צבי צילקר: לא שולל התמודדות עתידית על ראשות העירייה
בדיוק שנה לאחר ההפסד הצורם בהתמודדות לראשות עיריית אשדוד, צבי צילקר מסביר למה הוא הפסיד, מסכם את תפקידו כחבר מועצה ומותח ביקורת על התנהלותו של ראש העירייה הנוכחי, ד"ר יחיאל לסרי: "לא מבין למה צריך את הפיטורים ההמוניים"
הדיבור, הנימוקים, ההסברים, ההתלבטויות, ההצהרות – נותרו כפי שהיו. כלומר: הוא אומר הכל, אבל לא אומר כלום. או אם תרצו, במילה אחת: עמימות. מה שכן, גם אחרי שנה הוא לא מרגיש כמו ראש עירייה לשעבר. הוא עדיין מקפיד לשמור על אמירות ופאסון ממלכתיים-ממזריים.
למה? רק בליבו מונחת התשובה, אבל בהמשך תפורט הפרשנות. נפגשנו אצלו בבית. כשאשתו חנה נכנסה בשעת צהריים הביתה, היא לא הבינה מדוע בעלה מתראיין. תהתה למה הוא צריך את זה. מבחינתה, אין סיכוי שאהוב ליבה ונעוריה יצהיר בעתיד על הדרן נוסף. אבל זה מבחינתה. מצידו הכל פתוח. ניסיון חייו לימד אותו לא לשלול דבר.
תושבי אשדוד אמנם שלחו אותו לגמלאות אבל זה לא אומר שצילקר באמת יצא לפנסיה. במהלך הראיון מידי כמה דקות צלצל הטלפון הסלולרי שלו והוא המשיך להעביר הנחיות בטלפון לפקידים ברשויות אחרות שבהן הוא מועסק כפרוייקטור. מה שבטוח, אין לו רגע דל. מצד שני אין ספק, שלעבודה בעירייה הוא מתגעגע.
צבי, איך אתה מרגיש?
"ברוך השם, יום-יום".
אתה פגוע?
"היום הראשון היה יום-אבל. הלב נקרע. אבל זה נמשך שלושה ימים בלבד, שבמהלכם הייתי זה שניחמם את כל הפעילים היקרים. אני לא מבזבז זמן. כולם חשבו שהייתי ראש עירייה כל החיים, אבל ממש לא".
שנה עברה מההפסד שלך בבחירות. איך אתה מסכם את השנה החולפת?
"מבחינת העיסוקים שלי, אני די שבע רצון. אי אפשר לומר שאני מנותק פוליטית לגמרי. אני מעורב קצת בקדימה ואני מעורב באשדוד. מסתבר שזה לא חסר לי. מבחינה פוליטית, לא קרה שום אסון.
העשייה הפוליטית שלי תמיד הייתה
אתה שומע את עצמך? 35 שנים היית ראש עירייה, ועכשיו אתה אומר שזה לא חסר לך?
"הפוליטיקה לא חסרה לי כי לא ראיתי בה יעד. לכן אני לא בימי אבל. נקודה. חששתי שממציאות של עבודה בקצב אכזרי ללא יום וללא לילה – אשאר עם חלל. חשבתי שזה מה שיקרה, אבל התבדיתי. תודה לאל, אני מעסיק את עצמי בעשייה, יש לי עודף זמן ואני נהנה מזה.
"אני לא מצטער על שום צעד שעשיתי. מכל מה שעשיתי – אני לא חושב שהייתי נוהג אחרת. אני לא מבין מה הבעיה, ראש עירייה שהולך לבחירות, יודע שיש סיכוי קטן או גדול שהוא לא ייבחר. ראש עירייה לא נשאר בתפקיד לנצח. לחצו עליי הרבה מאוד שלא להתמודד והיו כאלה שלחצו עליי ללכת להסכמים מסוימים, אבל לא קם מישהו שאמר: 'צילקר, אל תתמודד'. רק בני המשפחה שלי אמרו לי לא להתמודד. 'עזוב אותך, אתה יודע לעשות גם הרבה דברים אחרים'. לא קרה אסון".
אבל עדיין, לא היית ראש עירייה ממוצע. הודחת אחרי שלושה עשורים וחצי.
"קטונתי מלהשוות את עצמי למנחם בגין, אבל אני רוצה להביא אותו כדוגמא. בגין התמודד לפי מיטב ידיעתי שמונה פעמים והפסיד, ובסוף נבחר לתפקיד ראש הממשלה. הוא היה ראש ממשלה טוב שעשה גם את השלום עם מצרים. אני בטוח שאחרי ארבעה ניסיונות היו כאלה שאמרו לו: 'מר בגין היקר, אתה אדם נאור, אבל אין סיכוי שתיבחר'. אבל עובדה, בגין נבחר בסופו של דבר".
האמירה של המשפט האחרון שלך – אם ניתן לה פרשנות צילקרית, היא למעשה הרבה מעבר לרמיזה על כוונת התמודדות עתידית.
"אני לא יודע אם אתמודד בבחירות הבאות. זה תלוי בהרבה דברים: איך אני ארגיש, מה יהיו סקרי דעת הקהל, האם יהיו פניות אליי. זה תלוי בהרבה מאוד משתנים, אבל אני לא שולל את האפשרות הזו. אני לא פוסל את האפשרות להתמודד, וייתכן שבשל העובדה הזו נובע הלחץ של הקואליציה כלפי האופוזיציה. תגיד לי, למה הם כל כך לחוצים? אני בסך הכל יהודי פשוט, בן 77, ששירת את עמו ומולדתו. על מה הלחץ? ממש לא ברור לי".
זו לא תחושת כישלון?
"לא"
אז מה זה?
"תחושה של בגידה".
מי בגד בך?
"אני לא רוצה לפרט".
למה לא?
"אני לא רוצה לפרט. אני רק אתן דוגמה אחת: הקהילה החרדית. אבל אחרי מה שראיתי שקרה בירושלים, לא התפלאתי. יחד עם זאת, אחרי שראיתי מה שהם עשו לבן של הרב פורוש בבחירות לראשות עיריית ירושלים, הבנתי שקטונתי מלתת פרשנות. אם בינם לבין עצמם ישנם עניינים שאי אפשר להבין אותם, אז קל וחומר במקרה שלי. אלו דברים שנסתרים ממני".
אתה לא נאיבי, היה ברור לך שזה הולך לקרות.
"נכון. האדם היחיד במטה שלי שהיה ברור לו שזה מה שיקרה – זה הייתי אני. הצוות שלי לא האמין. פעם אחר פעם הלכתי לפגישות מיותרות. לא רציתי להגיד להם את זה כדי לא לייאש אותם וכדי לא להוציא להם את הרוח מהמפרשים. חשבנו שניתן יהיה לנצח במקום אחר, אם אוכלוסיות אחרות היו פוקדות את הקלפיות. לקהילה החרדית יש כוח שאין להקל בו ראש.
"היה לי ברור שהם המפתח. בליל הבחירות, בשעה אחת וחצי בלילה, כשהודיעו בטלוויזיה שצבי צילקר מוביל ב-1,500 קולות, היה ברור לי שהמערכה הוכרעה לחובתי. אני זוכר את זה, ואני זוכר איך עמדתי. אמרו לי: 'צילקר, בוא תקשיב לדיווח'. אמרתי להם: 'עזבו אתכם, המשחק נגמר'. איך ידעתי? הנתונים של רובע ג', רובע ז' ורובע ח' עדיין לא הופיעו, וברגע שהם הופיעו, כולם הבינו את מה שהבנתי קודם לכן. פתאום כולם שמעו: 600 קולות ליחיאל, 20 קולות לצילקר".
במשך שנים רבות החרדים היו שותפים לדרך הפוליטית שלך. איפה טעית?
"יהודי אוהב לענות בשאלה: תגיד לי אתה, איך ייתכן שליצמן הלך נגד פורוש כאשר שניהם חוסים תחת האדמו"ר מגור? הרי שניהם מאגודת ישראל ושניהם רוצים ראש עיר חרדית. אתה שואל שאלות קשות. השותפות הזו נפסקה לפני שנה".
שנה אחרי הבחירות צילקר מקפיד לשמור על קשרים ומקפיד להיפגש עם חברים. הוא משתדל לשמור על קשר עם כולם. גם עם אלו שהפנו לו עורף. אחרי כל כך הרבה שנות שחיה במים העכורים של הפוליטיקה, הוא יודע שאין מקום לערב רגשות.
הוא לא אומר זאת במפורש, אולם שנה אחרי הבחירות הוא מרגיש שישנם רבים שרואים בו אלטרנטיבה ריאלית בעתיד. כשהעלנו את סוגיית התפקוד של השלטון הנוכחי בראשות ד"ר לסרי, הוא בחר לייחס זאת להתנהלות יצרית חסרת רגישות. "בוא נאמר שאני לא מבין את הפיטורים ההמוניים. קשה לי להסביר אותם", הוא פותח.
אתה יכול להיות יותר ספציפי? יותר ממוקד?
"אם רק תיתן לי לנשום ממשפט למשפט, אתה גם תשמע את הדוגמאות. למה הזיזו את ראש מינהל החינוך שהייתה מצוינת ואשר הוצאה על ידי ידידי מר פרנקל (הממונה על החינוך בעירייה – מ"ג').
למה היה צריך להזיז אותה? בגלל שהיא עבדה יחד איתי בהגינות? אני לא מבין את זה. היא לא חברה שלי והיא לא במפלגה שלי. היום היא חברה טובה, למרות פער הגילים בינינו. מעולם לא דיברנו או עסקנו בפוליטיקה. אתמול בלילה (שלישי – מ"ג') היועץ המשפטי של העירייה סיפר לי שהוא יעבור לשמש כיועץ המשפטי של עיריית אלעד. אני לא מדבר על הפעילים שלי שאותם טבחו ושחטו.
"הרי בזמנו דיברו איתי על איך אני מעז לפגוע בשני הילדים שעובדים אצל יחיאל. ואני הודעתי שאני לא נוגע בהם, אבל הצליחו ליצור תדמית שכאילו אני הולך לשחוט אותם. לגבי יחיאל, אני יודע עד היום למה הפסקתי את המשכורת שלו. למה לנקום ולנטור? הוא פגע בכל כך הרבה משפחות, בכל מי שעבד איתי. את מהנדסת העירייה קיבלנו לתפקיד בהסכמתו, אז למה שילח אותה? יש הרבה פקידים בעירייה שסולקו. כדאי שתבדוק. גם בלשכה שלי פגעו".
זה טבעי שראש עירייה חדש שנכנס לתפקידו יערוך שינויים.
"לאבינועם סרי היה חוזה עד גיל 70. למה היה צריך להוציא אותו ארבעה חודשים לפני סיום תפקידו? הוא עשה עבודה שראויה להערכה. למה צריך את ההתנקמות הזו? למה היה בהול לגמור איתו? הם היו יכולים למנות מישהו אחר ואבינועם היה עורך לו חפיפה מסודרת. היו יכולים לסיים איתו בכבוד. האיש הזה עשה ותרם רבות לעיר. למה הכל צריך להיעשות בכוח?
"אני מכיר את אשתו של דוד ביטון (מנהל מתנ"ס בעיר – מ"ג'), משפחה מרובת ילדים. התארחתי בביתם בארוחות ואשתו עשתה בשבילי חוג בית. אז מה, בגלל זה צריך לפגוע בבעלה? צביקה סביון (גם מנהל מתנ"ס – מ"ג') לא עבד בשבילי בכלל. מה, אתה לא יודע כמה אנשים סולקו בעירייה הזו? ההתנהלות הזו נראית לך הגיונית? זה נראה לך שאנשים שמתפארים שהם לא סיימו עשר שנות לימוד יקודמו רק בגלל הוותק שלהם? רק כדי לדאוג למשכורת שלהם? אתה מבין, קידמו אדם למנהל אגף. הוא נמצא בשטח ומקבל משכורת מכובדת. ופתאום הוא משתלח בי.
"וזה לא הכל. אני רואה את ההתלהמות בישיבות מועצת העירייה ואת תנועות הידיים המזלזלות. אני לא מבין מאיפה זה נובע. בכל מקרה אנחנו לא יכולים לערער על ההחלטות כי אין לנו רוב, אז למה זה טוב? למה צריך לעשות עם הידיים תנועות של ביטול? אי אפשר לערער את הרוב הזה ואנחנו עושים מאמצים להשפיע. תראה מה היה קרה עם התזמורת האנדלוסית. המצב לא טוב, והתזמורת היא ממש לא הבעיה היחידה. יש עוד כמה דברים שהם לא בסדר. יש לי ביקורת על ההתנהלות, אבל יחד עם זאת, נעשים גם דברים יפים".
מפתיע לשמוע ממך מילות פרגון. אלו מעשים יפים נעשים על ידי ראש העירייה?
"בחייך, עשה לי טובה, אני לא בא עכשיו להלל ולשבח. כל דבר טוב שנעשה, אני אמרתי את דעתי על כך. הודעתי במספר הזדמנויות שבכל דבר טוב אני אצביע בעדו. אני ענייני. הצבעתי אין ספור פעמים בעד רעיונות שהועלו על ידי הקואליציה. ב-95 אחוזים מהמקרים אני מצביע בעד. אנחנו סיעה משוחררת. אנחנו מצביעים על פי המצפון, אין אצלנו דבר כזה שנקרא משמעת סיעתית".
איך נוצר הקרע בינך לבין לסרי?
"אתה שואל שאלה מאוד אובייקטיבית במירכאות. אני מרגיש שאני בסדר. אף פעם לא שמעת אותי צועק או מתלהם בישיבות מועצה, למעט פעם אחת שפגעו והעליבו את החברים שלי. בישיבת המועצה האחרונה שמעתי רק צעקות".
לפני הבחירות דובר על הסכם שנרקם בינך לבין לסרי בתיווכו של הרב חיים פינטו. למה זה לא יצא לפועל?
"ראשית, חשוב לי להבהיר שאני מאוד מכבד את הרב פינטו, אבל החלטתי שלא ללכת על הסכם. אגב, אני חושב שהוא ראוי להיות הרב הראשי של העיר. אני מאוד מעריך את הרב ואני קורא לו מורי ורבי. היו לנו הרבה מאוד התייעצויות. אני חושב שהוא מכיר ויודע את הנימוקים שלי לסירוב".
זה היה הסכם שחזרת בו.
"אתה מדבר על הרב פינטו?"
כן.
"הרב פינטו רצה שאלך להסכם עתידי, אבל החלטתי לא ללכת על ההסדר הזה".
אתה מצטער על כך?
"לא, ואני אומר את זה באופן חד-משמעי. יכול להיות שהייתי ראש עירייה שלוש שנים נוספות, אבל במקרה הזה אני לא מצטער".
אחרי פרשת השלכת הרימון לעבר ביתו של לסרי, היו לא מעט שתהו מדוע לא התקשרת אליו.
"אחרי שזה קרה הייתה ישיבת מועצה ואני גיניתי את זה בתוקף".
למה לא התקשרת אליו? לא הרגשת צורך?
"הוא לא נפגע ולא קרה שום דבר. איך אומרים, לצערי הרב ולבושתי, מה שקורה יום-יום, אלו דברים שנגרמים בשל המצב החברתי-כלכלי, ואני לא מופתע. לגבי יחיאל, אני מופתע לחלוטין".
עדיין לא ענית על השאלה מדוע לא הרמת אליו טלפון.
"אני חושב שאולי העברתי לו מסר".
למה לא התקשרת?
"לא זוכר. הודיעו שהכל בסדר, ברוך השם, וזה מה שחשוב".
איך הרגשת עם העובדה שאחד הנאשמים המרכזיים בפרשה היה פעיל מרכזי במטה שלך?
"אני יכול להצטער על כך, ולא מעבר לזה".
יצא לך לדבר עם אותו נאשם אחרי המקרה?
"כשדיברתי איתו, הוא חזר ואמר לי שלוש פעמים: 'אני אוכיח את חפותי'. הוא לא שכנע את חוקרי המשטרה והוא יצטרך לעמוד למשפט".
אתה מאמין לו?
"בזמנו האמנתי לו".
לסיכום: איך אתה מסביר את העובדה שהפנו לך עורף?
"אנשים רשאים לשנות את דעתם. הייתי בתנועות בית"ר, מחל, בגח"ל ובעוד הרבה תנועות אחרות. הייתי בליכוד ועכשיו אני בקדימה. אנשים משנים את דעתם אולי בגלל שרצו משהו ולא קיבלו אותו ואולי בגלל שאחרי 35 שנים הם סבורים שכדאי שצילקר יפנה מקום למישהו אחר.
"אני לא כועס עליהם. אנשים רשאים לשנות את דעתם. במהלך השנים בני משפחה פעלו זה נגד זה בשני צידי המתרס. אני יכול לספר לך שעשרות שעברו למחנה השני, באו אליי ואמרו לי: 'צילקר, טעינו'. אני לא רוצה להציק ולשאול למה הם בחרו אלטרנטיבה אחרת. זכותו של כל אדם לשנות את דעתו".
שמוליק דוד, העוזר האישי ודובר ראש העירייה, יחיאל לסרי, מסר בתגובה: "אנו שמחים לעסוק במרץ בהווה ובעתיד ולהשאיר את העבר להיסטוריונים".
נא להמתין לטעינת התגובות
