זה היה ביתי: עזרא קדם השקיע שעות בשיפוץ דירתו
השף עזרא קדם למד בדירתו הראשונה לרצות שכנים בעזרת קבבים עיראקיים, שספה יכולה להיות גם מיטה ושבמטבח הגודל לא קובע, אלא הרוח. השף המפורסם כותב על ביתו הראשון. פרויקט מיוחד של זמן מעריב
בית ההורים היה ועודנו לא רחוק משם, ברחוב גרץ אשר במושבה הגרמנית. ההורים לא עשו עניין גדול מהמעבר שלי, ואפילו תמכו בי לצאת לעצמאות ולגלות את העולם הגדול. למרות זאת, מעולם לא היה בי דחף להתרחק מהמשפחה או מהבית, וזה בהחלט ייאמר לזכותם.
כל הבתים שעברתי מאז, והיו כמה, היו פחות או יותר באותו אזור של בית ההורים. כשהחלטתי לעבור לשם, בעל הבית הפתיע ושימח אותי מאוד כשסיפר לי שהחליט להשאיר לי כמה דברים שאוכסנו בינתיים בדירה של אמו בקומה החמישית של הבניין.
ה"אוצרות" היו תנור עם כיריים של גז ומקרר ישן של פעם. גייסתי את חברי הטוב ערן, וביחד הורדנו את הכבודה חמש קומות ברגל. זה היה קשה מאוד, ואז גם גיליתי שלהוריד הרבה פעמים קשה יותר מלהעלות. אפשר לומר שזה היה השיעור הראשון שלמדתי בדירה ההיא.
אני זוכר שלמרות התלהבותי הרבה, הדירה עצמה הייתה במצב נורא. זכור לי שהשקעתי לא מעט שעות בשיפוץ המקום ובצביעתו. אחרי שהסתדרתי קצת, ביום הראשון שנשארתי לישון שם, הזמנתי את אחי שיבוא להתרשם, והחלטתי להשקיע באירוע וכדרכי בקודש להכין משהו על הגריל.
המרפסת הקטנה הייתה המקום המושלם לכך, ואיך שהנחתי את הקבבים על הרשת, הראש של השכנה הייקית שלי בצבץ מן החלון והתלונות התחילו.
היא שאלה מה זה
אני ממש לא זוכר כמה שילמתי שם שכר דירה, אבל אין לי ספק שהמחירים אז היו הרבה יותר נמוכים מהיום, ואף על פי שהדירה הייתה קטנה וצפופה, היה בה באמת כל מה שנזקקתי לו באותו הזמן.
אהבתי את התחושה הביתית שהמקום השרה עליי, את ה"קואוזינס" ואת הוורסטיליות הרבה ששימשה אותי שם. למשל, בחדר היחיד בבית הייתה לי ספה שבמשך היום שימשה כספה לכל דבר בסלון, ובערב היא נפתחה למיטה, והחדר הפך לחדר שינה. גם המטבחון הקטן לימד אותי לאלתר וגרם לי להבין את החשיבות שבמנימליזם במטבח. היו לי בזכות זה לא מעט הברקות יצירתיות.
אני חושב שזה אחד הדברים שלמדתי שם ולקחתי אתי הלאה. גם היום אני עובד במטבח ב"ארקדיה", שהוא מאוד-מאוד מאובזר, אך לא גדול. הבנתי שבמקרה הזה הגודל לא קובע אלא הספיריט. אחרי כשנתיים עזבתי ללימודים, ומאז לא יצא לי לחזור למקום. יש בי נוסטלגיה לדירה ההיא, אבל אין לי איזה צורך לבקר שם.
אני מרגיש שזאת לא הייתה התחנה הראשונה בדרך למה שנהפכתי, אלא השנייה או השלישית. הכול בכלל התחיל מבית סבי וסבתי, והמשיך בבית הוריי. אולי אפשר לומר ששם, פחות או יותר במקביל לקניית קילו הקבבים הראשון שלי, זה שהשכנים לא פרגנו לו, הבנתי שהקיום שלי מתמקסם באמת דרך האוכל.
הכותב הוא שף ובעל מסעדת "ארקדיה". יליד ירושלים (1965). הנחה את תכנית הראליטי "המטבח"
נא להמתין לטעינת התגובות
