אחריו: החייל שנפצע ונלחם כדי לחזור לצבא סיים בהצלחה קורס קצינים
לחן קינן מבת-ים היה חלום: להיות קצין בצה"ל. בדרך למימוש החלום נפגע קשה בראשו ושוחרר מהצבא. משך שנתיים הוא נלחם לחזור לשירות צבאי ואפילו ויתר על פיצוי כספי של מאות אלפי שקלים. השבוע סיים קורס קצינים
קינן, אשר התגייס לצה"ל לפני שלוש שנים, לא האמין אלו תלאות ייאלץ לעבור על מנת לענוד את דרגות הקצונה בתום קורס הקצינים בבה"ד 1 שבדרום.
תאונה קשה שעבר לפני כשנתיים, בגינה נפצע קשה בראשו, ועדות חוזרות של הצבא ואפילו הצעה לוותר על החלום ולקחת הביתה מאות אלפי שקלים פיצויים, לא מנעו מהחייל המורעל להילחם על מקומו בצה"ל. ביום שלישי האחרון הוא ניצח
"כל החיים חיכיתי לרגע שבו אתגייס לצבא", מספר השבוע סג"מ קינן. "כשהגעתי לתיכון הצטרפתי לקורס הכנה לצה"ל 'אחריי', ובמקביל התחלתי ללכת לחדר כושר. עשיתי הכול על מנת שאוכל להתאים לשירות קרבי וחשוב במהלך שירותי, ולכן התאמנתי ונכנסתי לכושר.
"רציתי מאוד להגיע למיונים לשייטת לעבור את הגיבוש ולהתקבל, אבל לצערי בגלל הריצות הרבות התגלו לי שברי מאמץ קשים. בגלל הפציעה נאלצתי לשבת בבית במשך חודשיים ולוותר על החלום הגדול להצטרף לשייטת. כשכבר הגיע היום להתגייס, יועדתי לחטיבת גבעתי ושם התחלתי את הטירונות. המפקד בטירונות סיפר לי על יחידה אחרת במודיעין שדה, הפלוגה הייעודית של גדוד מודיעין, ואמר שנראה לו שאני אתאים בול לשם. בסופו של דבר, באמת מצאתי את עצמי ביחידה".
במהלך
קינן: "הגעתי לבית הספר למודיעין שדה בבאר שבע, ושם עשיתי טירונות ואימון מתקדם.
"לא היה לי מושג לאן אני הולך, ורק רציתי לעבור את שלב ב' של התהליך בו מנפים את החיילים ויודעים מי עולה לפלוגה ומי לא. סיימתי מסלול של שנה כאשר מילאתי תפקידים של נווט, קשר, קלע, מטוליסט ובנאי הסוואה מתקדמת. סיימתי קורס מ"כים של ארבעה חודשים, ולבסוף הגעתי למקום שאליו תמיד שאפתי והתפללתי, לבה"ד 1".
נראה היה שכל חלומותיו של קינן מתגשמים ברגע אחד. הוא התגייס לצבא ושירת כחייל קרבי, הוא התקבל לפלוגה שבה חשק, ולבסוף הצליח להגיע לקורס הקצינים המבוקש בבה"ד 1. קינן היה יכול להיות מאושר, אם לא הייתה מתרחשת התאונה ששינתה את מסלול חייו מקצה לקצה: "במהלך קורס הקצינים בבה"ד 1, יצאנו כל החברים לחופשה בבית. רצינו לצאת לבלות, ואני חיפשתי כספומט על מנת למשוך מזומנים. הלכתי בין כספומט אחד לשני ואפילו לשלישי, ובאף אחד מהם לא היה כסף.
"הסתובבי ברגל וחיפשתי כספומט נוסף, כאשר פתאום יצא רכב מתחנת דלק סמוכה, ופגע בי. מעוצמת המכה עפתי כולי על עמוד שעמד ברחוב, וראשי נחבט בו. בהתחלה ניסיתי לקום ולהתחיל ללכת, אך מסתבר שמיד איבדתי את ההכרה למשך חצי שעה. כשהתעוררתי ניסיתי להסביר לאנשים מסביבי שאני מרגיש בסדר ויכול ללכת הביתה. כולם רצו לפנות אותי לבית חולים, אבל אני התעקשתי. באמת האמנתי שהכול יהיה בסדר, אבל התחלתי להרגיש כאבי ראש חזקים מאוד, והבנתי שרצוי שאלך לרופא".
מה אמר הרופא על פציעתך?
"כאשר ניגשתי לרופא הוא לא האמין שהפגיעה בראש חמורה כל כך, ורק רצה לתת לי גימלים מהצבא על מנת שאנוח בבית. לא רציתי גימלים אלא לחזור אל הבסיס ולקורס. בהמשך ניגש אליי רופא אחר, וטען שאני צריך לעבור בדיקת CT לראש.
"בבדיקה עצמה התגלה אצלי שטף דם, ומיד שלחו אותי לבית חולים 'איכילוב' בתל אביב. מאז אני זוכר שהדברים החלו לקרות נורא מהר, והייתי מבולבל. הראש כאב לי מאוד, ושמעתי את הרופאים מדברים על כך שמכינים עבורי חדר ניתוח בבית החולים. תוך כדי העברה, הרופאים באו אליי עם מסיכת חמצן והחלו מכינים אותי לניתוח. לא הבנתי מה קורה סביבי, הרגשתי לבד, ואמא שלי הייתה עוד בחופשה באילת רחוקה ממני".
הרופאים ב"איכילוב" קבעו שחייבים להכניס את קינן בדחיפות לניתוח על מנת ששטף הדם לא יגרום נזקים קשים למוחו. חדר הניתוח כבר היה מוכן, והטפסים עליהם חייב היה לחתום מוכנים להישלח. כשכולם מחכים לאישורו של קינן ולתחילת הטיפול להצלת חייו, אף אחד לא האמין שהדבר היחיד שעובר בראשו הפצוע של החייל הוא הרצון לחזור לקורס הקצינים. בצעד יוצא דופן החליט קינן שהוא מסרב לניתוח, ורוצה להחלים לבד.
"במהלך הזמן ששכבתי על מיטה ב'איכילוב', חשבתי כל הזמן על העתיד שלי בצבא", הוא משחזר. הרופאים אמרו שחייבים לנתח אותי על מנת להוציא לי עיגול קטן מהגולגולת ולמנוע את המשך שטף הדם, ואני הבנתי שפשוט הולכים לפתוח לי את הראש. כבר התחלתי לחתום על טפסי ויתור רפואי, כשהתחלתי להבין מה זה באמת אומר.
"ידעתי שלאחר הניתוח הקריירה הצבאית שלי הולכת לאבדון, שיורידו לי פרופיל ושאפילו ישחררו אותי מהצבא. זה מוזר לשמוע, אני יודע, אבל זה כל מה שחשבתי עליו באותו הרגע, ובעקבות הדילמות האלה החלטתי לסרב לניתוח. הרופאים ניסו לשכנע אותי, ולהסביר לי שאני מסכן את חיי בלי הניתוח, אבל אני התעקשתי".
הבנת שאתה עלול למות אם לא ינתחו אותך?
"הבנתי שמדובר בעניין של חיים ומוות, אבל משום מה, אולי בגלל שהייתי כל כך בתוך הקורס, לא ראיתי את עצמי מוותר עכשיו על כל העתיד בצבא".
קינן המשיך לסרב לעבור את הניתוח במשך ימים, וגם לאחר שרופאים רבים שטיפלו בו הסבירו את הסיבוכים הכרוכים בכך התעקש, וסירב לוותר על השירות בצבא. במשך שבוע שכב בבית החולים עם שטף דם במוח, מחכה לנס משמיים. נראה כי מישהו באמת שמע את תפילותיו הרבות, שכן על אף כל החששות מהנורא מכל, שטף הדם נספג במוחו של קינן והוא יכול היה להשתחרר הביתה.
"שכבתי במשך שבוע ימים בבית החולים, כאשר אף אחד לא ממש יודע מה יעלה בגורלי", הוא מספר, "היה לי ברור שאני נמצא בסכנת חיים תמידית, ואף אחד לא הבין למה אני מתעקש על דבר כל כך מהותי. בדיעבד, אני לא ממש יודע איך להסביר מדוע התעקשתי כל כך. כל הסבר שאתן, ייראה לאנשים אחרים פשוט לא הגיוני".
זה באמת לא נשמע הגיוני.
"בשבילי הצבא היה הכל, ולוותר עליו היה כמו לסיים את החיים. לא יכולתי לתת לזה לקרות, ופשוט חיכיתי לנס. יום אחד נכנס אליי אחד הרופאים, וסיפר לי שקרה הנס שכל כך חיכיתי לו. כעת יכולתי לקום ולחזור לשגרת חיי, כך חשבתי, אבל מהר מאוד הבהירו לי בצבא שלא משנה מה שחשבתי, הפרופיל שלי ירד ל-24, מה שאומר שאיאלץ להשתחרר מצה"ל".
איך הרגשת?
"הרגשתי נורא, במיוחד אחרי כל מה שהקרבתי ועברתי. באותו הרגע הבנתי שהעובדה ששחררו אותי, לא אומרת שאני משוחרר, ושהכל, כמו בפעם הקודמת, תלוי בי. הבנתי מיד שלא ייתכן שאחרי שאמרו לי 'אתה משוחרר מבית החולים', יגידו לי שאני משוחרר מצה"ל, והחלטתי שאני צריך להתחיל להילחם על מקומי בצבא".
מה עשית?
"התחלתי להגיש ערעורים, שלחתי מיליון פקסים וביקשתי שוב ושוב שיתנו לי לחזור לצבא. בכל פעם התשובה הייתה אותו הדבר, שאני לא מתאים יותר לשרת. אני מניח שחששו ששטף הדם במוח יחזור, ואף אחד בצה"ל לא רצה לקחת על עצמו את הסיכון".
על אף הזמן הרב שישב בבית, מנותק מחבריו ליחידה ולקורס הקצינים, קינן בחר שלא לוותר על חלומו. מידי יום היה מתקשר לצבא, מבקש להגיע לוועדה נוספת, וגם לאחר שקיבל סירוב המשיך להילחם על מקומו, כשהמטרה הראשונית הייתה ונשארה אחת - בה"ד 1.
"באחת הועדות שהגעתי אליה הסבירו לי שיש שלוש אפשרויות, זאת כמובן במידה ואתקבל חזרה לצבא. הראשונה היא שאזכה לפרופיל של ג'ובניק, השנייה פרופיל של תומך לחימה, והשלישית והנדירה מאוד - שאזכה בחזרה לפרופיל קרבי. באותו זמן הרגשתי מלא תקווה ומלא מוטיבציה. הרגשתי שיש סיכוי שאני חוזר למקום ממנו באתי, והעתיד הפך מבחינתי לוורוד יותר.
והוא אכן היה ורוד?
"לצערי מהר מאוד הבנתי שזה לא כך, ושוב ועדת הערעורים דחתה אותי. לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי נבגד כל כך, כאילו זרקו אותי לקרשים. הייתי אמור להיות קצין לאחר בה"ד 1, ובמקום זה ישבתי בבית מתוסכל. החברים שלי המשיכו את הקורס והתקדמו, ואני נתקעתי במקום. החלטתי לעבור לגור באילת, לשנות כיוון ולהתחיל בקורס לאבטחת אישים של השב"כ. תוך כדי המעבר והקורס, לא הפסקתי לחשוב על הצבא. פשוט לא הצלחתי להתנתק, הרגשתי נורא".
במהלך שהותו באילת וניסיונו לחזור ולנהל חיים רגילים, החליט העבר לרדוף את קינן ולהעמידו בפני החלטה גורלית. לקינן ניתנה האפשרות לתבוע את הביטוח על התאונה אותה עבר, ובשל כך לאבד לעד את האפשרות לחזור לצבא. קרוביו עדיין מתקשים להאמין במה בחר: "מהר מאוד הבנתי שבמידה ואחליט לתבוע, אוכל לקבל בין 300 ל-400 אלף שקלים.
"ידעתי שזה כסף שיסדר אותי להרבה מאוד זמן, אבל גם הבנתי שבמידה ואחליט לתבוע הצבא יגדיר אותי כבלתי כשיר לצמיתות, ולעולם לא אוכל לחזור לשרת. זו הייתה דילמה קשה מאוד. במשך תקופה ארוכה התלבטתי בשאלה מה לעשות, עד שהחלטתי שעל חלומות לא מוותרים, ושאני חייב לחזור ולהילחם מחדש על חזרתי לצבא. במשך עשרה חודשים ישבתי בבית, אחרי שוויתרתי על קורס אבטחת האישים ועל תביעת הביטוח. המצב ממש לא היה פשוט, כי שום סימן מהצבא לא נראה באופק. עברתי מוועדה לוועדה ומבדיקה לבדיקה, מבלי שיהיה לי מושג מה יביא איתו העתיד".
בניסיון אחרון לחזור אל השירות הצבאי ולהגשים את חלומו להיות קצין, החליט קינן לפנות לייעוץ אצל רב מבאר שבע. הוא מעולם לא חשב שביקור אחד אצל הרב ישנה את חייו פעם נוספת מקצה לקצה, אבל כמו תמיד אצל קינן, אין במסלול חייו דבר שיכול להיקרא רגיל: "כשכבר לא ידעתי מה עוד אני יכול לעשות על מנת לשנות את החלטת הוועדות הצבאיות, החלטנו, אבא שלי ואני, ללכת להתייעץ עם נכדו של הבאבא סאלי, רב חשוב בבאר שבע.
"מדובר באדם שמגיעים אליו אנשים מכל העולם על מנת להתייעץ איתו. אפילו ראש העירייה נפגש איתו לעיתים על מנת לשמוע את חוות דעתו בנושאים שונים. כשישבתי מול הרב, הוא אמר לי שאני צריך לחזור לצבא, ושהדברים יתחילו להסתדר לי. כבר למחרת, ייתכן ומדובר בנס שני, התקשרו אליי מהצבא, אחרי חודשים בהם סיננו אותי והתעלמו, ואמרו לי שאני מוזמן להגיע ולקבל חוות דעת של הוועדה.
"כשהגעתי לפגישה אמרו לי שהחליטו לעלות לי את הפרופיל חזרה ל-97, ושאני יכול לחזור לשירות. לא האמנתי שזה קורה לי. לא האמנתי שאחרי כל כך הרבה חודשים וכל כך הרבה מאבקים ניצחתי, ושאני חוזר למקום שהכי רציתי להיות בו.
כמו בכל התקופה האחרונה, גם כאן פעל קינן בתנאי לחץ. כמו תמיד זה לא מה שהפריע לו או מנע ממנו להמשיך הלאה: "בוועדה הסבירו לי שההקצאה האחרונה שלי לקורס קצינים מתחילה בעוד מספר ימים, ואני, כמו בתקופה שלפני הגיוס, התחלתי לרוץ ולהתאמן לקראת החזרה לבסיס. שלושה שבועות התאמנתי, גם כאשר חזרו לי שברי המאמץ. לא הסכמתי לוותר. התגייסתי לבקו"ם, והגעתי בדיוק בזמן ליום הראשון של ההכנה לבה"ד 1.
"מצאתי את עצמי עובר קורס קצינים בגיל 22, כאשר כל חבריי מסיימים את השירות, אבל לא היה לי אכפת. חברים שלי נמצאים כבר בטיול בתאילנד או בעבודה בארצות הברית, בזמן שאני חותם על שנתיים וארבעה חודשים נוספים בצבא. בגלל שהייתי צריך כבר להשתחרר, הברירה היחידה שהייתה לי היא להתנדב לצבא במשך ארבעה חודשים, ורק לאחר מכן להיכנס לקבע. אבל לאורך כל הדרך אמרתי לעצמי שזה מה שאני באמת רציתי".
מאז התגייס חזרה לצבא, עבר קינן את קורס הקצינים בהצלחה, והשבוע אף סיים וקיבל את הדרגות הנחשקות. בין הניסים שקרו לו, והרצון העז להתגבר על המכשולים ולשרת בנאמנות את המדינה, מוצא קינן הזדמנות להודות לאנשים שתמיד תמכו בו לאורך הדרך, הוריו: "ההורים שלי היו איתי במשך כל התקופה הזאת ועודדו אותי. הם ידעו כמה חשוב לי לחזור לצבא, עזרו לי ולא ויתרו איתי על החלום. אני חושב שאת האהבה הגדולה והמסירות לשירות בצה"ל קיבלתי מאבא שלי.
"במהלך השנים הוא שירת בנאמנות את המדינה, והמשיך לשרת גם אחרי השחרור במילואים שנים רבות. הוא דיבר תמיד על הצבא בכזו אהבה שפשוט הייתי חייב להידבק בחיידק הזה. עד היום אני חושב לפעמים מה עשיתי כדי לחזור לצבא ועל מה ויתרתי. אני חושב על כל הכסף שהיה יכול להיות ברשותי ועל הבריאות שלי. אלו היו שנים מאוד קשות בשבילי, מפני שהרגשתי שהחיים שלי פשוט נקטעו באמצע, ואני שמח שהצלחתי להחזיר אותם למסלולם, גם אם קצת באיחור".
נא להמתין לטעינת התגובות
