כאחת הבנות: כך הפך עורך הדין הרווק לתומך לידה מבוקש
הוא תומך לידה המלווה את היולדות בתקופת ההריון ובזמן הלידה. הוא מעביר קורסי הכנה ללידה. הוא החל קורס הדרכת הנקה וגם עיסוי תינוקות בדרך. מיכאל הופמן, רווק ללא ילדים, תושב רחובות, אחרי 49 לידות, כותב בימים אלה את ספרו הראשון שיעסוק בעיקר בלידת אפידורל. אה, והוא גם עורך דין
עו"ד מיכאל הופמן, תושב רחובות, הוא רווק בן 41, ללא ילדים, אבל מאחוריו כבר 49 לידות. פרט לעובדה כי הוא נוהג להתייצב מידי יום כמעט בבית המשפט ולייצג אנשים מן השורה בעניינם המשפטי, הוא נוהג לפקוד לעתים קרובות את חדר הלידה. וזה ממש לא משום שכל יום מקורבת אחרת שלו יולדת.
הופמן, במקביל להיותו עורך דין, משמש גם כדולה. לצעירים וצעירות בינינו שעדיין לא זכו להביא ילדים לעולם (גם אני נכללת ברשימה), דולה היא (ברוב המקרים, לפחות, מדובר ב"היא"), תומכת לידה אשר מלווה את היולדת במהלך ההריון, כל זמן שהיולדת חפצה בכך, ואף נוכחת בזמן הלידה.
ביחד עם הבעל כמובן. אבל הופמן לא מסתפק בלהיות דולה. הוא מעביר קורסי הכנה ללידה במסגרתם הוא מתמקד בעיקר בתפקיד הגבר. לאחרונה החל קורס הדרכת הנקה "כי אחרי 49 לידות מה עוד אפשר לחדש לי בחדר הלידה?", ובקיץ הקרוב עתיד לצאת ספרו הראשון שיעסוק בעיקר בלידת אפידורל.
אני פוגשת את הופמן בבית קפה מתחת לבית המשפט בראשון לציון. הוא מגיע בלבוש מחויט, כיאה לעורך דין, ומיד פותח בסיפור: "לפני ארבע שנים חזרתי מבית המשפט לדירה בה התגוררתי עם שותפה. היא למדה בזמנו עיסוי שוודי הוליסטי, וכשנכנסתי הביתה הופתעתי לראות באמצע הסלון מיטת טיפולים.
"ביקשתי ממנה להעיף את המיטה הזו מאמצע הסלון שלי, אבל תוך שניות הייתי עליה. באותו יום כבר נרשמתי לאותו הקורס. במהלך הקורס העבירו לנו שיעור מיוחד לעיסוי נשים בהריון. אהבתי מאוד
את המילה דולה שמע הופמן לראשונה דווקא בבית המשפט, כאשר סיפר לאחת הפקידות כי הוא נוהג לטפל בנשים בהריון. "היא מיד שאלה אותי 'למה שלא תהיה דולה?'. נכנסתי לאינטרנט, קראתי והבנתי שזה יכול להתאים לי. במקביל ראיתי בערוץ 'הופ הורים' את גרגי, הדולה הבן הראשון בארץ, וידעתי שזה מה שאני רוצה". במשך שנה עבר הופמן קורס משולב של תומכות לידה, מטפלות בנשים בהריון ומדריכות הכנה ללידה.
מהו תפקיד הדולה בעצם?
"הדולה מתלווה ליולדת החל מהשבוע ה-15. היא אמורה לתת מענה וטיפול לכל מצוקות ההריון: בחילות, בצקות, חרדות, מתחים, צרבות, בעיות עיכול, באמצעים ובכלים של הרפואה המשלימה. ישנן שתי בעיות מאוד נפוצות וקלאסיות במהלך הריון. הראשונה היא בעיה עצבית שההריון לוחץ על עצב שמקרין דרך הישבן לירך עד כדי צליעה.
"השנייה היא דלקת בעצמות האגן. אין פתרונות של הרפואה הקונבנציונאלית לטפל בכאב, כי כל משככי הכאבים פוגעים בתינוק. לכן, מה שאני עושה, בעזרת טיפולי מגע והרבה צמחי מרפא, אני מצליח לתחזק את היולדות מבחינת כאב עד הלידה. בטיפולים שלי אני משלב רפלקסולוגיה, שיאצו, צמחי מרפא, עיסוי שוודי, ארומה טרפיה. טיפולי המגע במהלך ההריון, ובמיוחד בלידה, באמת עושים פלאים, הם עושים את ההבדל בין הריון כואב וחרדתי לפעמים להריון הרבה יותר רגוע ושלו. ללידה טובה יותר בכל הפרמטרים".
במהלך הקורס שעברת היית הגבר היחיד בן עשרות בנות. איך הייתה ההרגשה?
"בהתחלה זה היה מביך, אני מוכרח לציין. בשיעור הראשון הגעתי מבית המשפט עם ז'קט, עניבה ותיק, וכולם היו בטוחים שנפלתי מכוכב אחר. אבל אחרי שניים-שלושה שיעורים הפכתי להיות כאחת הבנות. בהתחלה המרצות הקפידו להגיד בנות ובן, אבל אני אמרתי שאפשר לפנות אליי בלשון נקבה ולא זכר. כבר התרגלתי, אבל הבנות כל פעם צוחקות מחדש".
העובדה שאתה גבר הפריעה לך במהלך הקורס לבצע את המטלות השונות?
"לי לא הייתה פריבילגיה לתצפת בלידות בבתי החולים השונים, כמו לכל הבנות. הייתי צריך למצוא בעצמי יולדת שתסכים שאלווה אותה בלידה. זה גם היה התנאי שאלמד בכלל, שאלווה לידה כי אני לא אבא, אין לי ילדים, לעולם לא חוויתי את זה, והמדריכה לא ידעה אם אעמוד בזה".
בכל זאת, לא מפריע לך עניין המגדר?
"הוא לא רלבנטי. ממש לא. העיקרון, לפי השקפתי האישית, הוא שתומכת לידה שמגיעה לחדר לידה, באה לעבוד. נקודה".
ואז הגיעה הלידה הראשונה בה נכח הופמן בתור דולה. ובזמן שהוא מספר לי על החוויה, המילה "בכי" יוצאת מפיו לא פעם. לא מדובר בבכי של התינוק, היולדת או האב המאושר. מדובר דווקא בבכי של הדולה, הגבר. וגם כעת עיניו בורקות, כאילו הדמעות עוד שנייה זולגות.
"היא ילדה בחג השני של פסח בשנת 2007", מספר הופמן, "נסעתי אליה הביתה ופיניתי אותה לבית החולים תל השומר, כי בעלה היה בחו"ל. הגעתי עם הרבה ביטחון כמטפל, אבל עם אפס ביטחון בתור דולה. לא ידעתי מה זה מוניטורים, פתיחה, אפידורל, אבל ידעתי שבחדר לידה אין לוקסוס כזה להתייאש או לאבד תקווה, אתה צריך להיות חזק, לשדר אופטימיות ועוצמה.
"רעדתי כולי מבפנים, אבל עשיתי את המקסימום והחיבור היה פנטסטי. יומיים לאחר מכן קיבלתי הודעה מאותה יולדת שכתבה לי 'מוקירה ומעריכה את מה שעשית למעני, היולדת הראשונה שלך'. ראיתי את ההודעה הזו ופרצתי בבכי. עד היום כשאני רואה את ההודעה הזו אני בוכה. ציפיתי להודעה הזו כל כך והיא הגיעה רק אחרי 48 שעות.
"ובזמן הזה רק שאלתי את עצמי איפה לא הייתי בסדר. אף אחד לא הכין אותי לזה שב-72 השעות הראשונות היולדת עם התינוק. פחדתי להתקשר, אז פשוט עמדתי ליד הטלפון וחיכיתי. וכשזה בא לא הפסקתי לבכות. הראיתי לאמי את ההודעה ובכינו יחד. מאותו רגע, אם היו לי ספקות בקשר ליכולות שלי, מכל הבחינות, הן נמוגו. אחרי הלידה הזו ידעתי שזה הייעוד שלי לכל החיים".
ומאז הלידה הראשונה, הכל היסטוריה. תפקיד הדולה כבר מושרש עמוק בתוך אופיו של הופמן, ומאחוריו כאמור כבר 49 לידות. היום, לדבריו, שלא כמו בלידה הראשונה, הוא יודע בדיוק כיצד לנהוג, משדר ביטחון ובעיקר רוגע, והופך את הלידה הקשה, בעבור היולדת, לסוג של חוויה נעימה. "כל פעם כשאני חוזר מהלידה, אני משחזר במהלך הנסיעה הביתה את כל תהליך הלידה, ושואל את עצמי איפה הייתה טביעת האצבע שלי.
"יש לי מנגנון מאוד נוקשה של ביקורת עצמית. ואם אני רואה שיכולתי לעשות משהו בצורה אחרת אני מיד משנה בלידה הבאה. אם טכניקה א' לא עוזרת להרגיע דופק, לעלות דופק, אני משנה טכניקה. ומה שעובד אני ממשיך איתו לאורך כל הדרך. לפעמים, רק כשאני משחזר לעצמי את הלידות, יורדות לי דמעות".
בשנים האחרונות, פרט להיותו דולה, מעביר הופמן גם קורסי הכנה ללידה. בקורסים הללו הוא מתמקד בתפקידו של הגבר במערכה, ובחשיבות התנועה במהלך הלידה. "בלידה עצמה צריך לשמור כל הזמן על תנועה. לא לשכב על הגב, להפך, לשכב על הצד עם כרית מגע בין הברכיים, את כל המרכיבים האלה אני מלמד ומכניס בסדנאות ללידה", מסביר הופמן.
"שכיבה על הגב, בלי תנועה, לא מאפשרת זרימה טובה של דם וחמצן לאגן, לשליה ולתינוק, וגורמת להאטות בדופק. מטרת הטיפול שלי היא להתמודד עם המצוקות העובריות וההאטות בדופק, ולעזור בכאבי הצירים, כי האפידורל לא משתק לחלוטין את הכאב. השיטה הטיפולית שאני פיתחתי ואת חלקה גם המצאתי, מטפלת בכל הפרמטרים האלה, וזו גם דרך פנטסטית לתת לגבר לקבל שליטה. זה טוב לזוגיות, זה טוב לקשר שנרקם בין האבא לתינוק, וכמובן לקשר בתא המשפחתי".
מה אתה מלמד את הגבר בסדנאות שלך?
"כשמגיע אליי זוג לקליניקה, אני בראש ובראשונה לוקח את בן הזוג ומלמד אותו, בעיקר בראש, במשך שלוש שעות, איך להיות אקטיבי ואפקטיבי בזמן ההריון בכלל ובלידה בפרט. בדרך כלל מה שהרבה זוגות עושים בזמן הלידה זה להחזיק את היד בזמן הצירים שזה אחלה.
אני מלמד אותם דברים מההיבט של קידום הלידה: להתמודד עם מצוקה עוברית, להבין בכלל מה הולך בחדר הלידה, מה זה מוניטור, חוקן, מוניטור פנימי, והכי חשוב איך עוזרים ומסייעים לכל הזירוזים הקלאסיים בחדרי לידה. בן הזוג לא יושב על הספה ומסתכל עלינו, הוא עובד יחד איתי. אנחנו עושים סימולציה של כניסה לחדר לידה. המצאתי גם ביטויים משלי".
לדוגמא?
"שחר צוברי זה כאשר אני מותח ליולדת את הרגליים כאילו אני על גלשן. אמ-16 זו גם מתיחה שנראית כאילו אני מחזיק רובה. דברים שיהיה לגברים קל לזכור. בסיטואציה כזו, כשאני בבית משפט ומאחר בחצי שעה, בן הזוג שם יודע מה לעשות, הוא יודע להתחבר בנשימות, יודע מה להגיד ומה לא להגיד, יודע איך להתחבר למוניטור, וזה חשוב מאוד".
ישנם גברים שלא מקבלים זאת בהבנה? בכל זאת, אתה גבר, ואתה שותף מלא לחוויה האישית שלהם.
"קרה לי מקרה שהבעל הזמין אותי לזירוז ב'אסף הרופא'. הגעתי ומיד התחלתי לטפל ביולדת. שלחתי את בן הזוג להביא חליטת פטל, לעבוד איתי, לשתף איתי פעולה. הבאתי שמנים, שרנו שירים, תוך שעה החלו צירים. בן הזוג הגיב לא הכי טוב לנוכחותי שם, והבנתי שמשהו לא בסדר.
"הוא טרק את הדלת, נעלם לנו. ואכן, הוא פנה אליי ואמר לי שהוא מרגיש שהוא מאבד את החוויה. הוא ליווה אותי לדלת, אמרתי תודה רבה והלכתי. הרבה פעמים אני יוצא מחדר הלידה כדי לתת לזוג קצת אינטימיות, קצת לרכל עליי.
"בניגוד לעורך דין, שם האגו נכנס לאולם, זה מקצוע שהוא חסר אגו. לא אכפת לי לשבת בחוץ שעות, ובלבד שאני יודע שהיולדת נמצאת בתנועה, מקבלת טיפול, ובן הזוג יודע מה לעשות. אני תמיד אומר את זה, והזוג חייב לדעת זאת. ברגע הראשון שלא נוח לכם בנוכחותי אתם יכולים להגיד. אנחנו, תומכות הלידה, מגיעות לתמוך בלידה אך ורק אם יש הרמוניה בין הצדדים".
אתה נוהג להישאר עם בני הזוג בקשר לאחר הלידה?
"מזמינים אותי לבריתות וזה מאוד מרגש אותי. בניגוד לקולגות שלי, אני חשבתי שלא אעשה זאת, אבל אני לא יכול שלא".
נראה שמדובר במקצוע מאוד תובעני.
"זה נכון. היה לי פעם מקרה שבשתיים בלילה, יום חורף, גשם כבד, הגעתי ללידה בבלינסון. עכשיו אתה צריך לעשות סוויץ' ולתת את הכל. ולא תמיד יולדת מגיבה טוב, בכל זאת, מדובר בלידה. היא יכולה לדבר לא יפה, לצעוק, להיות לא נעימה, המיילדת יכולה להעיר.
"הגעתי באמצע הלילה ופתאום המיילדת אומרת לי שפה לא עושים רפלקסולוגיה. אז בא לך להיכנס מתחת לשמיכה ולבכות, אבל אז אתה נזכר שאתה פה למטרה קדושה ואתה בולע את האגו וחושב מה אפשר לעשות. ואחר כך מתחלפות המיילדות ומגיעה אחת ששרה איתי, ואחת שמצטלמת איתי, ורופא שמבקש שאטפל בו אחרי הלידה. ויש את הלידה עצמה, וכל אלה ממלאים אותך כל פעם באנרגיות חדשות. זה המקצוע הכי תובעני בעולם, עם הסיפוק הכי גדול בעולם".
איך אתה משלב את עריכת הדין עם הלידות?
"זה ללא ספק אתגר. אני משתדל מאוד לשמור על האופי שלי ועל מי שאני בשני המחוזות. יחד עם זאת הרבה פעמים בבית משפט אני צריך לגלות את הנחמדות, הסבלנות והעדינות שבי, ובחדרי לידה את האסרטיביות, החוזק והעוצמה. הרבה פעמים שני המחוזות האלה מתערבבים. התחום הטיפולי שבי, ובמיוחד ליווי ההריון והלידה זה האיזון הנפשי שלי. כי אלמלא הטיפולים והלידות, אם הייתי רק עורך דין, במיוחד בנושא כל כך תובעני, אין לי ספק שהייתי משלם על זה במנטאליות שלי, וזה בדיוק האיזון שאני צריך".
ואיך מגיבה הסביבה לעיסוק בשני מקצועות כל כך שונים זה מזה?
"ברגע שפניתי למקצוע הזה אמי פחדה שהחברות שלה יחשבו שאין לי עבודה כעורך דין, והיום היא מאוד גאה בי. החלום שלה היה שאלמד רפואה. מה שמאוד החמיא לה זה שמגיעים אליי המון רופאים, רופאה בהריון ובעלה, שבדרך כלל גם הוא רופא. וכשרופאים החלו להפנות אליי מטופלות שלהם לטיפולים, זה בכלל היה השיא, והיום היא מקבלת את זה באהבה.
"גם השותף שלי במשרד הבין שזה כבר חלק ממני. אני עובד במשרד וכל הזמן מקבל טלפונים. לא פעם ליוויתי לידות בטלפון. הוא הבין שאי אפשר לעצור אותי, זה יהיה כמו ציפור שסוגרים אותה בכלוב. זה פשוט פורץ ממני".
עד היום ליווה הופמן 49 לידות, הדריך עשרות זוגות לקראת היום המאושר בחייהם, ובכה, כמעט, בכל לידה. כעת הוא עומד בפני אתגר חדש: קורס הדרכת הנקה, אותו החל ממש לאחרונה.
ללוות לידה לא מספיק לך?
"היולדות שאני מלווה נתקלות כמעט ללא יוצא מן הכלל בקשיים בהנקה במהלך 72 השעות הראשונות לאחר הלידה, שהן שעות קריטיות להנקה. יש לי השכלה לא רעה כדולה, אבל זה עדיין לא מספיק וזה מאד מפריע לי. אחרי 49 לידות אין הרבה מה לחדש לי, וחיפשתי עוד התפתחות. אני גם יודע שזה לא יהיה הסוף, אחרי הדרכת ההנקה אני בטח אעבור לעיסוי תינוקות או משהו כזה".
אתגר נוסף בפניו עומד הופמן ירקום עור וגידים לקראת הקיץ הקרוב. מדובר בספר עליו הוא עמל ממש בימים אלה, והציפיות גדולות. הספר, ששמו עדיין לא ידוע, אבל ייתכן וייקרא האפידורל והדוללמה, או להיפך, עוסק כשמו כן הוא, בלידה האפידוראלית.
"למרות שהיום 90 אחוז מהלידות הן אפידוראליות, זה תחום שהוא מאוד מוזנח, כולם מדברים בעיקר על הלידות הרגילות", הוא אומר. הספר ישלב בתוכו מעט סיפורי לידה פיקנטיים, טיפים מהרפואה הטבעית, ידבר על שיטת העבודה של הופמן, על שיטת התנועה, כיצד ניתן לשמור על תנועה בלידה האפידוראלית, ועד כמה היא חשובה בלידה. "זה יהיה ספר ראשון שיהיה מתנה פנטסטית ליולדת במהלך ההריון. זה בדיוק אני, וזה מה שאני מדבר עליו כל הזמן, וכבר יש לי תרגום לאנגלית והונגרית לספר", מגלה הופמן.
אתה מרגיש שישנה הכרה מבחינת בתי החולים בתפקיד הדולה?
"יש, אבל לא מספיק. חשובה לי מאוד הגברת המודעות לתפקיד ולחשיבות שלנו, תומכות הלידה בחדר הלידה. אנחנו מגיעות כדי לתמוך ולסייע, אנחנו שם ככוח עזר בכל הפרמטרים. ולכן חשוב מאוד שבתי החולים יקבלו אותנו ויבינו אותנו.
"אין לי ספק שיגיע היום שבכל חדר לידה תהיה דולה. בסופו של דבר נוכחות של בעל מקצוע עם ביטחון, שמכיר את הסביבה של חדר לידה, אפילו אם הוא לא מטפל בדרגה ראשונה זה מעולה. שיבין מה הולך, שמתחילים בחוקן, מה זה המוניטורים, איך רואים את הגובה של הראש של התינוק, מה זה דופק, איש מקצוע זמין שנמצא איתם כל הזמן.
"אני זמין 24 שעות והם יודעים שהם יכולים להתקשר אליי גם באמצע הלילה. יולדת שמקיאה לדוגמא בשלוש בלילה למי היא תתקשר, לאמא או אליי? בוודאי שאליי".
נא להמתין לטעינת התגובות
