התחקיר הראשון: כך פלש האלוף יואב גלנט לשטח שכניו
כביש פרטי, מטעי זיתים והשתלטות על עשרות דונמים שלא שייכים לו, זוכים להתעלמות השלטונות. אחרי הכל, מדובר באלוף שתרם רבות למדינה, אז מה זה כבר שלטון החוק לעומת זאת?
קחו, למשל, את אלוף פיקוד דרום, יואב גלנט. כשל גלנט חשב שהכניסה שבנה לביתו החדש במושב לא מספיק מכובדת, הוא כבש לעצמו דרך פרטית על שטח ציבורי ירוק שעובר בין בתי שכניו. כדי להקל על אורחיו, הוא הוסיף גם חניה ענקית מעוצבת היטב על אותו שטח ציבורי. את הנוף של השכנים הוא חסם בעצי אקליפטוס גבוהים. על שאר השטח הציבורי הוא שתל עצים והתקין תאורת לילה הנשלטת מביתו, ומודלקת לכבוד מבקריו. אם לא די בכל אלה, סידר לו מינהל מקרקעי ישראל 35 דונם "לפנים משורת הדין", ואליהם נוספו 28 דונם שגלנט פלש אליהם "בטעות".
בניגוד לאזרח ממוצע מהרחוב, שהיה חוטף קנסות וצווים על ימין ועל שמאל בגין התנהלות שכזו, אצל גלנט יוצאות הרשויות מגדרן בניסיון לסייע לתוכניות ההשתלטות שלו על השטח הציבורי. פקידי ציבורי התכנסו שוב ושוב כדי למצוא "פשרה" שתל ממש את רצונו של האלוף. פעם אחר פעם נקראו שכניו "לגלות התחשבות" בצרכיו. "מדובר בגיבור ישראל", הסבירו להם, "במי שצריך לארח בבית אנשים חשובים".
הוועדה המקומית אפילו שכרה על חשבונה אדל ריכל שיגיש תוכנית שתכשיר את עבירות הבנייה סביב שטחו של גלנט. כשכל אלו לא הועילו, לבש כל הוויכוח מדים וחוות דעת ביטחונית מיוחדת שצצה לפתע קבעה שהדרך המיוחדת באורך 120 מטר, שנסללה עבור גלנט מתחת לחדר השינה של השכנים, היא בכלל "דרך מילוט" וצורך מבצעי דחוף.
עו"ד ענת שני, פרקליטתם של כמה משכניו של גלנט, היטיבה בשבוע שעבר לבטא את הדברים בפתח ישיבת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בחיפה, בראשות עמיתו של גלנט למטכ"ל, האלוף במיל' יוסף משלב. "אני מתביישת שאני פה", אמרה "תוכנית כזאת לא היתה צריכה להיות מוגשת. זאת גחמה של אדם שרוצה שהשטח הציבורי יהיה חלק מהבית שלו".
ראשיתו של הסיפור בסוף שנות התשעים, כשיחד עם אשתו קלודין רכש האלוף גלנט נחלה במושב עמיקם, הנמצא בחבל ארץ יפהפה סמוך לבנימינה השטח, המתפרש על כשבעה דונמים, ממוקם בסמוך לשכונת ההרחבה של המושב, שכוללת מגרשים קטנים בהרבה, כעשירית משטחו של גלנט.
בני הזוג גלנט תכננו לעצמם בית רחב מידות וסביבו בוסתן עם עשרות עצי פרי. במקור תוכנן הבית להיבנות כמקובל, כשחזיתו פונה לכביש הראשי, ודרך גישה, העוברת בשטחו של גלנט מחברת בין הכביש לבית. אלא שאז החליט גלנט לבנות את הבית הפוך, דווקא בפינה המרוחקת מן הכביש, כשאחוריו אל הרחוב וחזיתו פונה אל שטח ציבורי פתוח בן כמה דונמים.
הבעיה של הגלנטים היתה שלפי התוכנית החדל שה, הם היו אמורים להיכנס לביתם מחלקו האחורי וליתר דיוק, מהמטבח. מאוחר יותר יטען האלוף שבל מזכירות המושב היו מי שאמרו לו ש"יהיה בסדר" שניתן יהיה לסדר לו כביש כניסה נוסף על זה שקיים בשטח שלו, על חשבון השטחים הציבוריים שבקדמת הבית, כך שאורחי בני הזוג לא יצטרכו לעבור בין הסירים.
בני
מדובר היה במהלך בלתי חוקי לכאורה, שכן שטח זה נועד על פי התוכנית לצורכי ציבור, לגינון, לנטיעות, ולא לסלילת כביש, ודאי לא עבור צרכיה של משפחה אחת, חשובה ככל שתהיה. הנפגעים העיקריים מהמהלך הזה היו כמובן שכניו של גלנט, שהחלו לבנות את בתיהם בשכונת ההרחבה. במקום הנוף שאותו זכרו מהתוכניות, גילו עכשיו בשכנות אליהם כביש מרעיש ומלכלך בן 40 מטר.
"דרך גלנט" עברה ממש בין שני בתים של שכניו, מטרים ספורים מסלון ביתם. בקצה הדרך החדשה, סמוך לביתו, כבש האלוף שטח של 150 מטרים רבועים, אותם הפך לחניה התחומה בגדר אבן. הכל, כמובן, ללא הגשת תוכניות וללא קבלת אישורים.
כשמרים אושרוביץ נכנסה לגור בבית החדש שלה, היא לא הבינה מה עושה ליד הסלון כביש שלא הופיע בשום מפה או תוכנית מתאר. "בהתחלה חשבתי שזו דרך שהמושב סלל", היא משחזרת.
גלנט, היא מספרת, התנהג כאילו מדובר בנחלתו הפרטית. "כשהקבלן שפינה עפר מהשטח שלי בא אליי מבוהל ואמר לי שגלנט הזהיר אותו שלא ילכלך את הדרך, פניתי למושב כדי לבדוק מה הולך פה. כשהוא הביא קבלן והתחיל לעבוד כדי לעשות מהדרך הזאת ממש כביש, דרשתי שהעניין ייפסק". לדברי אושרוביץ, כשנהג טרקטור שעבד בשטחה ביקש לעשות רוורס לתוך החניה שהכשיר גלנט לעצמו, חסם לו גלנט את הדרך ואיים בהזמנת משטרה.
האלוף הפעלתן לא נח, והמשיך להכשיר את השטחים הציבוריים כאילו היו חלק בלתי נפרד מהקרקע שלו. הוא בנה טראסות, נטע עצים והתקין תאורת לילה הנשלטת מביתו. בהיעדר הפרדה בין השטח הפרטי שלו לציבורי, נוצרה התחושה שמדובר בשטח אחד גדול, כאילו הבוסתן של גלנט הכפיל את עצמו.
זמן מה אחרי שאושרוביץ נכנסה לביתה החדש אוכלס גם הבית הסמוך לדרך של גלנט מצדה השני, בית קראוס. מלכה, עובדת סוציאלית, ואחיה דדו, כוריאוגרף, ילדיהם של שניים ממייסדי המושב, נדהמו לגלות שמישהו הפך להם את הנוף לכביש, ואף נטע אקליפטוסים בשטח שמולם.
"פעם שאלתי את קלודין למה היא נטעה את העץ, אז היא אמרה לי 'כדי לעצור את האנרגיות השליליות של השכנים"', מספרת מלכה קראוס. גלנט עצמו הבהיר לה שהוא עומד לטעת שורת עצים לאורך המסלעה שלה. "הוא אמר לי 'המסלעה שלך מכוערת, אני לא רוצה שהאורחים שלי יצטרכו לראות אותה"'.
כשעץ האקליפטוס תפס גובה, החלה מלכה קראוס לגזום אותו מפעם לפעם, כדי שלא יחסום לגמרי את המרפסת. "הוא הרי נמצא בשטח ששייך לכולנו," היא אומרת. בשבת אחת הזמינה פועל בשבע בבוקר וירדה איתו לבצע את הגיזום. "אחרי כמה דקות," היא מספרת, "הופיע יואב גלנט עם מצלמה והתחיל לצלם אותנו. אחרי עוד רבע שעה הופיעה ניידת עם שני שוטרים. שאלו אותי 'את מלכה קראוס?', אמרתי 'כן'. אמרו לי 'את חשודה בגדיעת עץ. בואי, תתלווי אלינו לחקירה בתחנה'. אמרתי להם 'השתגעתם? אני בשבת בשבע בבוקר לא הולכת לשום חקירה, בטח לא בחשד לגיזום'.
"השוטרים התייעצו בטלפון, והחליטו שאגיע בתחילת השבוע לתחנה. אחר כך הם נכנסו אל גלנט הביתה וכשהם יצאו הם חזרו אליי ואמרו לי שהם בכל זאת חייבים לחקור אותי עכשיו. כשאנחנו מצלצלים למשטרה על גניבת ציוד חקלאי אומרים לנו 'תבואו להגיש תלונה בתחנה', כי הם לא יכולים להגיע. אבל על חשד לגיזום בשבת בבוקר מגיעים שני שוטרים עם ניידת, רק בשביל גלנט"'.
במושב השליו התפלגו התושבים בין מתנגדיו ותומכיו של האלוף. גלנט היה מזכירו הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון, ובמושב החלו שמועות על כך ש"הוא עוזר למושב בחלונות הגבוהים וצריך להחזיר לו טובה".
בתחילת 2004 החליטו כמה מחבריו של גלנט בוועד המושב לסייע לו, והגישו לוועדה המקומית בקשה להיתר בנייה עבור דרך חדשה אחרת לביתו, 120 מטר אורכה, וכולה, כמובן, על השטח הציבורי. גלנט, לכאורה, לא היה קשור למהלך הזה כלל והוא הובל כולו על ידי חברים בוועד המקומי. אלא שכאשר הוגשה בקשת ההיתר לוועדה, התברר שמי שהכין אותה היה לא אחר מאשר יעקב פרץ, הארכיטקט הפרטי של יואב וקלודין גלנט. כשהתושבים באזור הגישו ערר, הבקשה נמשכה.
עם הזמן, מספרים השכנים, החלו פקחים לפקוד את ביתם של אלו שהתלוננו נגד האלוף, כדי לבדוק אם הם עצמם לא חרגו בכמה סנטימטרים. מן העבר האחר, הישיבות שדנו בתלונות על חריגות של גלנט הפכו לפורום שבו ניסו למצוא דרך להכשיר אותן.
גלנט עצמו הוצג בדיונים באור תמים. "הוא בטעות בנה הפוך את ביתו כשהחזית אל השטח הציבורי", הציג אילן שדה, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מנשה-אלונה, את הבעיה בדיון שנערך ב-2005. "צריך לחשוב איך פותרים את הבעיה הזו". מהנדסת הוועדה המקומית, לאה פרי, הפליגה ברעיונות יצירתיים, כמו בניית "כביש מפותל עם צמחייה עשירה", שתפחית את מהירות התנועה, הרעש והאבק שיוצרים אורחיו של גלנט. כשהתושבים התלוננו שנושא הדיון הוא תלונותיהם, לא הקצאת כביש לאלוף, סיכם אילן שוורצברג, חבר ועד המושב וחבר של גלנט, ש"אני חושב שצריך לעזור לבן אדם שעשה טעות ונקלע לצרה".
קודם לכן בוצעה פלישה נוספת מצד הגלנטים לשטח ציבורי אחר. במקום הוקמה סוללת עפר מרשימה שאיפשרה הרחבה משמעותית של הגינה בבית אחר שהיה בבעלות המשפחה.
בקיץ 2005 ביקשו סוף סוף רשויות התכנון מגלנט הסברים לנעשה סביב ביתו. גלנט, שהיה עסוק בהתנתקות, ביקש שהות. הרשויות המתינו בסבלנות, אבל העובדות המשיכו להיקבע בשטח: חבריו מוועד המושב, שנואשו ככל הנראה מהניסיונות לאשר את הדרך החדשה, בת 120 המטרים, לנחלת גלנט, פשוט הקימו אותה ללא אישור.
השכנים פנו בדחיפות לוועדה שעסקה בחזות שכונת ההרחבה, וזו שלחה להם מכתב הרגעה, בחתימת היו"ר, קולין סמית. "טיפוח השטח בשטח הציבורי הנדון אושר על ידי ועדת החזות והכניסה לשטח נעשתה כדי להקל על עבודות הטיפוח. הכניסה הזאת אינה מהווה דרך מעבר לנסיעת מכוניות," כתב סמית.
זמן מה אחר כך, כשהדרך הפכה בכל זאת לכביש הפרטי של משפחת גלנט, הבין סמית, היום יו"ר הוועד המקומי במושב, ששימש כלי במשחק. "החברים של גלנט עבדו עליי," הוא מודה. "ממה שהם אמרו לי באותה תקופה, הדרך נסללה כדי לאפשר גישה לשטח הציבורי על מנת שניתן יהיה לטפח אותו וכשהעבודות יסתיימו אנחנו אמורים להחזיר את המצב לקדמותו. לי נאמר במפורש שעל הדרך הזאת לא ייסעו כלי רכב. היום ברור שהם התכוונו מראש לסלול לו כביש וסיפרו לי שזה נועד רק כדי שיהיה אפשר לשתול שם פרחים ועצים."
בשלהי 2005 נאלץ גם יו"ר הוועדה לתכנון ובנייה אילן שדה להורות לוועד המושב שסלל את הדרך להתחיל להתייחס לחוק. "עבודות הפיתוח שבוצעו על ידכם לרבות עבודות הכשרת דרך נעשו ללא היתר בנייה... אין חולק כי השטח המדובר הנו שטח ציבורי שבאחריותכם. בנסיבות אלה הנכם נדרשים להפסיק לאלתר כל שימוש בעבודות שבוצעו ולמנוע שימוש הציבור וכניסתו לאתר." אבל אז, רגע לפני שהשכנים רושמים ניצחון ראשון במאבק, נשלף הנשק הסודי לזכותו של האלוף.
שבועות ספורים לאחר שהורה יו"ר הוועדה שדה להפסיק את עבודות סלילת הכביש הפרטי לבית גלנט, נחת על שולחנו מכתב רשמי מצה"ל, שעליו חתום סגן אלוף אריק, מפקד היחידה לאבטחת בכירים.
"היחידה לאבטחת בכירים ערכה סיור בביתו של האלוף יואב גלנט ביישוב עמיקם וזאת מתוקף תפקידו הנוכחי ותפקידיו המיועדים," הודיע סא"ל אריק. "בשל גודלו של הבית והצורך לאפשר דרך מילוט בזמן חירום, קיים צורך לאשר היתר לסלילת דרך הגישה המשובשת מהפאה המזרחית של הבית אל הכביש התחתון, אורכה כ-120 מטר לערך והשימוש בה בעייתי מאוד בהיבטי אבטחה. נשמח אם תוכלו לבצע הסלילה באמצעות המועצה בזמן קצר."
כצפוי, לשמע המילה "ביטחון," עברו חלק מנציגי הרשויות לדום. "כששמעתי את הסיפור הזה על האלוף גלנט חשבתי שהדברים נעשו שלא כשורה," אמרה לפני כמה חודשים יהודית מוסרי, נציגת השר לאיכות הסביבה בוועדה המחוזית. "אחרי ששמעתי את הנושא של צורך בדרך מילוט, אני חושבת ששום גוף ציבורי לא ייקח את האחריות לפסול את הצורך בדרך מילוט."
אלא כידוע, לא מעט אלופי צה"ל, ואפילו בכירים מהם, מתגוררים במושבים וביישובים קהילתיים, ואף אחד מהם לא נהנה מדרך מילוט פרטית הנסללת על חשבון הציבור. "בהתאם לאותה גישה," אומרת עו"ד שני, נציגת כמה מהשכנים, "צריך מעכשיו להכין מדרגות חירום נוספות לכל בניין משותף שבו מתגורר בכיר ביטחוני, מפני שהוא זקוק לדרך מילוט נוספת לזו שתשמש את יתר בני העם".
כאן החל חלקה השני, המקומם במיוחד, של פרשת גלנט. למרות שהיתה הסכמה בקרב הרשויות שהעבודות והשינויים שנעשו סביב החלקה של גלנט נעשו שלא כדין, ההליכים בנושא נגררו, והיחס האוהד לאלוף נמשך, על חשבון שכניו המתוסכלים.
באפריל 2006 קבע ממונה המחוז במש רד הפנים, יגאל שחר, כי "בשטחי הציבור... בוצעו, לכאורה, עבודות פיתוח ללא היתר כדין. למיטב בדיקתי, עבודות פיתוח אלה אינן תואמות את ייעודו התכנוני של השטח כשטח ציבורי פתוח." שחר ביקש לנקוט פעולות אכיפה, ואף ציין כי אם אלו לא יינקטו יצטרך הוא בעצמו לפעול.
אלא שבמקום שבו אזרח רגיל היה זוכה ליחס של עבריין בנייה, החליטה הנהלת המחוז, באופן משונה, לפתוח בהליכי פיוס בין האלוף לשכניו. למשימה נשלחה מתכננת, שהזמינה את השכנים לפגישה במזכירות היישוב. "היא אמרה לנו ש 'צריכים להבין שיש לגלנט בעיה,"' נזכרת מלכה קראוס. "יש לו אורחים חשובים מאוד. 'תתארו לעצמכם שאריק שרון יבוא לבקר אותו, יהיה לו קשה לעלות את המר דרגות מהצד השני.' אחר כך היא אמרה לנו 'אתם יודעים שהוא גיבור ישראל."' למרים אושרוביץ זה היה יותר מדי. "גם הוא גיבור ישראל," הצביעה על שכנה, סא"ל במיל' יוחנן, טייס בחיל האוויר ומהמתנגדים לפעולות ההתרחבות של גלנט. "אבל הוא לא מבקש בשביל זה שום הטבות שלא מגיעות לו."
"השטח לא שייך לו אבל קיימים אנשים שרוצים את טובתו של האיש, אולי בגלל מער מדו אולי בגלל דברים אחרים,” אומר יוחנן. “כל הסבר שאני אמצא לזה לא יהיה חוקי."
יוחנן, אגב, הלך בעצמו לשמוע מגלנט את עמדתו. "ההסבר שלו היה מאוד פשוט," הוא משחזר. '"קודם כל המושב הבטיח לי, אז הוא צריך לקיים ולא חשוב מה זה אומר מבחינת החוק. שנית, אני בניתי את הבית שלי בצורה כזו שיש לי כביש כניסה שמגיע אל הבית דרך המטבח ולא דרך הכניסה הראשית.' הוא באמת עושה הרבה למען המדינה ואני מכבד אותו בגלל זה אבל זה לא קשור לפגיעה בזכויות הציבור. המגרש שלו מספיק גדול כדי לעשות ממנו כמה שבילים לכיוונים שונים."
בספטמבר 2006 כתב יונה דוד, הממונה על הפיקוח על הבנייה במחוז חיפה, לאילן שדה, "אבקש שוב את התערבותכם להחזרת המצב לקדמותו... הימשכות המצב לא מוסיף לנו כמערכת האמונה על אכיפת החוק. לטעמי - יש לסגור במיידית את המתחם ולמנוע גישה ושימוש שאינם על פי חוק." כעבור חודש גלגל שדה את הכדור הלאה, בכיוון יו"ר הוועד המר קומי בעמיקם. ..."במידה ולא יינקטו הצעדים הנדרשים במכתבו של מר יונה דוד, תיאלץ הוועדה המקומית לשקול נקיטת הליכים משפטיים המתחייבים לפי חוק גם נגדכם."
אכן, דברים כדורבנות. ולפני שנה וחצי באמת נראה היה שמשהו זז: הוועדה המקומית נדחפה להגיש בקשה למתן צו איסור לשימוש חורג כנגד בני הזוג גלנט, ועו"ד איריס ווגסטף, נציגת היועץ המשפטי לממשלה בוועדה לתכנון ובנייה, פירטה במסמך שהגישה לבית המשפט את כל החריגות של גלנט, משתילת עצים, דרך סלילת הכביש הקצר ועד לבניית קיר. עו"ד ווגסטף קבעה כי הבית תוכנן מראש "תוך ניכוס והשתלטות על השטח הציבורי," וכי הנימוק הביטחוני אינו מצדיק את השימוש החריג בשטח.
אבל גלנט לא נבהל. הוא הביא לבית המשפט נציג צה"ל שהסביר על הצורך שלו בכביש מילוט, ונציגי הוועדה המקומית מיהרו לחתום איתו על פשרה מוזרה, שלפיה הכביש הקצר שסלל האלוף ואשר בעטיו התקיים הדיון, אכן נאסר לשימוש. לעומת זאת, הוכשר הכביש הארוך, בלי שבית המשפט התבקש לדון בו ובלי שעניינו נדון בכלל.
גם מפרקליטות המדינה זכו סוללי הכביש ליחס מצוין: שכניו המיואשים של גלנט הגישו תלונה לוועדה המקומית, בדרישה לפתוח בחקירה כנגד מי שסלל את הכביש מתחת לחלונותיהם. לפני שבוע וחצי החליטה אופירה דגן, הממונה על אכיפת דיני מקרקר עין בפרקליטות המדינה, כי אין עניין ציבורי בהגשת כתבי אישום נגד מבצעי העבודות. "מחומר הראיות עולה כי העבודות אשר כללו פיתוח השטח ועבודות גינון ותאורה נעשו במימון המועצה האזורית מנשה אלונה על פי יוזמה ובפיקוח ועדת חזות," נימקה דגן.
אלא שבדיקת "
" מעלה שלעובר דות במכתבה של הגברת דגן אין ידיים ורר גליים. ראש המועצה האזורית אלונה, אריה שרון, הצהיר השבוע שלא רק שהמועצה שלו לא שילמה אגורה, אלא שנציגת הפרקליטות אפילו לא טרחה לבדוק איתו את הדברים לפני שהעלתה אותם על הכתב. גם ראש ועדת חזות דאז, קולין סמית, לא הבין השבוע איך מחליטה הפרקליטה שהפעולות נעשו בפיקוח הוועדה שלו כשאיש מטעמה לא טרח לדבר איתו.
עו"ד דגן בחרה לא להשיב לשאלת " סופשבוע" כיצד התנהלה החקירה בלי שנחקרו האנשים הרלוונטיים ביותר עבורה. "החשודים בביצוע העבודות זומנו למסירת גרסה, וגרסתם, שלפיה העבודות בוצעו ביוזמת ועדת חזות של היישוב, אף נתמכה במסמכים בכתב אשר על פני הדברים לא היה יסוד לפקפק במהימנותם," נמסר ממשרד המשפטים.
"איך זה שאדם שבונה פרגולה בלי אישור מקבל כתב אישום," שאל בשבוע שעבר עו"ד שחר בן עמי, נציגם של חלק משכניו של גלנט, את יו"ר הוועדה המחוזית חיפה האלוף במיל' משלב, "ואדם שסלל כביש, נטע עצים ובנה חניון על שטח ציבורי שלא שייך לו, לא קורה לו כלום? הוועדה המקומית שכרה על חשבונה אדריכל שיתכנן תוכנית, כאילו בעלת אינטרס ציבורי, שחוץ מגלנט אף אחד לא רוצה אותה." מהנדסת הוועדה לאה פרי לא התווכחה עם העובדות: "ברור שבוצעו פה עבירות אבל דברים כאלה צריכים להיפתר בתוך המושב," סיכמה.
הקטע הקומי בישיבה הגיע כשמתכנן הוועדה ניסה להסביר כי לא מדובר בכר ביש אלא ב"שביל." "לפי התוכניות שלכם הדרך תזופת באספלט והיא תשמש לנסיעת כלי רכב, אז איזה מין שביל זה,"? קרא לעברו עו"ד בן עמי. "אני קורא לזה שביל," התעקש המתכנן. "אם כך," אמר לו עורך הדין, "תרשום שאיחרתי הבוקר לישיבה כי נתקעתי בפקק בשביל ."6
נכון לעת פרסום הכתבה, השקעת המדינה בהכשרה הרטרואקטיבית של הדרך הפרטית האחרונה שנסללה עבור גלנט, עומדת על עלות עבודתו של מתכנן הוועדה שהכין את התוכנית; ישיבה אחת של הוועדה המקומית וארבע ישיבות של הוועדה המחוזית, כולל סיור של חבריה בשטח; והסוכרייה האמיתית: מאחר שהרשויות לקחו על גבן את האחריות למהלך כולו, הרי שאם הכביש יאושר לבסוף, ושכניו של האלוף יבקשו להגיש תביעה על ירידת ערך ביתם, בעלות יישא הכיס הציבורי. האלוף גלנט לא ישלם שקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
