ארוך ומשגע: תומר ארוך מהרצליה הוא הלהיט החדש באיטליה
בארץ הוא בסך הכל תומר ארוך מהרצליה. באירופה הוא כבר "תומל", דוגמן המככב על מסלולי מילאנו וברצלונה, וגם במגזינים בינלאומיים. חוץ מזה הוא מתרחק מסמים, משתדל ללכת לבית הכנסת ביום שישי, וממשיך לצאת לבלות עם החברים מהרצליה. וחברה? למי יש זמן
הצילומים נערכו ברעננה, קרוב לבית, אבל כשתומר מגיע לאירופה, וזה קורה לא מעט, החוקים משתנים. הוא מתרגל לענות לשם "תומל" ומבטיח שזה לא מעצבן אותו, רוב האירופאים לדבריו פשוט חסרים את הריש הגרונית שעבורנו היא ברורה כמו חומוס מסבחה. וזה לא הדבר היחיד שהוא צריך להתרגל אליו.
מי שגדל בהרצליה הקטנה, הביתית והמשעממת מעט, נודד בעולם מגיל 17 ועושה פוזות למצלמות ועל מסלולי התצוגות הגדולות, ולומד על הדרך שיעור או שניים בבגרות, מסירות ויחסי אנוש. את הצחוקים הרבים שגורר שם המשפחה שלו כשהוא מסביר באנגלית שזה בעצם "לונג", הוא מקבל באהבה. את התגובות האנטישמיות שנתקל בהן בכל מקום כמעט, הוא מעדיף לסנן.
אחרי שכיכב בקמפיינים בינלאומיים למותגים לוהטים כמו ארמני, גוצ'י וכן, גם קסטרו, וכיכב על שער מגזין צמרת המתפרסם הן באירופה והן בארצות הברית, לצעיר השאפתן הזה יש מושג לא רע בכלל על הצלחה וגם על ההשלכות ההרסניות שעשויות להיות לה.
אבל הוא, לפי ההגדרה,
ויש גם אמא שמעודדת, אחים קטנים שתומכים ואבא שמלמד אותו על נדל"ן. חברה? אין לא כל כך זמן אבל זה יכול להיות נחמד, ואם מישהי מעוניינת, שתיקח בחשבון יחסים בשלט רחוק, סביבה תמידית של דוגמניות לוהטות ומסלול (תרתי משמע), שעשוי להפתיע.
כשמשפחתו של ארוך, בן 21, עברה להרצליה מתל אביב, הוא היה בן 8. מבחינתו העיר הזאת זה הבית, גם אחרי שראה ונדד במקומות היפים ביותר בעולם. הוא הבכור ויש לו שני אחים ואחות בעלי רצף גילאים כמעט בלתי אפשרי, 7, 8 ו-9, מנישואים שניים של אמו לאחר שאביו נפטר בגיל צעיר. את שנות הילדות והנעורים העביר כמו כולם כשאת דריסת הרגל הראשונה בעולם הדוגמנות עשה במקרה.
"כשהייתי בן 15 היתה תחרות כלשהי של נער ונערת השנה ששודרה בערוץ 2. הגעתי עם בת דודה שלי שרצתה להשתתף ובסוף אני נכנסתי, אז לא זכיתי וגם לא ממש התאמתי כי כולם שם היו מבוגרים, בני עשרים ומעלה. זה לא היה רגע מכונן שהכתיב את ההמשך להיפך, בכלל לא חשבתי על תחום של דוגמנות".
אז מה קרה?
"גדלתי קצת ובגיל 17 הצטרפתי לסוכנות פשן. אני למעשה הייתי הדוגמן הראשון שלהם ומאז אני איתם".
איך הגעת לעבוד דווקא בחו"ל?
"בשנה הראשונה שהתחלתי את הדוגמנות עבדתי בארץ. עשיתי כל מיני דברים בשביל לחזק את הבוק שלי, תצוגות של קסטרו, גולף, כתבות אופנה וצילומים שונים. החברים מאוד פירגנו אבל דווקא אמא שלי התנגדה. היא חששה שזה יפגע לי בלימודים. גם עבדתי במקביל, ככה שזה באמת היה קשה, אבל התעקשתי. מאוחר יותר הגיעה גם הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל, ומאז אני נמצא שם די הרבה".
אתה זוכר את הנסיעה הראשונה שלך לעבודה מחוץ לישראל?
"בטח. זה היה ליוון. טסתי עם עוד דוגמנית, אבל בלי חברים או משפחה וזה היה מאוד מלחיץ. עדיין הייתי צעיר מאוד והייתי צריך להסתדר לבד. נותנים לך מפה, אומרים לך איפה יש לך אודישנים וזהו, אתה עם עצמך. הייתי שם חודשיים ואז חזרתי לארץ לחודש. בהתחלה זה באמת היה מלחיץ אבל אני בן אדם חברותי ומהר מאוד יצרתי קשרים עם שאר הדוגמנים. שם גם היה קל יותר כי כל הדוגמנים גרו יחד במלון דירות כזה ובדרך כלל זה יותר מפוזר. אחרי ההלם הראשוני היה כיף, יצאנו הרבה ובילינו".
זה היה מה שנתן את הדחיפה לעבודות הבאות?
"יצא באמת שאחר כך כבר נסעתי יותר, הגעתי למילאנו שם גם הייתי בינואר האחרון והשתתפתי בשבוע האופנה שזה אירועי האופנה הגדולים ביותר. חוץ מזה דיגמנתי לארמני לתצוגות, לגוצ'י, לאייסברג ועוד. אין ספק שאחד השיאים היה כשהצטלמתי לשער של מגזין איטלקי שנקרא Book Moda ומופץ ברחבי אירופה וארצות הברית".
אתה מרגיש שהנסיעות הדחופות האלו עיצבו אותך?
"בטח, זה מאוד מבגר, אתה נמצא במצבים שככה, לא היה סיכוי להגיע אליהם בגיל הזה, כבר בגיל 18 יצא שהייתי מבשל לעצמי, מכבס, דואג לקום בזמן ולהגיע בזמן לאודישנים, לצילומים. זה מפתח מוסר עבודה ועצמאות מאוד גבוהה".
לא הרגשת שזה בא קצת על חשבון הנעורים אולי?
"לא כל כך, כי בכל זאת למדתי בתיכון ויש לי עדיין את החברים שלי, וגם יוצא לי לבלות ולפגוש הרבה אנשים מעניינים אז מעל לכל המקצועיות, זה גם כיף גדול".
לאחר שסימן וי על רשימה מכובדת של יעדים בעולם, ארוך לא חדל להציב לעצמו עוד ועוד מטרות. מבין המקומות בהם הספיק לעבוד, ישנן ערים מלהיבות כמו ברצלונה ומילאנו אבל בשבילו זו רק ההתחלה, והחלום האמיתי שלו זה להגיע לתפוח הגדול ומשם, הוא מסביר, קל יותר לכבוש את אמריקה.
"את הנסיעה הקרובה שלי אני צריך לבחור. זה יהיה או לארצות הברית או ליעד מסוים באירופה. הסיבה שאני כל כך אשמח לנסוע לאמריקה היא משום שניו יורק נחשבת היום לבירת האופנה העולמית ומי שיצליח בניו יורק, יצליח בכל אמריקה. זה לא כמו באירופה שמה שהולך בארץ אחת לא ילך בשנייה, פה זו הצלחה בטוחה כמעט בכל היבשת, ושם גם נמצא הכסף הגדול באמת".
הנושא של הכסף מכריע מבחינתך בבחירות שאתה עושה?
"אין ספק שהמטרה בעבודת דוגמנות, ובעצם ברוב העבודות, היא הכסף. לא מכיר הרבה שעובדים לשם שמיים וזו לא בושה. חוץ מזה חשוב מאוד ליהנות. מבחוץ העולם הזה נראה מאוד זוהר אבל זה לא ככה. יש תקופות שאין עבודה, ואז חייבים לעצור הכל ולהיות בהולד. אי אפשר בינתיים לעבוד במשהו אחר".
ממה אתה הכי נהנה בתחום של הדוגמנות?
"הכי כיף זה שיוצא לטייל בעולם, לראות מקומות. אני מאוד אוהב את ההרגשה שיש בתצוגות, זה אדרנלין מטורף, אבל גם לראות את ההתפתחות שאני עובד דרך הצילומים זה כיף. אם תסתכלי על הצילומים הראשונים שלי ועל הצילומים היום, תראי שם בן אדם אחר. אני מרגיש שעברתי תהליך רציני".
יוצא לך לעבוד עם מוסלמים למשל?
"כשהייתי ביוון יצא לי לפגוש באיזו מסיבה דוגמן אחד. דיברנו קצת והוא שאל אותי מאיפה אני, אמרתי לו ושאלתי אותו מאיפה הוא והוא אמר 'לא משנה'. זה היה נראה לי מוזר אז התעקשתי והוא סיפר לי שהוא מאיראן. די הופתעתי כי היה לו מראה אחר והוא אמר לי שהכל בסדר ושהם לא שונאים אותנו. המקצוע הזה יכול להביא לגישור אבל אני מודה שבהתחלה זה הרתיע אותי קצת".
מה אתה פחות אוהב בעבודה?
"היה לי קשה יותר לגלות שבאמת בכל מקום כמעט יש אנטישמיות וזה בא לידי ביטוי בצורה מאוד שקטה. באודישנים למשל, כששואלים ואני אומר שאני מישראל, הרבה פעמים אומרים 'אוקיי', ואחר כך לא מתקשרים. לא נתקלתי בתגובות אנטישמיות מפורשות אבל מבינים את זה ישר משפת הגוף, שאנשים נרתעים, לא רוצים להיות לידך. זה לא נעים".
יצא לך לעשות הסברה על הארץ?
"בעיקר בתקופת עופרת יצוקה, אז הייתי במילאנו ולכל מקום שלא הגעתי, שאלו אותי על המלחמה. הבנתי מהר מאוד שהתמונה שיש לאנשים בראש כשחושבים על ישראל, זו תמונה של מלחמה. התחלתי להסביר שזה ממש לא ככה, שלצד מציאות קשה ואלימה יש גם חיים אחרים, שאנשים עדיין יוצאים ומבלים ושמה שרואים בטלוויזיה לא משקף את המצב האמיתי".
אתה מרגיש שליחות כלשהי?
"כן, כאילו אני הפנים של ישראל במקומות אליהם אני מגיע. בכל מקום יש בורות וכמו שבדרום אפריקה לא הכל פשעים וכנופיות, ככה גם בארץ. חשוב להסביר את זה".
עולם הזוהר בכלל, וזה של הדוגמנות בפרט, מוקף בהילה עשנה של סקס, סמים והפרעות אכילה. ארוך מאשר שהכל קיים, והרבה, אבל הוא, ילד טוב כבר אמרנו, מתרחק מזה כמה שיותר. "הנושא של הסמים והפראות קיים בישראל בדיוק באותה מידה כמו בחו"ל אבל משום מה יש לעסק הזה שם תדמית פרועה יותר מאשר בארץ".
זה קיים ברמה היום יומית או באירועים מיוחדים כמו מסיבות?
"הסמים נמצאים בכל מקום ובכל זמן. בפעם הראשונה שנחשפתי לזה הייתי מזועזע, לא ציפיתי ולא הבנתי את היקף התופעה. אין ספק שכשעובדים בתעשיית האופנה נחשפים לזה הרבה יותר. מדובר סך הכל בהרבה צעירים שנוסעים, מסתובבים, מרוויחים הרבה כסף ויש הרבה פיתויים מסביב".
אתה אף פעם לא התפתית?
"בחיים לא ניסיתי אפילו ג'וינט. מהניסיון שלי אי אפשר לשרוד עם כל הסמים האלה, זה פשוט הרסני מאוד. כשמישהו עושה לידי אני פשוט מתרחק, הולך לחדר לקרוא ספר או משהו. אבל בדרך כלל מי שעושה עושה עם עצמו, אין כל כך לחץ חברתי".
מה לגבי הפרעות אכילה שהתפתחו בשנים האחרונות עם האימוץ של ההרואין שיק, יצא לך לפגוש דוגמנים גברים שסובלים מזה?
"אני לא מכיר בחורים שעושים את זה אבל ביוון יצא לי לפגוש מישהי שסיפרה לי בעצמה שהיא גם אנורקסית וגם בולימית, באירופה אוהבים רזות, מידה אפס נחשב לשמן. אבל הנה, עדי ברקן (צלם הדוגמניות הישראלי א"ב), טוען שיש המון דוגמניות רזות אבל מי שעושות את הכסף הגדול הן דוגמניות שמשדרות נשיות כמו בר רפאלי, כמו ג'יזל.
"בקרב הדוגמנים הבנים יש עניין של התמכרויות לחדר כושר, הקפדה יתרה על אוכל ומצד שני יש כאלה שלא שמים פס ופשוט מסתמכים על גנים טובים".
איפה אתה נמצא על הסקאלה?
"איפה שהוא באמצע. מצד אחד אני מתאמן ארבע פעמים בשבוע כי אחרי הכל זאת העבודה שלי, ומצד שני אני לא פנאט עם אוכל. אם אני באיטליה אין מצב שלא אוכל פה ושם פיצה או פסטה, בכל זאת, צריך גם לחיות".
יש לך מודלים ישראלים לחיקוי, דוגמנים שעשו את זה בגדול ושהיית שמח ללכת בדרכם?
"בר רפאלי היא מודל בעיני, היא התחילה בגיל צעיר ואמא שלה מאוד דחפה אותה. לדעתי היא הצליחה לא רק בזכות איך שהיא נראית אלא גם בגלל האישיות שלה שהיא כנראה מאוד חזקה. אני לא מכיר אותה אישית אבל ממה שראיתי עד עכשיו, היא לא טיפוס שנגרר לשתיה ולשטויות. גם מורן אטיאס היא דוגמא למי שקיבלה המון דחיות בארץ ובאיטליה היא מספר אחת".
למה לדעתך דוגמניות נשים מתפרסמות יותר מגברים?
"רוב הקונות הן נשים ולרוב פונים אליהן ובכלל, נשים קונות מגזינים הרבה יותר והן למעשה הכח המניע את הבסיס של התעשייה הזאת שרבים ממנה, כמו מעצבים למשל, הם בכלל גברים".
אפרופו נשים, יש לך חברה?
"אין לי חברה קבועה כי אני לא מוצא את הזמן, זה קשה. אבל ברגע שאהיה במקום קבוע לאורך זמן אני אשמח... לדעתי זה נותן כוח וממרכז אבל יש עוד זמן".
אז חברה אולי אין כרגע, אבל עם החברים מהרצליה הוא מקפיד לשמור על קשר. "מדברים הרבה בסקייפ, במייל, מסנג'ר. כשאני מגיע לארץ אנחנו נפגשים ויוצאים, וגם בחו"ל יש מספיק אנשים שיצרתי איתם קשרים. בכל מקום שאני מגיע אליו אני מגיע גם לבית חב"ד, אז מזמינים לחגים ושבתות וזה נחמד, זה מחזק. אני מקפיד ללכת גם בחו"ל לבית כנסת בימי שישי".
מאיפה הקרבה הזאת ליהדות, מהבית?
"כן. לא תמיד הייתי כזה אבל היום מאוד חשוב לי לשמור על הזהות היהודית שלי בחו"ל ובכלל של עם ישראל בתפוצות. אחרי שאבא שלי נפטר ואמי התחתנה בשנית, התקרבנו ליהדות. היום אני לא שומר שבת כי זה גם בעייתי עם העבודה אבל אולי בעתיד זה יקרה".
למה לדעתך אתה מצליח יותר בחו"ל מאשר בארץ?
"בארץ אוהבים בלונדינים יותר, באופן טבעי ובגלל שאין כאן הרבה, בחו"ל לעומת זאת המראה שלי הולך טוב. אני לא נעלב, אבל יש את הקטע שמי שהולך לו בחו"ל יצליח כנראה אחר כך גם בישראל".
זה קצת סנובי מצידנו לא?
"התעשייה בארץ מאוד סנובית".
מה דעתך על תכניות ריאליטי כמו סופר מודל?
"יש לזה הרבה צדדים אפלים, כי זה חושף את האנשים למשהו מאוד אינטנסיבי ועמוס בביקורות. בעולם הרגיל בן אדם נחשף לזה אבל יש לו תמיכה של חברים ומשפחה, וכאן הם מנותקים מכל זה למשך שלושה חודשים ולמי שאין חוסן נפשי מספיק, זה לא מתאים בכלל. באופן עקרוני אני לא בטוח עד כמה השתתפות בריאלטי מקדמת".
ואם היו מציעים לך היית מסכים?
"הציעו לי כבר גם להשתתף באח הגדול החדש וגם בהישרדות. לא רציתי, זה היה נראה לי לא נכון לקריירה. יש הרבה שעשו את זה ופשוט המאיסו את עצמם ואני לא רוצה לנקוב בשמות. אני מעדיף את הדרך הקשה, בלי קיצורים".
דוגמנות זה עסק למספר שנים מוגבל, איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?
"אני מתכנן קודם כל לשלב לימודים עם התחום, תחום העסקים מושך אותי וגם תחום הנדל"ן בו אבא שלי עובד כיום וגם נתן לי לצבור ניסיון בתחום אצלו. כמובן שאשמח גם למשפחה מתישהו ואין לי ספק שכל זה יקרה בארץ. נחמד לגור בחו"ל אבל אין כמו ישראל, בלי הרשמיות ועם הספונטניות. זה משהו שחסר לי מאוד באירופה".
במה מתבטאים ההבדלים בעולם האופנה בין הארץ וחול?
"בארץ יש שוק קטן, פחות היצע, פחות אודישנים. בשבוע טוב יכולים להיות בין 2-3 אודישנים בעוד שבחול אני יכול להגיע לעשרה ביום. יחסית לעובדה שאנחנו מדינה צעירה, אנחנו בדרך הנכונה לדעתי.
"עוד דבר שונה זה שבארץ עובדים כמה שצריך, לפעמים כמעט בלי הפסקה, יצא לי לעבוד משמונה בבוקר עד שמונה בערב ובקושי לתפוס סנדוויץ'. בחו"ל זה לא קיים, יש הפסקה מסודרת של שעה וחצי, דואגים לדוגמנים לארוחת צהריים מלאה ורק אז ממשיכים, כאן הדגש הוא על הספק, בחול על איכול וחלק מזה נובע בגלל תקציבים מוגבלים".
מה אתה מאחל לעצמך להמשך?
"אני אשמח מאוד לככב באחד מהקמפיינים הגדולים של הבשמים או הביגוד של דולצ'ה גבאנה, גוצ'י וכאלה. מבחינתי זה יהיה מדהים. חוץ מזה חשוב לי מאוד להוביל קמפיין כלשהו בארץ, בכל זאת, אני מכאן".
נא להמתין לטעינת התגובות
