ראשי » מקומי » השרון

דיירי ההוסטל לעבריינים מבקשים מתושבי כפר יונה: "תנו לנו צ'אנס"

הם גדלו כשמסביבם אלימות וסמים. מעולם לא חיו חיים רגילים של נערים בגילם. כעת נאלצים נערי "בית זיו" להתמודד עם מחאת תושבי כפר יונה נגד המוסד. בעמותה מאשימים: "התושבים נותנים להם את הבעיטה האחרונה לתהום". זמן נתניה מביא את הצד השני בסיפור

"זה מאכזב שמסתכלים ומציצים עליך כל הזמן ועושים הכול כדי שלא נהיה כאן. אני רק יכול לבקש שיעזבו אותנו בשקט וייתנו לנו צ'אנס, אנחנו בסך הכול רוצים להשתקם. שלא ימנעו מאיתנו את האפשרות הזאת. אני לא מבין למה הם עושים את הכול כדי להעיף אותנו מפה. בסך הכל כולנו כאן רוצים לחיות חיים נורמליים".

המילים האלו מגיעות השבוע מפיו של אחד הנערים ששוכנו ב"בית זיו" בכפר יונה, הוסטל המשמש כחלופת למעצר לנערים שקיבלו הזדמנות שנייה מבית המשפט ושירותי המבחן.

ההוסטל הפך בשבועות האחרונים למוקד של הפגנות, מחאות והשתלחויות מצד תושבים במקום. רק השבוע ערכה קבוצה גדולה מהם הפגנה נוספת, תוך פנייה למשרד הרווחה לבטל את האישור להוסטל והפעלת לחץ על בעלת המבנה, שולה בן דוד.

זמן נתניה הורשה להיכנס בלעדית להוסטל, לנסות להכיר את הנערים השוהים בו לשם שיקום ולשמוע את סיפורם ואת דעתם על המחאה נגד המוסד.

בהוסטל "זיו" לשיקום נערים עבריינים, מתגוררים נכון לכתיבת שורות אלו שישה נערים בגילי 14 עד 18, שמבקשים

לתקן את טעויות העבר ולהתגבר על המכשולים שהציבו בפניהם החיים, לא תמיד באשמתם. מרביתם גדלו בבתים הרוסים, בתים בהם חוו אלימות פיזית ונפשית ושבהם היו עדים לשימוש בסמים ולעבריינות.

בזמן שילדים ונערים בני גילם החיים בבתים נורמטיביים הלכו לבית הספר בשעות הבוקר ולחוגים בשעות אחר הצהריים, ביצעו נערים אלה עבירות שהובילו אותם למעצר ולמשפט. המסגרת החלופית שקיבלו באישור בית המשפט נועדה להחזירם למסלול הנכון, ולתת להם הזדמנות להשתלב מחדש בחברה.

הרעיון הזה לא מצא חן בעיני מאות מתושבי כפר יונה שיצאו בשבועות האחרונים להפגנות נגד פתיחתו של ההוסטל ביישוב. התושבים אינם מוכנים לקבל את הנערים וחוששים שיפגעו בילדיהם. לדבריהם, אם מישהו היה טורח ליידע אותם קודם לכן, הם לא היו נותנים את הסכמתם.
 

תומר חמד, המתגורר בסמוך, מסביר את מקור ההתנגדות: "אנשים מגיעים לפה עם אזיקים ושיירות של ניידות. כרגע מחזיקים שם שמונה נערים ובעתיד מתוכננים להתארח במקום 16 נערים נוספים שמעורבים בפשעים כמו סמים וגניבות.

"אני מתגורר בבית הצמוד להוסטל ויש לי שני ילדים קטנים. יש בי פחד מהמצב החדש שנוצר. כמעט בכל יום שומעים מהבית צעקות מלוות בקללות כמו: 'אני אדקור אותך', או 'אני אשרוף אותך'. חלק מהנערים הסתובבו ברחוב, פנו לקבלן שלי וביקשו סיגריות. חלק אחר הגיע לרחוב המקביל וביקש כסף מהתושבים על מנת לברוח משם".

תמר אלון, מנהלת עמותת "בית זיו", מתארת מציאות שונה: "בעיקרון הילדים נמצאים תחת פיקוח 24 שעות ביממה. הם יודעים שהאלטרנטיבה שנמצאת בידם היא מעצר, מעונות נעולים או בית סוהר, כך שהם לא יעשו את הדברים שמיוחסים להם, כי אחרת הם לא יהיו שם. הילדים יודעים שזה המקום הטוב ביותר מבחינתם".

על חששות התושבים אמרה אלון: "שמעתי גם תושבים שדיברו על הילדים האלה במונחים של רוצחים. היו מקרים כמו רצח נהג המונית דרק רוט, בהם היו מעורבים בני טובים שנחשבו לנוער הכי נורמטיבי. הנערים שלנו נמצאים תחת פיקוח ולתושבים אין ממה לחשוש".

לדברי אלון, היא מצפה לקבל מהתושבים יחס שונה: "הנוער הזה הוא חלק מהחברה במדינת ישראל. יש מעונות סגורים בכל רחבי הארץ ובלב השכונות הטובות ביותר בהרצליה, רמת השרון, ירושלים ותל אביב. בכל מקום יש התנגדות, אך לא באופן אגרסיבי כמו בכפר יונה.

"יש מספר הוסטלים שמקבלים את התמיכה הגדולה ביותר מהשכנים ומהסביבה הקרובה. חשוב לתת לנערים האלה צ'אנס. אי אפשר לזרוק אותם לים או למדבר. זו ההזדמנות שלנו כחברה להפוך אותם לאזרחים מועילים בעתיד". רוית לוי וולסקי, מנהלת ההוסטל, מדגישה כי אין לה בבית אף נער שפגע מינית באחרים, וכי מדובר בהפצת שמועות והפחדות.

הנערים המתגוררים בבית ברחוב החרוב אינם ששים לדבר ולשתף אותנו ברגשותיהם. אחד מהם שהסכים לבסוף, ביקש להדגיש בפני התושבים שכל מטרתם, שלו ושל חבריו, היא לחיות חיים רגילים.

"אין לנו שום כוונה להפריע לאף אחד", אומר א', "באתי לפה בשביל שייצא ממני משהו ושאוכל להתקדם למקומות טובים יותר. אני רוצה ללמוד ולהגיע לאוניברסיטה, משום שהשאיפה שלי היא להיות עורך דין. כן, גם אני יכול לעשות מעצמי משהו. גם לי מגיע לקבל עוד הזדמנות להיות בן אדם טוב".

א' מספר כי שגרת החיים הנהוגה במקום לא התאפשרה לו בעבר: "קודם לכן לא היה לי את הסדר יום שיש לי כאן. אני קם בבוקר ומתחיל בתורנויות, לאחר מכן אנחנו מנקים את הבית ויושבים לאכול ארוחת בוקר. בשעות הצהריים כשאנחנו חוזרים מבית הספר אנחנו דואגים לארגן את השולחן ולאכול ארוחת צהריים. יש לנו תורנויות גם במהלך אחר הצהריים. לאחר ארוחת הערב בשעה תשע וחצי אנחנו הולכים לישון", סיכם א' בפשטות.

"בשבילי האפשרות לאכול ארוחות מסודרות, ללכת כל יום לבית הספר ושתהיה לי מיטה לישון בה, נקייה, זה לא דבר שאני מקבל כמובן מאליו. זה לא היה לי כל החיים, ובשבילי זה כמו גלגל הצלה של החיים".

"המטרה היא להתחיל תהליך טיפולי של שנתיים עד שלוש", מספר רכז ההוסטל אייל, "המקום הזה מאפשר להם לעשות זאת בזמן שהמשפט שלהם מתנהל, ולהיכנס למסגרת של לימודים ופעילויות. השהייה בהוסטל מקנה להם סדר יום ומסגרת, על מנת להחזיר אותם כמה שלבים אחורה, כדי שיוכלו להתנהג כמו ילדים, מבלי שתרבוץ עליהם אחריות כבדה.

"הכל פה מובנה, יש זמנים ויש כללים. אנחנו עובדים לפי שיטה. מצד אחד זה קשה לנערים, כי הם רגילים לעשות מה שמתחשק להם. מצד שני זה מאוד מרגיע אותם, שיש מי שיאמר להם איך צריך לעשות ומתי צריך לעשות, מה שלא קרה להם בעבר".

אנשי "זיו" ודייריו לא ציפו לקבלת פנים שכזו מהתושבים בעיקר משום שמסגרות דומות קיימות בכל רחבי הארץ. יחד עם התושבים, גם ראש המועצה, אפי דרעי, מתנגד למוסד:

"המועצה רואה את הדברים עין בעין עם התושבים המתנגדים למיקום ההוסטל, שהוקם בן לילה מבלי ליידע את הרשות והתושבים. פנינו למשרד הרווחה כדי שיפעל להעתקת ההוסטל, באופן המוסכם על כל הצדדים, ובימים הקרובים אמורה להתקיים פגישה בנושא עם בכירי המשרד".

מהצד השני אומרים בבית זיו כי שכירת הבית נעשתה לפי חוק: "אנחנו נמצאים שם באופן חוקי ואין לנו שום חובת דיווח לנציגים או לראשי הרשויות, כאשר אנו שוכרים בית כפי שעושה כל אדם פרטי. לא יכול להיות שמועצת כפר יונה תנתק ילדים ממים וחשמל כפי שהיא עשתה. זו כבר בריונות", אומרים בעמותה.

בהוסטל מבקשים מהתושבים לגלות סובלנות כלפי הנערים: "הופתענו מעוצמת ההתנגדות. אנחנו מבינים שיש חשש של החברה מסביב, כי מדובר בנוער בסיכון, אבל ציפינו לקבלת פנים חמה. מדובר בנערים שכל החיים שלהם סבלו מדחייה ומהזנחה. בשום מקום לא הסכימו לקבל אותם, ופה הם חווים זאת שוב.

"בסך הכול הם לא מתערבבים פה בשכונה ואין להם שום קשר עם השכנים, הם חיים פה בתוך הבית תחת פיקוח כל הזמן או שהם יוצאים לחצר. אם הם יוצאים החוצה זה רק בליווי של מדריך. התחושה היא מאוד קשה משום שאנחנו מרגישים שזורקים את הנערים האלה, נותנים להם את הבעיטה האחרונה לתהום וגוזרים עליהם חיים בבתי סוהר ובשולי החברה.

"אנחנו מנסים לתת להם אפשרות אחרת, אבל מה שקורה פה מאוד מאוד חזק ומאוד משפיע עליהם. בכל הזמן הזה הם באי שקט ובהתכנסות עצמית, הם לא מבינים מה רוצים מהם. הם בסך הכול ילדים שעשו טעויות בחיים ושנקלעו למצבים רעים בעל כורחם.

"יש פה נערים שהגיעו מבתים שהיו בהם עבריינות, שימוש בסמים, אלימות. נערים שחוו דברים מאוד קשים לגיל הצעיר שלהם, ועשו דברים שנערים לא צריכים לעשות בשביל לקיים את עצמם ואת המשפחה. הם עבדו בגילאים מאוד צעירים במקומות עבודה לא מתאימים, כמו למשל ברכבי חילוף לרכבים מפוקפקים".

אולם בינתיים מסתבר שמחאת התושבים והתנגדות המועצה עושות את שלהן, וכרגע הוקפאה הגעתם של נקלטים נוספים.

"יש הרבה מאוד ילדים שמחכים להגיע לכאן, ובגלל המצב שנוצר והלחץ שמופעל עלינו אנחנו לא יודעים איפה אנחנו עומדים. קיבלנו אזהרה שינתקו לנו את החשמל", מספרים במוסד. "זה מצב בלתי אפשרי ובגללו אנחנו לא קולטים את הנערים. יש ביניהם כאלו שיושבים במעצר בית, ולא עושים שום דבר. כל ההליך הטיפולי שלהם מתעכב. צריך לזכור שהשהות שלהם כאן איתנו משפיעה על בית המשפט להמשיך בכיוון הטיפולי. לפי מה שקורה איתם במסגרת הזאת, מחליטים מה יקרה הלאה".

"אני חושב שזאת הזדמנות אדירה לתושבי כפר יונה להתגאות בזה שמקום כזה נמצא אצלם", אומר אייל. "אפשר להפוך את זה לפרויקט שיכול להוות דוגמה למקומות אחרים וללמד הרבה מאוד גם את התושבים וגם את בני הנוער שלנו. הנערים יכולים לתת ולקבל כאחד. אני מבין את החשש שלהם, אבל חבל לי שזה פוגש כזאת התנגדות ואף אחד לא מוכן לשמוע ולראות את הילדים.

"אפשר להבין הכול, אבל חשוב לזכור שיש כאן ילדים שהם בני אדם ולא מדובר בעבריינים גדולים. אמנם הם ביצעו עבירות אבל הם רחוקים מלהיות קרובים לכל אותם הסטריאוטיפים שהתושבים מזינים את עצמם בהם".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

כל הכתבות: