב לבית הכנסת באותה עיירה בגליציה.
בניית בית הכנסת נמשכה כעשר שנים והוא תוכנן בידי האדריכל החרדי ארי אסטרייכר. הבנייה הופסקה כמה פעמים בשל בעיות תקציב ולפני כעשור הוא נחנך בקול תרועה.
באולם התפילה המרכזי יש כ-5,000 מקומות ישיבה ו-5000 מקומות עמידה והוא מתפרש על פני שתי גלריות. תקרת בית הכנסת צבועה בגוני תכלת כהומז' לדברי המדרש "תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד". עמדת החזן שקועה ברצפת בית הכנסת, לנוכח הפסוק "ממעמקים קראתיך השם".
בתקרת בית הכנסת תשע נברשות זהב ענקיות המורדות לשם ניקוי מדי פעם באמצעות מנופים המותקנים בתקרה. בית הכנסת הגדול פתוח רק בשבתות ובחגים ובימי חול מתפללים החסידים בקומות התחתונות של המבנה. גם הן ענקיות ומתפרשות על פני אלפי מ"ר.
מבנה בית הכנסת בולט מאוד וגלוי לעין מהכניסה לעיר וממוקדים רבים בצפונה. בשנים האחרונות החסידות פותחת את שערי המבנה למבקרים במסגרת סיורי "בתים מבפנים" שמארגנת העירייה.
מתפללים בולטים: האדמו"ר עצמו, הרב ישראל רוקח השני, שביתו אגב צמוד לבית הכנסת ומחובר אליו בכניסה פנימית מיוחדת; וחבר הכנסת לשעבר ישראל אייכלר.
תחליף ראוי: בית הכנסת של חסידות גור, מאחורי מתחם שנלר. מדובר בבית כנסת ענק שיכול להכיל אלפי אנשים, אבל לא מצטיין בטיפוח.
מי צריך אינטרנט כשאפשר להתעדכן תוך כדי תפילה בחדשות החמות של המגזר? בית הכנסת זיכרון משה מספק סקופים 24 שעות ביממה.
ליל פורים, לפני שנים, הגעתי לעיר בשעת לילה מאוחרת ועדיין לא שמעתי את קריאת מגילת אסתר. המקום הראשון שהלכתי אליו היה בית הכנסת זיכרון משה, או זכמ"ש, ראשי תיבות שהפכו למטבע לשון מוכר.
זיכרון מוישה (במלעיל) מוגדר "שטיבלעך", בית כנסת שבו ממוקמים כמה חדרי תפילה ומתקיימים בו מניינים רבים. בזיכרון משה מתקיימים מנייני תפילה לאורך כל שעות היממה וכשאחרוני המתפללים, ציפורי הלילה, מתפללים ערבית, משכימי הקום כבר מתחילים את תפילת השחרית בחדר הסמוך.
בית הכנסת מושך אליו בחורי ישיבה רבים, את אלה שהשכימו רק בשעות הצהריים ומחפשים מניין לתפילת שחרית, ואת אלה שמחפשים מקום להתפלל בו בשעות הקטנות של הלילה, כשיומם עומד להסתיים.
בית הכנסת הפך למוקד מפגש חברתי. ה"נייעס", החדשות, המסתובבות במגזר, מתחילות את מסען משם בדרכן למקוואות השכונות הסמוכות. בית הכנסת היה במהלך השנים אף לזירת מסחר: בשעות אחר הצהריים יושב באופן קבוע בכניסה לאולם התפילה המרכזי חלפן דולרים, בלי זכוכית משוריינת ומצלמות אבטחה, רק דוכן שעליו הוא נשען.
במבוא עומד עד היום בשעות הליל "אברם מוכר ספרים", עוד דמות מיתולוגית, עולה מדרום אמריקה, שמוכר לפרנסתו ספרי קודש בבתי הכנסת בבירה. כמעט תמיד תמצאו אותו בזכמ"ש.
מחוץ לבית הכנסת ניצבו בעבר דוכנים שמכרו שמונצעס שונים ומשונים. מחוץ לבית הכנסת שוכנת המסעדה הקטנה והנפלאה של יוחנן (גם במלעיל), פתוחה בכל ערב עד שעות הלילה הקטנות ומלאה בבחורי ישיבה ואברכים שטועמים את מנת החמין השבועית.
בית הכנסת מושך אליו את לוקי סינדרום ירושלים החרדים. אחד מהם הוא יוסל רוורס, בן לאחת המשפחות הירושלמיות החשובות בעיר, ואומרים עליו שהוא גאון בתורה. יוסל זכה לכינוי רוורס עקב מנהגו האובססיבי ללכת לאחור בצעדים מדודים. אם הגעתם ובדיוק יוסל לא היה, חזקה שתמצאו טיפוסים לא פחות מעניינים. סלבס לא תמצאו שם, מקסימום חבר כנסת חרדי שמחפש מניין ל"מייריב" באמצע דיוני תקציב בשעות הלילה המאוחרות.
תחליף ראוי: השטיבלעך ברחוב החי"ש בקטמון הישנה, שזוכה לעדנה בשנים האחרונות בקרב צעירי האזור. כמוהו יצוינו גם השטיבלעך במאה שערים ולמעשה בכל שכונה חרדית בעיר. מה שכן, שום דבר לא משתווה לזיכרון משה.
אורתודוכסים זה בסדר, אבל למה למען השם אי אפשר להתפלל יחד? בבית הכנסת שירה חדשה אפשר גם אפשר. אז מה אם כל הרבנים תוקפים?
את המניין האורתודוכסי הכי שוויוני בעיר ניתן למצוא בבית הכנסת שירה חדשה במושבה הגרמנית. וילון בגובה הכתפיים חוצה את האולם כשבקצהו ניצב ארון הקודש ובימת שליח הציבור. בבית הכנסת הזה הנשים עולות לתורה ואף משמשות חזניות בקטעי תפילה מסוימים, כמו פסוקי זמרה וקבלת שבת. המניין חדש יחסית ונוסד לפני שמונה שנים, בידי פרופ' טובה הרטמן.
לפני חודשים ספורים סבל בית הכנסת מביקורת מצד ראש ישיבת ההסדר ברמת גן, הרב יהושע שפירא, הנחשב אחד הרבנים הבולטים בציונות הדתית והחרד"לית. שפירא טען כי שירה חדשה הוא "מחוץ לגבול" וכי המתפללות בו "לא אורתודוכסיות". בעבר תקפו את בית הכנסת רבנים נוספים, כמו הרב יעקב אריאל, שאמר כי אין להתפלל במניין כמו שירה חדשה, מכיוון ש"מעורבות נשים בתפילה או בקריאת התורה נוגדת את ההלכה", והרב דב ליאור, שציין כי "כל מי שיש בו יראת שמים אמיתית לא ישתתף במניין כזה", מכיוון שסידור זה יגרור אחריו מצב שבו "אף יתפללו נשים וגברים ממש יחד".
תחליף ראוי: בית הכנסת של קהילת קול הנשמה בבקעה. בית כנסת זה הוא רפורמי ונוסד על ידי הרב לוי ויימן קלמן. בבית הכנסת אף מוצאים את מקומם זוגות חד-מיניים רבים והוא נחשב "בית הכנסת של הקהילה הגאה" בקרב אנשיה.
יש לציין גם את התנועה הקונסרבטיבית, שלה כעשרה בתי כנסת ברחבי העיר. העיקרי שבהם נמצא במרכז הירושלמי של התנועה, ברחוב אגרון מול ה"שופרסל".
בית הכנסת הראל ברחוב שמואל הנגיד שייך לקהילה רפורמית גדולה וותיקה, ומתאים למי שקם ביום הכיפורים מאוחר: אין סיכוי שיש עוד מניין בעיר שמתחיל רק ב-9:30 בבוקר.
נא להמתין לטעינת התגובות
