טוב שם טוב? ביקורת במסעדת ארנון ותמר בהוד השרון
לארנון ותמר יש אחלה שם, יופי של מיקום והמון פוטנציאל. המימוש, לעומת זאת, הרבה פחות טוב
ולמרות זאת, יש מקומות שהשם שלהם קולע בול. כאלה שאתה רק שומע את השם ומייד רוצה לאכול שם. למשל מסעדה יפנית בשם יקיניקו טנקה, מסעדת בשרים בשם עד העצם, מסעדה אסייתית בשם זוזוברה או מסעדה איטלקית בשם פסטה מיאה. משהו בשמות האלה גורם לי לפחות לרצות לרוץ לשם ולטעום. במקביל לרצון, צצות ועולות מחשבות איך צריך להראות המקום. הרי תסכימו שכבר מהשם תבינו שיש הבדל בין בר שנקרא הגלולה, למקום שנקרא מולי בלומס. לפעמים השם הוא דווקא מצויין, אבל המקום ממש לא מתאים. אם נגיע למסעדה שנקראת שיפודי שלום ונמצא מסעדת גורמה צרפתית, כנראה שיש בעיה קלה עם תיאום השם לסוג המקום.
ולמה כל ההקדמה השמית הזאת? בגלל ארנון ותמר. אני לא יודע מה אתכם, אצלי השם ארנון ותמר מייד מעלה בראש זוג צעיר ונמרץ שעושה הכל מאהבה. בחלום שלי ארנון בונה בעצמו את הבר ותמר מסיידת את הקירות. ארנון אופה את הבורקסים שהוא בלאו הכי עושה כל שבת לחבר'ה, ותמר עושה קישים ומנות פסטה שאפשר למות רק מלהריח אותם. שניהם מבלים יום ולילה בבית הקפה הקטן והביתי שלהם, וחולמים לפתוח צימר בצפון לצד מסעדה קטנה, בה יגישו אוכל אורגני ויגדלו שלושה ילדים, כלב ועז. בינתיים, הם לא מכניסים לבית הקפה שלהם שום דבר סינטטי. הם עושים את הבצקים בעצמם, קונים כל בוקר ירקות בשוק, ועושים את הפסטה לבד, ביד.
זו האסוציאציה שעושה לי השם, ואני מצטער אם אני לבד. בכל מקרה, שנים אני רוצה להגיע לארנון ותמר, שלפי מה שקראתי באתר שלהם קיימים כבר תשע שנים. על מה שעלה לי בדמיון קראתם זה עתה, עכשיו הנה תיאור המציאות.
יום שישי, תשע בבוקר,
בדרך אנחנו שמים לב שהרצפה לא נראית הכי מבריקה. לבסוף אנחנו נעצרים ליד המדרגות הקטנות שמובילות למעין קומה שנייה שנראית רומנטית. בסופה ניצבת פינת ישיבה שלא צריך הרבה דמיון בשביל להבין מה אפשר לעשות איתה. אנחנו נותנים מבטינו בשולחן זוגי מטונף עם שאריות אוכל דביק שנדמה שעומדות שם כבר שבועיים. מעיפים עוד מבט למלצרית, שמשוחחת בעניין עם הטבח ומחכה שיוציא כוס קפה. אולי הוא בעצם ברמן? אולי זה ארנון?
לבסוף המלצרית קולטת אותנו, אבל עדיין לא מגיעה. חולפות עוד דקה או שתיים, לבסוף היא מגיעה. אתם רוצים לשבת בשולחן למעלה היא שואלת? בבקשה, אני כבר מנקה. חולפות להן עוד שתיים-שלוש דקות, לבסוף אנחנו ישובים בשולחן הרומנטי למעלה וזוכים לניקוי.
בשלב הזה נוחת התפריט על השולחן. ראיתם פעם מפה מנוילנת של מג"ד ותיק? כך נראים התפריטים בארנון ותמר. ממורטטים, ישנים, מדכאים. רק חסרים שרטוטים של המח"ט איך לאגף עם השריון. ההיצע דווקא סביר. ארוחת בוקר, שקשוקה, מוזלי, טוסטים וכריכים. החלטנו להזמין כריך חביתה וטוסט ארנון ותמר. להזמנה הוספנו שני בקבוקי שתייה קלה שהביאו את החשבון ל-98 שקלים. סביר יחסית, מה גם שהמנות הפתיעו והגיעו מהר.
חבל רק שמגע ידה של תמר, ההיא מהחלום שלי, לא שרה עליהם. מדובר היה במנות סבירות, בלי שום טוויסט. טוסט סביר, עם פסטו משעמם, כמה פלחי פלפל אדום וגבינה וסליחה אם החיך שלנו פספס משהו. במקביל הגיע כריך החביתה שהיה אף הוא סביר, אבל לא התעלה. לצד הכריכים הופתענו לקבל לחם, חמאה וריבה על חשבון הבית, כשהריבה היתה לא פחות ממצוינת. לא היה ברור איזו ריבה זאת, היא הרגישה קצת כמו ריבת ענבים, אבל היא הייתה באמת נפלאה.
במקביל לארוחה שלנו, ערם אחד מעובדי המקום על שולחן סמוך קופסאות עם עוגות. דווקא העוגות, חלקן נראו כמו קלטיות עם קרם פטיסייר ופירות טריים, נראו מפתות ומרגשות, בדיוק כפי שחשבנו שצריך להראות כל המקום.
אולי האשמה היא בנו. אולי השם ארנון ותמר הצית בנו רגשות נסתרים וכיוון אותנו למקומות שבעל בית הקפה בכלל לא רצה להגיע אליו. אולי אנחנו ציפינו לבית קפה זוגי קטן ורומנטי, וקיבלנו בית קפה שכונתי עייף משהו. זה לא שארנון ותמר זה מקום גרוע. המחירים בסך הכל סבירים, המלצרית, מרגע שהתעוררה, הייתה אפילו חביבה, והמנות הגיעו מהר והיו סבירות. הבעיה היא בחבילה כולה. לדעתי ברגע שמצהירים על בית קפה כבית קפה קטן ורומנטי, וקוראים לו בשם כמו ארנון ותמר, כדאי לדעת שהציפיות יהיו בשמים. עוד לא מאוחר לתקן.
לשימור:
הריבה המצוינת והג'סטה היפה של לחם על השולחן
לשיפור:
אולי המקום זקוק לרענון, התפריטים בטוח זקוקים לכך
בשורה התחתונה:
יש פוטנציאל אבל דרוש שינוי מהיסוד
נא להמתין לטעינת התגובות
