בגובה העיניים עם ירון אילן
הוא נולד בקריית היובל וגר במושב אורה. בגיל 16 שידר לראשונה באמצעות קופסת מרלבורו. והיום הוא כבר יודע להתמודד עם הצלחה. 1,819 מילים עם ירון אילן (40) נשוי + 2, שמגיש את "ריח מנטה" ו"שמח" וממש לא הולך לעשות קניות בשוק האפור
"הבית שלי, לא עוזב אותה בשום מחיר. למרות שאני כמעט כול יום נוסע לתל אביב אני לא מחליף את ירושלים. אני מחובר לעיר, לאנשים, לאוויר, לרוגע ולשקט. בכל פעם שבה אני יוצא לתל אביב אני מרגיש מתח בגוף. ירושלים זה כמו כדור ווליום בשבילי".
קריית היובל
"נולדתי בקריית היובל, שכונה ממוצעת אבל כיפית. אם היו מבקשים ממני לבחור מקום אחר לגדול בו לא הייתי מחליף את קריית היובל בחיים. הצבעים, הריחות, האנשים, אני התבנית של השכונה הזו.
"היינו קוטפים שסק מהשכנים, המרכז היה גן השעשועים שלנו, היינו מטפסים על הגג של הסופר. במרכז היה את קולנוע ירושלים, זה היה קולנוע שביום שישי היו מקרינים בו שני סרטים בכרטיס אחד.
"הייתה לי ילדות מאושרת, שמחה. 'המפלצת'. זה לא שהיה לנו הרבה, היה לנו את הרדיוס של השכונה, של הרחוב, כדורגל. סבתא שלי הייתה גרה בשוק מחנה יהודה, אני מרגיש שירושלים זה אני".
מושב אורה
"זה הבית שלי, אני גר שם שנה וחצי. זו פסגת החלומות שלי, מקום כזה, שקט, רגוע, מושב, חברים טובים שלי שגרים שם. זה מקום שאני יודע שאחרי כל הלחץ והבלגן וההמולה יש לי מקום שקט להרגיע את עצמי בו, נוף יפה".
לבנון
"זו תקופה מאושרת בחיים שלי, אני מאוד מתגעגע. היו לי שם הרבה חברים צד"לניקים, חברים מצה"ל, הייתי מ"פ וזו הייתה תקופה מאוד מיוחדת. עם כל הלחץ של לבנון והכול אני מאוד מתגעגע ואני גם מאוד עצוב כי אני יודע שהשארתי שם הרבה חברים שאחרי שצה"ל פינה את לבנון, הרבה מהצד"לניקים הפכו להיות כמעט הומלסים.
"יצא לי לדבר עם כמה מהאנשים האלה. לי זו הייתה תקופה מאוד שמחה, גרנו תקופה ארוכה בתוך מרג' עיון ועם כל זה שחיינו בלבנון היינו חלק מההוויה והאווירה ולא הרגשתי שונה. בסוף השירות שלי הייתי ביחידת הקישור ללבנון, יחידה שעבדה עם צד"ל, גבי אשכנזי היה מפקד היחידה הזו בתקופה שהשתחררתי. החומוס שם לא היה משובח, לא כמו בירושלים, לא כמו ב'פינתי'".
"פינתי"
"זה החומוס הכי טעים בעולם, אין דברים כאלה. לפחות פעם בשבוע אני שם. 'פינתי' כבר נהייתה מעצמה, רשת, אז זה בסדר, אם אני לא אוכל בירושלים אני אוכל בתל אביב, או בהרצליה. ברוך השם אני מאוד שמח בשבילם. זה החומוס הכי טעים שיש בעולם ואני מקווה שבגלל שהם גדלים הם לא יתקלקלו, שישמרו על הטעם המיוחד שלהם".
רדיו פיראטי
"הרדיו הפיראטי הראשון שלקחתי בו חלק היה כשהייתי בן 16. זה היה מין משדר כזה בקופסת 'מרלבורו' ששידרנו לרחוב. עינב רב היה חבר שלי, הוא הביא משדר, אנחנו שידרנו והייתה ילדה שגרה בבניין ליד והיא הייתה המאזינה שלנו. אחרי כן, כשפתחו פה רדיו
ערוץ 1
"הייתי שם הרבה שנים, זה היה לי בית חם לתקופה ארוכה מאוד, אני חושב שהם לא ידעו להיפרד ממני. יום בהיר אחד בגלל כל מיני עיצומים וסכסוכים של טכנאים 'ריח מנטה' ירדה מהאוויר. נשאר לי טעם לא טוב בפה, למרות שזה היה הבית שלי שנים ארוכות. מאוד אהבתי את האנשים והעבודה, אבל נשאר לי טעם רע מכל החוויה הזו".
ערוץ 24
"הבית שלי, עכשיו בית מחודש. הערוץ שינה את פניו והפך להיות ערוץ מאוד לגיטימי, לא מתייחסים אליו רק כאל ערוץ המוזיקה, אלא כערוץ ברודקאסט. יש לי עונג גדול לעבוד עם אנשים מקצועיים מהמדרגה הראשונה, להתקדם משמעותית, ולהרגיש שאני במקום שמחבק את העשייה שלי. בשבוע שעבר עלינו עם תכנית שנקראת 'שמח', שמשודרת גם ב~24 וגם ב'קשת', ושם עושים שמח, כל האמנים, כל החברים. משתדלים, את יודעת".
"בטברנה"
"שמעון פרנס. הוא מאוד חסר לי בנוף הטלוויזיוני היום. עכשיו אני יכול להבין עד כמה למדתי ממנו ועד כמה אני מעריך את הדרך של מה שהוא עשה בחיים. אני יודע שבתקופות מסוימות הדביקו לנו ויכוחים, אבל הכול היה על בסיס מקצועי, במיוחד לאור זה שהיום אני רואה שרוב הוויכוחים עם אנשים הפכו להיות ויכוחים שהם לא רלוונטיים לעשייה. פרנס הוא איש שאני מוקיר את הדרך שלו".
הצלחה
"היום אני יודע להתמודד איתה. פעם חשבתי שהצלחה זה דבר שצריך לשנות את האדם, אולי אפילו השתניתי אני בגלל ההצלחה; עשיתי שטויות, הימורים. ההצלחה הזו היא חרב פיפיות, כשהיא שם אתה צריך לאהוב אותה וכשהיא רחוקה ממך אתה צריך להתרגל לזה, אז היום מבחינתי ההצלחה הכי גדולה שלי היא הילדים שלי. במקצוע שלי ההצלחה היא דבר נזיל, היום אתה למעלה - מחר אתה למטה; צריך ללמוד לחיות עם זה פשוט".
"ריח מנטה"
"זה מותג שנולד ב~1996 בישיבה אצל יוסף בראל, ששאל אותי איזה שם אני חושב שהכי מתאים לתכנית טלוויזיה מזרחית. השם הזה עלה לי אוטומטית לראש, זה היה אז להיט של מרגול ברדיו, ולימים זה נהיה מותג. עכשיו אני עוזב קצת את המותג. כמו שאמרתי מקודם, בערוץ 24 זה נקרא 'שמח'".
השוק האפור
"שמעתי שיש שוק כזה, לא עושה שם קניות".
עיקול
"נתקלתי בזה במהלך השטויות שעשיתי בחיים שלי. זה לא דבר נעים, לא סימפתי, לא רוצה להיות שם שוב".
כסף
"רק אמצעי, לא מטרה. זו לא הייתה פנטזיה שלי. אני לא יודע להתנהל עם כסף, אבל למדתי שאסור גם לזלזל בערך שלו. היו תקופות שהרווחתי הרבה כסף ולא ידעתי להתנהל איתו, בזבזתי ועשיתי שטויות. היום אני משתדל להיות שקול יותר".
הימורים
"אין בזה כלום, חורבן. אני לא מציע לאף אחד להתעסק עם זה בכלל, לא טוטו ולא לוטו, לא שום דבר. זה לא חוקי ולא לא חוקי, יש בזה אשליה. יש אנשים אחרים שמרוויחים מזה שאתה עושה שטויות".
פקקים
"שונא את אלה של תל אביב, אבל אוהב את הפקקים של מיאמי וניו יורק. אין לי בעיה להיות כמה שעות טובות בפקק שם".
אוטו
"מבלה בו הרבה, אני חושב שאני יותר באוטו מאשר בבית".
ניר ברקת
"ראש עירייה מצוין. אני מרגיש שבתחום שלי, התרבות, קורה משהו טוב בעיר. בריכת הסולטן מתעוררת ויש אירועים ופעילויות, וחוץ מזה – בצורת המחשבה שלו הוא מחובר לדור שלנו. אני מאוד אוהב אותו".
זמרים
"כבדהו וחשדהו, כי כשאתה למעלה כולם נדבקים אליך, אבל כשאתה טיפה בנסיגה אתה לא שומע טלפון מאף אחד מהם. אני מכבד אותם, הם מכבדים אותי".
רדיו
"אהבת חיי, אחרי הילדים שלי. אי אפשר להסביר את זה. זה יותר גרוע מחיידק אלים, הוא משתלט לך על הנשמה, על הגוף ועל החיים. המהות שלי זה רדיו, האהבה הכי גדולה שלי בחיים זה לעשות רדיו, להיות ברדיו, אני חולה רדיו. אני מאושר כשאני עולה לשידור, אם אני אתרגל לזה ולא יהיה לי חשק ורצון, אני אפרוש. אני לא מתכונן לשידור, זה אני; אני לא יודע להסביר את זה, זו מתנה מאלוהים".
מוזיקה ים תיכונית
"אני האמנתי בה מהרגע הראשון. כשהתחלתי לשדר אצל יוסי סיאס בקול הדרך וכל העולם עוד היה נגד אני האמנתי שזה המקום שלי, הנישה שלי, ועובדה שהיום המוזיקה הזאת היא מוזיקת המיינסטרים החדשה של ישראל. לאורך שנים היא הייתה מוזיקת גטו, והיום הכוכבים הכי גדולים של המוזיקה הישראלית בעצם באים מהמוזיקה הים תיכונית. אני אוהב את כל סוגי המוזיקה; כשהייתי ילד היו לי קלטות של חיים משה, ג'קי מקייטן ואיציק קלה. כשהייתי תקליטן במועדונים ניגנתי בכלל פאנקי ודברים אחרים לגמרי. לא חשבתי שמוזיקה ים תיכונית תהיה האלמנט המוליך שלי בחיים".
תקליטים
"זה מוזר, אני קצת מצטער לגבי העניין. היום המוזיקה הפכה להיות מוזיקה של דיסק און קי; היום בבית יש לי דיסק און קי עם שמונה ג'יגה של 2,000 ומשהו שירים. פעם תקליט היה החוויה: ללכת לקנות, להסתכל על העטיפה, להריח חו"ל. אני זוכר שכשהייתי ילד התקליט הראשון שהיה לי בחיים היה של 'שיגעון המוזיקה', זה היה אלבום כפול כזה עם מלא תמונות של ג'ון טרבולטה, וזה נתן לי הרגשה של חו"ל, כמו דרכון לחו"ל. היום זה כבר נהיה נורא פלסטי".
ספרייה
"אין לי ספריית דיסקים בבית, הכול על המחשב או על הדיסק און קי; אין לי מקום. יש לי דיסקים של יוונית ודברים ישנים, כמו 'התמפטיישנס' ודברים כאלה. ברדיו הקודם היה לי חדר עם ספרייה ענקית עם כל הדיסקים שאני מקבל; בינתיים ברדיו החדש אין לי חדר משלי".
קעקועים
"עשיתי עוד אחד לפני כמה שבועות עם השמות של הילדים שלי, יש לי ארבעה קעקועים בסך הכול. אין לי מושג למה אני אוהב את זה ויש לי בעיה מוסרית עם זה, כי אני מאוד מאמין ואני יודע שזה אסור לפי הדת. אבל אני אוהב את זה".
אירועים
"אני מאוד אוהב להופיע, זה קשר אחר עם הקהל. נורא כיף לראות איך אתה משפיע באופן מיידי על הקהל, מרקיד אותו. היום יש לי פחות זמן לעשות את זה, אבל אני לא מתנגד, אני אף פעם לא אומר לא. זה קשר שלא קיים בטלוויזיה או ברדיו. כאן אתה ממש קשור בקהל".
טלוויזיה
"אני עושה טלוויזיה כמו שאני עושה רדיו".
אוסף
"תמיד הייתי רואה שלשדרים ביוון יש אוסף שירים, זה תמיד היה מגיע אליי. היה לי חלום לעשות אוסף משלי, עשיתי עד היום שישה אוספים ים תיכוניים, חמישה אוספי דאנס ושני אוספי שירי אהבה. אני חושב שזה משהו שטוב גם למוזיקה וגם לתעשייה בכלל, לתת דגש על להיטים שמובילים את אותה תקופה. לדעתי אנשים גם אוהבים את זה, יש תסמונת כזו שאתה קונה תקליט ורק שיר אחד טוב וכל השאר חרא, אז אנחנו משתדלים לקבץ אוסף שהכול בו יהיה טוב".
קרחת
"אם הייתה לי ברירה היה לי שיער, זה כבר נהיה סמל מסחרי".
מיקרופון
"אצלי זה כמו חלק נוסף בגוף, אני רגיל למיקרופון לא פחות מאשר שאני רגיל לנשום ולעשן. ברדיו יש לי תחושה של אינטימיות, למרות שאם אני חושב על זה, אני יודע שיש עשרות אלפים של מאזינים, אבל עדיין, באולפן כשזה אני והמיקרופון, זו תחושה מאוד אינטימית".
מוזיקה קלאסית
"לא מדבר אליי".
רייטינג
"לצערי זה האלוהים של הטלוויזיה והרדיו, זה יותר חזק מהטאלנטים, לטובה ולרעה. אני עוקב אחרי הרייטינג, אבל לא משתעבד, זו בחיים לא תהיה שאלת הבוקר שלי. כשאתה בתכנית יומית אתה לא יכול שהמדד שלך יהיה רייטינג; אם אתה משתעבד לעניין הזה, אתה מנהל את התכנית שלך דרך רייטינג, ואני לא מוכן לעשות את זה".
נוסטלגיה
"אני אוהב רטרו בכול: באנשים, בריחות, בטעמים. אני טיפוס מאוד נוסטלגי, אבל ככה כולם, תמיד הנוסטלגיה נראית לך במבט רחוק הרבה יותר ורודה ממה שהיה הייתה באותו רגע. אני גם מאוד אוהב את הזמרים של פעם, את דקלון, את חיים, את אבנר, את יואב יצחק. אני מאוד מתחבר למוזיקה הזו, אבל גם מתאים את עצמי למה שקורה היום".
רדיו 101
"ברדיו החדש חזרתי לחיים, הייתה לי תקופה ארוכה ברדיו הישן שבה הרגשתי כבוי לגמרי, בזמן שהרדיו עבר תקופה של מכרזים. ברדיו החדש אני מרגיש שפגשתי חברים חדשים ואנשים שמאוד כיף לי לעבוד איתם, מוטי גמיש, מישל דיין, אלי אוחנה; אני עושה פה גם את התכנית ספורט. ג'קי בן זקן הוא בעל הבית של הרדיו. אני מרגיש שחזרתי לחיים פה".
יוונית
הרבה פעמים אני אומר לעצמי, כמה חבל שלא נולדתי באי קטן ביוון. יוונית זו אהבה אדירה שלי, זה משהו שאני לא יכול להסביר; אני לא מבין מה הם שרים, אבל אלה כאילו צלילים שנולדו בשבילי ואני נולדתי לשמוע אותם. יש זמר אחד אדיר שאני אוהב במיוחד; הוא בן 60 וקוראים לו דימיטרי מיטרופנוס".
עיתונות
"לא משהו שרדפתי אחריו. לא חיפשתי שיכתבו עליי. אי אפשר רק ליהנות מהעיתונות; כשכתבו עליי דברים קשים שיתפתי פעולה וכשפרגנו אז זה גם בסדר. אני עדיין מהאנשים שמאמינים שהעיתונות ישרה, לפחות איתי העיתונים היו מאוד ישרים ברגעים מסוימים".
פרסום
"אני לא יודע אם עשיתי את כול זה כדי להתפרסם, אני פשוט אוהב את זה. גם אם הייתי פקיד בבנק החיים שלי עדיין היו מלאים במוזיקה, אלוהים נתן לי מתנה בגדול. גם להתפרסם מזה וגם להתפרנס מזה זו המתנה הכי גדולה - שאדם יכול לעשות בחיים מה שהוא אוהב".
כושר
"לצערי אני לא שומר".
משפחה
"אני מרגיש שפגעתי במשפחה שלי הרבה פעמים בגלל העבודה התובענית שלי. היום אני יודע שהייתי צריך לשנות את הגישה שלי למשפחה. אבל אף פעם לא מאוחר".
טלפון סלולרי
"אני מגזים עם זה, יותר מדיי, אני כמעט כל הזמן בטלפון; אני צריך להפסיק עם זה".
עלי גפן ממולאים
"של אמא שלי, זה האוכל שאני הכי אוהב".
בית"ר
"עוד אהבה גדולה שלי, למרות שהיום אני פחות מתחבר. בית"ר הייתה בשבילי משהו מאוד משפחתי אני מדבר על התקופה של דדש, יוסי אבוקסיס, אמסלם, איציק זוהר".
ירון אילן
"איש מורכב, פעם נורא רציתי שרק יאהבו אותי, היום אני יודע שדרך במקצוע הזה אתה יוצר לעצמך הרבה שונאים. אבל היום אני מרגיש שבגיל 40 יש לי רקורד של בן אדם בן 70, לטוב ולרע. אני מקווה שלמדתי להבדיל בין הטוב לרע, אף פעם לא ידעתי להבדיל ביניהם, והיום אני חושב שאני מבין".
נא להמתין לטעינת התגובות
