חופש הפיתוי: בית ספר לדייטים חמים
מחכים לפגוש את האחת? אין שום סיבה שבדרך לשם לא תעשו הרבה סקס. אם אתם בעניין, "מיי סוד" הוא המקום בשבילכם: בית ספר שמלמד איך להתחיל עם בחורות. או במילים אחרות: איך להיכנס למיטתן
"שעה 12:00, ממש מולנו, אתה קולט? "עדו לגם מהרד בול וודקה הקבוע שלו. "כן, אחי, איך אפשר שלא", עניתי , והרגשתי איך טיפת זיעה נוספת מחליקה לי במורד הגב. "ואיך ה-state שלך?" "בסדר, בסדר, state טוב. אני מניח". הטיפה כבר הגיעה לחריץ של התחת. רק חשבתי על תחת, ולחבורה הצטרפה פתאום שטנית קטנה וחייכנית. "בדיוק כמו שאתה אוהב", דחק בי עדו. "יאללה גבר, אני מחפה". סיימתי את הטובורג שלי, וידאתי שיש מאגר מספק של רוק, והתקדמנו לעבר קבוצת הבנות הקולנית על הבר. מזל, הן ישראליות, חשבתי כשזיהיתי את הטונציה מרחוק. מילא לתקוף בעברית, אבל באנגלית? לא התאמנו על זה. בשלב זה כבר שני עיגולים חשודים התנחלו מתחת לבית השחי. זין, הכול כי הייתי צריך לשים את החולצה המקושקשת הזו "כדי שיזכרו אותי". עוד מעט באמת יזכרו אותי, אני מת מחום. ואז, בבת אחת, חמישה מטר לפני היעד, זה קרה. אולי זו הבירה שנתנה את אותותיה, אולי אלה המחשבות על החומר הנלמד, אולי זה פשוט הגב-גבר שבתוכי שזקף ראש, אבל הכול הסתדר. הרגליים התייצבו, הקול התעבה והגב? הוא כבר ממילא ברכה.
"קטן עליי", מלמלתי כשעדו כבר איגף מימין. "מארח, חברותי, קומוניקטיבי, כזה אני". מקרוב היא נראתה מתוקה עוד יותר, אבל זה כמובן לא יגרום לי להחמיא. אותי לא עשו באצבע, אני יודע בדיוק עם מי אני מתעסק, כלומר למדתי.
הכול פעל לפי התכנית. ניגשתי אליה, אבל פזלתי לעבר החברות; התחלתי לדבר אתה, אבל באמצע הרמתי עוד שוט עם עדו; וכשהיא זרקה שהיא חצי תימנייה ניצלתי את ההזדמנות ויריתי: "תימנייה? אני אף פעם לא יוצא עם תימניות". אח, איך הכנסתי בהפוכה את ההערכה השלילית. איזה אש, איזה תותח, סטס וירון היו משפריצים עכשיו מגאווה.
הדרך לקבלת הטלפון הייתה סלולה, המטלה המסיימת של הקורס הוכתרה בהצלחה, ואני חזרתי הביתה עם פתק ובו מספר אמיתי(!!!) של עדי מחדרה (חוץ מהפרט הזה, היא הייתה באמת שווה. באמת).
האם מלבד הכול היה גם סקס? זו כבר שאלה אחרת.
האמת? זה לא חדש. בתי הספר המעניקים שיעורים איך להכיר בחורות וכיצד להתחיל אתן הם תופעה מוכרת, בוודאי בתל אביב המשופעת מועדונים ופאבים. אחד המוסדות המוכרים בתחום הוא "המרכז לאמנות הפיתוי", שמבטיח ללקוחותיו "הרבה סקס בזמן שאתה מחפש את האחת שלך". המרכז החדש "מיי סוד" (My Sod) הוא שחקן חדש בזירה המקומית, מתחרה ישיר למרכז הוותיק יותר.
סטס סגין (26), אחד ממקימיו של "מיי סוד", למעשה פרש מהמרכז לאמנות הפיתוי, וביקש להנחיל יסודות וערכים משלו לגברברי ישראל או במילים אחרות, לגרום להם לעשות הרבה-הרבה-הרבה סקס עד שיכירו את האחת שלהן. "מיי סוד" מתמקד בעיקר באלמנט הקהילתי, בקשר קרוב בין המנחים בסדנה ללקוחותיהם וטוען למענה על שאלת מיליון הדולר - מה נשים רוצות. הרגעים הראשונים של הסדנה מזכירים כינוס של קבוצת תמיכה. "חרמנים אנונימיים", אם תרצו.
"אני מכפר סבא ומתגייס בקרוב", פותח שלומי, צעיר בן 18. "עד השבוע האחרון הייתי בתול, אבל השתתפתי בסדנת שטח של 'מיי סוד', וזה חשף אותי לעולם הזה של ה 'פיק-אפ'. בשבוע שעבר הכרתי מישהי באוטובוס, ואחרי כמה ימים כבר שכבנו".
קריאות "סחתיין עליך" ופידבקים נוספים מורעפים על שלומי, והוא חוזר מבסוט למקומו. לאחר מכן נטל אריק את רשות הדיבור ושיתף: "מאז ומתמיד היו לי קשרים ארוכי טווח עם בחורות, אבל תמיד אני ממלא דווקא את התפקיד של הבחורה. באתי ללמוד להרים את עצמי מול החברה שלי".
אחרי אריק מגיע דורון (47), גרוש ואב לילד, שמספר שכבר היה בעבר בקורס של "מיי סוד" לשיפור הביטחון העצמי, ואליו מצטרפים גם אלי, רונן וקובי, שלושה חובשי כיפה.
בתום סבב ההיכרויות משתלטים על העניינים סגין ושותפו ירון (להלן: "ירון וסטס"), ומנחילים את החזון שיביא אותנו אל החזון. "המטרה שלנו היא לעזור לכם להגיע בכמה שפחות זמן ומאמץ לכמה שיותר תוצאות", פונה סטס לקהל. "הרעיון הוא שתוכלו לגשת לבחורה בכל זמן ובכל מקום. אמנם נתמקד עכשיו בתחום המועדונים, אבל אנחנו לא רוצים שמישהו פה יהיה 'באטמן', אחד שבשעות היום מרוחק ומפוחד, ורק בלילה, אחרי שני משקאות, יכול לדבר עם בחורה".
החניכים
הקורס עצמו בנוי מסדנאות והרצאות שונות, שבאות לספק מענה לכל סיטואציה שגבר בן ימינו עומד בה. פתיחת שיחה, קורס היכרויות באינטרנט, סדנת ידידות (איך לגרום לידידה שלך לחשוק בך), והקורס הגדול, ובו כל אחד מהנושאים האלה.
בסדנת המועדונים ירון וסטס מנחים את החניכים כיצד לפנות לבחורה, באיזו שפת גוף להשתמש, וכיצד להעביר את ידך על הברך שלה, כאילו בטעות. הם אפילו נותנים טיפים על לבוש נכון, כמות האלכוהול המומלצת וזמני ההגעה למועדון. אחד העקרונות הבולטים המוזכרים בהרצאות הוא מש שמכונה בעגה המקצועית "מסגרת הערכה שלילית לבחורה".
במילים פשוטות, הכוונה היא להקניט את הבחורה, כבר בפנייה הראשונית אליה או בתחילת השיחה. ירון מסביר: "הגבר המצוי יושב בפאב, רואה מישהי שמוצאת חן בעיניו, מסתכל עליה חצי שעה, ובסוף אוזר אומץ, ניגש, ואומר שיש לה עיניים יפות. אולי הוא חושב שהוא מקורי, אבל האמת היא שבמהלך הערב עוד ארבעה גברים טיפוסיים עשו את אותו הדבר. אף אחד מהם לא יצליח לרגש אותה. מה שאנחנו מציעים הוא לגשת מיד לבחורה, ולהגיד לה משפט כמו:'בגדול את נראית סבבה, רק חבל שבאת לבושה בווילון' או:'את הבחורה השנייה הכי יפה פה'. לפנייה כזאת הבחורה לא מוכנה, ולכן באופן טבעי היא תתעניין יותר בגבר שאמר לה את זה".
עיקרון בולט נוסף עוסק בנושא שפונים עמו לבחורה. אמני פיתוי בכל העולם גורסים כי נשים אוהבות מאוד לדבר על מערכות יחסים וסקס, יותר מכל דבר אחר. לכן, כשגבר רוצה לפתוח בשיחה עם בחורה שמעניינת אותו, עליו לפנות אליה ולבקש "חוות דעת נשית" בנושא שקשור ליחסים, כמו אם גבר צריך לשלם בדייט ראשון או אם נשיקה בלבד נחשבת בגידה. מכאן הוא כבר ינתב את השיחה לצרכיו.
בסנטר אנחנו מסתובבים בזוגות, ומתאמנים על התרגילים שסטס נתן. כל אחד מאתנו צריך ליישם עשר פעמים תרגיל, ואחר כך מחליפים.
שובצתי להסתובב עם גולן, שמפגין דומיננטיות בכל הקשור לתרגולים בשטח. הוא פותח במשימה הראשונה, שכוללת פנייה לנשים בבקשה שיכריעו בשאלה הנצחית: אם גבר צריך לשלם על בחורה בסוף דייט ראשון.
במפתיע, חלק גדול מהן אכן נעתר לבקשתנו, ופורצת שיחה קולחת על נושאים שבינו לבינה. החומר שקיבלנו מהתגובות מספיק לעבודת דוקטורט, אבל לא לשם זה התכנסנו. אני עובר לתרגיל השני, ומוצא את עצמי ניגש לבחורה כשבפניי מבט מופתע, ממש כמו שהודגם לנו לפני זה. "אני מכירה אותך מאיפשהו? "היא שואלת בתגובה, ואני משנה את ארשת פניי ולובש מבט עצבני. "נו תספר לי, אתה ממש מוכר לי, אבל אני לא זוכרת מאיפה", היא מנסה פעם נוספת, אבל אני בשלי. מחליף פעם נוספת למבט מתעניין, וכשהיא כמעט משתגעת אני אומר לה: "סתם אני חושב שיותר יפה לך פזור", והולך עם גולן לעבר הקרבן הבא. טלפון אמנם לא השגתי, אבל התרגיל הזה נועד להעלות את ה-State הפנימי שלי או במילים אחרות, לגרום לי להרגיש הכי גבר בסנטר.
התרגול הבא מוגדר כמתקדם יותר, כשהפעם מקום המפגש הוא ה"קלרה" שבדולפינריום, באחד מלילות שבת. אנחנו מתכנסים מחוץ למועדון לתדרוך ראשוני בשעה מוקדמת כדי להתגבר על מכשולי סלקציה וכדי "להתחמם" (חשוב מאוד לא לגשת לבחורה שווה כשאתה "קר", וכדי למנוע זאת, כדאי לפתוח בשיחות עם עוברי אורח כבר בתחילת הערב, אפילו עם גברים). כשאנחנו בתוך המועדון, סטס נותן כמה תרגילים לשיפור מצב הרוח, ולאחר מכן אנחנו שוב מתחלקים לזוגות ויוצאים לציד.
הבחורות שבאו באותו ערב ל"קלרה" מתגלות כמכשול. הן לא כל כך יפות, ולא בנות 16 (אבל גילן לא הרבה מעל זה). את העלבונות שאנחנו מטיחים בהן על בסיס עקרון "מסגרת ההערכה השלילית" הן רואות לא כדבר מושך, אלא כדבר פוגע. אופציה נוספת: בשל גילן הצעיר הן עוד לא "התעייפו" מהגבר הנדוש שמחלק מחמאות. מרבית הבנות שניגשתי אליהן לא רצו לדבר אתי בהמשך הערב. עם זאת, אצל שאר החניכים נרשמות הצלחות יחסיות: שלומי השיג טלפון, אריק נישק מישהי, ויובל דיבר עם מישהי במשך כחצי שעה ("וזה משהו שאף פעם לא עשיתי").
שלא תחשבו שלמדריכים זה הלך פעם כל כך בקלות. לפחות לא במקרה של סטס, שלפני כמה שנים נמנה בדיוק עם אלה שהתייאשו מהניסיונות לקשר עם המין היפה. זה גם מה שדחף אותו להתעניין בתחום הפיק-אפ. "עד גיל 21 אפילו לא נישקתי בחורה, רק שבתקופה ההיא עוד לא היה קורס. הלוואי שהיה קורס. עד אז חשבתי שהפתרון היחיד בשבילי הוא להיות מיליונר, אבל באיזשהו שלב התחלתי למצוא מידע על התחום הזה באינטרנט, והפכתי לחבר בפורום הישראלי הראשון שעסק בפיתוי, 'טירונות69'".
מחברות ראשונית הפך סטס לשותף פעיל בו, ומשם לתפקיד מנהל באחד הפורומים של המרכז לאמנות הפיתוי, שהיה אז בחיתוליו. עד מהרה הציעו לו להיות מדריך במרכז, ועם הזמן התפרסם, צבר ידע רב והפך לאחד המדריכים הבכירים שם. אחד ממאות החניכים שלמדו אצל סטס הוא רענן גל, עורך דין במקצועו, ובימים אלה גם הספונסר של "מיי סוד". רענן (37) התגרש לפני כארבע שנים, ושמע על המרכז לאמנות הפיתוי במקרה מחבר. סטס ידע כישלונות רבים עם בחורות לפני שנכנס לעובי הקורה, ואילו אצל גל המצב היה הפוך. "נשים היו מסביבי תמיד, מהגן ועד שהתחתנתי בגיל 24. אימא שלי הייתה קוסמטיקאית, היה לנו מכון בבית, ונשים הסתובבו לידי חצי ערומות מיום שאני זוכר את עצמי", הוא מספר. "ובכל זאת, אני מאמין שתמיד אפשר ללמוד עוד משהו. לכן קראתי את כל המאמרים של המרכז לאמנות הפיתוי וגם הלכתי לקורס. במרכז הכרתי את סטס, נקשרנו אחד לשני, והיום הוא החבר הכי טוב שלי".
אלא שבמקביל להצלחה של סטס, במרוצת הזמן התגלעו חילוקי דעות בינו ובין אנשי המרכז, בעיקר על רקע הבדלים בהשקפות העולם שלהם. בין היתר, טוען סטס, הפך המרכז ממשהו "קהילתי מאוד לביזנס", החל להוריד את החומר שהתפרסם חינם באתר, והגביל את זמן הפנייה למדריכים לשעות ולימים ספציפיים. אחרי שלוש שנים וחצי שסטס היה מדריך בכיר הוא פוטר מהמרכז לאמנות הפיתוי, ואז גילתה החברות בינו ובין רענן גם פן עסקי.
"כשפיטרו את סטס הוא היה באמצע לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה", מספר רענן. "הוא שאל אותי: 'מה אני אעשה עכשיו?' הוא לא יכול להיות מלצר כי הוא מגושם, וחשב לחזור לעבודות מזדמנות אחרות שעשה בעבר. אמרתי לו: 'למה שלא תעשה את מה שאתה טוב בו?' ואז החלטנו, לפני כשנה, לפתוח את 'מיי סוד'".
אל השניים הצטרף ירון (23), גם הוא היה חניך של סטס בעבר. ירון מעיד על עצמו שאף פעם לא סבל מקשיים ליצור קשר עם נשים, אבל כמה כישלונות הובילו אותו להתעניין בתחום הפיתוי. בשנים האחרונות הוא קרא ולמד מאות מאמרים בנושא, ובו בזמן יישם ופיתח שיטות משלו. בשנה האחרונה טייל ירון בעולם, שם הגיע לסוג של שיא, כהגדרתו, בכל הקשור לפיתוי נשים, ואף הוצע לו לפתוח בית ספר שיעסוק בתחום בסינגפור. הרעיון, שהגיע אמנם לפסים מעשיים, לא יצא בסופו של דבר לפועל, וכשחזר ירון ארצה הוא מיד הצטרף ל"מיי סוד".
בבסיס הקמת המרכז החדש עמד, כך מספרים השלושה, רעיון "קהילת הפיק-אפ". כך לדוגמה הם כינסו את כל משתתפי הקורסים שלהם עד כה כדי שיכירו זה את זה, וימצאו פרטנרים לבילויים משותפים. רענן מסביר: "מפריע לנו מאוד שאנחנו מדריכים מישהו, אחר כך הוא יוצא עם חברים שלו, וכשהוא ניגש לבחורה ועושה לה את מה שלימדנו אותו הם חושבים שהוא לא נורמלי. הם לא מבינים מאיפה זה בא, ולכן אני מעדיף שייצא עם חבר'ה שלמדו אצלנו, חבר'ה מהקהילה. אנחנו רוצים ליצור סביבה תומכת".
ומה קורה אם בחורה שניגשת אליה הופכת עם הזמן לקשר ממושך ויציב? אשריך. הגעת אל המנוחה והנחלה, אבל כשאתה ממשיך לעסוק בתחום הסיפור מסתבך. "יש לי חברה מדהימה שאני אוהב מאוד, כבר כמה חודשים", חושף ירון, "ולא, אני לא חושב שמדובר בניגוד אינטרסים. זה לא שהיא הייתה חלק מתכנית לימוד כשניגשתי אליה, הייתי עצמי. היא מכירה את כל החומרים שלי, והיא יודעת שהדברים האלה עובדים, בין היתר כי היא גם למדה פסיכולוגיה. חברה שלי מבינה שזה משהו שאני עושה ממנו כסף וגם עוזר לאנשים, ובכל מקרה היא אוהבת אותי כמו שאני".
זה באמת עובד, לרדת על בחורה? זה לא הכול משחק?
רענן: "ברגע שאתה מסגל את דפוסי ההתנהגות האלה, לעולם אתה תשחק משחק, וזה נהיה חלק ממך. אני מאמין שאתה חייב להפעיל אצל בחורה את הרגש השלילי גם מאוחר יותר. אני יכול להגיד לך שאחרי שהתגרשתי הייתה לי חברה שנתיים וחצי, ודאגתי להפעיל אצלה את הרגש השלילי לפרקים, לפעמים אפילו סתם ליצור פרובוקציה כדי שזה ימשיך לקרות. בחורה מונעת רגשות. אם אתה מפעיל עליה כל הזמן רק רגש חיובי, היא כנראה תבגוד בך. ברגע שתפעיל עליה רק רגש שלילי, היא כנראה תגיד 'זה מניאק, זה כלב'. אתה צריך למצוא את האיזון. זה קטע חשוב מאוד במערכת יחסים".
ירון אינו מסכים עם דבריו של רענן: "אני יכול להגיד לך שכשהגעתי למסקנה שעם החברה הנוכחית שלי אין משחקים. אתה אני עושה מה שאני מרגיש. כנראה חלק ממני הטמיע את המשחקים האלה, אבל במכוון אני לא עושה לחברה שלי פרובוקציות".
אומרים שהבנות התל-אביביות שונות משאר הבנות הארץ. עמדתכם.
סטס: זה נכון. תל אביב היא בירה של פיק-אפ. איפה שאתה רק נמצא, בבוקר בטיילת, אחר הצהריים בבית קפה, בערב בבר. מי שרוצה לעשות פיק-אפ בארץ צריך לעשות את זה בתל אביב. מנגד, העובדה שבתל אביב מתחילים עם בנות פי כמה מבכל מקום אחר גורמת למצב שפחות קל לפתות אותן. הירושלמיות לדוגמה נואשות יותר מהתל-אביביות, ולכן קל אתן יותר". בנוגע לסוגיה הזו ישנה הסכמה גורפת, ואילו על השוני בין ישראליות לבחורות משאר העולם, אין תמימות דעים. "מכורח המציאות אנחנו חברה כוחנית ומיליטנטית, ולכן מהניסיון שלי, לנשים בארץ יש הרבה יותר מגננות", אומר ירון. "הן חשדניות יותר, כך שהרבה יותר קשה להרשים בחורה בארץ מאשר בחו"ל. שם מספיק שאתה אומר משפט כמו:'שלום, אני הייתי קצין בצבא', וזה עובד על בחורה כמו כלום".
ומהם המקומות החזקים בתל אביב לפיק-אפ?
סטס: "ביום שני ה'ליהמן ברדרס' עם הקהל של המרכז הבינתחומי. אנחנו אוהבים גם את 'החתול והכלב'.
ירון : "אני אוהב את ה'אינגליש פאב', ה'יהושע', ה'צ'ייסר'. כל מיני ברים שכונתיים באזור אלנבי-בן יהודה".
רענן, המבוגר שבחבורה, מסכם: "בקיץ אהבתי מאוד את ה'סאבלט' וה'קלרה', ומקום שאני נהנה בו מאוד בעיר הזו הוא 'החלונות הגבוהים'. כל ערב שם הוא חזק. גם ה'מנדיס' בשישי הוא טוב. מקום רע לפיק-אפ? אני לא מכיר מקום כזה. אולי ה'אוויטה', שמיועד להומואים. אין לי מה לעשות שם".
קרוב לבוקר, כשהכוסות והכיסים כבר היו מרוקנים, גם "התקיפה" שלי הגיעה לישורת האחרונה. "תראי, אני לא אוהב ת'קטע הזה, לבקש את מספר הטלפון שלך ואז לרדוף", שיננתי את הרפליקה המוכרת בלי שאבלע את הרוק אפילו פעם אחת. "אם בא לך, תני לי אותו, ואני אנתק לך כדי שגם לך יהיה".
והיא נתנה, כמו טטל'ה היא נתנה. וגם שמרה את שלי. ואפילו חייכה בפרדה ונשקה על הלחי.
אז מה אם ארבעה ימים אחר כך, כשהתקשרתי היא לא ענתה או לא חזרה. היא בטח הייתה עסוקה, בדיוק התחילה ללמוד המסכנה, ואז מה אם בטלפון השני היא הרימה וניתקה. זה לא אומר כלום.
בכל זאת, עדי היקרה, מס' סלקום 0528214869, אל תבאסי. אני באמת בחור טוב, ובטח מוכן לצאת עם תימניות. במיוחד אם הן חמודות כמוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
