המתווך: אשדוד נפרדת מאריה קלנג
אריה קלנג, חבר מועצת עיריית אשדוד וממלא מקום ראש העירייה במשך שנים, שנפטר השבוע בגיל 82, נודע בעיקר בכושרו לנטרל משברים. לא היה כמוהו בניהול משא ומתן ובשיכוך מתחים וסכסוכים
אחרי הבחירות הוקמה קואליציה, שבחרה את אבנר גרעין, איש מפא"י, לראש המועצה. קלנג ושני חבריו לסיעה נותרו יחד עם נציג "חירות", ז'וז'ו אביטן, באופוזיציה. ואולם, קלנג, ששימש אז גם מזכיר התאחדות הסוחרים ונמנה עם ראשוני הקבלנים באשדוד, נודע כאיש עשייה.
במילים אחרות, תפקיד של ראש אופוזיציה לא הלם את מזגו ואת נטיות לבו. מה גם, שהוא ואבנר גרעין, לימים ראש עיריית אשדוד הראשון, מצאו שפה משותפת ופעלו יחד בשלל נושאים בהרמוניה מלאה.
בשנת 1969, כשצבי צילקר נבחר לראש עיריית אשדוד, נבחר אריה לאחד מסגניו. צילקר, שהיה לפני כן במשך כמה שנים מהנדס העיר, נחשב אז טירון פוליטי, ואריה, עסקן ותיק ומשופשף, הפך ליועצו הקרוב, או אם תרצו, לחונכו ומדריכו.
אבל אריה לא היה טיפוס של יועץ ומדריך, אלא חיית שטח תוססת, מלאת מרץ ואנרגיה. אחד שמזיז דברים, דוחף, מזרז. וכך, תוך זמן קצר, הפך, בלי שהתכוון, לאיש שעל פיו יישק דבר.
ושלא יתקבל, חלילה, הרושם שהיה אדם כוחני, המפגין שרירים וכופה את דעתו. להפך, לא היה גמיש ממנו, דיפלומטי ממנו, בעל אורך רוח וסבלני ממנו. דיבר בשקט, בנחת ותמיד בגובה העיניים.
אריה לא היה אינטלקטואל וגם לא אקדמאי, אך ניחן בראש טוב על הכתפיים, חושים בריאים וגישה נכונה לבני אדם. גלוי, פתוח, ובעיקר מעורר אמון. במשא ומתן לא היה כמוהו. ידע מתי להתעקש ומתי לוותר, מתי לדרוש ומתי להתפשר.
אני יודע. ישבתי מולו. הייתי פעם, בעבר הרחוק, יושב
בכלל, אריה קלנג נודע בכושרו לנטרל משברים. כשהיה פורץ משבר בקואליציה, או בין עובדי העירייה להנהלה, היו מזעיקים בבהילות את אריה. והוא, אריה, היה בא. תמיד עם חיוך. תמיד רגוע. מזמין כיבוד, מספר בדיחה, וכך, לאט-לאט, משכך את הכעסים ומשרה אווירה שלווה, נינוחה. נו, ואחר כך, משנשבר הקרח והמתיחות רפתה, החלו הדיבורים. המשא והמתן. התן וקח. מתי ידעו שהמשבר הסתיים? כשאריה הלך.
לעבוד עם אריה היה כיף. כן, זו המילה. באמצע שנות ה-70 כששימשתי דובר העירייה, מוניתי במפתיע למנהל אירועי ה-20 של אשדוד. אחד מבכירי העירייה, התפטר מסיבה כלשהי מהתפקיד והתיק נפל עליי. למה דווקא עליי? כי אריה החליט. לומר שהתלהבתי? ממש לא. לא היה לי ניסיון קודם בארגון אירועים ובטח שלא בסדר גודל שכזה. מה גם, שכדובר, ולפני כן כעיתונאי, התמחיתי בכלל בנושאים אחרים.
ואולם, אריה הושיט לי את מרב הסיוע. גיבה אותי לאורך כל הדרך והזרים לי באמצעות הגזברות, מהר ובזמן, את כל התקציבים הדרושים. חלומו הרטוב של כל עובד ציבור. הוא לא נכנס לי לוורידים ולא נשף לי בעורף. לא התערב בהחלטות ולא הציק לי בדרישות. במילים אחרות, נתן לי לעבוד. בתנאים שכאלה לא יכולתי
להיכשל. ואכן, חגיגות ה-20 לאשדוד, שכללו עשרות אירועים, בשלל נושאים ובהשתתפות המונים, עברו בהצלחה. קלנג, שהיה חבר מועצת העירייה וממלא מקום ראש העיר בשנים 1963–1978, הוא מן הבודדים בתפקיד זה, שלא רצה בשום שלב להיות ראש עיר בעצמו. ולא שהיה צנוע ועניו במיוחד, או חסר שאיפות ואמביציה. ממש לא.
עמד תמיד במרכז העשייה ומילא שורה ארוכה של תפקידי מפתח מקומיים וארציים, אבל בדרכו שלו. בלי רעשים ובלי צלצולים. כשהאחרים כיכבו והצטלמו, אריה נותר, מרצונו, מאחורי הקלעים. את האורות והזרקורים, הבמות והנאומים, הותיר לאחרים. הוא התמקד במה שחשוב באמת. בעבודה. למה לא רצה להיות ראש עיר? ככה. לא רצה.
מותו של אריה קלנג, שהמשיך כמעט עד יומו האחרון לתרום לטובת העיר והקהילה, הוא אבידה כבדה לאשתו אווה, למשפחתו, לאשדוד ולכולנו. יהי זכרו ברוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
