רונאלדו פינת עזה: קבלו את הכוכב העזתי של ג'בל מוכבר
קבוצת ג'בל מוכבר הדהימה את הליגה הפלסטינית כשרכשה את הכוכב העזתי איסמעיל לאמור. הסכום? 30 אלף דולר, פי 15 מדמי ההעברה הממוצעים. יובל הימן יצא לרמאללה ופגש את הכוכב שעדיין מחכה לאישור מצה"ל כדי לצאת למשחקי חוץ
שישה דגלים מתנופפים בבריזה קוטעים את הקלאסיקה הפוטוגנית בטרם נגיע לסדרה נוספת. הפעם רואים את נשיא פיפ"א, ספ בלאטר, האיש הכי חזק בכדורגל העולמי, אפילו יותר מאבי לוזון, טופח בחביבות על חזהו החסון של ג'יבריל רג'וב, פעם ראש הביטחון המסכל, היום יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית.
המצעד ממשיך עם פלקט ובו הראיס המנוח מנופף לשלום ונחתם בדיוקנו של האיש שהאצטדיון נושא את שמו ולצדו מככב בפעם המי יודע כמה מסגד אל~אקצה.
עכשיו לך תשחק כדורגל כשכל המנהיגים שעליהם גדלת מביטים עליך מלמעלה. פלא שהנבחרת הפלסטינית לא הצליחה לעבור את המוקדמות של מוקדמות המונדיאל? ממש לא. תארו לכם את היוסי בניונים שלנו משחקים באצטדיון רמת גן כשמעליהם מתנוססות כרזות שבהן נראה הנשיא שמעון פרס לוחץ יד ליצחק רבין המנוח או את אהוד ברק מחייך ומנופף לשלום בידו ממרפסת מלון בפריז. איך השוער דודו אוואט היה מצליח לעצור כדור אם היה רואה מול עיניו את אבי לוזון מתחבק עם נשיא אופ"א, מישל פלאטיני? בעצם, לאור ההישגים של הנבחרת של קשטן, אולי היה עדיף לעשות כמנהג השכנים בא~ראם. אם אין כריזמה מרתיעה על המגרש, אולי נמצא אותה על פוסטר.
אנחנו עומדים בתוך עיגול האמצע של האצטדיון הלאומי הפלסטיני, חמש דקות הליכה מתחום השיפוט של עיריית ירושלים. מתחת לרגלינו דשא סינתטי. ג'מאל עוויסאת, מאמן השוערים של קבוצת ג'בל מוכבר, עומד ומפליג בשבחו של כדורגלן צעיר בשם איסמעיל לאמור. "יש כמה שחקנים טובים בליגה, אני מכיר את כל השחקנים", מתפייט עוויסאת. "הוא סופרסטאר".
חמישה חודשים קודם. קברניטי הקבוצה שבה עובד מאמן השוערים
עכשיו בואו נעשה חשבון פשוט: סכום העברה ממוצע בליגה הפלסטינית עומד על כ~2,000 דולר; סכום העברה ממוצע בליגה בכירה באירופה עומד על תשעה מיליון יורו; רונאלדו נקנה עבור 94 מיליון יורו, שיא עולמי, פי עשרה מסכום ההעברות הממוצע. לאמור, כאמור, נרכש תמורת 30 אלף, פי 15 מהסכום הממוצע. אפילו יותר מרונאלדו.
כיאה לכוכב כדורגל מסדר גודל כזה, כפי שהחישוב הוכיח, לאמור (25) נתן לנו לקפוא בעיגול האמצע של וומבלי בא~ראם איזה חצי שעה.
הוא הגיע חבוש בכובע לבן של "נייקי", צעיף בצבע תואם ונעליים מאותו מותג שהוזכר הרגע. הוא לוחץ יד בחשד מה. בכל זאת, הוא עזתי, אנחנו יהודים והעופרת יצוקה אצלו חזק. אמו ואחיו גרים בתל אל~הווא בעזה, מקום שלפי דבריו ספג את המהלומות הקשות ביותר ב"עופרת יצוקה". אביו חי בסעודיה, שם הכוכב הפלסטיני חי עד גיל 14.
את הקריירה שלו כילד התחיל בקבוצת נזאל נשתאל מהעיר עזה ומשם הוא הגיע לכל הנבחרות הצעירות של פלסטין. "בעזה הכדורגל הרבה יותר מתקדם מאשר בגדה", מפתיע לאמור, "פה הייתה הפסקה של שמונה שנים; רק בשנתיים האחרונות חזרו לשחק. המגרשים של עזה הם עם דשא אמיתי, והליגה בה יותר חשובה. עזה יותר קרובה למצרים ומושפעת מהכדורגל שם; בגלל זה הכדורגל בעזה הרבה יותר מודרני".
הכדורגל הפלסטיני התחיל להתעורר רק לפני שנתיים, עם כניסתו לתפקיד של רג'וב. עם ניעור האבק התחיל להגיע כסף, דבר שהיה זר ללאמור. "בעזה לא משחקים בשביל כסף", הוא מספר. "משחקים כדורגל בשביל הכדורגל, אולי בשביל הכבוד. לא מסתכלים על כסף".
בעונה שעברה הוא שיחק כמושאל בקבוצה של דהרייה והרשים את ראשי ג'בל מוכבר, אחת הקבוצות העשירות בליגה, שהסכימה להיפרד מהסכום חסר התקדים ולאפשר ללאמור חיים נוחים יותר. הוא גר לפי שעה ברמאללה, חולק דירה ויונדאי קטנה מהשכרה עם חברו לנבחרת ולקבוצה אבו עאסי. "זו הייתה הגשמת חלום להגיע לג'בל מוכבר, משני טעמים", הוא מעיד, "אחד, לג'בל מוכבר יש בסיס גדול מאוד של אוהדים, זה הקהל הכי טוב בליגה. דבר שני זה כסף".
ואיך הרמה של הכדורגל?
"אני רואה שהכדורגל מתקדם וגם אני מתקדם איתו, כל שנה. אני מאמין שככה אני אוכל להגיע עם הכדורגל הפלסטיני למקומות גבוהים יותר".
איך זה להיות כוכב כדורגל?
"אני שחקן כמו כל השחקנים בליגה הזאת; כוכבים יש בשמים. אני מרגיש שאוהבים אותי ומכבדים אותי יותר כי אני משחק טוב וזאת ההצלחה שלי".
יש פוסטרים?
"כן".
מזהים אותך ברחוב?
"מזהים אותי בעיקר בג'בל מוכבר ובדהרייה וגם קצת במקומות אחרים".
לפי המנהל זחיאקה, שכרו של לאמור עומד על 5,000 שקל לחודש בלבד, אף שיש שחקנים בליגה המקומית שמרוויחים כמה אלפי דולרים בחודש.
באיזו קבוצה יכולת לשחק בישראל?
"לא יודע, אבל אני אוהב את מכבי חיפה".
מה אם בית"ר ירושלים הייתה פונה אליך?
"לא הייתי יכול. דבר ראשון, החייל שעומד בגבול ולא נותן לי להיכנס, אולי הוא קרוב משפחה של שחקן בקבוצה".
או~קיי, אז בחיפה?
"אותו דבר. זה גם לא החלום שלי".
סכנין?
"לא הייתי רוצה לשחק תחת ההתאחדות של ישראל. אבל אולי. תראה, ראשית, אין שלום; שנית, האפשרות שלי להיות בקבוצה ישראלית קלושה כי אני לא אוכל להסתובב ויש את המשקעים מהמלחמות; והנקודה השלישית היא שישימו עליי איקס בעזה אם אני אשחק בקבוצה ישראלית".
אבל מה עם שחקנים כמו ווליד באדיר או עבאס סואן, שגם שיחקו בנבחרת ישראל?
"לבאדיר יש תעודה ישראלית, לי אין. אני לא חושב שהאוהדים יתייחסו אלי כמו אל באדיר, כי הוא בא מישראל ואני מעזה. הפוליטיקה היא בעייתית".
בוא נניח הנחה סבירה שרק אם תשחק בקבוצה ישראלית תוכל להגיע לאירופה. מה אז?
"עדיין, זה קשה לי מאוד. אם אני אשחק בקבוצה ישראלית תהיה רעידת אדמה".
לפני כמה שנים יצא לי לשוחח עם שחקן הפועל ירושלים בזמנו סלמן עמר, ושאלתי אותו האם היה מוכן לשחק בבית"ר ירושלים. הוא אמר לי שהיה מוכן לשחק חצי שנה בחינם רק בשביל לעשות היסטוריה ולהיות הערבי הראשון בקבוצה. "אני חושב על המשפחה והעם שלי", מסתייג לאמור. "עזוב את הכדורגל, אני חושב על איך שהעם שלי סבל, וזה קשה לי".
לאמור ממשיך לסבול. אחד התנאים ברכישתו היה שיקבל אישור למעבר בתוך שטחי הגדה. בהתחלה לשני השחקנים היה אישור מעבר. האישור של אבו עאסי הסתיים לפני חודשיים כמעט וזה של לאמור פקע לפני כשלושה שבועות ומאז צה"ל לא מוכן לחתום על הניירת הרלוונטית.
מהבחינה הזאת מצבו של השוער קשה יותר. אבו עאסי (27), הקאקא של ג'בל מוכבר מבחינת תג המחיר, נשוי ואב לילד בן מעט יותר משנתיים, הצליח להגיע פעם אחת במהלך השנתיים האחרונות לרצועה. "ביקשתי אישור בשביל אשתי", הוא מספר ושולף מהנייד תמונה עדכנית של בנו, "היא ממרוקו במקור ויש לה דרכון מרוקאי, אבל לא נתנו לה אישור. כל בוקר היא שולחת לי תמונות שלה ושל הילד שלנו. זה עצוב מאוד".
השניים תקועים כרגע ברמאללה ולא יכולים להגיע למשחקי חוץ בצורה חוקית. "אנחנו תקועים ברמאללה", מלין אבו עאסי. "אנחנו נוסעים דרך עזרייה, עוברים דרך כבישים שליד המחסומים. לפעמים לוקח לנו כמה שעות טובות. היה לנו פעם משחק בחברון ועברנו בשביל ליד המחסום, אני ועוד שחקן מעזה, זה היה מדרון תלול מאוד. החבר שלי התחיל לרדת לפניי, עבר אותי באיזה 30 מ' ופתאום אני החלקתי והוא ראה אותי מתגלגל לכיוון שלו. הוא לא הצליח לברוח, נכנסתי בו ושנינו התגלגלנו למטה אחד על השני".
אומרים שלקהל בעזה יש תשוקה מיוחדת לכדורגל. מספרים שהאוהדים שם לא מפסיקים לשיר כל המשחק. "לפני המלחמה הייתה שמחת חיים", מעידים השניים. "היום יש סגר והאנשים מרגישים חנוקים. הם חושבים על החיים, לא על כדורגל. כששיחקו כדורגל התחננו למגרשים גדולים יותר. היו מגיעים 15 אלף איש למשחק".
עוויסאת: "לפני שבועיים בני יהודה הביאו 1,200 אוהדים בליגת העל. פה היו 8,000, 12 אלף ו~15 אלף".
איך הקהל בליגה הפלסטינית?
עוויסאת: "הוא מעולה אבל לא כמו ברמה של הקהל במצרים או סעודיה".
לאמור: "הקהל של ג'בל מוכבר הכי טוב בליגה, אמרתי לך שזאת אחת הסיבות שבאתי. כל משחק יש לנו אלפים של אוהדים ביציע".
איך הם מעודדים אתכם?
עוויסאת: לאיסמעיל שרים: 'דור, דור, דור, בתחיבאכ, יא לאמור'. ולעסאם שרים: 'על העיני ועל הראסי, בחיבכ אבו עאסי'".
מאוחר יותר בבית קפה מקומי לאמור יראה לנו מקבץ שערים שלו ביוטיוב. הוא כבש את שער הניצחון נגד האקסית מדהרייה. משך כל המשחק האוהבים מהעבר, שהפכו לשונאיו הגדולים ביותר, שרו לו: "דור, דור, דור, יא בן זונה לאמור". אחרי הגול הוא רץ מולם בהפגנתיות, הרים אצבע לשפתיים ואמר להם לסתום את הפה. ככה גם הבנו למה הוא סירב להוריד את הכובע לצילומים. הוא אמר שהשיער לא מסודר. השוער אמר שהוא לא חפף עם הד אנד שולדרס, בסוף התברר שהבחור סתם מקריח.
אחד משחקני נבחרת פלסטין הצעירה שמקיימת מחנה אימונים לקראת משחק נגד תוניסיה, משיג לנו כדור בשביל הצילומים. אני שולח את אבו עאסי למקומו הטבעי בשער ומתחיל לבעוט לו. לאמור מתפעל מהטכניקה, אף שרוב הכדורים עוברים מעל השער. הכדור לא היה מנופח מספיק, שיהיה ברור. הסשן נגמר. "תכתוב שלא הכנסת לי גול, כן?", חצי אומר-חצי שואל אבו עאסי. אמרתי לו שאני אכתוב שהכנסתי לו גול בין הרגליים.
אחד המקורבים לקבוצה מספר שהשניים מקבלים יחס די צונן מהשחקנים בגדה בגלל מוצאם. "פגשת אותם, נכון?", הוא אומר. "הם הרבה יותר עדיני נפש מהשחקנים שבאים מהגדה. הם נחמדים, מתורבתים. הם לא מקללים והם מדברים אנגלית. האחרים לא אוהבים אותם ודי מזלזלים בהם. היחס אליהם הוא כמו לשחקן זר".
מה אתם אומרים על משחק בין נבחרת ישראל לנבחרת פלסטין?
לאמור: "אם יהיה שלום ותהיה לנו מדינה משלנו, אין בעיה".
מי ינצח?
לאמור: "לא יודע".
אבו עאסי: "המטוס".
האחראי על אינפלציית המחירים בעולם הכדורגל שמעבר לחומה נשמע כמו התאום האבוד של מאזן גנאים, היו"ר המיתולוגי של בני סכנין. מפלס האמוציות של אכרם זחאיקה מג'בל מוכבר טס למעלה כשהוא מדבר על אי מתן האישורים לשני הכוכבים העזתיים שלו.
"קניתי שחקן ב~30 אלף דולר ושחקן ב~18 אלף דולר, מה אני צריך לעשות? לא רוצים לתת אישור? שיחזירו לי את הכסף. בהתחלה נתנו לנו אישורים, הכול היה טוב ויפה ופתאום אומרים לנו, 'אין כדורגל, אין שום דבר, שיחזרו לעזה'. ככה מדברים על שלום?", הוא אומר.
סא"ל אבי ביטון, שאחראי על האישורים, אומר שישחקו בעזה, שפה אין כדורגל. "תשמע, אנחנו לא אנשי פוליטיקה ולא מעניין אותנו פוליטיקה, אנחנו מעניין אותנו כדורגל. מה הבעיה לתת להם לשחק?", אומר זחאיקה.
מה פתאום השקעתם סכום כל כך גדול בלאמור?
"מה, הוא לא שווה את זה? הוא שווה את זה. זה מה שדרשו, לא רצו לשחרר אותו בפחות מ~30 אלף דולר. הם שני השחקנים הכי יקרים בכדורגל הפלסטיני".
כמה עולה העברה רגילה?
"לא הרבה 10,000-5,000 שקל".
מאיפה אתם מביאים את הכסף?
"וואללה, אוספים מאנשים מהכפר, מקבלנים ומכל מיני מקומות".
כמה עולה כרטיס למשחק ליגה?
"ההתאחדות מוכרת לנו את הכרטיס בחמישה שקלים ואנחנו מוכרים לקהל ב~50-25, כל אחד משלם כמה שבא לו".
כאמור, ג'בל מוכבר משחקת באצטדיון המרכזי בא~ראם ומדי פעם נודדת למגרש החדש בחברון ולאל~חאדר. "גם אם היה לנו מגרש משלנו, החבר'ה מהשטחים לא היו יכולים להגיע", מסביר זחאיקה את התופעה.
"אם יש משחק נגד עמארי (הקבוצה שמייצגת את מחנות הפליטים באזור רמאללה - י"ה) או נגד טול כרם, הם לא יכולים להיכנס לירושלים. אנחנו חייבם לשחק בחוץ".
כרגע הקבוצה של זחאיקה מובילה את הליגה בהפרש של שתי נקודות על עמארי, שני משחקים לפני הפגרה. הליגה כוללת 12 קבוצות והיא תסתיים באזור אפריל. הקבוצה הוקמה ב~1972 ותמיד שיחקה בליגה הפלסטינית. "הליגה תמיד הייתה קיימת, אבל רק כשבא רג'וב התחיל להיות סדר", מסביר זחאיקה.
קניתם את לאמור כהשקעה?
"כן, יש לנו הצעה עכשיו מדובאי. היה משחק נבחרת לפני חודש ושם הוא הכניס גול וקלטו איך הוא משחק, אז מדברים על זה שהם רוצים לקנות אותו".
כמה אתם דורשים עבורו?
"אה. ביקשנו כסף ואני חושב שהתשובה שלהם תהיה חיובית".
כמה ביקשתם?
"ביקשנו כסף וכמעט קיבלנו את זה".
הרבה יותר מסכום הרכישה?
"הרבה~הרבה. אבל תעזוב את זה, זה עוד לא יצא לפועל".
באיזו ליגה בישראל אתם יכולים להשתלב?
"בליגה א'".
אה, אז לא משהו.
"למה לא משהו? אני מתכוון לליגה הראשונה".
אתה מדבר על ליגת העל, הבנתי.
"כן. אני לא רוצה להגזים ולא רוצה להגיד שאנחנו גדולים~גדולים~גדולים, אבל אנחנו יותר טובים מסכנין, פי עשרה".
ברמה של בית"ר ירושלים?
"פחות קצת".
אם אתם משחקים נגדם, אתם מנצחים או לא?
"וואללה, תשמע, זה משחק כדורגל, אי אפשר לדעת".
מתאם פעולות הממשלה בשטחים מסר בתגובה כי "יציאת פלסטינים מרצועת עזה מאושרת בעת הנוכחית למטרות הומניטריות, וזאת בכפוף למדיניות הכוללת של המדינה ביחס לרצועת עזה כפי שנקבעה בהחלטת הקבינט בספטמבר 2007, בעקבות השתלטותו האלימה של ארגון חמאס על הרצועה.
"יחד עם זאת, אושר באופן חריג לבקשת הפלסטינים מעברם של שחקני כדורגל תושבי רצועת עזה הנמנים עם סגל הנבחרת הפלסטינית הלאומית למטרות אימונים בשטחי יהודה ושומרון וליציאה לחו"ל למשחקים בין~לאומיים בלבד. מעבר לכך, יציאת כדורגלנים מרצועת עזה אינה מאושרת".
נא להמתין לטעינת התגובות
