קובי מיכאל: נשמעתי קצת תלוש לאנשים באשקלון
בדיוק שנה אחרי הבחירות המוניציפליות ששלחו אותו אל שולחן המועצה, ד"ר קובי מיכאל נוטש את הפוליטיקה המקומית לטובת משרה במשרד ראש הממשלה. בראיון נרחב הוא מבטיח שהתפקיד החדש לא ימנע ממנו לדאוג לאינטרסים של עיר מגוריו אשקלון

לפני כשבועיים, הניח ד"ר מיכאל מכתב התפטרות מהמועצה על שולחנו של ראש העירייה וקנין. שעה קלה קודם לכן, חזר מירושלים, ממשרד ראש הממשלה. זה היה היום הראשון שלו בעבודה החדשה שלו, כראש האגף לענייני פלסטינים ומדינות ערב.
רק כאשר הגיע לראשונה למשרדו הטרי, הודיעו לו שהתפקיד מחייב התפטרות שלו ממועצת עיריית אשקלון. "מאוד הופתעתי כששמעתי את זה", אומר מיכאל השבוע, "ממש לא חשבתי שאני אאלץ לעזוב את המועצה בעקבות הכניסה לתפקיד החדש. אבל שם אמרו לי שהתפקיד הזה נחשב לאחד מארבעת התפקידים הבכירים במשרד ראש הממשלה ושמי שמכהן באחד מביניהם, לא יכול לשמש כחבר מועצה".
למרות שבעיני רבים נחשב מיכאל לאחד מחברי המועצה היותר איכותיים, נדמה שבשנה האחרונה, שבה היה חלק מהפוליטיקה המקומית, הוא לא הספיק ליישם את כישוריו. למעשה, ד"ר מיכאל נעלם, לא התבלט כלל והפך לעוד אחד מבין 21 חברי המועצה.
ייתכן והוא פשוט לא ביצע מלאכת יחצנות מספיק טובה של פעולותיו השונות במועצה, ייתכן שלא קיבל תפקיד ביצועי שיאפשר לו לגלגל תכניות שפיתח, אבל בכל מקרה התוצאה היא זהה: תושבי אשקלון לא יזכרו את חבר המועצה קובי מיכאל כעילוי. בוודאי לא ביחס לתחושה שהייתה לפני הבחירות המוניציפליות בשנה שעברה, כאילו מיכאל הוא מה שנקרא
"בשנה שלי כחבר מועצה, למדתי שהציבור לא מתעמק באמת בעשייה", נוזף מיכאל, "העיתונאים כשליחי ציבור לא תמיד מעמיקים בנושאים החשובים באמת. מה שמעניין אותם זה הצהוב והרכילות, כל מה שקשור לחילופי מהלומות כאלה ואחרים. דבר נוסף שלמדתי הוא שעשייה במועצה מחייבת השקעת זמן רב והתוצאות הן לא בהכרח מיידיות. אבל גיליתי שהציבור אוהב לראות דברים מיידיים, ולכן לא תמיד מעריכים את העשייה שלך. לדוגמה, כחבר ועדת בניין ערים, הייתי בישיבה כל שבועיים ועשיתי מאמץ רב לגיבוש מדיניות תכנונית כוללת, אבל הציבור לא מעריך את זה".

את מי אתה מאשים בעצם?
"לתקשורת יש חלק גדול בכך. זה לא בסדר שהעיתונאים לא מנסים לפענח את הדברים, לבדוק מה עושה כל חבר מועצה ולחייב את חברי המועצה לתת דין וחשבון אמיתי. זה מפריע לי שהעיתונות והציבור לא מתעסקים בעקרונות ובעומק הדברים, אלא בקצף שעל פני המים. למדתי שכדי ליצור תשומת לב ציבורית, אתה צריך לייצר כותרות.
"אני למשל, קיבלתי תשומת לב ציבורית רבה כשהתווכחתי עם בני וקנין, כשדרשתי שיעדכן את חברי ההנהלה ויתייעץ איתם בהחלטות מסוימות. בתקשורת התעסקו בזה הרבה יותר מאשר בכל דבר אחר שעשיתי. התקשורת גם הבליטה את הפן האישי ולא את הפן העקרוני של אותו ויכוח, שנבע סביב נושא השקיפות שמאחורי תפקיד ראש העיר".
בעוד כמה ימים תחלוף שנה מאז הבחירות המוניציפליות האחרונות, שבהן נכנס מיכאל לעולם הפוליטיקה המקומית. במהלך תקופה זו הספקנו להתרשם מהאיש. בהשכלתו מיכאל הוא דוקטור ליחסים בין-לאומיים ולחקר סכסוכים, עם התמחויות באסטרטגיות מלחמה ושלום.
בין השאר הוא שימש כיועץ חיצוני למשרד החוץ ואף יצא להרצות בכנסים בין-לאומיים. הוא נחשב גם למרצה ולחוקר מוערך באוניברסיטת בן גוריון. לפני שישה חודשים, זכה ספרו "בין צבאיות למדיניות בישראל", לספר הטוב ביותר מטעם האגודה הישראלית למדעי המדינה לשנת 2008/9.
כאשר התמודד לראשות עיריית אשקלון, מיכאל השתמש בכישוריו והציג חוברת מפורטת בת 25 עמודים עם תכנית עתידית לאשקלון בעשר השנים הקרובות, תוך הבנת בעיותיה של העיר והצגת פתרונות. אולם ההכנות המוקדמות לא הרשימו את תושבי העיר, לפחות לא מספיק כדי לבחור בו לראש העירייה הבא. גם 12 חודשים לאחר שלא הצליח לעלות אפילו לסיבוב השני בבחירות, מיכאל נשמע מאוכזב.

"אני חושב שבהחלט יש כאן פספוס", הוא אומר, "הפספוס הוא גם שלי וגם של העיר. הייתי יכול להביא איתי משהו אחר. משהו שבמידה רבה מאוד יכול היה ליצור פריצת דרך, או יציאה מתוך השבלונה. בכל מקרה, תמיד אמרתי שגם אם לא אבחר לראשות העיר, לא ארצה לקבל תפקיד כלשהו כמו ממלא מקום או סגן ראש העיר. אמרתי שאשאר כחבר מועצה מן המניין. תמיד אמרתי שאיני מתכוון להיות מספר 2 של האיש שייבחר לתפקיד ראש העיר, כי אני לא חושב שיש מישהו יותר טוב ממני".
אתה חושב שהיית מצליח להנהיג את העיר בצורה טובה אילו היית נבחר?
"זה פתטי לבוא ולומר 'הייתי סיפור הצלחה במידה והייתי נבחר'. אבל הייתי מביא משהו אחר גם בתרבות הארגונית, באופן המחשבה, באופן הדיבור ובאופן הצגת הרעיונות. בגלל שלא צמחתי בפוליטיקה, אני בא עם סגנון חשיבה אחר.
"אני חושב שאחת הסיבות להפסד שלי היא שדיברתי במושגים שנראים לאנשים בעיר קצת תלושים ואולי ערטילאיים מדי. אבל אני יודע שמי שראה אותי בעבר כתלוש, אחרי שנה זו שינה את דעתו. אני גם אתן לך דוגמה אחת לכך. אחרי שקיבלתי את התפקיד במשרד ראש הממשלה, התקשר אליי סגן ראש העיר שמעון כהן, ואמר לי 'העזיבה שלך את המועצה היא אבידה גדולה. אתה היית איתנו רק תקופה קצרה, אבל לא ישכחו אותך מהר כי הבאת רוח חדשה ורעיונות חדשים'".
מהי הגישה החדשה הזו שאתה מדבר עליה?
"העובדה שאני חושב קדימה. היכולת לנצל את היתרונות היחסיים של העיר כדי להפוך אותה למשהו שונה מכל מה שקיים בסביבה. להפוך את העיר למשהו שלא קיים, כי אין לאשקלון יתרונות בהרבה תחומים ולכן צריך לנצל את מה שיש. לצערי, רק דיברו על היתרונות האלה, אבל לא הייתה מספיק תעוזה, כוונה, חוצפה או חשיבה מעמיקה על איך מנצלים אותם".
איך לדעתך אפשר לקדם את העיר?
"עם הטיפול הנכון, אפשר לייצר כאן סוג אחר של תיירות. מעבר לזה, יש את הנושא של המרחב התרבותי, כי יש פה הרבה יוצאי חבר העמים שהם מוכשרים מאוד בתחומי תרבות ומוזיקה. אפשר לנצל את זה. המרחב השלישי הוא המרחב החינוכי: יש באשקלון בית ספר לאמניות, בית ספר למדעים, בית ספר למחוננים שנמצא בהקמה ואת המכללה. במקום כל המריבות לגבי המכללה, אפשר לנצל את זה. כבר הצעתי לעשות שיתוף פעולה אקדמאי עם העיר התאומה שלנו בצרפת 'אקס-אן פרובאנס'".
נשמע כאילו תפקיד ראש העירייה עדיין קורץ לך.
"אני מאוד גאה על התפקיד שקיבלתי במשרד ראש הממשלה. מדובר באתגר לאומי, שבו אתה נמצא ב'צנטרום של הפיילה' (במרכז העניינים, ר"צ), ועוסק בנושאים החשובים ביותר למדינה. אבל עם זאת, לדעתי אין שום תפקיד שדומה לראש עיר".
מהרגע שמסר את מכתב ההתפטרות שלו מהמועצה, מיכאל נתון כל כולו לג'וב החדש שלו בעל השם המפוצץ: ראש האגף לענייני פלסטינים ומדינות ערב. כאמור, סכסוכים בין עמים הם חלק מהמומחיות של ד"ר מיכאל ונדמה שזה המגרש הביתי האמיתי שלו.
את הוויכוחים סביב שולחן המועצה עם בני וקנין, יחליפו דיונים הרי גורל יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. את טבלת השיקולים בעד ונגד הצבת מדחנים, יחליפו דוחות סודיים בנוגע למשא ומתן עם סוריה ומצרים.
בגדול, מיכאל אמור להיות האחראי על הצד הקריאטיבי של משרד ראש הממשלה, בכל נושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא אמור למצוא את הרעיונות כיצד מקדמים את היחסים שלנו עם שכנינו. הוא אמור לעזור לעצב את תכניות הפעולה לעתיד. ראש הממשלה בעצם ישמע את הרעיונות ויחליט האם לאמץ אותם או לא.

"התפקיד שלי הוא לייצר תשתית רעיונית, שתאפשר לראש הממשלה ולקבינט להסתכל על המצב ולראות איך אפשר למקסמם את האינטרסים של המדינה", מבאר מיכאל, "יש מגוון רעיונות יצירתיים שאני הולך לפתח, אבל אני לא חושב שראוי לתת להם פומביות בעיתון בשלב הזה. מה עוד שאני לא קוסם, אני בסך הכל חלק ממערכת".
תגיד, למה כל העולם שונא אותנו?
"אני חושב שבאיזשהו מקום, אנחנו נמצאים בעמדה נוחה כדי להגן על מצפונו של העולם המערבי. ואני אסביר למה אני מתכוון: יש מדינות רבות שדיכאו ביד קשה מיעוטים וקבוצות אתניות ברחבי הגלובוס – מאפריקה במערב ועד הודו במזרח. גם המדינות שיוצאות נגדנו, יש להן עבר כזה של דיכוי. היום נוח למנהיגים של אותן מדינות להשתמש בציונות ככלי למירוק המצפון שלהם.
"במילים אחרות: על ידי גילוי אמפתיה כלפי הפלסטינים, הם רוצים שישכחו את מה שהם עצמם עשו. הסבר נוסף שאני יכול לתת ליחס של העולם כלפינו, הוא שבמדינות רבות יש מוסלמים. אז המנהיגים שם חושבים שעל ידי גילויי שנאה לישראל הם יחיו עם אותן קבוצות מוסלמיות בשלום. היו מקרים שבהם גם ההתנהגות שלנו גרמה ליחס הרע, אבל בוא נגיד שגם אם היינו נוהגים בצורה מושלמת –בחיים לא נגיע למצב שכולם יאהבו אותנו".
אולי לנצח נחיה על החרב והמאמץ להגיע לשלום מיותר?
"זאת גם אופציה ואני מקווה שזה לא יקרה. אבל אם כן, אז חשוב לוודא שהחרב על הצוואר לא תהיה חדה מדי. חשוב לעצב את הסכסוך עם רמת אלימות נמוכה, עם אחידות יותר גבוהה בעם ולגיטימציה בין-לאומית יותר גבוהה. זו האמנות האסטרטגית. אנו צריכים לעשות מאמץ לייצר מציאות טובה יותר".
תוכל לדאוג לאינטרסים של אשקלון גם מתפקידך החדש?
"בעצם הנגישות שתהיה לי אל גורמים בכירים, מראש הממשלה ומטה, אני אוכל להשמיע את דבר העיר. אני אמשיך לפעול למען אשקלון. אחד הדברים שאעשה יהיה להציע להשתמש במכללה באשקלון כמקום לשיתוף פעולה אזורי ובין-לאומי, לבצע מחקרים משותפים בין המכללה באשקלון לאוניברסיטה בעזה בנושאי איכות הסביבה ובנושא של התפלת מים.
"אנסה לסייע גם בכל הקשור לנושא הביטחוני. בנושא מיגון בתי ספר, אם חלילה תהיה הסלמה, אני אוכל לסייע בקידום של מיגון. זה לא יכול לחולל פלאים, אבל זה יכול לעזור. אני אציע גם לעשות מיזם אזורי של תיירות, למשל מיזם משותף בנושא תיירות, שיהיה משותף בין עזה ואשקלון. במקום שמנהיגים מתקשים להגיע להבנות, אפשר להגיע להבנות בנושאים של אינטרסים משותפים. מה שאולי עשוי לעלות כרעיון זה להקים אזור תעשייה משותף לנו ולפלסטינים".
רצת לראשות העירייה מטעם מפלגת "ישראל ביתנו" והיום אתה יועץ לראש הממשלה שמגיע מהליכוד. האם אפשר להסיק מכך שדעותיך הפוליטיות הן ימניות?
"ראשית, אין קשר בין דעותיי הפוליטיות לבין הריצה בבחירות מטעם 'ישראל ביתנו'. מעולם לא הזדהיתי באופן מפלגתי איתם. אני גם לא חבר ליכוד. יחד עם זאת, אני חושב שהתפיסה שלי היא שאני מבין את הבעיות מול הפלסטינים. במידה מסוימת זה עולה בקנה אחד עם תפיסתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו".
מה עדיף מבחינתך: להמשיך במסלול הזה של הפוליטיקה הארצית או להיות ראש עירייה?
"ללא היסוס, אני הייתי מעדיף להיות ראש עיר. ראש עיר זה ראש ממשלה בזעיר אנפין. אתה משפיע על כל כך הרבה אנשים ואתה עובד עם כל המערכות. גם לאחר שקיבלתי את התפקיד במשרד, רציתי להישאר חבר מועצה. כשאמרתי לראש העיר שאני צריך לעזוב את המועצה, הוא התאכזב".
מה הוא אמר לך?
"שעכשיו אני צריך לנסות לעזור לאשקלון מתוך הממשלה".