זה היה ביתי: שלמה בר שביט גר בבית קפה
השחקנים שלמה בר-שביט ושמוליק סגל התגוררו בחדרון בגורדון 36 (עם שכנה אחת, חנה רובינא), אבל ביתם האמיתי היה קפה "כסית". שלמה בר שביט כותב על הבית הראשון שלו. פרויקט מיוחד של זמן מעריב
השנה הייתה 1946. לא הכרתי איש בתל אביב. ערב אחד ניגשה אליי רעיה, אחת מתלמידות בית הספר, ושאלה אותי: "שלוימל'ה, מה אתה עושה הערב?
"שאלה שכבר אז הייתה מלאת משמעויות ופתוחה לפירושים שונים ומשונים. עניתי: "אני פתוח להצעות! " וכך צעדנו ביחד מבית הבימה לרחוב דיזנגוף עד בית קפה שעמד בין רחוב פרישמן לגורדון.
עצרנו. הסתכלתי פנימה. בית הקפה היה מלא אנשים זרים לי ומבוגרים ממני. רעש, עשן, צפיפות, אבל שמחת החיים נשטפה החוצה עד שפת המדרכה. רעיה אמרה לי: "תכיר, זהו קפה'כסית', קפה האמנים. אם אתה חולם להיות שחקן תאטרון, אתה חייב להיכנס פנימה". נכנסתי .
מאותו ערב קפה "כסית" נהפך לבית הראשון שלי, וחצקל איש כסית - לאבא המאמץ שלי. שמוליק סגל ואני שכרנו חדר משותף ברחוב גורדון 36 בדירת צ'מרינסקי. בקומה השנייה, בדירה ממול, גרה הגברת הראשונה והמייסדת של תאטרון הבימה חנה רובינא.
שנינו היינו שחקנים צעירים בהבימה, שיחקנו בהצגה "בערבות הנגב", לא נשמנו מרוב אחריות, ושמרנו על שקט סביבתי כמה שרק אפשר, שלא להפריע את מנוחתה. שמוליק ואני, שני רווקים עם חור בכיס, היינו יורדים מחדרנו הקטן לרחוב דיזנגוף, לקפה "כסית", לבית שלנו. שם פתרנו את כל הבעיות.
ב"כסית" אכלנו, ב"כסית" שתינו עם חברים וזרים, ב"כסית"
שלונסקי הפליא במשחקי מילים, תמיד מוקף מעריצים, מכל עבר היו פזורים שחקנים מתווכחים בלהט על הביקורות האחרונות, פוליטיקאים ועיתונאים התלחשו ובידיהם כוסיות, קציני צבא ולוחמי פלמ"ח, כל הבוהמה ראתה ב"כסית" בית ומקום מפגש עד השעות הקטנות של הלילה.
קפה "כסית" היה לי לבית וחצקל לאבא גדול ודואג. הלוואות קיבלתי אצלו, עצות הוא נתן לי, ב"כסית" שיחקתי שחמט עם שלונסקי וגרשון פלוטקין, כאן קיבלתי את הדואר שלי לכתובת: שלמה בר-שביט, קפה "כסית", דיזנגוף , תל אביב.
חצקל היה יושב על הכיסא הקבוע שלו, מקיף במבט אוהב ודואג את כל יושבי בית הקפה, וכשהיה מגיע למסקנה שהכול בסדר, היה מרשה לעצמו לעצום את עיניו ולחטוף נמנום קצר.
ב"כסית" היינו חוגגים את חגי ישראל, ימי העצמאות ומסיבות שמחות לאחר הצגות בכורה. היה לי בית. בית ראשון אחרי הרבה-הרבה שנים. לימים בגדנו בחצקל ועברנו לקפה "קליפורניה" של אייבי נתן ברחוב פרישמן.
יום אחד ישבנו כולנו ליד השולחנות בחוץ, וחצקל עבר על המדרכה ממול ליד קפה "דיצה". הוא לא עצר, לא הפנה את מבטו לקליפורניה, אבל עד היום לחיי אדומות מבושה.
הכותב הוא שחקן תאטרון, יליד ירושלים (1928). זכה בפרס התאטרון הישראלי על מפעל חיים ובאות יקיר העיר תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
