בגובה העיניים עם דב אלבוים

הוא נולד בירושלים וגר בצור יגאל. אוהב שאחרים מבשלים. ויתר על וויסקי וסיגריות. ובזכות הקבלה הוא מרגיש יהודי. 1,881 מילים עם דב אלבוים (39), נשוי + 3, סופר, עיתונאי ומרצה, שמאמין שכל אדם צריך לצאת בשאלה

רונית מזרחי, מושיק לין | 13/11/2009 10:45

ירושלים
"ריח של מחטי אורן כמובן וגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה, שבתוך המערות שלו הייתי משחק כשהייתי ילד. המחילות של גבעת התחמושת שהייתי עובר בהן תמיד בשבתות ומדמיין כל מיני מלחמות שקרו שם, או שקרו רק בדמיון שלי. ירושלים זה שלג, חורף נעים וקור שאני מתגעגע אליו תמיד.

דב אלבוים איור: מושיק לין

ירושלים זו עיר מאוד טעונה עבורי ובגלל הילדות והנעורים שלי כל רחוב כמעט בירושלים מספר לי סיפור על עצמי, על המשפחה, על ההורים, על האחים והאחיות שלי.

"בכל פעם שבה אני נוסע לירושלים אני חווה תחושות מאוד חזקות וכשאני נפרד ממנה אני מרגיש ממש איזשהו קרע בתוכי. המון געגועים, יש לי געגועים מאוד חזקים לעיר; עד היום לא השלמתי עם העובדה שאני לא חי בה. בניתי את המשפחה שלי במקום אחר ולהם אין את הגעגוע הזה. אני ירושלמי בגלות".

מאה שערים
"שכונה שבה גרו הסבים שלי מכל הצדדים, וגם הדודים שלי. היינו הולכים להתפלל בחגים במאה שערים. בשבילי זה מקום עם הרבה חום ואהבה, עם ריח של תפילות וריח של ראש השנה ויום הכיפורים. יש שם תחושה של בית".

סנהדריה
"המקום שעיצב את מי שאני. כל ההרים והמדרונות בצפון העיר שהיום מכוסים בבניינים - רמות, רמת שלמה, כל האזורים האלה - היו הרי טרשים כשהייתי ילד והייתי כל הזמן מטייל בהם. כל התחושות של הטבע עבורי, החיבור העמוק שיש לי עם הטבע, נובעים מההרים המקיפים את שכונת סנהדריה. הייתי ילד שונה, ילד רגיש מאוד, ילד שחווה הכול בעוצמות מאוד גבוהות, וזה יוצר הרבה קושי, כי לפעמים הכלים שהיו לי כילד לא היו מספיק חזקים בשביל להכיל את עוצמת החוויות העזות שחוויתי".

מערות
"הייתי מחפש כול מיני עצמות של הסנהדרין בקברי הסנהדרין בשכונת סנהדריה. אני חובב מערות גדול. אני מאוד אוהב לבקר במערות גם היום; תחושה של רחם".

צור יגאל
"המקום שבו אני חי היום ובו נולדו לי בנותיי. אני אוהב אותו כי הוא מקום שנתן לי תחושה של רווחה, שקט, ושלווה שכו כך הייתי זקוק לה. אני מודה למקום הזה על כך. אני גר שם עשר שנים".

ישיבת חברון
"אם הייתי יכול הייתי וזר לשם, כי החוויה הזו של הלימוד הזה, שאפשר ללמוד כל היום וכל הלילה בלי הפסקה, בלי ששום דבר מפריע לך ללמוד, החוויה הזו מאוד חסרה לי. אני לא מתגעגע ללהיות דתי, אבל אני מתגעגע לחוויה המאוד חזקה של לימוד אינטנסיבי שאין לו הפסק בעצם".

רנה קסין
"כאשר עזבתי את הישיבה קיבלו אותי לשם רק על סמך ההבטחה שלי שאשלים כל מה שצריך ללמוד כדי לעשות תעודת בגרות בזמן קצר מאוד. הגעתי לשם בכיתה יא' ונתנו לי את כל העזרה שהייתי יכול לרצות לקבל, עטפו אותי בהרבה דאגה וביחס טוב ואני מודה להם עד היום על זה. אני יכול להסביר את ההספק שלי בשתי דרכים, או שהייתי מוכשר ברמות מאוד יוצאות דופן או שרמת הלימודים בבתי הספר היא נמוכה מאוד. נראה שהאמת היא באמצע".

"במחנה"
"ראשית הדרך שלי בכתיבה עיתונאית; לא ראשית ממש, אבל השלב המשמעותי ביותר בחינוך שלי ככותב. החוויה של המפגש עם הצבא הייתה מפחידה מאוד, הייתה תחושה של טראומה אפילו הייתי אומר. השירות בעיתון ריכך את הטראומה, אני לא בטוח שהייתי שורד במסלול צבאי רגיל. המשמעות הייתה להיפגש

עם העולם החילוני שעדיין לא הכרתי את הקודים שלו; למרות שזה כבר היה שנתיים אחרי שעזבתי את החברה הדתית, זה היה עולם שלא מוכר לי, והצבא הוא הצד המאוד קיצוני של החיים החילוניים, הוא מאוד ברוטאלי, מאוד גס ויש משהו אכזרי במפגש עם הצבא, ולכן זה היה טראומתי".

יציאה בשאלה
"בעיניי הרבה מאוד דתיים וחילונים מצויים במצב הזה. אני מכיר דתיים ששואלים את עצמם שאלות ומאידך אני מכיר חילונים שלא שואלים את עצמם שאלות, ולכן יציאה בשאלה זה דבר שאני ממליץ לכל אדם, כל הזמן".

בית חרדי
"אני חושב שלי היה קשה לגדול בבית כזה, אבל זה לא היה קשה בגלל שזה היה בית חרדי או חילוני, אלא בגלל שהילדות שלי באופן ספציפי לא הייתה קלה. זה קשור לנסיבות הספציפיות של המשפחה. אני אדם סקרן ואני רוצה לגלות ולהכיר עולמות חדשים, וכהייתי שייך לחברה החרדית, הייתה תחושה מאוד חזקה של סגירות, של חיים בגטו, של חיים מאוד מוגבלים, חיים שנותנים ביטוי לחלק מאוד קטן מהפוטנציאל של האדם. זה לא אפשר לי להמשיך להיות שם".

מקלות
"יש לי שני זיכרונות שקשורים במקלות, אחד טוב ואחד רע. הטוב הוא המשחק 'שבע מקלות' שהייתי משחק עם חבריי בשכונה, זה היה המשחק האהוב עליי. והיו המקלות של המורים בתלמוד תורה שהיו מכים בהם אותנו, התלמידים".

תל אביב
"זו עיר שאף פעם לא ידעתי איך לחיות בה. למרות שחייתי בה עשר שנים, היא לא נתנה לי אף פעם תחושה של בית".

חיי לילה
"בדרך כלל לא מעניינים אותי. היו לי חיי לילה באפיזודות מאוד קצרות בחיים; זה תמיד שיעמם אותי, זה נראה לי מייגע".

מסיבה. צילום: פלאש 90

הרב יוסף חיים זוננפלד
"סבא רבא שלי שדמותו הקורנת היא עבורי מקור להשראה כל חיי. טוב הלב שלו והאמת שלו ללא פשרות הם ממש נרות לרגליי".

קבלה
"זו הסיבה שאני מרגיש יהודי. בלי הקבלה אני לא יודע אם הייתי יכול להזדהות הזדהות כל כך עמוקה ומלאה עם התרבות היהודית. כל אחד שיש לו יציבות רגשית בסיסית כדאי שילמד קבלה. היא נותנת לי שפה וכלים להבין את מה שאני חווה בחיים, את תהליכים שאני עובר, את ההתמודדויות שיש גם לאנשים אחרים. היא נותנת לי שפה רגשית, פנימית, רוחנית, מאוד עמוקה להתחבר בה עם הנשגב. אני חושב שאי אפשר לגמור ללמוד את זה; זה לימוד לכל החיים. ואפילו יותר מכך, זה לימוד תמידי - לימוד שמתחיל לפני שאנחנו נולדים ומסתיים הרבה אחרי שאנחנו מתים".

"חוצה ישראל"
"תכנית מצוינת שייסדתי והנחתי במשך חמש שנים ב~700 תכניות. היא גרמה לי להכיר עולם מלא של אנשים מרתקים ואני שמח על כל דקה שעשיתי את זה".

ראיונות
"דרך שטחית אך הכרחית ליצור היכרות עמוקה יחסית עם אנשים מעניינים".

"מקבלים שבת"
"השילוב הכי טוב שהייתי יכול להעלות על הדעת בין העניין שלי בתורה לעניין שלי בבני אדם. כל החיים אני קורא את פרשת השבוע ואף פעם אני לא קורא את הפרשה באותה דרך שקראתי אותה בשנה שעברה מעצם הסיבה שאני השתניתי במהלך השנה הזו".

"סרוגים"
"סדרה ששמחתי להופיע בה הופעת אורח. מתברר שהיא סדרה טובה והיא נגעה בלבבות של הרבה אנשים, זה גם מעיד על איזושהי תרבות מרתקת שצומחת עכשיו בארץ. אני לא יכול להיות שחקן כי אני לא שחקן ואני גם לא יודע איך עושים את זה. אמרתי למפיק, יונתן ארוך, שהזמין אותי, 'תשמע, אני לא יודע להיות שחקן, אבל אני מוכן לשחק את עצמי, להיות מי שאני, שישאלו אותי שאלות ואני אענה'. וכך זה היה. בעצם לא היה משחק; השחקנית שאלה אותי שאלות אמיתיות ואני עניתי, לא היה שם תסריט".

ישיבה חילונית
"זו הגשמה של חלום שהיה לי ולעוד כמה חברים; הקמנו את הישיבה החילונית ורצינו שיהיה מקום. כמו שאמרתי לך קודם שאני מתגעגע ללימוד הזה, וחשבתי לעצמי למה רק לדתיים מגיעה החוויה הזו של הלימוד, למה לחילונים אין את החוויה הזו של הלימוד. אני מאוד שמח שהחלום הזה הפך למציאות ויש היום ישיבה חילונית. זה מעולם לא היה בהיסטוריה של מדינת ישראל.

"אנחנו דוחים אנשים כי אין לנו מלגות מספיקות כדי לקבל יותר. השנה נרשמו 70 תלמידים, אפילו בשביל ישיבה חרדית זה נחשב להרבה תלמידים. האמת שצריך לפתוח ישיבה כזו בירושלים, אבל בגלל שמדינת ישראל מעדיפה כרגע לתקצב ישיבות חרדיות, ישיבות חילוניות משום מה לא אמורות לקבל ולא מקבלות תקציב מהמדינה. זה נשמע מופרך אבל זה המצב כרגע. אין לנו מספיק כסף כדי לפתוח עוד סניף כזה, כי זה עולה המון כסף".

התחרדות
"אני לא נבהל משום דבר. אני חושב שקורים בארץ תהליכים מאוד מעניינים של זהות יהודית שהם יותר חשובים ומעניינים ממגמות של התחרדות, שלפעמים נראות קצת מפחידות. אני לא נבהל מזה כל כך".

כתיבה
"זו הפעילות שאני הכי מתגעגע אליה בעולם ולא תמיד יש לי את הפנאי הנפשי והפיזי לעשות אותה. את תופסת אותי בגעגועים איומים לכתיבה. אני אבא ומורה באופן אינטנסיבי, יש לי הרבה עיסוקים שכרגע מונעים ממני להתמקד בכתיבה, אבל אני מתכוון לקחת את עצמי בידיים ולפנות לעצמי זמן כתיבה, כי אחרת יהיה לי ממש קשה.

"אני חושב שאכתוב ספר שהפעם יהיה רומן קלאסי, פחות עיוני מהספר האחרון שכתבתי, יותר סיפורי. כתיבה זו עבודה לא קלה, הרבה שעות של מחשבה ושל הזיה, צריך איזושהי יד נעלמה כזו שדוחפת את עצמה לתוך הכתיבה ומנתבת אותה לאן שהוא. יש ספר שכתבתי והוא נפסק באמצע ולא המשכתי אותו, לא יודע, זו קומבינציה".

פילוסופיה
"לצערי יש בי מזג פילוסופי והרבה פעמים זה גורם לי להיכנס לכל מיני פינות מחשבתיות שהן צרות וחסרות פתרון. אבל אני אוהב פילוסופיה מאוד".

אלוהים
"זה בעצם הדבר הכי פרטי שיש לאדם, כי כל אדם יש בתוכו אלוהים שנוצר לפי הצלם אלוהים הספציפי שלו, ולכן זה מאוד אינטימי".

בית אבי חי צילום: שימי נכטיילר

ספר הזהר
"ספרות בדיונית קבלית שהעולם רק יגלה את הגאוניות הסיפורית שלה בעתיד. אני לא מכיר אנשים שהשתגעו בגלל ספר הזהר, אני מכיר אנשים שהשתגעו בגלל סיבות אחרות. למרות זאת חשוב לי להגיד שאם לומדים את ספר הזהר חשוב ללמוד את זה ממורה טוב ולקבל הדרכה טובה, כי הוא עוסק בין השאר בנושאים רגשיים מאוד טעונים. התחלתי לקרוא בספר הזהר לפני 15 שנה".

בית אבי חי
"זה בית שבאמת יש בו יצירה יהודית תרבותית מאוד יפה, מרגשת. באמת יש לו הרבה זכות על ההתעוררות הרוחנית בירושלים והכיוון התרבותי ואני מעריך אותם מאוד על כך. אני מצלם שם את התכנית שלי, אבל אני נמצא שם בהרבה מאוד כובעים: לפעמים אני בא להרצות, לפעמים אני שומע שם הרצאות. זה מקום מרכזי בחיים שלי".

שמות עט
"היו לי כול מיני שמות עט. כשהייתי בצבא עבדתי בכל מיני מקומות בעודי חייל משרת. אבל ביום שהשתחררתי הפסקתי עם כל שמות העט שלי ונצמדתי לשמי המקורי".

בית כנסת
"מקום שאם אפשר להתפלל בו, אז הוא מקום טוב. אני לא תמיד מצליח להתפלל בבית כנסת כי זה יותר מדי פומבי וטקסי;והתפילה היא משהו מאוד אינטימי עבורי ולכן קשה לי עם הפומביות של הבית כנסת".

תפילה
"יש לה כוח לשנות את עצמי ובעקבות השינוי שאני משנה את עצמי אני גם משנה את המציאות".

שלושת האבות
"הורים שנמצאים בלב של כל אחד מאיתנו. אנחנו צריכים להיצמד לטוב שלהם ולא להיצמד לשלילי שבהם. כתבתי את ספר חיי עם האבות ואני חושב שכל אחד צריך לבחור לו את האבות שלו".

עיתון "חדשות"
"חינך אותי לאומץ לב עיתונאי".

אלכוהול
"פעם אהבתי לשתות וויסקי טוב, אבל בשנים האחרונות אני מתנזר מאלכוהול לחלוטין. זה גורם לי לכאבי ראש מאוד חזקים, אז ויתרתי על העונג הזה, לצערי. כמו שוויתרתי גם על העישון של הסיגריות".

בישול
"אוהב שאחרים מבשלים".

צ'ולנט
"זה מאכל שאפשר לכתוב עליו שירים. הצ'ולנט של אמא שלי, בטח אכתוב עליו עוד הרבה שירים וספרים. מה שמיוחד בו שהוא חריף, בניגוד לצ'ולנט האשכנזי שנוטה לכיוון קצת מתקתק. הוא הילדות באיזשהו מקום".

ערוץ 2
"אני משתדל שילדיי לא יצפו בו".

ערוץ 1
"ערוץ שעם כל העתיקות שנושרת ממנו ובאמת חוסר האמצעים עדיין מאפשר חופש מאוד גדול של יצירה ואני מלא הערכה על כך".

אריה דרעי צילום: פלאש 90

ש"ס
"זו מפלגה שהפסיקה להיות הרואית מאז שאריה דרעי לא עומד בראשה. ובדיוק באותו שלב הפסקתי להתעניין בה".

מקומונים
"זה המקום שבו צומחת היצירה העיתונאית האמיתית כיום, וגם בעבר. בעיתונות הארצית קשה מאוד לחנוך ניסיונות חדשים של עיתונות ולכן המקומון הוא מקום יקר, כי הוא מצמיח את הדור החדש של הכתיבה ושל הכותבים. אני מעריך אותו יותר מאשר מקובל".

פעילות גופנית
"חובה לעשות פעילות גופנית, לא רק בשביל הבריאות הפיזית, אלא גם בשביל התפתחות גופנית. אני עושה פעמיים בשבוע גם הליכה וגם יוגה. יוגה בעיניי זה לימוד מעמיק של שפת הגוף והחדרה של תכנים רוחניים לתוך הגוף, והרוח לומדת מהגוף תכנים שהיא לא יכולה ללמוד משום מקום אחר. יש לי מורה ליוגה ואני לומד גם כבר ארבע שנים".

דב אלבוים
"יהודי מארץ ישראל".